אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תן

סימן תמח

ס"ב יאמר לו קודם פסח וכו' וכתב ב"י דבהנ"מ ומרדכי בדין ישראל שקנה חוק הכומרים משמע דא"צ להתנות כן תחלה עיי"ש ונלע"ד דצריך הבנה הא לא זכה הישראל בהככרות דהוי דשלב"ל גם לא משך כמו שהקשו אחרונים ואמרתי הטעם משום דהואיל ואי בעי ישראל יקח הככרות בפסח מהנכרי חשוב מצוי בידו כמו הואיל ואי מתשל או פריק א"ל משום דמחוסר ממונא ומצאתי כן בישע"ק ומ"מ יל"ע כיון דהוי דשלב"ל או דמעות ל"ק ויכול הנכרי לעכב עליו שלא ליתן לו ל"ב הואיל דאינו בידו וכמ"ש במג"א סימן תמ"ח סק"ה ונראה לפמ"ש בקצו"ח סימן של"ב דהבטיח לו בשכרו דשלב"ל חייב ליתן לו ובחוו"ד סימן ק"ע סק"ה כתב דאגר כמר כשכירות ומטלטלין דמי ומ"ש שם דשכירות מטלטלין בכור נוטל בו פי שנים משא"כ ברבית סותר ד"ע בנה"מ סימן רע"ח ונהי דמבואר בחו"מ סימן של"ב דהבטיחו חפץ בשכר פעולתו יכול דמיו היינו משום דמעות אינו קונה אבל ישראל מגוי דעת רמב"ם פ"א מזכיה דקונה במעות ולרש"י דפוסק כר"ל ג"כ קונה ולפיכך בבכור צריך לעשות משיכה וכסף לצאת דעת ר"ת ורש"י וע"כ הכא לענין ב"י בפסח למ"ד דמעות קונה מנכרי מחויב הנכרי ליתן דוקא ככרות ברבית וא"כ י"ל הועיל ואי בעי ישראל יקח הככרות בפסח ועובר לכן צריך להתנות משא"כ בקנה חוק הכומרים דהוי דשלב"ל ויכול הנכרי לחזור ל"ל הואיל ומה שצ"ל ברבית ככרות משום הואיל דאל"ה היה נטלה סתם בע"ז דס"ג דאינו אסור משום אתנן דהשתא הוא דקנייה ליה כפרש"י שם ועיין פר"ח לעיל סימן תמ"א ז"ל והר"ן תירץ דהיכא דמחסרא ממונא לא אמרינן הואיל וכן משמע דאל"כ בחמץ של עכו"ם נמי נימא הואיל ואי הוה בעי קני ליה עכ"ל וא"כ כאן דאינו מחוסר ממון והעכו"ם א"י לעכב אמרינן הואיל.

ולפמ"ש בהג"א פרק הזהב במוכר עובר פרתו לנכרי כיון דעתה אין כאן מה למשוך לכ"ע מעות קונה ובתה"ד סימן ע"ר כתב דס"ל להג"א אף דעובר הוה דשלב"ל יכול להקנות לכשתלד ועיין בשע"מ סי' ס"ו ס"ק ל"ב וא"כ ברבית דהוי שכירות דקונה דשלב"ל וליכא עדיין מה למשוך מעות קונה לכ"ע.

ס"ו במג"א סק"י דהא א"ש לעכו"ם ונמצא הישראל קונה אותם וקשה כיון דבמעותיו של נכרי קונה המעות עושה הקנין וממילא מקנה המוכר ללוקח בעד מעותיו וא"צ לשליחותו וכמבואר בפ"ק דקידושין דכ"ג כסף קבלת רבו גרמה לו עיי"ש ברש"י ועיין נתיבות סימן קפ"ב שכתב דע"י כסף קונה אפילו שלחו ביד מי שאינו בר שליחות והקשה עליו במשפט שלום סימן קפ"ח מכאן ולק"מ דלמ"ד מעות קונה בישראל מישראל אזי בנכרי רק משיכה קונה וכ"ד ר"ת ורמב"ן ברפ"ב דבכורות ודין קנין גוי מגוי כמו בגוי מישראל כמבואר בע"ז דע"א ודף ע"ב א"כ כיון דצריך משיכה וא"ש לעכו"ם ל"ק המשלח במשיכת השליח ונקנה לשליח וא"כ כשלא משך השליח ליכא איסור דלא כהש"ע של התניא זולת משום רוצה בקיומו ולפמ"ש הפר"ח בסימן זה ליכא איסור בחמץ משום רוצה בקיומו וכ"כ הרדב"ז ח"א סר"א הביאו בשו"ת חת"ס חא"ח סימן קי"ט וכ"נ דעת הריב"ש מדלא אסר נמי משום רוצה בקיומו דנ"מ כשלא משכו הישראל.

ס"ז במג"א סקי"ב דדבר העומד לאכילה כשעו"כ אוכל ונהנה ממנו הוה כאלו ישראל נמנה ממנו עיין מ"ש בחידושי ליו"ד סימן ק"א דזה רק מדרבנן וכמ"ש לבוש לעיל סימן תמ"ח ס"ו דאסמכהו רבנן אקרא דלא יאכל וצ"ל ת"ח וסייעתיה דס"ל כן גם בב"ח ס"ל דלא חלקו באיסורי הנאה ולפ"ז אין סתירה לזה מהתוספת פכ"ש דכ"ב ע"ב ד"ה ואבר מה"ח שהביא במקו"ח לעיל סימן תמ"ח סק"י דהם מיירי מאיסור דאורייתא עיי"ש ומקו"ח סותר א"ע ממ"ש בחו"ד סימן צ"ד בחידושים סעיף קטן יו"ד וירושלמי רפ"ג דערלה דמקשי דבגד שצבע בקליפי ערלה ימכר חוץ מדמי איסור והא בפכ"ש ה"א אוסר להשליך איסור הנאה לכלב הפקר י"ל כמ"ש שאני מאכל א"כ דמוכר בשביל הבגד הוי לא אפשר ולא מיכוין או דס"ל כמ"ש תוספת בב"ק דף ק"א דנצבע במים שנשרו בהם קליפי ערלה דאסור רק מדרבנן או דקאי אנתערבו באחרות דמדאורייתא כבר נתבטל תדע דאל"כ ל"ד לדרשב"ג דמיירי בתערובות.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה