אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תקז

סימן תקו

ס"ב בתוך התנור בפ"ק דביצה אר"מ עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור וכו' והא קמהפך באיסורא כיון דרובא דהיתרא בהיתרא מהפך דבטל ברוב והא א"א איסור לכתחלה בדרבנן מבטלין והא הוי דשיל"מ מקלי קלי איסורא הקשו הראשונים למה נקט לתוך התנור ותרצו דדוקא נפלו לתנור שיש בו עצי היתר מותר להוסיף וביו"ד סימן צ"ט יש מחלוקת בזה ולע"ד מהא לא אריא דבמשב"ז שם הקשה דמה מועיל דמקלי קלי הא מהפך באיסורא כשהם בעין ול"ל דבטל ברוב דהוה דשיל"מ ורציתי לומר כיון דרוב היתר עיקר הטלטול להיתר והמוקצה ממילא מיטלטל בע"כ הוי טלטול מהצד ע"י ד"א ואח"כ מ"כ בחידושי רשב"א בשבת דכ"ט אבל שם מבואר דלפ"ז גם בניכר האיסור כיון דמועט הוא חשוב כטלטל מהצד ובביצה שם בח"ר כתב דוקא כשאינו ניכר ובטל ברוב הוה כהכל היתר ובהיתר מהפך וכפרש"י וצ"ע דרשב"א סותר א"ע.

והנלע"ד דלכאורה מאי פריך דמהפך באיסור מהפך ע"י ד"א וסתמא הכי הוא וידיו לא יכוה והוי טלטל מהצד ע"י ד"א וכ"ש לפמ"ש דרוב היתר מחשבו לטלטל מהצד אמנם בתוס' שבת דמ"ה והוא בש"ע לעיל סימן שי"א ס"ח מבואר דאם עיקר כונתו לטלטל המוקצה גם מן הצד אסור רק אם כונתו לד"א המותר וממילא מיטלטל המוקצה מותר והנה כאן דלא ניכר עצי המוקצה וכונתו להפך בעצי היתר רק א"א שלא יטלטל עמם גם המוקצה הוי טלטל מהצד אכן כמו דאיסור בטל ברוב ונהפך להיתר ה"ה היתר בטל ברוב איסור ונהפך לאיסור כמ"ש המנחת כהן הובא בפרמ"ג בפתיחתו לה"ת א"כ כשנפל עצי איסור לתנור ולא ניכר מועט עצי היתר נהפכו לאיסור וכשמרבה עליהם לבטלם כל כונתו בשביל עצי איסור דכולם נאסרו ואף דמרבה עליהם מ"מ כל מה דמרבה הוא משום דאסור לטלטל מוכרח להרבות אבל כונתו עיקר לאפות בעצי איסור דמעיקרא א"כ כשמטלטל ומהפך לצורך המוקצה הוא ועכצ"ל כיון דעתה יש רוב היתר ליכא מוקצה דנתבטל אכן הא דדשיל"מ ל"ב כתב הר"ן בנדרים דנ"ב דמב"מ הל"ל דל"ב כדם פר ושעיר רק איסור והיתר חשוב א"מ וכשיל"מ חשוב מב"מ א"כ לענין טלטול ל"ק דהוי דשיל"מ והוי מב"מ דא"כ גם עצי היתר דמעיקרא לא נתבטלו ובהם רצה תחלה לאפות וכשנתערבו בע"כ מטלטל עמהם עצי איסור ושרי לטלטל מן הצד מה תאמר כיון דהיום שם אסור על המוקצה חשוב לחומרא א"מ ומהפך ההיתר לאיסור א"כ מהני מה דמכבה עצי היתר וממ"נ מותר לטלטל וכן לטעם דרש"י בריש ביצה דדשיל"מ ל"ב דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר כיון דביטול אינו היתר גמור רק נדחה מפני הרוב והתניח דלולא ביטול ברוב יש כאן איסור אבל הכא לולא דמיעט נהפך כרוב אין התחלה לאיסור טלטל וכמ"ש וממ"נ מותר וכ"ז בנפל לתוך התנור שכבר היה עצי היתר מעט אבל ליטול לכתחלה עצי איסור לבטלם ברוב כונתו לטלטל גם לצורך האיסור ודשיל"מ ל"ב.

ובשבת דכ"ט גבי מסיקין בכלים שלמים פריך שם דכשנשרפו נעשו שברי כלים ומוקצין ומשני דמרבה עליהם כדר"מ ול"פ שם דהוה דשיל"מ גם ל"פ דא"מ ח"ל אלא דהכונה שם דמרבה קודם שנשברו וכמ"ש המג"א בסק"א וא"כ ל"ק כמי דהוה דשיל"מ כיון דמיד שנתערב האיסור נתבטל וכמו שכתב המרדכי שם דמרבה קודם שנשברו וכמ"ש המג"א בסק"א וא"כ ל"ק נמי דהוה דשיל"מ כיון דמיד שנתערב האיסור נתבטל וכמו שכתב המרדכי לענין גיגית ענבים בשבת עיין ביו"ד סימן ק"ב ומה דפריך בביצה שם דהוה דשיל"מ היינו לענין הנאה ומוכח דעצי מוקצה אסור בהנאה ועיין בשע"ת כאן.

שם מרבה בשבת דכ"ט בהא דמסיקין בכלים שלמים ופריך כיון דאדליק בהו פורתא נעשו שברי כלים ומשני דמרבה עליהם עצים מוכנים ורי"ף ורמב"ם השמיטו הא דמרבה עליהן ונלע"ד דלקמן סימן ק"ט ס"ז בהג"ה כתב מותר לטלטל מוקצה לצורך או"נ וביאר שם המג"א דאכילה והנאה והשתמשות הנאה כגון לבשל בעצי מוקצה אסור ולפ"ז מה דפריך בביצה דמהפך באיסורא משום דמשתמש לאפות בהם ונהנה והנה בשבת שם ר"י הוא דאמר מסיקין בכלים וקשה מה משני דמרבה ומבטל ברוב הא ר"י ס"ל מב"מ ל"ב דכיון דנשרפו עצים בעצים הוא תדע דהא להר"ן הא דדשיל"מ ל"ב משום דחשוב כמב"מ ובביצה שם פריך דהוה דשיל"מ הרי גם בזה חשוב מב"מ ונלע"ד דלפמ"ש דכל האיסור דנהנה מה דנאפה הפת מחומם והרי קודם כשהיו שלמים נתנו חום בתנור וכשנשרפו עד שאינם ראוים למעין מלאכתן ומהפך בהן נותנין חום לתנור באיסור וה"ל זוז"ג ואף דזוז"ג לכתחלה אסור היינו משום דאין מבטלין א"ל כמ"ש הר"ן שילהי ע"ז ובזה מותר לבטל כמבואר בביצה שם ונלע"ד לפמ"ש לעיל סימן תמ"ה דלר"י בשני גורמים מין אחד אסור זוז"ג לפמ"ש הר"ן דזוז"ג מטעם ביטול רק היכי דיש ב"פ זוז"ג הוי כתרי משהו ולפ"ז כאן דהוה מב"מ חום האש מן הכלים שלמים וחום מהשבורין אסור לר"י ובר"ן פכ"ה הובא בנה"ך יו"ד סימן צ"ב כתב דלמ"ד מב"מ ל"ב מ"מ אם כח היתר מעורב בו קודם שנתערב שנית ל"ח מינו ובטל וא"כ כשמרבה עצים כח היתר מעורב בחום שברי הכלים וחשיב א"מ נגד חום שבא תחלה מהשלמים ומ"מ רוב בעי דגם הר"ן לא אמר רק לענין תרי משהו דאל"כ ל"ח כח היתר מעורב דחד בחד ל"ח תערובות רק כגופו של איסור ועוד דא"א לצמצם נמצא לדידן דזוז"ג מותר גם במב"מ א"צ להרבות אם אין בחום השברים כדי לאפות מזמן שמהפך בהן.

ולפ"ז בעצים שנשרו לתוך התנור ג"כ א"צ להרבות זולת כשיש בהמוקצה לבד כדי לאפות בהן או שלא היה בתנור עצי היתר תחלה ומ"ש לעיל דמקשים מה יועיל דקלי איסורא לענין הטלטול כשהם בעין י"ל כיון דמותר לטלטל לצורך או"נ כשאינו נהנה מגוף המוקצה ה"נ כיון דמקלי איסורא לבסוף ונתבטל ואינו נהנה מאיסור מוקצה מותר לטלטלו תחלה ולפמ"ש לעיל דמיירי דנפלו לתנור ולא ניכר ההיתר ונתבטלו ברוב עצי איסור א"כ ל"ה נמי זוז"ג כיון דהיתר נהפך לאיסור בעודם עצים.

וא"ל כיון דגמרא בשבת פריך כיון דאדליק בהו פורתא ה"ל ש"כ וכי קמהפך באיסורא מהפך ל"ח זוז"ג מחמת הפורתא דז"א דהא מבואר לעיל סימן תק"א במג"א סקי"ב דכשמדליק כלי שלם מע"פ שנתקלקל לבסוף הנאה באה אח"כ מאיליה ושרי ואין איסור הנאה מתחיל רק מכי מהפך בש"כ וגם ל"ל דרצה ר"י לאוקמוה אפילו יש בשברים מזמן שמהפך בהן כדי לאפות דהא מתרץ דמכבה עליהן עצים ואם היה בהן כדי לאפות אסור להסיק בכלים דעובר על ב"ת כמ"ש מג"א בסימן תק"א ס"ק י"ג וכ"ש דבשברים אין כדי לאפות'

שם מרבה עליהם בת"ה סימן נ"ד כתב דאסור לבטל איסור בשבת ויו"ט דהוה מתקן והא דכאן שרי משום דמקלי איסורא וקשה לס"ד ה"ל להקשות דאין לבטל ביו"ט ובאמת צ"ע לפמ"ש רש"י במנחות כ"ג ע"ב דהביטול עושה המועט כמאן דליתא מה תיקון יחשב ול"ד להא דפריך בשבת פרק נוטל על הא דמעלין המדומע בשבת והא מתקן דשא"ה דההיתר מצד ביטול כבר הוא רק מ"מ אסור כ"ז שאינו מרים אחד ונותנו לכהן ע"כ חשוב מתקן אמנם להת"ה י"ל דכאן מותר גם זולת דמקלי איסורא לפמ"ש לעיל דצריך להרבות משום עצי היתר שהיו כבר בתנור ונאסרו עתה א"כ הוי ככלי שנשבר ביו"ט דמותר לתקנו ואף דממילא ניתקן עצים שנשארו פ"ר מותר בדרבנן להת"ה כמ"ש המג"א סימן שי"ד ועוד עיין בסוכה דל"ג גבי ממעטין ביו"ט אם י"ל הושענא אחריתו עיי"ש רש"י ותוספת ובשבת דמ"א וביומא ל"ה ולכולם הכא דכונתו רק להתיר העצים שהיו כבר בתנור ול"צ לתיקון עצים שנשרו מותר לפ"ד הרשב"א בשבת דכ"ט דהנאה ממילא מותר רק צריך ביטול כדי לטלטל עיי"ש וא"כ כיון דמתקן עצי היתר שהיו כבר בתנור הוה טלטול מן הצד ולפ"ז י"ל נמי דלעולם גם לכתחלה מותר לבטל איסור דרבנן בחול והכא דנקט לתוך התנור דיש בו עצי היתר דאל"כ אסור לבטל ביו"ט.

שם ומבטלין אע"ג דדשיל"מ ל"ב הכא כיון שאינו נהנה מהם עד אחר שנשרפו אופה בהן פת מותר מג"א והוא בריש ביצה וק"ל כיון דקי"ל לעיל סימן תמ"ה דיש ש"ע בפת והוי כטעם והרי אם נפל איסור להיתר וסלק האיסור טעמו ל"ב בדשיל"מ כמ"ש הש"ך ביו"ד סימן ק"ב וטו"ז שם מוכיח לענין בלוע מבכורים פ"ב דתערובות ביכורים שזרען גדוליהן אסורין בירושלים דה"ל דשיל"מ והרי נרקבו וכלה לעפר קודם שנצמח ממנו ול"ה שם אוכל עליהן דהא פירות ביכורים לא משכחת רק במין שזרעו כלה כמבואר בירושלמי שם ואף דהטו"ז שם כתב דאין מזה הוכחה לאסור טעם משהו בדשיל"מ ה"ט דכתב שם משום דטעם במב"מ א"צ ביטול כלל אבל כ"מ דצריך ביטול ל"ב בדשיל"מ והכא נרגש שבח העצים בפת וצריך ביטול עצי איסור בעצי היתר אלא די"ל כיון דמקלי קלי הוי כסלק גוף האיסור ולא נשאר רק הטעם ובטל טעם עצי איסור בעצי היתר דלא נרגש ג"כ הטעם דהוה מב"מ אמנם לדעת הש"ך קשה וי"ל עפימ"ש המג"א בסימן תמ"ה בסוף סק"ה בשם מהרי"ל ותוס'.

ס"ד בטו"ז סק"ה ואפ"ה אסור במקום שאפשר בלא גריפה וכו' בהגהות י"א נתקשה ולפע"ד דאם אפשר בלא גריפה ל"ח מתקן וכדלקמן סימן תק"ח ס"ב עיי"ש במג"א סק"ז ובסוכה ל"ג ע"ב איתא נמי דאם אית לו הושענא אחריתי מותר ללקט הענבים ופרש"י אין כאן תיקון כלי דלא צריכא ליה לאכשורה ואע"ג דהתם דוקא כשאינו מתכוין לתקן ה"ט משום דהדס זה פסול ועתה נכשר משא"כ כאן תנור זה ראוי לאפות בלא גרופה אמנם מ"מ לרבנן דאסור מכשירי או"נ ויש איסור כשלא אפשר לאפות ה"נ יש לאסור כשאפשר וכמ"ש בתוס' כתובות ד"ו בד"ה האי דלר"י אסור דשמא יצטרך לה ואגלאי מלתא דכלי עבד הביאם בכפ"ת שם אליבא דרש"י וה"נ יש לגזור שמא א"ל יגרוף יסיל עוד מטיח הטיט או זה יתפשט למקום הפת ולא יהא אפשר לאפות וע"י הגריפה דעתה יהא יכול לאפות והוי תיקון מנא אבל לר"י דבלא אפשר לאפות מותר כ"ש דאין לאסור באפשר וע"כ הטעם משום טלטול.

ס"ו פת אחד כתב א"ח בשם הרא"ה דוקא במתכוין להשביח הפת וא"נ כן מדברי הפוסקים ב"י ול"נ גם תוס' הכי ס"ל דבפ"ב דביצה דכ"א אר"ח עיסה חציה של נכרי אסור לאפותה ביו"ט ופריך בגמרא מעיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלים ממנה נאפת ביו"ט ומשני הואיל ואפשר לפייסן בנבלה ופריך מי אית ליה לר"ח הואיל ובתוס' בד"ה עיסה הקשו והא ממלאה תנור פת אף שא"צ אלא לפת אחד מפני שהפת נאפה יפה ושרי אפילו לכתחלה וי"ל דשא"ה דכל הפת של ישראל שהרשות בידו לאכול כל אחד ואחד או זה או זה ועוד דלמא מקלעי ליה אורחים עכ"ל ותמוה דהרי ר"ח ל"ל הואיל ונלע"ד כיון דשאר הפת א"צ לו היום הוי כמכשירין שתאפה יפה פת אחד הצריך לו דהרי הבערה נמי לולא דכתיב ל"ת אש ביום השבת הוה אסור ביו"ט כיון דאינה בגוף או"נ כמ"ש הה"מ פ"א מיו"ט ועוד דבלא"ה הוה נאפה הפת רק שתאפה יפה ל"ח צורך אוכל נפש רק כמכשירין ולא אמרינן בו מתוך וכמ"ש הב"ח כאן לענין גריפת התנור דהכבוי לצורך הפת כדי שיהא נאה ולא יחרך דומה למכשירי אוכל נפש דגזה"כ הוא דאסור הוא ולא מכשיריו ולא שרינן ליה במתוך ואע"ג דהכבוי דהכא א"א לעשותו מעיו"ט מ"מ ל"ד לשאר מכשירין שהן מכשירי או"נ ממש והוכיח כן מהרא"ש אלא די"ל דהוה משאצ"ל דא"צ אפיית שאר הפת רק שתאפה פת אחד יפה אמנם לרמב"ם דגם משאצ"ל חייב צ"ל כיון דכונתו רק להשביח אותו פת אחד שצריך הוה דשא"מ לאפות שאר הפת רק דהוה פ"ר ונ"ל דביו"ט דכתיב מלאכת עבודה ל"ת ומבואר ברמב"ם פ"א מיו"ט וברמב"ן פ' אמר דדבר שהוא צורך אוכל נפש היום אינו מלאכת עבודה ולפ"ז צריך שתהא פ"ר שתהא ודאי מלאכת עבודה ואם אינו מתכוין לאפות לחול ואינו פ"ר שתאפה לחול שרי ולפ"ז א"ש דגמרא אמר מפני שהפת נאפה יפה ותוס' אמרו משום דלמא מקלעי אורחים דה"פ דכונתו שהפת נאפה יפה אלא דממילא שאר הפת נאפה ונשאר לחול והוי פ"ר וצ"ל דממילא מקלעי אורחים ע"כ ל"כ תוס' לשון הואיל.

ולפ"ז י"ל מ"ש תוס' שהרשות בידו לאכול זה או זה ועוד דלמא וכו' צריכי זה לזה דטעמא דכל חדא חזיא סגי רק לעריכת כל אחד בפ"ע משא"כ לאפיית הפת בתנור כולם בב"א דודאי יש כאן פת דנאפה שלא לצורך וצ"ל דלמא מקלעי אורחים ול"ה פ"ר ומועיל מה שאינו מתכוין רק למלאות החלל אבל מה שעורך כל פת בפ"ע מתכוין לעורכו צ"ל כל חדא חזיא לו ובעיסת כלבים דבע"כ מיכוין לאפות הכל כשאין לו נבלה דצריך לכלבים דאינם אוכלים עיסה שלא נאפה כמ"ש במלחמות פריך הש"ס שפיר הא ר"ח ל"ל הואיל ולפ"ז מוכח דתוס' ס"ל כרא"ה דצריך שיכוין להשביח הפת גם דוקא אם אין דעתו על פת מסוים לאכול זה דוקא היום.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה