אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תצ

סימן תפט

ס"ב חש"מ כתב בשו"ת מהר"ם מינץ סימן מ"ג דאבל מתפלל בחנוכה ופורים ור"ח וח"ה בערב וראה מנהג דאבל התפלל בר"ח שחרית מישתבח עד אחר ח"י בלחש ואז בא החזן ועמד במקומו והתפלל ח"י בקו"ר והלל וקרה"ת ומוסף עיי"ש וצריך טעם למה לא יתפלל הח"י דקו"ר בשחרית כבערב ואפשר דמבואר בפרק כ"מ דף מ"ג דהוא אומר על המוגמר אף דאיכא דעדיף מיניה ועיין מג"א ס"ס קע"ד דזה שהתחיל בברכת המוציא זכה בברכת המוגמר שבתוך הסעודה ואם מביאין המוגמר אחר האכילה קודם בהמ"ז אחר יכול לברך דכסעודה אחרת הוא עיי"ש ומבואר לעיל סימן מ"ה ס"ג בהג"ה דתפלת יוצר נשלם בתפלת ח"י דלחש אבל תפלה בקו"ר נמשך עד אחר סדר קדושה וקדיש תתקבל דשייך לתפלה ועיין לעיל סימן תכ"ג דקדיש תתקבל אומר אחר הלל דכאן נשלם תפלת שחרית וא"כ כשסיים תפלה דלחש לא זכה בתפלה דקו"ר והלל וק"ש דכתפלה אחרת הוא אבל אם יתפלל גם הח"י דקו"ר זכה בהלל עד אחר קדיש וא"א לדחותו אף דהוא אבל דהא ריעותא דאבלות בימים שאין לו להתפלל נדחה אם ליכא דעדיף כמותו כמ"ש הד"מ וטו"ז לקמן סימן תקע"א ושם כתבו דמותר אם ליכא דעדיף מיניה וצ"ע דא"כ כיון דעכ"פ יש כמותו יתפלל האחר ונ"ל הכונה דאף דיש אחר שאינו אבל מ"מ כיון דהאבל גדול והגון יותר חשוב ליכא דעדיף וכ"מ במשב"ז שם וכצ"ל בד"מ שם דתירץ הא דמהר"י מולין התפלל בימים נוראים בימי אבלו דל"ה עדיף מיניה והוי כאבל דרבים צריכים לו מותר בת"ת ואם איכא דכוותיה ל"ה רבים צ"ל ע"כ כמ"ש לכן במג"א בסימן תקפ"א כתב בשם הד"מ בדליכא חזן אחר שרי והיינו כמ"ש דליכא הגון כמותו ועכ"פ חזינן דמעלת עדיף דוחה ריעותא דאבלות וכ"ש מי שהתחיל בברכות דוחה מעלת עדיף דידחה ריעותא דאבלות לכן אין נותנין לו הצבור רשות להתפלל התפלה דקו"ר דרשות בידם לדחות האבל כמבואר לעיל סי' נ"ג ס"כ וכן מצאתי בחיי אדם כלל קל"ח דכמדומה לו שהגר"א לא הניח אבל להתפלל, בר"ק שחרית וצל"ע הא דכתב הרמ"א ביו"ד סימן שע"ו דמי שא"י להתפלל כל התפלה יתפלל למנצח וב"ל עיי"ש דאיך ידחה זה שהתפלל בקו"ר ואפשר משום דחשוב צורך גדול להציל המת מגיהנם או דבשלמא התם דמברך על המוגמר דאין מורידין אותו מגדולתו כמ"ש בהשגות הראב"ד על הרז"ה בפרק כינו שם וע"כ אם יברך הגדול על המוגמר הרי הורד הראשון מגדולתו כיון דמשום כבוד הגדול הורד הוא אבל כאן דמשום להציל המת מגיהנם מעמידין העם אותו אין זה הורדה מגדולה לראשון וזה אפשר טעם מהר"ם שהביא בא"ר סימן תקפ"ב שהתפלל באבלתו עד הלל ואח"כ התפלל הש"ע כיון דמשום אבלות פירש לא משום כבודו דש"ץ (אלא דמהר"ם הרי גדול הדור הוי וצ"ל דס"ל אף דליכא כותיה נדחה האבל משא"כ למהרי"ל וש"פ דאם ליכא גדול כמותו לא נדחה האבל הרי כשידחה מהלל נוגע בכבודי דאם לא היה גדול כמותו לא היה נדחה וצ"ע בזה) ויותר נראה דתלוי במנהג מקומות שהביא רמ"א סי' תקפ"א סס"א ובמג"א סק"ז עיי"ש דלפי דבריו המתפלל עד למנצח דוחה האבל למנהג אותן מקומות אמנם למ"ש המג"א בס"ס תקצ"ב דאם נהגו לחלק הסדרים מעולם לא זכה הראשון ושרי ה"נ כיון דנהגו שהאבל יתפלל מלמנצח או עד הלל לא זכה הראשון וזהו דעת מהר"ם דמתחלה לא ירד ע"ד לגמור ההלל ולא זכה או אפשר דיכול בעצמו למחול ועיין ב"י ס"ס תקצ"ב מ"ש בשם הכלבו דמשמע די"ל דעת הרמב"ם דמוכרח המתחיל לגמור ומעכבין עליו מליתן לאחר רק י"א דיכול למחול בעצמו רק אנו אין מעבירין הימנו:

ס"ב במג"א ש"מ דח"ה לא מקרי יו"ט וא"ל בחש"מ ינחילנו ליום שכולו טוב ולע"ד ראיה דחוה"מ נקרא יו"ט מירושלמי פ"ק דמגילה ה"א ויו"ט מיכן שאסורין בעשיית מלאכה ופריך הא תני שמואל מפני מה מקדימין ליום הכניסה כדי שיספקו מים וממון לאחיהם שבכרכים הרי מותר בעשיית מלאכה ודחי הרי חולו של מועד אסור בעשיית מלאכה ומספקין מזון לאחיהם שבכרכים עיי"ש בק"ע וש"מ דביו"ט אסורין להספיק מים ומזון לאחיהם שבכרכין משום איסור תחומין או דהוה מו"מ או דודאי מביאין בסל ובקופה דאסור ביו"ט כמבואר רפ"ד דביצה רק דפורים גם למאן דס"ל דיו"ט קבלו לאסור במלאכה לא נאסר יותר מחול המועד הרי דחוה"מ מקרי יו"ט דאל"כ ע"כ כיו"ט ממש קבלו למ"ד זה וראיתי בפ"מ שם גרס הדא אמרה שאסור בעשיית מלאכה ופירש מדצריך להספיק לאחיהם שבכרכין בי"ד וט"ו דאסורין בזמן קריאתן במלאכה ובני הכפרים מותרין בי"ד וט"ו דלאו זמן קריאתם הוא ואינו נראה כלל דא"כ עדיין ליתסר משום שהובא בשבילם מחוץ לתחום וכדומה דגם ע"י נכרי אסור כדלקמן סימן תקט"ו ועוד דבירושלמי פ"ב דמגילה ה"ב על משנה דהיה כותבה אמר הדא אמרה שמותר בעשיית מלאכה ומשני בי"ד בכרכים ופירש הר"ן בט"ו שחל בשבת קורין הכרכים בי"ד ומותרין במלאכה דלא נאסר רק בזמנו ואעפ"י שי"ד זמן קריאה לכל ואצ"ל לבני הכפרים המקדימין שהם מותרים במלאכה עיי"ש וא"כ רל דס"ד להוכיח איסור מלאכה מדבני כפרים מספקין להם מים ומזון דהרי בני כפרים נמי איסור מלאכה שלהם הי"ד והגם שהפ"מ שם פירש בי"ד בכרכים דמיירי בבן עיר שהוא בי"ד בכרכים ועתיד לחזור למקומו שקורא כמקומו אעפ"י שהוא בכרך והלכך אפילו למ"ד שאסור בעשיית מלאכה וכל אחד בזמנו הוא דאסור היינו כשהוא במקומו אבל אם הוא בן עיר והוא עכשיו בכרך הואיל והן מותרין בעשיית מלאכה הוא מותר ג"כ שלא ישנה ממנהג המקום שהוא בה עכ"ל ולע"ד תמוה דהא נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם כמבואר לעיל סימן תס"ח ועוד המגילה קורא ומשנה ממנהג המקום שהוא בה ואיסור מלאכה שהוא בשוא"ת וי"ל מלאכה דלית לו ואינו נמנע מפני איסור חושש לשינוי מקום עיין פרק מקום שנהגו דף מ"ה ועוד איך ס"ד משום דבני כרכים אסורים במלאכה בני כפרים מספקין להם הא נותנין עליהם חומרי מקום שהלכו לשם כדלעיל סי' רס"ח והוא משנה ר"פ מ"ש לכן העיקר כפירש הק"ע:

ס"א הבשמים בביצה כ"ג ע"ב בתוס' ד"ה כי הוינן הקשו אמאי נמנעו מלהריח הרי לא גזרו שמא יקטם ובמרדכי בע"פ כתב הטעם שלא תקנו לברך במו"ש שחל ביו"ט על הדס שלא יבא לקטום ועוד גם ביו"ט יש בו נשמה יתירה ותמוה דהרי ל"ג שמא יקטום וי"ל לפמ"ש בסימן תק"י דאף דל"ג בחשש רחוק נמנעו מלעשות תקנה כשאפשר לבא עי"כ לאיסור תורה גם ע"צ רחוק דדרכיה דרכי נועם ולא יתקנו מודי דאפשר לגרום תקלה וה"נ נהי דלא אסרו להריח ולקטום ע"ב ול"ח שיקטום ממחובר נמנעו מלתקן תקנה כוללת על כל אדם לברך על הבשמים דיוכל לבא ע"ה לטעות ולקטום ממחובר ועוד דאזי יהא תמידית והכרח לכל העולם משא"כ בשלא תקנו אינו שכיח רק בקצת אנשים שלפעמים יריחו ול"ח שיזדמן מהם ע"ה שיטעו לקטום ממחובר דהוי מיעוטא דמיעוטא ול"ש ועוד דבמצוה יש לחוש שיטעו יותר דמשום המצוה מותר וכמ"ש באס"ז בפ"ב דביצה דח"י דמה"ט חששו בשופר ולולב ומגילה שמא יעבירנו ד"א בר"ה דבהול למצוה:

טעם שני שכתב המרדכי דגם ביו"ט יש נשמה יתירה פליאה דא"כ גם במוי"ט יברך עה"ב ולע"ד כמו דקדושת יו"ט קלה מקדושת שבת והותר בו או"נ כן הנשמה יתירה אינה גדולה כבשבת וכדאחז"ל בפע"פ דק"ב ביו"ט שחל במו"ש משל למלך יוצא ומפרכוס נכנס וידוע דדבר ההולך בהדרגה אינו מורגש הצער כל כך כמו דבר פתאומי הנופל מאיגרא דמה לבירא עמיקתא כן הדבר הזה דבין קדושת שבת לחול הבדל גדול ובמו"ש אבדה נפש וליישב דעתו על הצער הגדול תקנו להריח בשמים וכמ"ש תוס' ורא"ש בפע"פ משא"כ כשחל יו"ט במו"ש דהוא בהדרגה דיש בו עכ"פ נשמה יתירה מקדושת יו"ט וכן במוצאי יו"ט הוי בהדרגה דמשוה קצת לחול במלאכת או"נ ועוד אחר יו"ט א"ח דעדיין נשאר קצת מקדושת יו"ט והכל בהדרגה ולמשכילים יונעם.

וי"ל אלו ואלו דא"ח יש שזוכה לנשמה יתירה גם ביו"ט והם בני עליה משא"כ שבת כולן או רובן זוכין דקדושת שבת בא ממילא בלא מעשה תחתונים כן הנשמה יתירה בא לקטן וגדול כ"א לפי ערכו אבל קדושת יו"ט תלוי במעשינו לקדשו וע"כ יו"ט נקרא מקרא קודש דצריך הזמנה והכנה לקרוא קדושת יו"ט ולהמשיך נשמה יתירה וע"כ לא תקנו לברך עה"ב רק בדבר השוה בכל נפש ושייך ברוב ישראל משא"כ ביו"ט מי יאמר זכותו לבו ובמו"ש שחל יו"ט ג"כ לא תקנו דאולי יש בו נשמה יתירה ושוא"ת עדיף ואח"כ במוצאי יו"ט אולי כבר יצאה במוצ"ש וחד טעם הוא דלא תקנו רק כשכולל רוב ישראל ולתקן לחצאין א"א דמאן מפיס ומחזי כיהורא והבן אם בע"נ אתה.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה