אור ברסלב
ערך שי אורח חיים הלכות יו"ט סימן תצה

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות יו"ט סימן תצה

הלכות חג השבועות סימן תצד

ס"א אסורה ביו"ט ברמב"ם פ"א מיו"ט כתב מה שאמרה תורה בכל המועדים מלאכת עבודה למעט או"נ דל"ח עבודה ונתקשה שם בלח"ם דא"כ למה צ"ל אך אשר יאכל וברמב"ן פרשת אמור הקשה דבספרי איתא דצריך גז"ש דמקרא קדש ללמד על כל המועדים מפסח דכתיב בו אשר יאכל להתיר או"נ ותירץ דעבודה למעט או"נ רק לולא הגז"ש ה"א לאסור לעשות לאחרים גם או"נ דחשוב עבודת עבד ולעצמו מותר מלאכות הקלות שאינם באו"נ ובא הגז"ש ללמד פירש עבודה למעט או"נ ואין לחלק בין לעצמו או לזולתו עיי"ש ועדיין קשה ל"ל עבודה ול"ל מלתא דאתיא בגז"ש טרח וכתב לה קרא כיון דעדיין צריך הג"ש.

ונ"ל לפמ"ש החוו"ד בכללי ס"ס דכל דברי תורה ע"ד ודאי עיי"ש וע"כ לאו דמלאכת עבודה ל"ת דוקא בודאי לא יהא בו צורך או"נ ובספק שמא יקלעו אורחין ליכא לאו רק עשה דשבתון דצריך שביתה ודאי ור"ח דס"ל בפא"ע אופה מיו"ט לחול לוקה משום דדעתו לחול כמ"ש במלחמות שם אבל באופה משום שמא יקלעו אורחים גם לר"ח אינו לוקה וע"כ מאך אשר יאכל לכ"נ ה"א דצריך או"נ ודאי ע"כ כתוב מלאכת עבודה דליכא לאו רק בעבודה ודאי שאינה לאוכל נפש.

ואפשר מה"ט דרשינן לכם ולא לגבוה או לעכו"ם ולכלבים אף דראוי לאורחין ולא מוקמינן הקרא באכילת איסור או סמוך לחשכה אבל בהיתר ובאמצע יום נימא הואיל ולמה אסור מן התורה וכמ"ש ברמב"ם פ"א הי"ג ועיין רז"ה פא"ע דמ"ז ולפמ"ש ה"ט דלכם ודאי צריך והואיל ומקלעי אורחים רק ספק הוא ולכן נהי דאינו לוקה מ"מ אסור משום עשה לכם ולא וכו' עיין תוספת ביצה די"ב ד"ה השוחט וי"ל לר"ח לוקה דעובר בעשה דשבתון ודאי א"ר וכיון דעבר איסור תורה אסור ביומו לכ"ע כדמשמע ברמב"ם פ"א מיו"ט ה"ט דדינו כמבשל בשבת דאסור לו לעולם וממילא לאחרים אסור בו ביום כמ"ש בה"ש פ"ו הכ"ג וכ"כ במרדכי פ"ש דביצה סי' תרע"ה ול"ל דחזי לאורחים ומתורץ קושית מלחמות בפא"ע דמה קאמר בתמיד נשחט דכי ל"ל לר"ח הואיל לקולא ואיך לוקה והצילו העדה א"ר ולפמ"ש א"ש כיון דלקולא ל"ל הואיל אסור הפת ולא חזי כלל וליכא הואיל כלל.

מכשירי או"נ שלא היה אפשר לעשותן מאתמול אם נשבר יומים לפני יו"ט והיה אנוס בעיו"ט משמע דמותר מדלא קאמר שלא היה אפשר לעשותן לפני יו"ט וכן משמע ממלחמות פא"צ שהקשה עמ"ש רש"י דצידה אסורה שהיה לו לצוד מעיו"ט דאם עלתה מצודתו ריקן בעיו"ט למה אסור עיי"ש ומה קושיא דמ"מ היה לו לצוד בימים שלפני עיו"ט ואין לדבר סוף וע"כ דא"צ להכין רק מעיו"ט והכינו בששי כתיב ובש"ע הגאון מהר"ז זלה"ה בקו"א סימן זה כתב דאם היה אפשר לתקנו לפני עיו"ט ונאנס בעיו"ט אסור מדלא משתמיט פוסק לומר בהך דסימן תק"ח דאם נאנס בעיו"ט דמותר וגם המג"א בתק"ט על כל איסור הנמכר כתב בפירש דאל"ה אפשר מעיו"ט שרי ובסימן תק"ח ל"כ כלום ועכצ"ל דתיקון דבר חדש לעולם אסור דאם נאנס בעיו"ט היה אפשר לפני עיו"ט עיי"ש ואינו ראיה דשאני כלי חדש דעפ"י רוב אפשר מעיו"ט דאונס ל"ש משא"כ תיקון כלי שנשבר ל"ל בזה רוב דאם נשבר היום א"א לתקן מעיו"ט בלא אונס והלכה תורה אחר רוב כמ"ש הה"מ פ"א מהלכות יו"ט ומדויק אמרם כאן במכשירין שאפשר וכו' ולא אמרו כשהיה אפשר דהא ביו"ט קיימינן אע"כ דברו במהות המכשירין אם אפשר לעשותן מעיו"ט והכל הולך אחר הרוב ואם בעיו"ט בבוקר היה אפשר לעשותן והמתין עד שנאנס חשוב ג"כ אנוס לפמ"ש מג"א לעיל סימן ק"ח ס"ק י"א.

ס"ב קצירה וכו' בר"פ א"צ ז"ל רש"י אע"ג דשחיטה ואפייה ובישול מאבות מלאכות הן והותרו לצורך יו"ט טעמא משום דא"א מעיו"ט אבל צידה אפשר לצודו מבע"י עיי"ש ומלחמות ור"ן הקשו אם עלתה מצודתו ריקנית בערב יו"ט למה אסור ולע"ד י"ל כמ"ש הה"מ פ"א מהיו"ט דכל מלאכה אשר רובה אינה באו"נ גם כשיזדמן באו"נ אסור דהלכה התורה אחר הרוב עיי"ש וה"נ אם רובה אפשר מעיו"ט אבל במכשירין מיעטה תורה אפשר מעיו"ט אפילו רובה לא אפשר דמותר באו"נ דהוא ולא מכשיריו באופן דהוא מותר אסור מכשירין ומתורץ קושיתם ממכשירין דמחלק בין אפשר מעיו"ט דמשמע באו"נ אין חילוק והנה טחינה בתבלין רובה ביומו וגם הרקדה ובורר וטחינה וקצירה י"ל דרובה משובחין ביומן וכמ"ש הב"י לעיל סימן שכ"ה ומג"א סימן תקט"ו וכ"ן בפרק שואל דפירות דרכן לתולשן ביום שאוכלן וע"כ א"ש מה דיליף בירושלמי לאסור תלישה וטחינה ביו"ט מקרא דצ"ל אף דרובה ביומו.

עוי"ל קושית הראשונים על רש"י דאיך חילק באו"נ בין אפשר מעיו"ט והא לא מפליגינן כן רק במכשירין ועוד לרש"י תימא דס"ל בביצה די"ב דאמרינן מתוך גם בליתא צורך כלל וכיון דודאי משכחת צידה כשלא היה אפשר מעיו"ט וכמ"ש במלחמות ממילא יהא מותר גם באפשר במתוך ולע"ד גם רש"י ס"ל מ"ש המלחמות דצידה אסור משום דאינו ברשותו של אדם הוי מלאכת עבודה רק מ"ש הטעם זה גם על הקצירה אינה סברא כ"כ דזה כבר ברשותו וירושלמי מכריעו דהוצרך לדרוש לאסור טחינה וקצירה מושמרתם וגם צידה לא יתכן רק ביער דעכ"פ צידת חיות הללו ל"ה ברשותו וכמ"ש המלחמות על רש"י דצידת דגים אלו שצד היום לא היה אפשר מאתמול דצידה אחרת היה אילו צד אתמול אבל בצד ונתן לקרפף וביבר כבר הן ברשותו אלא דמחוסר צידה דצריך כלי מצודה כדאיתא בגמרא עכצ"ל דאסור משום דהיה אפשר מאתמול וא"כ ל"ש מתוך דבלא אפשר מאתמול בלא"ה אסור משום דאינו ברשותו ואף דאשכחת בפרס מצודה מעיו"ט וניצוד ממילא ביו"ט לבביבר וקרפף וצריך עוד צידה דלא היה אפשר מאתמול ומ"מ ברשותו הן ול"ה מלאכת עבודה דקי"ל פורסין מצודות מע"ש בפ"ק דשבת י"ל מ"מ היה אפשר לתקן זה מעיו"ט שלא יחוסר צידה אם יזדמן לשם ביו"ט ורוב מצודות אין מחוסר צידה ול"ל מתוך שהותרה באו"נ דההיתר ע"צ המיעוט דאם ניצוד מאתמול לקרפף אפשר לצודן לגמרי ואם יצוד היום אסור דאינו ברשותו וכיון דהרוב אסור ל"ל מתוך כמ"ש הה"מ הנ"ל.

ולהמתיק יותר דברי רש"י י"ל דרש"י ס"ל בפ"ק דביצה ד"ב ע"ב ובדף כ"ו ע"ב דמוקצה אסור מן התורה דכתיב והכינו צריך הזמנה מבע"י ובמוקצה בצידה שלא היה ברשותו כלל כתב המלחמות דגם ר"ש מודה וכה"ג כתבו תוספת בעירובין דמ"ו ד"ה כ"ש וכ"כ הפנ"י בביצה דכ"ד על המשנה מצודת חיה רק ס"ל לרש"י דה"ד א"ל היה כלל ברשותו ולא היה בידו לצוד חיה זאת ודגים הללו בזה מחוסר הזמנה וכביצה שנגמרה בשבת דהוי הכנה משום שלא היה בעולם אבל כשכבר הן בביבר ובידו לצוד איזה שירצה נהי דצריך צידה הוי כמחובר המחוסר תלושה כיון דבידו לגמרו ל"ה מוקצה וע"כ הוצרך רש"י בדף כ"ד ע"ב ד"ה אם לומר דר"ש מודה במחובר דאקצינהו מדלא תלשן מאתמול וה"ד אם בלא"ה תלישה אסור אבל אי היה מותר ל"ש לומר דאקצנהו בידים כיון דבידו לתלוש ולצוד ביו"ט ועכצ"ל באלו שבביברין דאפשר מאתמול ול"ה לצורך וממילא ל"ל מתוך שהותרה לצורך כשלא היה אפשר מאתמול דאז בלא"ה אסור משום הכנה ממילא אסור לצודן ביו"ט כיון דאסורין באכילה הוי שלא לצורך או"נ משא"כ בשאר מלאכות דהותרו ביו"ט משום דלא אפשר מאתמול שלא יתקלקלו כמו שפרש"י י"ל מתוך ומותר גם באפשר ובמכשירין ל"א מתוך דמיעטה תורה בפירש דדוקא בלא אפשר מאתמול מותר.

ושיטת הר"ן דצידה מחמת שנעשה לימים הרבה אסרו שמא יציד הרבה שישאר לחול והקשו הא קי"ל הואיל ומקלעי אורחים וליכא איסור תורה עיין ישעי"ק סימן תצ"ז.

ולע"ד דאם אפשר מעי"ט שלא יתקלקל המאכל חשוב שלא לצורך היום וכ"כ הפנ"י בפ"ק דפסחים ד"ה ובביצה די"ב אלא דמ"מ הל"ל מתוך אבל מתוך והואיל ל"א כמ"ש הש"א.

אסרום חכמים לשון הרא"ש דצודה וקצירה וטחינה מחמת שנעשה לימים הרבה אסרוהו חכמים דמחזי כעובדא דחול ובירושלמי מסמיך להו אקראי מנין שלא ירקד וכו' ואח"כ כתב כל המחוסר צידה אסור היינו מן התורה וחייב כמ"ש תוספת ותוספת הוכיחו מדאסרינן ליתן לפניהם מזונות ע"כ דשמא יצוד דאסור מן התורה עיי"ש ומשולל הבנה דסותר א"ע מניה וביה ובירושלמי מוכח דחייב דתנו שם הקוצר ביו"ט לוקה מ"ם ובק"נ נדחק שהכתוב מסרו לחכמים ואין לשון הרא"ש סובל כן דאמר רבנן גזרו ונלע"ד דמה שהוצרך הרא"ש לומר דנעשה לימים הרבה מחזי כעובדא דחול דבלא"ה הל"ל הואיל ומקלעי אורחים אמנם כיון דרבנן אסרו ממילא אי טחן או קצר אסור היום ולא חזי לאורחים ותו ל"ל הואיל כמ"ש האחרונים ול"ד לאופה מיו"ט לחול דאם יבאו אורחים יאכלו ולפ"ז בקוצר או טוחן לוקה כאופה סמוך לחשכה דודאי לא יאכלו ממנו אלא דאיך אפשר דחכמים יאסרו דבר המפורש בתורה להיתר אשר יאכל לכ"נ ע"כ תירץ דמסמיך להו אקראי תו ל"ח מפורש להיתר ונהי דש"ס בבלי ע"כ לא ס"ל האי דרשה כמ"ש הר"ן מ"מ כיון דיש מקום לפרש בירושלמי ל"ח מפורש להיפך ואפשר גם כונת ירושלמי כן ומיושב קושית ק"נ דאיך אמר בירושלמי אך הוא לבדו למעט טחינה קצירה הרקדה והרי בביצה דכ"ח בין רבנן בין ר"י דרשו הוא למעט מכשירין ולפמ"ש א"ש דלא קאמר רק להסמיך דאפשר דממעט גוף או"נ אף דלפי האמת רק מכשירין ממעט מ"מ תו ל"ח מפורש להיתר ואסרו חכמים וממילא לא חזי היום רק למחר ולוקה כמו אופה מיו"ט לחול סמוך לחשכה ועיין תוספת פרק איזהו נשך ס"ד ע"ב בד"ה ולא ישכור וטו"ז יו"ד סימן קי"ז סק"א.

ס"ד הג"ה אבל נולד אסור הנה ברא"ש שילהי ביצה הקשה למה פסק דלא כר"נ דאמר מאן דל"ל מוקצה ל"ל נולד ובשילהי כירה פריך על ר"י מדר"נ ונלע"ד דטעם מאן דל"ל מוקצה דכל מידי דחזי ליה לאינש דעתיה עליה כמ"ש ר"ח הובא ברא"ש שם וכן פרש"י ריש ביצה לא מקצי אינש מדעתיה מידי דחזי ליה וא"כ י"ל דהוי כהא דאמרינן בפ"ק דביצה דף ד' לקחה סתם שחטה הוברר דלאכילה עומדת דעכ"פ גם מאן דס"ל דלא מקצי מדעתיה מ"מ לא עדיף מסתם וכן מצאתי בפנ"י ריש ביצה וא"כ לר"נ דס"ל בפרק משילין דל"ט דגם בדרבנן א"ב דמיא לנולד דעכשיו נעשה אוכל אצלו דלא הוברר למפרע וכן ר"י ל"ל בררה בדרבנן בביצה דל"ח ע"ב ע"כ פריך ליה שפיר מדר"נ ואנן קי"ל בדרבנן י"ב ולפ"ז באוצר של פירות ועצים גם להמתירין מוקצה דוקא כשנטל הפירות לאכול והעצים להסקה דאזי הוברר למפרע אבל לטלטלן מחמה לצל או בצריך למקומן או נטל העצים לסמוך בהן ולצלות עליו בשר כשפוד הוי מוקצה כיון דל"ל הוברר למפרע כ"ז שלא נטלן לאכלן ולהסקה ועיין לקמן סימן תק"ב ס"ג ועוד דגם לר"ש דמתיר מוקצה היינו כשנסתלק המוקצה לא אסר משום דאתקצאי ביה"ש וכמ"ש הר"ן בס"פ א"צ והב"י לעיל סימן ש"י ויש לזה הוכחה ממ"ש המהרש"א בריש ביצה בתוספת ד"ה אוכלא דאפרת ואי בעי שחיט ואכל מה דבגוה וז"ל מהרש"א ומיהו לס"ד דאפילו מאן דשרי מוקצה אוסר נולד והיינו בתרנגולת העומדת לגדל ביצים אע"ג דה"נ אי בעי שחיט ואכל מה דבגוה דהא שרי מוקצה מ"מ כיון דנולדה הביצה מדבר המוקצה לא שרינן לה מה"ט עכ"ל ומשולל הבנה כיון דשרי מוקצה התרנגולת חשוב אוכל ולפמ"ש ה"ט דדוקא אם שוחטה אבל כ"ז דעומדת לגדל ביצים ולא נשתנה דעתו ולא נסתלק המוקצה לכ"ע אסורה לטלטל וכאבן היא ול"ח אוכל ואפילו אמר מכאן אני נוטל כיון דמחוסר ברירה כ"ז שלא בירר לאכילה והסקה אסור בטלטול.

ויש לעיין בתרנגולת העומדת לגדל ביצים דכתב מהרש"א דאי בעי שחיט לה מאן דשרי מוקצה אף דאוסר נולד דבתוספת בביצה ל"ז ע"ב הערו דבהמה ביו"ט איך שחטינן לר"י דנתגדלה והוסיפה שמנונות ביו"ט וצ"ל דהמיעט שנתוסף בטל ברוב אף דהוה דשיל"מ כיון דלא ניכר האיסור מעולם כמ"ש המג"א לעיל סימן שי"ח סק"ח אמנם בעומדת לגדל ביצים כ"ז שלא נשתנה דעתו לאכלה מוקצה הוא וא"א שיבטל בה מה שמוסיפה שמנונות וגדלה כיון דכולה מוקצה רק כשנשתנה דעתו אח"כ נסתלק המוקצה ויש לאסרה מחמת התוספת שנתוסף ביו"ט דהוי נולד וא"א להתבטל דהוי דשלי"מ כיון דכבר היה בעולם וחל האיסור נולד קודם שיבטלה דמה דדשיל"מ בטל כשתחלת ביאתו לעולם מעורב משום דל"ש לומר עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר כיון דמעולם לא נאסר ואפשר דל"ח דשיל"מ דאם ימתין עד למחר ולא יאכילנה תכחיש ואם יאכילנה צריך הוצאות ואפשר יהיו יתר על השבח.

ויותר נלע"ד לפ"ד הטויו"ד בסימן צ"ח דאיסורין מבטלין זא"ז י"ל מה שנתוסף תיכף מתבטל בגוף התרנגולת אף דמוקצה היא דמ"מ נהפך איסור נולד לאיסור מוקצה דנ"מ אם ירצה לאכלה ויסתלק המוקצה דמוקצה ונולד תרי מיני איסור דהרי מאן דלא ס"ל מוקצה מודה בנולד דאסור כל היום אבל מוקצה אפשר שישתנה דעתו ויהא מותר.

ובזה יש לתרץ מה דק"ל טובא דבהשגות ראב"ד על הרז"ה פ"ק דביצה כתב דלב"ה ור"ש דשרי מוקצה בשבת ה"ה ביו"ט רק רבי לא רצה לפרסם היתר מוקצה ביו"ט ושנה בשם ב"ה לחומרא מפני האינם בקיאים ודייק לה הראב"ד מלשון הגמרא דקאמר מ"ש גבי שבת דסתם לן תנא ולא פריך דב"ה אדב"ה והפנ"י תמה וכי ח"ו רבי שקורי משקר להפך דברי ב"ה וגם בעיני יפלא אלא דלשון ש"ס נראה בעליל כהראב"ד וכ"מ במלחמות ולפמ"ש י"ל דכבר עלתה במחשבה לפני מה דקאמר ר"נ שם מאן דל"ל מוקצה ל"ל נולד אף דבנולד גמור ע"כ מודה ר"ש כמ"ש תוספת שם אלא דכיון דאי בעי שחיט ל"ח כולד גמור וכ"כ הפנ"י וצל"ח דר"נ ס"ל לאמת כקושית מהרש"א ומה דאי בעי שחיטה לה אף מה דנתוסף נולד גמור דלא הוה בעולם כלל משום דאיסורין מבטלין זא"ז ובכו"פ סימן צ"ח הביא מזקנו מהר"ל דלמ"ד מצות מבטלין זא"ז ה"ה באיסורין כדאמר ר"א בזבחים דע"ט והלל היה כורך מצה ומרור דס"ל דמצות אין מבטלין זה את זה וביבמות קי"ז בתוספת ד"ה ב"ה ז"ל וכי נחלק ב"ה על הלל רבן ואם כן לס"ד דפריך אף למאן דל"ל מוקצה אסר בנולד ומשום דכ"ז שלא נשתנה דעתו מוקצה הוא וחשובה הביצה נולד ור"נ ס"ל דגם נולד כזה מותר כיון דאי בעי שחיט לה אמנם להלל דמה שנתוסף אינו בטל בנולד גמור כזה לכ"ע אסור וב"ה ודאי כרבן ס"ל אלא דמ"מ פריך איך סתם רבי ביו"ט כן כיון דמבואר בפע"פ דחלוקין עליו חבריו על הלל ולא קי"ל הכי כדעת הטור ואף דשם בע"פ אמר כיון דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר עבדינן כתרוייהו מ"מ בנולד דרבנן יש לפסוק לקולא וכמ"ש הרא"ש פא"צ ובשלהי ביצה לענין מוקצה לחצי שבת ע"כ תירץ דלא ליתי לזלזולי סתמה רבי לחומרא ביו"ט אבל ב"ה אדב"ה בלא"ה ל"ק וא"ל דא"כ אפילו עומדת לאכילה גוף התרנגולת אסורה משום אבר מהחי ונימא דלא מבטל מה שנולד ונתוסף דאיסורין א"מ זא"ז ואיך שחטינן תרנגולת או בהמה ביו"ט להלל לק"מ דכיון דלאכילה עומדת ובידו לשוחטה שם היתר עלה דע"כ גומרה בידי אדם ל"ח מוקצה מה"ט דשם היתר עלה ועוד דאיסור נולד איסר גם לטלטל משא"כ איסור אבר מהחי כיון דבידו ודעתו לשוחטה שרי לטלטל ע"כ בטל מה שנגדל ביו"ט באיסור אבר מן החי דחשוב היתר נגדה וכה"ג כתב בכו"כ סימן ב"ח לענין אם נתערב איסור אכילה באיסור הנאה דמבטל לא"ה לגמרי ועוד בעומדת לאכילה דעתו גם על מה שיתוסף ול"ח כולד ובצל"ח בביצה דל"ז ע"ב כתב הא דמדמי איסור מוקצה לאיסור תחומין דגם מה שהוסיפה שמנונית א"א להתבטל משום דבחייה אסורה משום אבר מן החי ולע"ד הנכון כמ"ש וגם לפי דבריו י"ל דלפי האמת ה"ט דלאיסור מוקצה לא חששו ורב שתק לו דלא חשש להשיבו וכמ"ש הפוסקים שם וה"ט דשאני תחומין דניכר האיסור חלק חברו משא"כ איסור מוקצה מיד שגדלה נתבטל.

ס"ד מכאן אני נוטל במג"א בשם הב"י דקי"ל בדרבנן י"ב בפ"ק דביצה ב' ע"ב פרש"י והכינו והזמינו כגון מכאן אני אוכל למחר וקשה כיון דלרבה הכנה דאורייתא ובדאורייתא א"ב הל"ל מכאן וע"כ ונראה דלשון מכאן נופל עכ"פ על הרוב ומן התורה בטל המועט ומותר לבטל לכתחלה עיין יו"ד סי' צ"ט בש"ך סק"ז ומוכח דגם ביבש ביבש מותר לבטל איסור לכתחלה מה"ת, דלא כנוב"ת חיו"ד סימן מ"ה הובא בפ"ת שם.

וצ"ע כיון דהא דבדרבנן י"ב משום דספקא דרבנן לקולא איך יעשה לכתחלה ספק דרבנן עיין שפתי, דעת ס"ס ק"י סק"ז והא דבפ"ק דביצה ד"י דפריך דב"ה אדב"ה דלמה צ"ל זו"ז אנו נוטל דהא יש להו ברירה בלטהר הפתחים ולא משני משום דאין לעשות ספק דרבנן בידים י"ל לפמ"ש רש"י בערובין דס"ח דהלכתא גמירי דפתחים שסוף טומאה לצאת דרך שם טמאים א"כ מוכח דב"ה ס"ל י"ב גם בדאורייתא ולא חשוב ספק אמנם לפי מה שפרש"י בביצה שם דגזרת חכמים הוא קשה וצ"ל דאם משום ספק דרבנן לקולא אין לטהר הפתחים כיון דמקלקל לאחת עיין יו"ד סימן קי"א וסימן ק"צ וע"כ דרבנן אמרו שיש ברירה וכודאי חשוב בדרבנן א"כ הה"נ יכול לעשות לכתחלה ולפ"ז גם בדשיל"מ מוכח די"ב.

הוקצה בה"ש מחמת איסור דרבנן לע"ד באכילה אסור אבל מידי דאינו עומד לאכילה רק לטלטול מותר לטלטל וה"ט דבה"ש מותר שבות דספק יום הוא ומ"מ ספק לילה נמי רק רבנן לא גזרו אז וא"כ אם לילה הוא לא אתקצאי עד תוך שבת ויו"ט ואין מוקצה לחצי שבת אלא דשיל"מ גם בדרבנן ספקו אסור כדאיתא ריש ביצה דף ד' ודוקא לאכילה אבל לטלטל ל"ש דשיל"מ כמ"ש הצל"ח ובנו"ב דראוי לטלטל היום ומחר ול"ש עד שתאכלנו באיסור דיפסיד טלטול היום ואף דהרבה צווחו על סברא זאת דס"ל גם לטלטל שייך דשיל"מ י"ל בלא"ה דדעת הרשב"א במוקצה שאינו קרוב ליגע באיסור תורה ספקו להקל והמרדכי כתב ר"פ א"צ היכא דלא אתחזיק איסורא גם ספק בדשיל"מ מותר והנה הרא"ש כתב בפא"צ דכ"ז הא דאין מוקצה לח"ש משום דיש שתי לשונת שם ובדרבנן ספקו לקולא ולפ"ז הכא דאם ביה"ש יום גם מוקצה מחמת איסור דרבנן הוי מוקצה מתחלת שבת רק אם לילה הוא הוי רק מוקצה לח"ש וא"כ הוי ס"ס לחומרא דשמא מוקצה לח"ש ג"כ אסור וכ"כ במשב"ז בסימן ש"י סק"ג דאם נולד עוד ספק לענין מוקצה לחצי שבת הוי ס"ס לחומרא ואסור גם בדרבנן והנה בתוס' בפא"צ דכ"ז ע"ב ד"ה אלא כתבו דכל הבעיא דמוקצה לח"ש לענין אכילה אבל לטלטל פשיטא דאין מוקצה לח"ש א"כ ליכא ס"ס ודו"ק וראיתי במשב"ז סימן ש"י סק"א להיפך דבאיסור דרבנן במאכל ל"ה מוקצה דלא אסח דעתיה ממאכל משא"כ לענין טלטול אסח דעתיה במידי דלא חזי לאכילה ע"כ הוי מוקצה גם מחמת איסור דרבנן וכ"כ שם בשם הב"ח עיי"ש ויש קצת ראיה לדבריהם מפ"ד דביצה ד"ל ע"ב דמוקי בסוכה רעועה ונפלה לר"ש והקשו המפרשים הא סתירת בריאה ג"כ רק איסור דרבנן דסותר שלא ע"מ לבנות ודעת רש"י ותוס' שם ל"א ע"ב בבית שנפחת דמוקצה מחמת איסור מדבריהם מותר והביאו ראיה וטבל מוכן אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן ולפ"ד א"ש.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה