ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תעז
ס"ב לא יאכל האפיקומן כבר נתקשו בזה מ"ש מאם נזכר קודם שבירך פה"ג דבהמ"ז הראשון בלא כוס ה"נ יברך בהמ"ז שניה בלא כוס וכ"ד ראב"ד ורשב"א ומ"מ ורי"ו כמ"ש מג"א ובענ"ד לפמ"ש בכונת דבין כוס שלישי לד' דלא ישתה משום דרומזין למוח אחד דאין להפסיק בינם ה"נ אין להפסיק באכילת אפיקומן ואף דבירושלמי פע"פ אמר הטעם דלא תשתה כדי שלא ישתכר י"ל דס"ל דשתית רשות ל"ח הפסק וכמ"ש במג"א לקמן סימן תק"צ סק"י אבל לאכול האפיקומן דהוא מצוה ורומז למוח אחר מודה דהוי הפסק לכן לפע"ד יאכל האפיקומן אחר הד' כוסות ויברך בהמ"ז בלא כוס וכשאכל בתוך הסעודה מצה שמירה יעשה כרש"ל דלא יאכל כלל האפיקומן.
עבה"ט סק"ד נהגו לשבור חתיכה מאפיקומן ולנקוב אותה ותולין אותה ועש"ת ונראה טעמו עפימ"ש בזה"ק פרשת פנחס דף רנ"א ז"ל מצה אמאי אלא הכי תנינן שדי בגין דאמר לעולמו די דיאמר לצרותינו די אוף הכי מצה בגין דמברחת לכל סטרי בישין ועביד קטטה בהו כגוונא דשדי דמזוזה דמבריח לשדים ומזיקים דתרעא אוף הכי איהי מברחת להון מכל משכני קדושה ועביד מריבה וקטטה בהו כד"א מסה ומריבה ע"ד כתיב מצה תרגומו דמסה איהו מצותא עכ"ל ועיין בעטרת צבי שם לכן מניחין אחר הפסח אפיקומן דמשומר לשם מצוה ואתעביד בו מצוה ואמר בו די לכן אין לאכול אחריו כי מצה אמצעי הוא אלהים דההין כמ"ש בשרף פע"ח וגימט' צר"ה לכן האפיקומן שממנה אומרין בו די שיאמר לצרותינו די ומצה עליונה אלהים דיודין עולה שי"ן ות' שבה בציור ד"י עיין בשרף פע"ח והוא שדי לכן מחברין במוציא חתיכה ממצה אמצעי עם חתיכה מעליונה שיאמר לצר"ה דיי.