ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תעח
ס"א אחר אפיקומן אין לאכול שום דבר בפע"פ קי"ט ע"ב במשנה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ובגמרו אמרו הטעם שיהא הפסח לאכל על השובע שאם יאכל אחריו יבטל טעם פסח מפיו וכן במצה בזה"ז וכ"פ אוסרים גם לשתות אחר ד"ב והרז"ה הקשה הא כבר יצא באכילה ומה אכפת לבטל הטעם אח"כ והעלה דאין איסור רק עד אחר אמירת הלל וכדי שלא ישכח מלומר הלל והמלחמות חולק דכל הלילה אסור וכולם נלאו למצוא טעם לדבר וגם בכאריז"ל לא מצאתי טעם לזה והנה בכאריז"ל כתב בתשובת שאלה לבן חכם אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן דבן החכם שואל על בחינת המוחין שבלילה זה ומשיבין לו אין מפטירין אחה"ע דא"ת חר"ן עולה שלש אלהים ומעולם תמהתי למה משיבין מוחין דקטנות ולא דגדלות שהוא נס ופלא הנעשה עתה אבל דקטנות גם קודם פסח היה וגם מה ממנו ברמז מצוה זאת דאפיקומן דוקא ונ"ל דבמלות אלו רמז התנא הטעם למה לא יאכל אחריו וע"כ אמר בלשון זה ולא אין אוכלין דהנה מבואר בפע"ח שער י"ז שער תקון חצות פ"א על מה שאחז"ל חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת אחר התפלה דהטעם כדי שלא יסתלקו המוחין שנכנסו בתפלה עיי"ש ובעב"ד ה"נ הטעם לשבח דלא יאכל אחר הפסח שלא לבטל טעמו שלא יסתלקו המוחין דגדלות שנכנסו באכילת פסח ומצה וד"כ והנה הלל גמור מורה על מוחין דגדלות ולפיכך נאמר בלילה זה ולא בשאר יו"ט כמבואר בפע"ח שכ"א שער חג המצות פ"א וע"כ דעת רז"ה דכל האיסור רק עד אחר הלל שלא יסתלקו המוחין דאל"כ איך יאמר הלל גמור בלילה ודעת המלחמות וכ"פ דאסור כל הלילה דצריך להשהות הגדלות כל הלילה דהרי לא יצאו ממצרים עד הבקר וכן הגדלות הוצרך שיוכלו לצאת כמ"ש בפע"ח שם וגם כל הלילה מצוה לספר ביציאת מצרים והמצוה לאכול עד חצות ומאז עד הבקר שש שעות שמושך טעם הבשר בפיו ולא חשוב מעוכל דע"כ לא יאכל חלב אחר בשר שש שעות כמבואר ביו"ד סע"ט וע"כ אף דנאכל רק עד חצות מחמת דאין אוכלין אח"כ שום דבר לא נתבטל הטעם ונשארין המוחין עד הבקר אור והאנשים שלחו לזה אמר אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן לרמז חרן בס"ת דאחר הפסח חוזר וניעור הקטנות וכדי שלא יחזרו מיד לא יבטל טעם פסח מפיו שלא ישכחנו וישאר הגדלות ומחמת דעולין חרן צריך להשמר מהם שלא ישארו לבדן ולא תאחזו החיצונים והנה איתא בלק"ת פרשת בהר וז"ל לא תונו איש את עמיתו אחז"ל שתות חוזרת פחות משתות אין חוזרת וזה רומז בס"ת איש את עמיתו ויראת שתות והאותיות למפרע לרמז על חזרתם למפרע עכ"ל נראה דקורא למפרע לס"ת והכא הוא בס"ת ולמפרע ממש במפטירין אחר הפסח שכן ראוי להיות חוזר החר"ן אם יבטל הטעם פסח מצה וד"כ אבל כשלא יבטל טעמן ישאר הגדלות ולא יהא חר"ן וזה שמשיב לבן חכם אין מפטירי"ן אח"ר הפס"ח דאפי' אחר אכילה אין חרן דגדו"ל ד' ומהול"ל מא"ד.
וי"ל עוד עפימ"ש בפע"ח שם דבלילה הזה אין בנו כח להמשיך המוחין דנכנסין שלא כדרך הטבע רק יתב"ש מפליא לעשות עיי"ש וע"כ שואל בלילה זה מה העדות וכו' אשר צוה ה' אלהינו אתכם כיון דאין בכחכם להמשיך המוחין ועיין ברמ"ז בפירושו על הזהר פרשת אמור דף צ"ה ע"ב וז"ל שבליל פסח שאז באו המוחין כולם וברגע ולא בכח מעשיהם של ישראל אלא ברחמי ה' שהעלם וקשרם בתכלית הקדושה וגאלם וכו' הוא בסוד אור הישר מלמעלה למטה ולא בסטרא דישראל פירש לא בכח העלאת מ"נ מלמטה עכ"ל ומשיבין דעכ"פ אחר שכבר נמשכו המוחין יש בידינו להשהותן כל הלילה ע"כ אף אתה אמור לו כהלכות הפסח ממש הוא אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שעי"כ אינו מסתלק הגדלות ואין מר"ן ע"כ נצטוונו לעשות הפסח דבלא"ה היה מסתלק הגדלות מיד וע"י אכילתו כשאין מבטלין טעמו משהין המוחין וע"כ בשאר מצות כיון שנעשה בכחנו די בזה רק חסידים שוהין אבל בפסח דלא נעשה בכחנו אין לכו רק במה שיכולת בידינו להשהות המוחין ע"כ זה כל האדם מחויב דאל"כ לא עשינו כלום וי"ל עוד עפימ"ש הרמ"ז שם ז"ל שמחמת שנעשה שלא על ידינו לא נקשרו כראוי ומפני כך לא התמיד האור להועיל לכל הזיי"ן ימים עכ"ל וע"כ יש חשש יותר שיסתלק מהר וחיוב על כל ישראל להשהות עד הבקר אור ומחמת שהבן חכם שואל על מה צוה אתכם כיון שנעשה שלא על ידינו אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין וכו' אף דבתפילין ותפלה אינו רק חסידות אבל כאן גם זה כהלכות הפסח הוא מה"ט גופא שלא נעשה על ידינו ולחכימא ברמיזא אחר הפסח אפיקו מ"ן אבל בפסח אין נעשה הזיוג ע"י מ"ן שלנו לכן אסור הזיוג.
סימן תפ"ב
ס"א אלא כזית עיין טו"ז מה שנתקשו על הרא"ש ולע"ד י"ל לפמ"ש במג"א לעיל סימן תע"א סק"ד דבאותה סעודה שלא נסתמה האיצטומכא חשוב הכל לתיאבון אף המצה שיאכל באחרונה רק כשאוכל הרבה שא"א לאכול יותר אזי ל"ח לתיאבון עיי"ש וע"כ כשאין לו רק מצה כבצקות של נכרים דממלא כרסו מהם לבד אין חשש שלא ישאר מקום לכזית מצה השמירה לאכלו לתיאבון כיון דגם הבצקות הם לחם עוני אבל במצה עשירה יש חשש שיאכל כל צרכו מהם ובזה י"ל מ"ש הרא"ש תחלה על הרי"ף דיותר מסתבר שלא יכרוך מצה ומרור כלל שלא יבטל טעם מצה השמירה והרי הרא"ש גופא מסיק לבסוף שיאכל השמירה תחלה וע"כ נדחקו הטור והק"נ דלסברתו של הרי"ף מקשה ולפמ"ש י"ל דהרי"ף מיירי דאין לו רק כזית מצה שמירה בין יש לו מצה עשירה ומעדנים לסעודתו כדמייתי מברייתא דהדובשנין בין אין לו רק מצה שאינו שמירה ועל זה פליג הרא"ש עליו בתרתי דבאין לו לסעודתו רק מצה שאינה שמירה יאכל השמירה לבסוף ולא יכרוך אחריו ובהא דמייתי הברייתא דדובשנין פליג דבזה צריך לאכול השמירה תחלה.