ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תנב
ס"א בהג"ה עד הפסח שאז חמץ במשהו בישיע"ק תמה לדעת הטו"ז דלקמן סימן תס"ז דגם בחמץ בפסח דבר הנאסר במשהו אינו חוזר ואוסר במשהו יגעול הכלי בפסח באופן שיהא במים ששים נגד הכלי וע"כ אף שיחזיר לבלוע מ"מ יועיל כשיגעול פעם שנית עיי"ש ולפמ"ש לעיל סימן תנ"א דזה אינו רק באוכל אבל כלי שאין לו פליטה מגופו שנאסר במשהו חוזר ופולט המשהו ואוסר וכ"כ בא"ר לעיל ריש סימן תמ"ז וא"כ אף דיש ששים במי הגעלה מ"מ חוזר ונבלע דבלח ודאי ל"ש לומר דאינו פולט המשהו וא"כ סוף כל סוף כשיבשל בכלי יפלוט משהו חמץ
כתב בשו"ת גור אריה יהודא חא"ח סימן מ"ט ששאבו מים מבאר שברחוב העיר ובשלו בהן בפסח ונמצא בבאר חטין וחידש לפמ"ש בתשובת רש"י שהביא הב"י סימן תמ"ז הא דחמץ בפסח במשהו בין במינו בין שלא במינו דקנסינן ליה משום דעבר עליה בב"י וע"כ דוקא בעיניה אבל עי"ת אינו חוזר וניער בפסח וא"כ כיון דפסקינן בסימן תמ"ז ס"ד דאינו חוזר וניעור יוצא דין חדש דאם נתערב בפסח אצל עכו"ם חמץ בשאר מינים בששים דמותר אח"כ לישראל לאכלו בפסח דכיון דל"ש קנס משום ב"י קודם שנתערב דשל עכו"ם היה הוי כנתערב קודם פסח אצל ישראל וכן בנידון הבאר דאין לו בעלים ולא עבר עליו שום ישראל על ב"י ונתבטל בששים קודם שבא המים ליד ישראל עיי"ש ואני תמה דא"כ למה אסר כאן הגעלה בפסח אף בכלי גדול שיהא במים שבתוכו ששים נגד כלי האסורה משום דאוסר במשהו הרי לא עבר בב"י על הבליעה בכלי דמותר להשהותו כדלעיל ריש סימן תנ"א וכן דעת המחבר לעיל סימן תמ"ז ס"ה דפליטת כלים אוסרים בפסח במשהו וכן קשה על הגוא"י מתשובת רשב"א דלעיל סימן ת"מ ס"ג ובמג"א סק"ז עיי"ש בח"י דמבואר דמשהו של עכו"ם אוסר כשנתערב בשל ישראל והרי לא עבר הישראל על ב"י קודם שנתערב לכן נלע"ד דעד כאן לא הוצרך רש"י לטעם דקנס אלא בשל ישראל דלא ניחא ליה בטעם שכתב הרמב"ם בפט"ו מהמ"א משום דהוה דשיל"מ עיי"ש ה"ט והי"ב דכבר השיג עליו הר"ן במכ"ש ד"ל דכיון שהחמץ עצמו אסור אחה"פ אעפ"י שתערובתו מותר ל"ה דשיל"מ עיי"ש וא"כ בשל הפקר או של עכו"ם דמותר אחר פסח הוה דשיל"מ וכן בכלי הבלוע מחמץ כיון דהבליעה זאת היה נותר אחר פסח אף אם לא היה נתערב א"כ הוי דשיל"מ וכה"ג מצאתי בהגהות רב"פ בסימן תנ"א על הטו"ז ס"ק כ"ט ואף דגם בזה לא יצאנו מפלוגתא דלדעת המרדכי הובא ביו"ד סימן ק"ב דחמץ ל"ח דשיל"מ משום שחוזר לאיסורו לשנה הבאה וכן לדעת הפוסקים דגם תערובת משהו צריך לשרוף הכל כמ"ש בהג"ה בסימן תמ"ז ס"א א"כ ל"ח דשיל"מ כיון דא"א לשהותו ועיין מחצית השקל בסימן תמ"ז ס"ק מ"ג וא"כ גם חמץ של עכו"ם או הפקר ל"ח דשיל"מ כשהתערובות ביד ישראל מ"מ כיון דפסקו בש"ע בחמץ של עכו"ם או פליטת כלים דאוסר במשהו הרי דלא ס"ל כטעם רש"י הנ"ל או דגם לרש"י ל"פ בתערובת הנעשה בפסח תדע גם בפרורין של ישראל לא עבר אב"י כיון דלא חשובי גם כשלא ביטל כמבואר בפ"ק דפסחים דף וא"ו ע"ב והיעלה ע"ד דאם נתערבו בפסח דאינן אוסרין במשהו לרש"י תדע דרש"י גופא מיירי שם בבשר שנמלח קודם פסח ויש חשש שהיה פרורין חמץ תוך המלח ואפ"ה לא התיר רק משום דאינו חוזר וניער וע"כ דלא פלוג.
ס"ו שפה לפיו הרא"ש הביא בשם הגאונים דיורה שמגעילין בה כלים צריך להגעילה תחלה ואחר הגעלת הכלים יגעילנה שנית ויעשה לה גדנפא ונבוכו האחרונים למה ל"צ תחלה ג"כ גדנפא ויש ר"ל דה"נ דצריך בתחלה ולפע"ד דודאי אין להזניח סברת האומרים דל"צ כלל להגעיל היורה תחלה דאיידי דטרודי הכלים לפלוט לא יבלעו אלא דס"ל לגאונים דזה אינו ודאי ואפשר יבלעו או שמא לא יוציא הכלים קודם שינוחו מלפלוט ועיין טו"ז כאן סק"ז ע"כ הצריכו הגעלה תחלה אמנם גדנפא ל"צ דבליעה שבשפה מועט היא ובטל בששים במים שביורה ול"ל אין מבטלין איסור לכתחלה כיון דאין כונתו לבטל אדרבה רוצה שהכלים יפלטו וכ"כ בתה"ד סי' קע"א היכא דספק אם יש איסור מותר כשאינו מתכוין לבטל אבל כשכבר נגעלה היורה ורוצה לבשל בה ודאי יפליט השפה ואף דאין כונתו לבטל אסור לבטל איסור לכתחלה ואפי' בשאר איסורים אסור וכן נראה מהתוספת בפכ"ש דף למ"ד בד"ה וליעבד שלא במינו דהקשו הא אין מבטלין איסור לכתחלה אלא דעדיין צ"ע בדברי תוספת כיון דנטל"פ הוא אחר פסח הוי פסיק רישא דלא ניחא ליה ולשיטת הערוך בתוספת פרק כירה דף מ"א דפ"ר לא אסור רק היכא דנהנה ודאי קשה דנטל"פ אינו נהנה וגם לתוספת שם דחולקים מ"מ הרי מבואר ברש"י בשבת דע"ה דהיכא דאכפת לו והיה רוצה בהיפוכו מותר פ"ר עיי"ש ונטל"פ פוגם התבשיל וכמ"ש הר"ן בע"ז פרק השוכר דנטל"פ מצערו א"כ כיון דאין כונתו לבטל ויש לו צער גם פ"ר מותר ולפ"ז י"ל דזה סברת הר"ר יוסף בתוספת שם דנטל"פ ומשהו מותר לבטל גם למ"ד דנטל"פ אסור וא"צ לדחוק כמ"ש התוספת דהסוגיא אזיל אם ס"ל לרב נטל"פ מותר.
והב"ח כתב דלא הצריכו גדנפא אלא להשתמש בו בפסח דאיסורו במשהו וכן פירש מקו"ח כונת הטו"ז ולע"ד תמוה דמקור הגדנפא מע"ז דס"ו אהדר ליה גדנפא דלישא אפומא וברא"ש פכ"ש מבואר דה"מ בשאר ימות השנה אבל בפסח דאסור למעבד לישא עביד לי' גדנפא דטינא לכן מחוורתא דגם בכלי של איסור צריך גדנפא כיון דאין מבטלין איסור לכתחלה וכיון דאפשר בגדנפא הוי לכתחלה וכמ"ש הטו"ז ביו"ד סימן קל"ז סק"ד ול"ל דקודם פסח ל"ח מבטל איסור כיון דעדיין מותר וכמ"ש הב"ח בסימן תנ"ג בשם ראבי"ה דהא כאן מיירי לאחר שעה חמישית כמ"ש הטור בשם הרא"ש על דברי הגאונים והב"ח ליישב גם דברי הרא"ש בא וגם הב"ח שכתב דגאונים מיירי גם קודם שעה חמישית מ"מ סתמא מיירי בין קודם בין אח"כ עיי"ש.