ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תמו
ס"א בהג"ה לשרפו במקומו אסור ברמב"ם משמע גם כשלא ביטל וכתב הכ"מ הא דל"א מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה גם שלא לצורך משום דעכ"פ צורך קצת בעי והכא ליכא עיי"ש וקשה דבפ"ק ד"ה ע"ב אמר ש"מ מדרע"ק אין ביעור חמץ אלא שרפה ושמעת מינה לא אמרינן הואיל והותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך וכתבו תוספת שם וז"ל לא אמרינן מתוך שהותרה דאי אמרינן מתוך שרי אע"ג דבעינן צורך היום קצת הכא מה שמבער הוי צורך עכ"ל ולרמב"ם הק"ל.
ונלע"ד דבתוס' שם ע"א בד"ה ואומר כ"מ ל"ת. ז"ל אע"ג דכשישרף ויעשה גחלים הנאתו מותר כדאמר בפכ"ש וכו' אור"י דסברא הוא דקרא דתשביתו מיירי בכ"ע אפילו א"צ לגחלתו והקשו המפרשים למאן דס"ל בדף מ"ז הואיל ומקלעי אורחים חזי ליה ה"נ נימא הואיל ומקלעי אורחים הרבה ויצטרך לגחלתו ונלע"ד דמה דאמרינן הואיל אף דל"ה רק ספק אי מתרמי משום דחשוב מיד צורך קצת כיון דאפשר יקלעו אורחים וכ"מ באחרונים שכ"כ וא"כ כ"ז לדידן דקי"ל מתוך אבל רע"ק דל"ל מתוך כדמסיק ממילא גם הואיל לית לו ולפ"ז י"ל דל"ח צורך קצת מה שמבער רק משום דאי מקלעי אורחים יצטרך לגחלתו והיינו לרע"ק דא"ב חמץ אלא שרפה וגחלתו מותר משא"כ לדידן וכ"פ הרמב"ם כרבנן דהוה מהנקברים ואפרו אסור.
עוי"ל לפמ"ש תוס' שם א"כ כיון דמתחלת הבערה אסור ליהנות ממנו אע"ג שיהא לו הנאה אח"כ אסור עכ"ל ונלע"ד דג"ז דוקא לרע"ק דל"ל מתוך אבל למאן דס"ל מתוך וסגי בצורך קצת גם כה"ג חשוב עכ"פ צורך קצת מה שיוכל ליהנות לבסוף וכן מצאתי באחרונים דלא כמג"א סי' תק"ו ושפיר קאמר דש"מ דרע"ק ל"ל מתוך אבל לרמב"ם דחמץ מהנקברים דגם בסוף לא יהנה ליכא צורך כלל ועיין תוס' בביצה די"ב סד"ה השוחט ובשו"ת גוא"י חא"ח סימן נ"ג דנדחק דר"י לא יסתור ד"ע שבתוס' ביצה כ"א בד"ה חזינן ולפמ"ש ל"ק.
והנה בשו"ת רשב"א סימן ע"א כתב דלרע"ק שזמנו ביו"ט לס"ד אי הוה ס"ל מתוך הוה מותר משא"כ לדידן דאפשר מעיו"ט וכה"ג כתב המג"א אמנם לפמ"ש הפנ"י דגם לרע"ק עכצ"ל דראשון בי"ד נמי משמע ואפשר מעיו"ט ול"ח צורך היום כלל דאם בראשון דוקא ט"ו הוי גזה"כ שידחה יו"ט וא"כ מדאמר ש"מ רע"ק ל"ל מתוך ממילא לדידן דס"ל מתוך הל"ל דמותר אף דאין זמנו קבוע היום ואפשר מעיו"ט או בעוי"ט לכן נ"ל דלפי מה דגרסינן ש"מ ר"ע ל"ל הואיל והותרה ויל"ד למה שינה מהלשון שבביצה מתוך שהותרה עוד הקשו איך יתכן דרע"ק כב"ש עוד הקשו דמתוך ל"א רק בצ"ק ומה צ"ק יש עוד הקשו תוס' בביצה די"ב דאמר שם ב"ש הוא ול"א רע"ק הוא דל"ל מתוך ולעד"נ ליישב הכל לפמ"ש בספר יראים סימן רי"ג לפרש לשון מתוך שהותרה וכו' דאשר יאכל לכל נפש היינו נמי הנאה כדס"ל לחזקי' ור"א בפכ"ש לא יאכל גם הנאה במשמע ומתוך אותו פסוק שהותרה לצורך הנאת הגוף הותרה נמי לצורך הנאת הנשמה לבד כגון מצוה דנפש הייינו כשמה והיינו הותרה נמי שלא לצורך הגוף עיי"ש והנה כ"ז מצד מתוך אזי בעינן עכ"פ הנאת הנשמה שיהא מצות היום אבל בפ"ק דפסחים אמר דרע"ק לא ס"ל הואיל והותרה וזה ע"א דאם ה"א הואיל והותרה ל"ה צריך שום צורך דאם רק דחויה צריך צורך קצת ועיין ביומא ד"ה ע"ב בתוס' ד"ה אר"ת משמיה דרבא ז"א טומאה הותרה וא"כ י"ל דגם רע"ק ס"ל מתוך אלא משום דמתוך אותו פסוק לא שמעינן רק להתיר כשיש הנאת הנשמה וכשאפשר לעשות ביום אחר ליכא הנאה.
בטור כתב אפילו לא בטלו שיש איסור דאורייתא אפ"ה לא יוציאנו כיון שא"י לבערו כדינו דהיינו בשרפה והקשה במשבצות סק"ג נהי דא"א לקיים מ"ע דתשביתו אכתי למה יעבור הלאו ב"י יבערנו בפירור וזורה ע"כ ונלע"ד לפמ"ש הכ"מ הובא במג"א סק"ב כיון שרצונו היה לבערו אלא שחכמים אסרו לטלטל מוקצה אינו עובר דאנוס הוא ע"כ ומבואר בירושלמי דקדושין פרק האומר אונסא כמאן דלא עבר אבל לא כמאן דעבד עיין ש"ך חו"מ סימן כ"א לכן לענין עבירת הלאו י"ל אונס הוא ולא חשוב עברה אבל לענין קיום עשה ל"מ טענת אונס דמ"מ כמאן דלא עבד לכן אמר כיון דא"א לקיים העשה בלא"ה משום הלאו לא נתיר לו טלטול מוקצה.