ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תנא
ס"א קדרות בפכ"ש ד"ל ע"א א"ר קדרות בפסח ישברו ואמאי לשהינהו עד אחה"פ וליעבד בהו שלא במינו גזרה דלמא אתי למעבד במינו וכתבו תוספת משום דאין דרך להשתמש חמץ הרבה ביחד רק ע"י תערובות תבשיל אחר לפיכך חשוב רק משהו עיי"ש וכ"כ הר"ן וק"ל א"כ לעולם הבליעה מעורב בו כח היתר וליחשב כא"נ לעולם ולא יאסר במינו במשהו לדעת הר"ן בפכ"ה הביאו הנה"ך ביו"ד סימן צ"ב דאם כח היתר מעורב במשהו האיסור חשוב כא"א גם נגד מינו ואינו אוסר במשהו.
ולולא דבריהם י"ל דפריך למה ישברו ליעבד בהו שלא במינו בצונן וכ"ש ועירוי דליכא רק פליטה מקליפת הכלי דלעולם יש ששים במה שבתוך הכלי והיינו דקאמר וליעבד ולא ליבשל.
ולפ"ז מוכח דגם בצונן אסור להשתמש בקדרות בפסח דעכ"פ משהו מפליט כדעת הרשב"א עיין סימן תס"ז סי"ב וכ"כ המלחמות בפכ"ש שם דמה"ט אסר רב להשתמש בהן צונן ועיין בסוף הסעיף בהג"ה.
ולפ"ז מתורץ קושיות פנ"י שם בד"ה א"ל רבינא לר"א וכי מאחר דאתותב וכו' אמאי קאמר רב קדרות בפסח ישברו דנימא דלאחר היסק נשאר משהו ורב לטעמיה דבמינו אוסר משהו והברייתא כרבנן דר"י עיי"ש ולפמ"ש י"ל דבטו"ז ביו"ד סימן צ"ב כתב דתרי משהו ל"א וע"כ למה ישברו לישתמש בצונן דלא נפיק רק משהו וחשוב תרי משהו ולפמ"ש אחרונים דמש"ה תרי משהו ל"א דמשהו ראשון אינו יוצא א"כ ע"י חמין ג"כ ישתמש אלא די"ל דשאני כלי דאין לו פליטה מגופו ומצאתי בפרמ"ג יו"ד סי' צ"ב בשם א"ר כן ופרמ"ג שם חולק.
ובלא"ה י"ל קושית הפנ"י די"ל מש"ה ישברו ולא ישתמש בצונן משום דכ"ח א"ל תקנה בהגעלה ונע"נ גם החרסית כמ"ש בהג"ה ביו"ד סי' צ"ח ס"ה בשם המרדכי וא"כ אסור בהנאה ואסור להשתמש בו וכ"ד א"ז והג"א בסוף ע"ז הובא בש"ך יו"ד סימן צ"ד סקי"א דגם כשבישל באב"י צריך להוליך הנאה שנהנה מגוף הקדרה ליה"מ וע"כ פריך ליעבד להו הסקה ולא ישאר רק משהו ולא נע"נ כמ"ש תוס' בחולין דף ק"ח ורמב"ן ורשב"א ור"ן לפרש דברי רב שם דמה"ט אמר כיון שנתן טעם בחתיכה נע"נ.
אמנם על א"ז והג"א הנ"ל קשה מה פריך לעיל וליעבד בהו שלא במינו הרי הקדרה אסורה בהנאה ועיין בכו"פ סימן צ"ד נראה שהרגיש בזה וצ"ל דס"ל דשאני חמץ דל"ח רק בלוע משהו בקדרה משום דכחוש בטבעו וכמ"ש הפנ"י אם וא"כ לא נע"נ ולפ"ז מתורץ מ"ש הסמ"ג דנטל"פ אסור בפסח כיון דמשהו אוסר מדקאמר הש"ס גזרה דלמא אתי למיעבד במינו והקשו עליו דמגופא דברי רב יוכיח כן ולפמ"ש י"ל דמרב גופא ליכא הוכחה די"ל טעמו דגוף הקדרה נע"נ ואסור בהנאה וכא"ז דצריך להוליך הנאתו ליה"מ גם באב"י ואם ירצה בזה יותר משבירה א"א כיון דאינו מרויח הוי כלכתחלה ונטל"פ אסור רק מדלא אסר רב משום גזרה דמינו נסתר זה וקשה גם במינו למה אסור דנטל"פ מותר דיעבד וכיון דיש לו פסידא הוי כדיעבד וע"כ דכמשהו חשוב ומצאתי בישע"ק עד"ז.
ויותר בפשיטות י"ל דברי סמ"ג דהיה א"ל כתוס' דלכתחלה אסור נטל"פ אלא דס"ל לסמ"ג דא"כ ל"ש לגזור אטו מינו כיון דמותר דיעבד וכמ"ש ב"י ביו"ד ס"ב בשם הרשב"א וכ"ש הכא דאב"י אסור לכתחלה משום גזרה דב"י כמ"ש תוספת שם ומבואר בשילהי ע"ז וא"כ בא"מ הוי גזל"ג ודו"ק עוי"ל מדאינו אסור שלא במינו דבכל קדרה ליכא ששים נגד הבלוע ע"כ משום דהוה נטל"פ דאוסר רק דטעם משהו חשוב ולא כרש"י דרב לטעמי' ולא כתוספת משום דלכתחלה אסור נטל"פ.
ס"ד הג"ה ויש מקילין בד"מ כתב משום דחמץ מקרי התירא בלע וק"ל דבפכ"ש א"ר קדרות בפסח ישברו ופרש"י דרב לטעמיה דס"ל נטל"פ אסור ובע"ז מבואר מאן דמתיר נטל"פ דיליף מנבלה דאינה ראויה לגר מותרת ומאן דאסר מוקו לה בסרוחה מעיקרא ופרש"י שם סרוחה מחיים לא חל עליה אח"כ איסור משא"כ אם נאסר קודם שנפגם אינו יוצא מאיסורו ע"י הפגם עכ"ל וא"כ הקדרות שבשלו בהן כל השנה בלעו התירא וקודם זמן איסורו נפגם וצ"כ דמיירי שנתבשל בהם בע"פ ואף דאז הכלי שבע מלבלוע ע"י בישול פולט ובולע במקומו ובכ"ח דאינו יוצא מידי דופיו מ"ע מקצת פולט ונבלע במקומו נמצא מעורב בקדרה בליעה היתר מלפני ע"פ בבליעה של ע"פ דאסור דנפגם אחר איסורו והבליעות מתפשטין בכל הקדרה ונבללין ולאחר פסח פולט מעורב וא"כ קשה למה יאסר במינו במשהו לפמ"ש הר"ן בחולין בפכ"ה דאם כח היתר מעורב במשהו אינו אוסר במינו במשהו דחשוב כא"מ וגם לפמ"ש התוס' משום דחל על הכלי שם איסור כשלא היה פגום ע"כ אסור לכתחלה גם אחר שנפגם א"כ אם חמץ מקרי התירא בלע מה שנפגם קודם פסח מותר כקבלה פגם מתחלה ול"ש בו ג"כ גזרה שיבשל בו כשהוא ב"י דאז מותר ורק האיסור משום מה שנבלע בע"פ ומעורבין הבליעות ועכצ"ל לפי דעה זאת דנטל"פ מותר משום דחשוב רק טעם משהו וא"כ ליכא כח היתר מעורב דגם הנפגם קודם פסח איסור הוא והר"ן בפכ"ש דחה סברת הפוסקים דהיכי דמשהו אוסר גם נטל"פ אוסר משום דאם בעינה מותר דאינו ראוי לגר איך יאסר תערובתו וברור דהם ס"ל דבעצמו אסור וראוי לגר רק ל"ח כ"ט וכמ"ש הר"ן גופא בע"ז ומה נעמו דברי סמ"ג בזה שכתב להוכיח דנטל"פ אוסר באיסורין דמשהו אוסר מדאמר גזרה דלמא אתו למיעבד במינו ולא הוכיח מדברי רב עצמו משום דיש לדחות דה"ט כרש"י ותוספת אבל מדאסר במינו דיהא לעולם חשוב א"מ דכח היתר מעורב וכמ"ש הר"ן להוכיח מפכ"ה ועכצ"ל כיון דמשהו אוסר גם נטל"פ אוסר דאסור בעצמו ומה דנטל"פ אינו אוסר היכא דאיסורו בנ"ט לא משום דחשוב היתר בפ"ע רק דאינו חשוב נתינת טעם וא"ש.
סט"ז טו"ז סס"ק י"ט ומדוכות של עכו"ם כל השנה קיל מן חמץ למצה ז"ל אור זרוע בהלכות פסחים על האדוכות רבינו יעקב לעת זקנתו חסרם ואעפ"כ התיר מדוכות עכו"ם בשאר ימות השנה בהגעלה ופליאה הוא כי הפך נראה כי בחמץ אין משימין בו אלא מעט עכ"ל ולע"ד ר"ת ע"כ מיירי במדוכות דא"א ללבנם מדאסרם ולא אמר ללבנם ולא אסר רק לכתחלה ע"כ במדוכות עכו"ם אם נאסר אין להם תקנה רק שבירה חשוב דיעבד וכמ"ש תוס' בפכ"ש דף למ"ד בד"ה לשהינהו ואף דישראל קונה ממנו לכתחלה מאחר דכבר נעשה ביד עכו"ם מקרי דיעבד כמ"ש רמ"א ביו"ד סימן קכ"ב ס"ו משא"כ בחמץ יש לו היתר כל השנה הוי לכתחלה ולפ"ז במדוכות דמיירי רמ"א שהצריכן ליבון כ"ש בשל עכו"ם דחמיר והעשוים מפסולת נחושת דחשש הב"ח דחייס נ"ל דיגעל וילבן או כמ"ש מהרי"ל דיתן לאומן היודע ללבן באור יפה שאינו מתקלקל.