אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תקח

סימן תקז

שמחסמן התוס' הקשו מ"ש מצינון תנור דלעיל סימן תק"ז ס"ה דכדי לאפות מותר וי"ל לפמ"ש הש"ג בפ' הארג דנועל ביתו וצבי בתוכו דמותר כשאינו מתכוין לצידת הצבי כיון דיכול לעשות תכלית כונתו לשמור הבית בלא צידת הצבי ל"ח פ"ר א"כ ה"נ בתנור יכול להמתין עד שיצטנן ע"כ גם כשמפינו בצונן ל"ח פ"ר אבל ללבן אבנים הללו ולצלות עליהן א"א בלא חיסום ול"ד לנעילת הבית דבית זה יכול לנעול בלא צידת הצבי ועיין מג"א לעיל סימן תק"ז סק"ט דלצלות ע"ג גחלים שרי אף דמכבה דחשוב א"א בע"א אף דיכול לצלות על שפוד מ"מ כיון דרוצה לאכלו כך חשוב א"א בע"א ה"נ רוצה לאכלו צלי ע"ג רעפים הללו וק"ו אם נאמר דגם רעפים ישנים ואבנים מתחסמין אלא דא"צ לכ"ז דהתם גוף המעשה נעילת הבית יכול לעשות בלא צידת הצבי אבל ליבון הרעפים הללו א"א בלא חיסום משא"כ צינון התנור אפשר בלא מים ומ"מ לעיקר נ"ל דש"ג לא אמר רק בכגון נועל ביתו דאותו מעשה עצמו בבית זה יכול לעשות בלא פיר דצבי ענין נפרד משא"כ צינון תנור במים א"א לעשות בתנור זה בלא חיסום דפ"ר נמי יכול לחתוך מצפור מת ואסור משום דבצפור חי זה א"א בלא נטילת נשמה.

והר"ן תירץ דליבון רעפים תיקונו של כלי קודם לתשמישו שמשתמש בו אבל צינון תנור בשעה תשמיש הוא שמתקנו לתשמיש נראה כונתו ע"ד שכתב הר"ן לעיל דגבול טיט אסור וממרח על התנור שרי משום דנראה שמגבל לצורך בנין ה"כ כאינו סמוך לתשמושו נראה שמחסון לצורך בנין וצ"ע דברי הרא"ש שכתב דמצינון תנור לחסמן דאסור יש ללמוד דאסור לבשל בקדרה חדשה דראיה לסתור דגם בתנור כדי לאפות שרי צ"ל דמפרש כרשב"א בעה"ק שער שני סימן וא"ו בדיני אפיה דאם לאפות מותר היינו אם נתחסם התנור לפני יו"ט וע"כ גם הע"ק אוסר לבשל בקדרה חדשה ומ"מ דברי רשב"א נפלאו ממני דהא בפרק הארג מתיר לנעול ביתו וצבי בתוכו אפילו כונתו לשניהן לשמור הבית ולצוד הצבי כ"ש הכא דאין כונתו רק לבשל בתוכן או לצנן התנור דהוא דבר המותר ויתיישב אי"ה לקמן סי' תק"ט.

ובכמירש המשניות לרמב"ם כתב מפני שנראה במתקן כלי משמע מדבריו אף דמתקן הוא אין איסור כיון דמוכרח לצורך או"נ וכונתו בשביל או"נ רק אם מתכוין לחסמן לבד אסור ולכן אסרו חכמים לעולם משום דנראה כמכוין לתקן כלי משום דקודם תשמיש הוא והרעפים עומדים לכסות בהן גג עמג"א סימן תק"א ס"ק י"ג ומ"ש שם.

במג"א סק"ב אפילו ישנים הביאו האחרונים מהתו"י דרעפים ישנים ספק מחסמן וקשה הא אינו מתכוין ופ"ר ל"ה בספק וצ"ל דדוקא כשהספק אלהבא ל"ח פ"ר כמו גורר מטה אפשר שלא יעשה חריץ משא"כ כאן הספק בישנים שמא כבר נתחסמו כ"צ וא"ל כתחסמו כ"צ ע"כ יתחסווו עתה עוד והוי ספק פיר.

סימן תק"ט

ס"כ אין משחיזין כתב הר"ן גם ר"י מודה בזה מדתנן בביצה ל"ב ר"י אומר חותכה באור בפי שתי גרות ש"מ בלא"ה עשיות כלי אסור ביו"ט משום דנעשה לימים הרבה כקצירה דאסור מה"ט ואחרונים הקשו מה אכפת דנעשה לימים הרבה הרי צ"ל היום ושחיטה מותר אף דא"צ היום רק לכזית וממלאה אשה תנור פת וקדרה בשר אף דא"צ רק קצת עיין בק"נ וישע"ק ולע"ד הר"ן לטעמיה דבפ"ב דביצה דרק ביו"ט מותר להרבות בשיעור בחד טרחא משום דהותרה מלאכת או"נ מדשרי גם באפשר מעיו"ט אבל בשבת דחויה לפ"כ ואסור לרבות בשיעור וע"כ כמו דקצירה בשתי טרחות אסור לרבות ה"כ במכשירין דחד טרחא כיון דדחויה אצל מכשירין מדאסור באפשר מעיו"ט ומביא ראיה מקצירה רק דאסור בנעשה לימים הרבה וכיון דאפשר לתקנה להיום בעץ וכה"ג אסר במשחזת שלה.

והנה אם כונתו רק להשחיזה להיום אסור כיון דממילא נשאר לימים רבים והוי פ"ר אף דהש"ג פרק הארג כתב ז"ל דכל מעשה שאפשר לעשות זולת הפ"ר אז אפילו עבד אותו מעשה בפ"ר שרי כי לא מתבוין לעשות בפ"ר עכ"ל וה"נ יכול להשחיזה בשל עץ שלא יהא נשחז רק ליומו וכה"ג כתבו האחרונים בדעת הרמב"ם דמוכרי כסות מוכרן (,א, כדרכן אף דהוי פיר כיון דיכול לעשות תכלית כונת למכור באופן שלא ילבש אבל לע"ד הש"ג לא חידש רק בנועל ביתו לשומרו מצבי ממילא ניצוד בתוכו דעלה קאי דהצבי ענין נפרד ונעילת הבית זה יכול לעשות בלא צידת הצבי ל"ח פ"ר משא"כ לבישת בגד זה כלאים פ"ר הוא וכן השחזת סכין במשחזת זה פ"ר.

ודעת הרשב"א בפרק הארג אפילו מכוין גם לצידת הצבי מותר כיון דכונתו למעשה היתר כמי לנעול ביתו לשמור ונראה דס"ל לרשב"א כיון דעיקר כונתו לשמור ביתו הוי כאינו מתכוין לצידת הצבי וכ"מ בש"ג שם דז"ל לרשב"א נמצינו למדין דאע"ג דקי"ל דפ"ר אסור ה"ד שבאותו מעשה דעבד הפ"ר אינו מתכוין ואינו עושה דבר היתר עמו אבל אם באותו הפ"ר שעושה עושה ג"כ דבר היתר עמו ויתכוין גם לדבר היתר אז אפילו עבד פ"ר ומירוין גם לו שרי עכ"ל הרי דכ"ז אהני דלא ליהוי פ"ר ולא עדיף משאר אינו מתכוין וכן בדין דאם מיכוין רק לצידת צבי חייב הרי יש במעשה נעילת דלת זה חיוב רק מחמת הכונה דמכוין גם לשמור ביתו באת להתיר וא"כ לר"י דדבר שאינו מתכוין אסור אזיל רק בתר המעשה אה יועיל מה דמכוין גם לשמירת ביתו ולפ"ז יש לדחות ראיות הר"ן מהא דחותכה באור דנהי דר"י מודה דאסור לעשות כלי כשנעשה לימים הרבה משום דס"ל דבר שאינו מתכוין אסור אבל אנו דקי"ל דשא"מ מותר ה"נ כיון דיש בזה מעשה היתר ליומו ואיסור מה דנעשה גם לימים הרבה הוי כנועל ביתו וצבי בתוכו דמותר אמנם לפמ"ש בדעת הש"ג נראה דגם הרשב"א לא התיר רק בנועל ביתו דהצבי ענין נפרד ומעשה זה דנעילת הבית זה יכול לעשות זולת צידת הצבי ל"ח פ"ר ורשב"א ס"ל אף דמכוין נמי לצידת הצבי הוה כא"א משום דמכוין נמי למעשה היתר דאפשר לעשותו לבדו בלתי הפ"ר ובזה מיושב מה שהקשתי לעיל סימן תק"ח לרשב"א דאיסר לבשל בקדרה חדשה דנתחסם הרי עושה גם מעשה היתר עמו בישול לצורך אוכל נפש ולפ"ז א"ש דהכא מעשה חדא עושה וא"א לבשל בקדרה זאת החדשה זולת החיסום והוי פ"ר ומ"ש הר"ן בפ"ב דביצה דרשב"א ס"ל בשבת אינו אסור לרבות בשיעורא בחד טרחא רק מדרבנן מדשרי ביו"ט למלאות קדרה בשר ובנועל ביתו מתיר הרשב"א גם בשבת ה"ט דבנועל ביתו לשומרו ליכא מלאכה וכיון דיכול לעשותו כך בלא פ"ר הוה כאינו מתכוין למלאכה כלל משא"כ כשמבשל בשבת לחולה מיכוין למלאכה אלא דמותר ע"כ אסור מדרבנן לרבות ומותר מן התורה לא משום דאינו מתכוין רק כיון דהותרה אצלו מלאכה זאת ואינו רק חד טרחא שרי לגמרי וה"נ כשמשחיז סכין דמותר ליומו אף דנשאר לימים רבים מותר לרשב"א בחד טרחא.

ויש לעיין לפמ"ש תוס' בביצה דכ"ו ע"ב בד"ה ועל החלה דאם יש במעשה אחת צורך הדיוט וצורך גבוה בטל צורך הדיוט לגבי צורך גבוה וא"כ ה"כ דלצורך יו"ט מצוה ולצורך חול רשות נימא נהי דיש בהשחזה זאת גם צורך חול ליבטל אצל צורך היום ובירושלמי סוף מס' תרומות איתא דאין מדליקין בחנוכה בשמן שרפה אם י"ל חולין ופנ"י שבת כ"א נתקשה בטעמו וי"ל כמו דבטל צורך הדיוט לצורך גבוה וה"ל כולו של גבוה ה"נ בטל צורך מצוה דרבנן לגבי מצוה דאורייתא וכאלו לא הודלק לשם מצוה דרבנן כלל דמצוה דרבנן נגד דאורייתא כרשות כדאיתא בע"פ דקט"ו אלא דשם דרבנן מבטל לדאורייתא דמבטל טעמו ומה שהקשו תוס' דא"כ צליית פסחים היכי דחיא יו"ט הא אית ביה צורך גבוה כ"א צלי אש י"ל שאני שמן שרפה דאינו מוכרח להסיקו תחת תבשילו ומוכרח לשרפו לגבוה ע"כ גבוה עיקר וע"כ כשאין לו שמן חולין מוכרח ג"כ ההדלקה לנ"ח ולפ"ז אצ"ל משום דמצוה דרבנן בטל נגד דאורייתא אלא דלחנוכה אינו מוכרח להדליק שמן זה כשי"ל אחר ולולא חנוכה מוכרח הוא לבערו ע"כ זה העיקר בהדלקה ומבטל צורך חנוכה משא"כ כשא"ל שמן חולין מוכרח הדלקה לחנוכה בשמן זה אף לולא מצות ביעורה וכן צליית פסח כיון דאסור לאוכלו בלא צלי מוכרח לצלות בשביל אכילתו ג"כ מעיד חי אינו ראוי לאכילה ומוכרח למלאכה ומ"ל צלי או בישול.

ס"ה להגעיל כלי ביו"ט בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' ת"ב פסק אם צריך למים רותחין מותר להגעיל ע"י עירוי מכ"ר או בתוכו אם יש במים ששים כדי לבטל את האיסור כיון דחזי לאשתמושו בהו ביבש ובצונן ליכא חששא דשמא ישהה ולא מחזי למתקן כטבילת כלים והפרמ"ג לעיל סימן שכ"ג באש"א סקי"ד תמה דגם כלי טמא חזי לטמא ולחולין ולעד"נ דבשלמא בכלי טמאה נהי דחזי לטמא ולחולין וגם לטהור כשאינו אוכל חולין בטהרה מ"מ עתה דטובלו לחולין לא חזי לדידיה לשום תשמיש ואחשביה לתיקון וכמו המצניע פחות משיעור והוציאו חייב דהוא אחשביה ונראה גם רש"י הכי ס"ל דבפ"ב דביצה דאינו גבי אי רהיט ביה"ש דניכר מחשבתו דיודע דצריך הע"ש ומטבילו לתרומה פרש"י דאסור דעביד לצורך חול והקשה מהרש"א למה שביק טעמי דאמוראי דלעיל ולפמ"ש א"ש דמטבילו לחולין מחזי כמתקן אבל לתרומה לא כיון דחזי לחולין ולא אחשבה אפי' אוכל בטהרה מ"מ מטבילה זאת לא ניכר לעלמא והוי כמו מדלין בדלי והוא טהור משום דלא מחזי לעלמא דמתקנו וכ"ש הכא דרהיט וניכר דלתרומה מטבילו דצריך הע"ש וע"כ מתחלת הברייתא פרש"י הטעם דאין מטבילין ביו"ט וכדמסיק דמחשבתו ניכרת פרש"י משום דהוי לצורך חול אלא כיון דחייב לטהר כליו ברגל גם לחולין כמ"ש הברטנורה שם ע"כ גם כשמטבילו לתרומה מחזי כמתקן דיסברו דמטהרו לחולין אבל כדמסיק דרהיט ומחשבתו ניכר דלתרומה מטבילו תו לא מחזי כמתקן דאינו מוכרח דוקא לאכול חולין בטהרה רק מצוה אם רוצה וכ"ש לרמב"ם וסמ"ג דהחיוב משום אכילת קדשים וכניסת מקדש וע"כ פרש"י דהוי לצורך חול ושמא ישהה ג"ב ל"ש רק כשמטבילו לחולין דל"צ הע"ש יש לגזור דישהה עד הרגל דחייב לטהר עצמו ומצוה גם לכליו וכשיצטרך יטבילו וישתמש בו מיד אבל תרומה צריך טבילה כל השנה למה ישהה וכשיזדמן לו תרומה יהא מחוסר הע"ש ובלא"ה כתבו האחרונים דלזמן קצר דביה"ש ל"ח דישהה ושמא יעבירנו ד"א בר"ה ל"ש בתרומה דצריך הע"ש ואינו להוט ובהול דיש לו פנאי כל היום ועוד מה דלהיט משום מצות טהרה ברגל ותרומה דצריך הע"ש לא ישתמש בו ברגל אינו להוט ולא ישכח ומטעם זה גם לשמא יסחול ל"ח אלא ביו"ט אין לחלק בין מטבילו לחולין או לתרומה דמאן מפיס ומי יודע לצורך מה מטבילו ול"פ אבל ביה"ש דאסור ומחינן בו מלטובלו רק לת"ק דרהיט מחשבתו ניכר מתוך מעשיו דיודע דצריך הע"ש ולתרומה רהיט להטבילו כ"ע ידעו וע"כ פרש"י משום דהוה לצורך חול.

ולפ"ז י"ל דברי הי"מ ברש"י שם דח"י דנטמא באה"ט אסור להטבילו ביו"ט דצריך הע"ש והוי לצורך חול והקשה רש"י עליהם דחזי לחולין אלא דידעו טעם דמתקן וגם אביי דמקשה על רבה דשמא יעבירנו דהוה גזרה לגזרה ע"כ ס"ל משום מתקן אלא הא חזי לחולין אם אינו אוכלן בטהרה וצ"ל דאחשבה כיון דרוצה דוקא לאכול בטהרה הוי אצלו מתקן ותינח כשמטביל לחולין אבל כשמטביל לתרומה ל"ל כן וא"כ גם לחולין לא מחזי לעלמא כמתקן דמנא ידעו דלמא לתרומה לבד מטביל אף דיודע בנפשו לא יגרע ממדלין בדלי ואדם דמחזי כמיקר ועכצ"ל דלתרומה בלא"ה אסור דהוא צריך הע"ש והוי לחול והכל ידעו דלחולין מטבילו מחזי כמתקן ותו ל"ש לומר הואיל וחזי לחולין דלחולין אסור וממ"נ וגם הי"מ ס"ל כרש"י משום מתקן ומתורץ קושית מהר"ם שיף להי"מ למה צריך טעם להא דאין מטבילין ביו"ט דוה"ט בלא"ה ל"ה מתקן ול"ח שמא יעבירנו דאינו להוט כמ"ש תוס' ובאה"ט בלא"ה הוי לצורך חול ולפמ"ש א"ש דהי"מ מולו דצריך לטעם בחולין אלא דגם לתרומה לא המ"ל דהוי לצורך חול כיון דחזי היום לחולין רק כיון דלחולין בלא"ה אסור ע"כ גם לתרומה אסור והא דהי"מ לא מוקמו דמיירי דמטביל לחולין צ"ל משום דמקשה על רבה לסתור טעם דיעבירנו וגם לטעם דיסחוט מקשה בהך ברייתא ובאס"ז כתב דרבא מוקו ברייתא דשמא ישהה דנטמא בוה"ט מעיו"ט דל"ה מתקן וברייתא זאת דבוה"ט מתיר להטביל עכצ"ל דל"ח לשמא ישהה ומיירי דנטמא ביו"ט וצ"ל משום דמתקן ובוה"ט דחזי לחולין לא מתקן וגם באה"ט חזי לטמא לחולין ולמי שאינו אוכל חולין בטהרה רק כשטובל לחולין אחשביה לתיקון אבל אם מטבילה לתרומה לא אחשביה אף דאוכל בטהרה גם חולין לא מחזי לעלמא לתיקון וכודלין בדלי דאימר לתרומה הוא מטבילו ועכצ"ל דלתרומה צריך הע"ש והוי לצורך חול ואסור וכ"ע ידעי דלחולין מטביל רק לולא טעם דמתקן ל"ל דמיירי דמטבילו לתרומה או דל"פ וגזרו חולין משום תרומה די"ל הואיל וחזי לחולין היום גם לתרומה ליכא איסור ול"ל דלמה חסרו לחולין משום מחזי כמתקן הלא לולא דאסרו לחולין הוי מותר לתרומה הואיל וחזי לחולין ותו לא מחזי כמתקן דיאמרו לתרומה מטבילו ז"א כיון דמחזי לעלמא כמתקן כשמטביל לחולין ל"ל הואיל וחזי לחולין וממ"נ עושה איסור בעיני העולם אמנם רש"י תמה עליהם דאם דעתם משום מתקן וכמ"ש א"כ כטמא ביו"ט באה"ט ה"ל מכשירין שא"א לעשותם מעיו"ט ומותר אף דמתקן אבל בדף י"ט פרש"י דהוי שלא לצורך יו"ט דל"ל הואיל דחזי לחולין היום דאסור משום מתקן וגם רבא הוצרך לומר משום מתקן באטבילו לחולין וגם עי"כ גם לתרומה ל"ל הואיל ומתורץ קושיא שניה של המהרש"א על רש"י שם דיקשה לעצמו כמו שהקשה על הי"מ דלצורך הוא להשתמש בו חולין ומעשר דל"צ הע"ש ולפ"ז חדא טעמא הוא עם מה שפרש"י דאין מטבילין ביו"ט דמתקן דלחולין הוי מתקן רק לתרומה ל"ח מתקן דאימר אצלו חזי לחולין בלא טבילה ולא מחזי לעלמא כמתקן ועכצ"ל דלתרומה הוי שלא לצורך היום וע"ב צ"ל משום דחזי לחולין ואצלו גם לחולין לא חזי בלא טבילה ממלא הוי מתקן גם לתרומה רק במחשבתו ניכר דרהיט להטבילו לתרומה הוצרך רש"י לפרש מ"ט הוי מתקן לתרומה משום דהוי שלא לצורך ועכצ"ל הואיל וחזי לחולין ממילא הוי מתקן ודו"ק מאד.

וכ"ז לרמב"ם וסמ"ג דחיוב טהרה ברגל משום מקדש וקדשים ואם אינו עולה לרגל יכול לאכול חולין בלא טבילה אבל להראבי"ה בטור סימן תר"ב דגם בר"ה חייב לטהר ברגל ע"כ מצד קדושת יו"ט הוא א"כ לעולם ביו"ט הוי מתקן דמוכרח להטביל גם לחולין ואצ"ל משום דצריך הע"ש.

אמנם לפע"ד אף דברמב"ם מבואר דחייב לטהר בכל רגל דהיינו גם בחוה"מ וכן מוכרח מדבריו בכמה דוכתי משום דאזיל לטעמיה בפט"ז מאה"ט ה"י חיוב טהרה ברגל משום מקדש וקדשיו שעולין לרגל אבל לראבי"ה ל"ש בחוה"מ ולפ"ז י"ל עדיין כשמטבילו לחולין לעולם הוה מתקן גם בשבת כיון דאצלו לא חזי בלא טבילה מ"מ אם מטבילו לתרומה ל"ח מתקן אף דהיום ברגל לא חזי גם לחולין לכ"ע מ"מ הרי כונתו לתרומה וצריך הע"ש א"כ אין תקנתו היום ביו"ט רק ע"י הטבילה יתוקן למחר ואזי חזי לחולין בלא טבילה ממילא גם לתרומה ל"ה מתקן ול"ל דהוה פ"ר דיתוקן היום לחולין דאם ירצה שלא לאכול חולין רק על טהרת תרומה גם לחולין לא נתקן היום וממילא ל"ח פ"ר כמ"ש הש"ג בפרק הארג דאם יכול לעשות מעשה זה שעושה עכשיו שלא יהא פ"ר גם כשעושה בפ"ר שרי כשאינו מתכוין ועוד הא כתב התה"ד הובא לעיל סימן שי"ד בטו"ז ומג"א דבדרבנן שרי פ"ר.

ולפ"ז י"ל יותר לשון רש"י די"ט שם דבגופא דברייתא כתב אין מטבילין ביה"ש שמא לילה ולא זכר דהוי שלא לצורך היום ואח"כ כשמסיק דמחשבתו ניכרת כתב ביה"ש דיו"ט אסור דהוי שלא לצורך יו"ט ונתקשו בו המפרשים ורבים הבינו בכונת רש"י הללו ביה"ש די"ט היינו מוצאי יו"ט דאל"כ הנ"ל ביה"ש דעיו"ט כמ"ש בשאגת אריה סימן נ"ג ולע"ד עכשיו הוכרח רש"י לומר דמיירי ביה"ש דיו"ט לא דעיו"ט דא"כ איך מחשבתו ניכרת דרהיט בשביל הע"ש שמא יודע דביו"ט אסור להטביל וכסבור ביה"ש מותר דאנן מחינן גם ביה"ש דגזרו על שבות ביה"ש והאי גברא טעה וס"ל ל"ג ביה"ש וכבר איכא מאן דס"ל הכי וכבר העלתי דחדא טעמא עם מתקן הוא וע"כ ס"ל לברייתא דגזרו על שבות ביה"ש או דרהיט להטבילו קודם ביה"ש דגם לדידן אין היתר שבות ביה"ש רק בנחפז וטרוד ודחק וא"כ אם אפשר להטבילו קודם צריך קודם דוקא אף לפי דעתו דחזינן דרוצה עכשיו להטבילו ביה"ש דכיון דרהיט ולא הספיק הרי טרוד ונחפז ע"כ הוכרח רש"י לומר ביה"ש דמוצאי יו"ט דיותר אסור ביום ומדרהיט ע"כ משום הע"ש ולפ"ז י"ל מה"ט הוכרח רש"י לומר דהוי שלא לצורך דביה"ש דעיו"ט מתקן אף דמטבילו לתרומה דמ"מ חזי לביה"ש דמיו"ט בממ"נ דאם ביה"ש לילה העריב שמשו היום ואם יום הע"ש אתמול וכדאי' בשבת דל"ד ע"ב העושה מלאכה בשני ביה"ש חייב חטאת בממ"נ וביה"ש גם לחולין לא חזי דספק יו"ט הוא וא"כ לעולם הוה מתקן אבל כשמסיק דמחשבתו ניכרת עכצ"ל ביה"ש דמיו"ט וא"כ במטבילו לתרומה דמיירי הברייתא לא יהא מתקן דלא חזי עד למחר בחול ואז חזי לחולין בלא טבילה ול"ה מתקן וע"כ פרש"י דהוה שלא לצורך מאי אמרת הואיל וחזי לחולין מיד א"כ הוי מתקן וכ"ז מעיו"ט דאסור דלתקנו היום משא"כ אם נטמא ביו"ט מותר להטבילו היום לחולין כמ"ש לעיל גם לתרומה מותר הואיל וחזי לחולין ע"כ השיג רש"י בדף ח"י על הי"מ.

וא"ל לעולם ביה"ש דעיו"ט ואי דרהיט משום דבלילה אסור להטביל די"ט הוא מ"מ אינו אסור בחול ביה"ש ברהיט דמחשבתו ניכרת וע"כ ל"ק רק ביה"ש דיו"ט דא"כ עכ"פ האיסור משום דאין מחשבתו ניכר הוי כאינו רהיט א"כ לאשמועינן בחול ג"כ כה"ג היכי דאין מחשבתו ניכר דאין מטבילין ביה"ש והוי רבותא יותר דנדע דהאיסור משום שמא ישתמש בו מיד.

וגם את"ל דרש"י מיירי ביה"ש דעיו"ט וס"ל חייב לטהר ברגל מדרבנן וביה"ש סד"ר לקולא ול"ד לשבות מלאכה דגזרו משום מלאכה וכעין דאורייתא דגוף המלאכה אסור ביה"ש וא"כ א"א לומר כמ"ש מ"מ י"ל לשון רש"י דבתחלת הברייתא ל"כ הטעם דשלא לצורך רק אחר דמקום דמחשבתו ניכרת ע"ד הנ"ל דלתרומה ל"ה מתקן דהיום אסור בלא הע"ש ולמחר מותר לחולין בלא טבילה אלא דממילא ניתקן היום גם לחולין דצריך טהרה ברגל רק דאינו מתכוין לחולין והפנ"י בשבת דמ"א כתב דגם ר"ש לא מתיר א"מ רק במחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דאל"כ דברים שבלב ל"ה דברים וע"כ עתה דמסיק דמחשבתו ניכרת עכצ"ל משום דהוי שלא לצורך וא"ת הואיל וחזי לחולין הוי מתקן ומה שפרש"י בפרק ב"מ דף כ"ח אין מטבילין את הכלים משום מתקן היינו אף שמטבילו לחולין דאוכל בטהרה דלתרומה בלא"ה הוי שלא לצורך דצריך הע"ש או גם לתרומה הל"ל דמותר הואיל וחזי לחולין אלא ממ"נ אם אינו אוכל חולין בטהרה ל"ל הואיל ואם אוכל ה"ל מתקן ומ"ש רש"י על הי"מ דחזי לצורך חולין משום דנטמא ביו"ט ומותר להטבילו לחולין וי"ל הואיל ומכ"ז תראה דדעת רש"י והי"מ כהרדב"ז.

ולפי המבואר לעיל סימן תנ"ב דנוהגין שלא להגעיל ב"י א"כ בלא"ה צריך הגעלה רק מדרבנן וכיון דחזי ליבש ולצונן ל"ח מתקן וכמ"ש הה"מ פ"ד מיו"ט עמג"א לעיל סימן שכ"ג ס"ק י"א לענין נטמא בוה"ט וגם לשמא ישהה י"ל דל"ח לפמ"ש לעיל דכל החשש כשמטבילו לחולין דחייב לטהר עצמו וכליו ברגל ולא יחוש להטבילו באמצע שנה ואתי לתקלה דישתמש בו תרומה וגם כשבלע רק איסור דרבנן י"ל דל"ח מתקן כיון דחזי ליבש וצונן ומפרט דהראתי פנים לדברי הרדב"ז גם בב"י ובלע איסור תורה אם יש לו מים חמין דבשביל הגעלה אסור להחם וכמ"ש הרדב"ז דהוי מכשירין שאפשר מעיו"ט וחפשתי בא"ז מצאתי בהיו"ט סימן שמ"ה ז"ל השיב רבינו יצחק בר אברהם זצ"ל כך אני נראה בעיני שאין להתיר להגעיל הקערות שאב"י ביו"ט ואעפ"י שיפה דן אוהבי דמטעם מתקן אין לאסור דנראה כאלו להדיחן מתכוין וטעם דתיקון כלי אין בו איסור כי אם מדרבנן ובדבר מועט הקילו כאן דאין תקונו מלאכה הא אינו אלא מתקנו מן האיסור אומן הטומאה אבל מה יעשה אחי מאיסור הבערה ובישול מים שהן לצורך המכשירים ומכשירין שאפשר לעשותן מעי"ט אסור דאפשר להגעילן ב"י ולבטל האיסור בס' ועוד דאפילו מכשירין דלא אפשר לא שרינן אלא כלאחר יד כההיא דמעביר סכינא אפומא דדיקלא ואשיפתא דרחייא וחומרא דרבנן הוא וזה א"ל כיון דנראה כמתכוין להדיח מותר דהא לא שייך למימר גבי איסור דאורייתא דהא מכשירין ננהו ואין תלוי כלל בנראה ואין נראה עכ"ל הרי כל האיסור משום בישול המים וכרדב"ז ולא מטעמיה ובמרדכי בסוף ע"ז ז"ל להגעיל שום כלי ביו"ט אסור כיון שבישול בהגעלה שלא לצורך אוכל נפש הוא מיסוד הר"פ ז"ל וכונתו נמי דהאיסור משום בישול מים לצורך הגעלה ויגיד עליו רעו על מ"ש בהגמי"י בשם סמ"ק איסור הגעלה ג"כ מה"ט הוא דמבטן אחד יצאו הדברים ענין הגעלה וליבון הטרפא ואבוהן דכולהו הוא הר"י ב"א כמבואר בא"ז והן הדברים שכתב המרדכי כמ"ש ומזה הטעם היה מתיר ר"י ללבון ביו"ט טרפא וכו' וכן הגמי"י כתבו בשם ר"י אלא דרדב"ז לא ראה רק במרדכי לכן הוקשה לו דאפילו בלאו איסור בישול יש חשש מתקן אבל בא"ז מבואר משום דנראה כמתכוין להדיח ומ"מ גם טעם רדב"ז נכון והוא שיטת רש"י לפמ"ש.

היוצא לדינא דאם אין לו מים רותחין אסור להרתיח מים לצורך הגעלה אפילו לא היה אפשר מעיו"ט אבל אם צריך המים בלא"ה אזי בין הכלי ב"י בין אב"י מותר להגעיל באופן שיהא נראה כמדיח ומ"ש בהג"א פ"ב דביצה דאין להגעיל משום דאפשר מעי"ט צ"ע למה השמיט מ"ש הא"ז דגם בא"א מעי"ט לא שרי רק כלאחר יד ולע"ד מ"ש בהג"א ומשום הכי אסור דמיותר וסגרו המדפיס ונראה דהיה כתיב בר"ת ומ"ה וכונתו ומן התורה אסור משום הבישול דאפשר מעי"ט ונ"מ דעבר והגעיל אסור וכדעת רשב"א בב"י ס"ס תק"ג דאם עבר איסור תורה אסור דיעבד.

מג"א ס"ק י"ב אפילו היה אפשר ללבנו מעי"ט שרי ללבנו ביו"ט כיון שמדינא א"צ ליבון ולע"ד נהי דתיקון ל"ה מ"מ יש בו משום לתא דמבעיר ומבשל עיין בהשגות ראב"ד בפ"ב מה"ש ה"א ובהה"מ ובלח"ם ואי דמתוך שהותרה הבערה ובישול לצורך וכו' במכשירין גזה"כ דלא אמרינן מתוך אף דמלאכה זאת ישנו באוכל נפש וכמ"ש הב"ח לעיל סימן תק"ז וכ"מ בא"ז היו"ט סימן שמ"ה ז"ל כיוצא בזה התרתי באותה מחמת שקורין טרפא ללבן אותה באור כשהוא ב"י דלא אפשר לעשותה מעיו"ט ואפילו אב"י הייתי מתיר מטעם זה דא"א לעשות מעי"ט דהא צריכה חימום וחימום של אתמול לא היה מועיל ומשום תיקון. ליכא איסורא דנראה כמחממה לבשל תחתיה ומשום מכשירין נמי ליכא שהרי הבערה זו צריכה לבשל ובלאה"נ צריכה לאוכל נפש עכ"ל הרי זולת תיקון מנא יש איסור משום דמבעירה לולא דבלאו הכי צריכה דכן דרכה גם בכשרה משא"כ בשפוד ואם ס"ל למג"א דגם שפוד דרכו ללבנו לצורך צלי א"כ אצ"ל דל"ח תיקון דבלא"ה שרי כמו טרפא ולע"ד אף דהד"מ ג"כ מתיר משום דא"א מעיינו דאזיל לשיטתו כמ"ש לענין הגעלה אבל לפי מה שהבאתי לעיל לשון הא"ז דס"ל דאסור גם בא"א מעי"ט משום איסור הבישול ה"נ אסור כיון דמלבן השפוד רק משום ההכשר והא"ר מחמיר בהגעלה ובליבון מחבת טרפה גם בא"א מעיו"ט ובליבון שפוד כתב כהמג"א דאפשר מעיו"ט נמי שרי וכ"ז גרם לו מחמת דכסבור דכל האיסור משום תיקון מנא ולא ראה בא"ז דהאיסור בשום בישול והבערה וכן כונת המרדכי והג"א דבהדיא כתבו דהאיסור משום בישול לכן נלע"ד עיקר כמ"ש ואם היה אפשר מעיו"ט ובישל מים ביו"ט להגעיל או ליבן כלי טרפה גם דיעבד אסור כמבשל בשבת ואם לא היה אפשר מעי"ט שרי בדיעבד ואם יש לו מים חמין מותר להגעיל בין כלי ב"י או אב"י. ח"י סי' תס"א סק"ד כתב אם שכח להכשיר התנור מעיו"ט וצריך להכשירו ביו"ט דמותר לעשות הכל בהיסק אחד שילכו הגחלים ע"פ כולו וכתב מקו"ח שם דל"ד להא דסי' ק"ט ס"ה דכלי הבלוע מנבלה אסור ללבנו כדי לאפות בו דתנור שאני דלאפות בו ג"כ צריך היסק רב ואינו כיכר שהוא לצורך הכשר ולפ"ז אם רוצה להכשירו רק כדי לבשל בו אסור עכ"ל ולהטמין לצורך שבת דצריך היסק רב כלאפות ואפשר עוד יותר מותר דשאני בישול דמתבשל מן האש ולא מחימום התנור לבד משא"כ אפיה והטמנת חמין דגורפין התנור מן האש ונאפה מן חום התנור לבד צריך היסק גדול שיחזיק התנור עצמו חום גדול.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה