אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תעז

הלכות יו"ט סימן תצה

סי"ב ומצא ג' במג"א סקי"ד וא"כ איכא חד שאינו מוכן וכו' אבל בגמרא איכא וכו' ולע"ד י"ל דעת הר"ן דהשמיט טעם דאחריני דלפ"ז ל"מ נפל אחד לים די"ל דהוצרך הש"ס לתרי טעמי דתליא בס"ד ומסקנא בב"ב דכ"ד גבי חצבא דאשתכח בכרמא דערלה דשריא רבינא וקאמר ליתא ס"ל כר"ח דרוב וקרוב רוב עדיף ומשני דגנבי מינה ואצנועי בגוה לא מצנעי וה"מ חמרא אבל ענבי מצנעו וכתב שם הר"ן בשם הרמב"ן דס"ד דרוב עדיף אף מקרוב דכנוכ"ה ומסקנא דכנכ"ה עדיף עיי"ש ולפ"ז אי נימא כנכ"ה ל"ל אחריני ננהו כיון דנמצא בקן ממש ועדיף מרוב רק לס"ד דרוב עדיף י"ל אחריני הן והנה בשע"מ פ"ב מיו"ט הקשה ליש"ש ופר"ח דס"ל בדשיל"מ מותר לבדרנהו ולומר כל דפריש מרובא פריש וא"כ למה אוסר כאן משום דאיכא חד דמעורב נכבשנהו דניידו ונאמר כל דפריש וזה ראיה לסברת הר"ן דרוב ל"מ בדשיל"מ אמנם כתבתי במ"א דזה תליא בשני דעות שהביא בכו"פ סימן ס"ג סק"א בהא דאמרינן כל דפריש מרובא פריש אם זהו ודאי ואין בו שיור ספק כלל או ספק הוא רק התורה התירה ספק זה עיי"ש וה"נ אם רוב ספק הוא אסור בדשיל"מ וגם י"ל דכנכ"ה עדיף מרוב אבל אם רוב ודאי מותר בדשיל"מ וודאי עדיף מכנכ"ה וע"כ קאמר הש"ס ממ"ל אי אחריני ננהו היינו דרוב עדיף מכנכ"ה וא"ל אחריני דכנכ"ה עדיף דרוב ל"ח ודאי איכא חד דמעורב ול"ל נכבשנהו דל"מ בדשיל"מ וא"כ למסקנא דכנכ"ה עדיף וכמ"ש הר"ן בב"ב ל"ל דאחרינו ננהו.

בטו"ז סק"ח וכתבו תוס' וא"ת לבטלו ברובא וי"ל דב"ח חשיבי א"נ הוה דשיל"מ וכ"כ הר"ן וכתב המג"א דלפ"ז אם נאכל אחד או נפל לים כולם מותרים ובמחצית השקל כתב דלדעת רמ"א וש"ך ביו"ד סימן ק"י ס"ק נ"ז אינו מותר רק לצורך והפ"מ ולע"ד הכא עדיף דהאחרונים הקשו דמה חדשו תוס' דפשוט דבע"ח ודשיל"מ ל"ב וגם למה לא סגי להו בחד טעם ובשע"מ ובל"ע כתבו דלא סגי להו בטעם דבר שיל"מ די"ל משום דחוזר לאיסורו בשבת הבא כמ"ש רמ"א ביו"ד סימן ק"ב ועדיין סגי בטעם דב"ח ל"ב אמנם לכאורה קשה על הפרישה ביו"ד סימן ק"ב דהא דדבר שבמנין לא בטיל דוקא בקבוע איסורו ואין לו היתר ועיי"ש בפרמ"ג דה"ה לבע"ח והוא נגד דברי תוס' שבכאן אבל אחר העיון ראיה מכאן להפרישה דאת"ל דל"ה דשיל"מ כיון שיחזור לאיסורו א"כ אתה חושבו לאיסור קבוע לשבת ויו"ט ול"ח יש לו היתר אבל אם חשבים יש לו מתירין ל"ה איסור קבוע ובטל אף דהוי בע"ח רק משום דשיל"מ וצ"ל ב' הטעמים ולפ"ז נהי דרמ"א מחמיר בדשיל"מ בנפל אחד לים היינו כשהוא ודאי דשיל"מ אבל הכא אינו ברור ואדרבה בת"ח הובא בש"ך סימן ק"ב ס"ק י"ד פוסק דל"ח יש ל"מ ודאי יש להתיר בנפל אחד לים.

שם סי"ב זימן שחורים ולבנים וכו' אסורין ז"ל הרמב"ם בפ"ב מיו"ט ה"ו שאני אומר שמא אותן שזמן פירחו להן ואלו אחרים הן וכל ספק מוכן אסור עכ"ל ולפ"ז לפמ"ש לעיל ס"ד מותר ביו"ט שני או אם יש לספק שמא באו ביו"ט משובכות עכו"ם דא"צ הכנה כמ"ש בסמוך סקט"ו א"כ הוי ס"ס אמנם צל"ע כיון דקי"ל רוב וקרוב הלך אחר הרוב אפילו להקל באיסור תורה או להחמיר בדרבנן כמבואר בב"ב דף כ"ד הרי כדאי חשוב ואפילו בשאר איסור דרבנן אסור ולא צ"ל משום ספק מוכן ועי' ביו"ד סי' קכ"ה ס"ז בש"ך ס"ק י"ד ובסימן קכ"ט סי"ז וסי"ח.

סט"ו עכו"ם וכו' זה מקורו מירושלמי פא"צ ה"ב ר"ח ור"ש ברבי פליגי ר"ח ס"ל של עכו"ם א"צ הכן וצל"ע דאפשר ירושלמי לשיטתו בריש ביצה דמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בן דאסור הרי דתליא בידיעת הבעלים אם מקצים מדעתם ע"כ של גוי א"צ הכן דלא מקצה מדעתו אבל בבבלי ביצה דכ"ו ע"ב ס"ל מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו מותר אלמא דתליא בעצם הפירות ולא בבעלים ה"נ של גוי הוי מוקצה ויש להוכיח כן מפרק כירה דף מ"ו ע"ב בהא דמפירין נדרים בשבת ונשאלין לנדרים שהן לצורך שבת ופריך מי יימר דמזדקק לה בעל או חכם ונימא דנדרו מפירות של אחר או של בעל ול"ה מוקצה דבעלים לא מקצי מדעתם אע"כ דלא תליא בבעלים וכן מוכח מהתוס' שם בד"ה מי יימר במ"ש א"נ מיירי בפירות שלה ואסרתן לכ"א משמע דלתירץ א' גם בפירות שאינן שלה הוי לה מוקצה וגם להא"נ אצ"ל בפירות שלה רק משום דאל"ה ל"ה מוקצה דמותרין בטלטול דחזי לשאר ב"א וזה ל"ש ביונים של עכו"ם דלא חזי לשום בר ישראל וכן דעת הראב"ד בהשגותיו על הרז"ה בפא"צ ופירש מ"ד בירושלמי של גוי א"צ הכן שלא תאמר להוי פירות דגוי כמדבריות דישראל דהא לאו דעתיה עלייהו מאתמול קמ"ל אין פירותיו צריכין הכנה לישראל אבל גרוגרת וצמוקים דלא חזי או תמרי דעסקא למי שיש לו מוקצה אחד בישראל ואחד בשל גוי אסור עכ"ל.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה