ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תמג
ס"א אסרוהו גם בהנאה בטור כתב דאם קידש בו אשה א"מ הרז"ה בפ"ק דפסחים כתב דהך דר"ג רק לר"י דלפ"ז עובר עליו ומשום סייג אסרו בששית ע"כ אין חשש לקדושין ואנן קי"ל כר"ש דלפ"ז אינו עיבר ומודה לדרש אך ביום הראשון אך חלק דצריך לשבות משש ולמעלה רק מן התורה אכילתו הוא השבתתו ורבנן אסרו ליהנות ואם קידש חוששין לקדושיו וראב"ד ומלחמות סתרו דבריו דכיון דמדרבנן אסור אין חוששין לקדושיו כמו לר"ג בששית דאפילו לר"י ל"ה רק מדרבנן וראיה מירושלמי דאמר לר"מ חמץ לפ"ז אינו אסור בהנאה רק שעה אחד לפני שקיעת החמה ומ"מ מסיק לר"מ המקדש משש ולמעלה א"ח לקדושיו כיון דאסור מדרבנן.
ונלע"ד דהא דאיסור הנאה דרבנן א"ח לקדושיו משום דאלמוהו לתקנתן כשל תורה וכמו איסור הנאה של תורה אינו ממונו ה"נ ב"ח שלו וכמ"ש הב"ש בסימן כ"ח ס"ק נ"ב והיינו בכח הפקר ב"ד כדפרש"י בפ"ק דפסחים ד"ז ובטו"ז א"ע שם ובתוס' יבמות דפ"ט ע"ב בד"ה שהפקר ב"ד הפקר ז"ל אבל מן הטמא על הטהור ל"ל דאפקוהו מרשותיה בשעת הפרשה כיון דבתר הכי נמי שלו הוא ועליו לתקנו עכ"ל ולפ"ז הכא דמחויב להשבית חמץ שלו ל"ל דאפקיהו מרשותו דיפטר מלהשביתו דחמץ של הפקר אינו מחייב כמ"ש תוס' בפ"ק דפסחים ד"ד ע"ב ד"ה מדאורייתא אלא דז"א דגם כשאסור בהנאה מן התורה מוטל עליו עשה דתשביתו דעשאו הכתוב כאלו ברשותו לחומרא וכ"ז לר"י דלפ"ז אסור בהנאה מה"ת משש ולמעלה ומ"מ אמרה תורה תשביתו באותו שעה הרי דהמצוה כשאינו ברשותו ע"כ גם בזמן דרבנן עשו כשל תורה אבל לר"ש דלפ"ז מותר מה"ת ומצות תשביתו אזי א"כ לא מצינו דעשאו הכתוב לאיסור הנאה כאלו שלו לענין עשה דהשבתה רק לענין ב"י בפסח ואין לך בו רק חדושו ואם השביתו בפסח לר"ש לא קיים העשה דלא מצינו לקולא דעשאו הכתוב כשלו ולר"ש י"ל דל"ה ב"י וב"י ניתק לעשה ובנוב"ת חא"ח סימן ס"א דעת הגאון ר' וואלף מבאסקוויטץ דעשה דתשביתו ל"נ בפסח והנו"ב הביא דעת רמב"ם דגם בפסח הוא עיי"ש והרז"ה אינו מוכרח לסבור כן וגם הרמב"ם לא אמרה רק משום דס"ל כר"י בלפ"ז משא"כ לר"ש דמותר לפ"ז דנאמרה העשה בשלו וא"כ ל"ל דאלמוהו רבנן לאיסורייהו כשל תורה דא"כ לא יקיים העשה דתשביתו והרי כל התקנה כדי שלא ישהנו ויקיים מיד המ"ע דתשביתו כמ"ש הרז"ה אמנם לר"מ דדרש בירושלמי ביום הראשון היינו ט"ו ואך לרבות שעה אחת לפניו דאזי אסור בהנאה מן התורה ומ"מ אזי מצות תשביתו ה"נ אלמוהו רבנן לתקנתם מששית והרז"ה לא ר"ל דגם ר"ש ס"ל כן דבבלי פליג ע"ז דבפ"ק דף ד' ע"ב דתנן התם ר"מ אומר אוכלין כל חמש וכו' דכ"ע מיהת חמץ משש ולמעלה אסור מנלן ומייתי מאך ביום הראשון דאך חלק וביום הראשון היינו י"ד וגם לר"מ משש ולמעלה מצות תשביתו וע"כ כתב הרז"ה דע"כ גם ר"ש מודה לזה דלא מצינו שיחלוק על דרש זה ודו"ק.
שם בהנאה בפכ"ש כ"א ע"ב בהא דר"ג דמקדש משש ולמעלה א"ח לקדושין ואפילו בחטי קרדנייתא פרש"י מתחלת שש אף שהחטים קשים ואפ"ה אם באו לחשש חימוץ שנפל עליהם מים אסור עכ"ל מבואר דאף בזמן דרבנן אסור ספק נתחמץ ובבית מאיר סימן כ"ח סכ"א הקשה דאמאי לא פרשו תוס' כרש"י דחיטי קרדנייתא אינן נוקשה ומ"מ מיירי אחר שש ומייתי ראיה מר"ג דל"ה רק ספק חמץ כפרש"י דאינו אסור רק מדרבנן כיון דאתחזק התירא ה"נ בשעות דרבנן וכיונתי לקושיתו ונ"ל דבש"ך בכללי ס"ס הביא מאו"ה דגבינות של גוי כודאי איסור תורה כיון דחכמים אסרוהו מפני חשש איסור תורה בגופו משא"כ ביצת נבלה דליכא חשש איסור תורה בגופו רק גזרה משום ביצת טרפה וע"כ ספק אם הוא גבינות עכו"ם לחומרא משא"כ בביצה וא"כ אין ראיה מספק חמץ דאורייתא אף דרק חכמים אסרוהו דמ"מ כיון דאסרוהו מחמת חשש איסור תורה הוי כודאי איסור תורה ע"כ א"ח לקדושין משא"כ בשעות דרבנן דל"ה רק משום גזרה דשעות דאורייתא וכשאנו יודעין בודאי דהוה רק שעות דרבנן אין בו שמץ איסור תורה.
ויל"ד דמנ"ל דבששית קמ"ל ר"ג כמו שפרש"י דלאחר ששה פשיטא והא טובא קמ"ל דגם ספק נתחמצו אין חוששין לקדושיו כלל וי"ל דמ"מ לא קמ"ל מידי במה דאמר משש.
במג"א סק"ב האיך יפסיקו לאכילה י"ל דאין מפסיקין לק"ש משום דאין מעבירין על המצות וכתב הש"א סימן כ"ח דא"מ על המצות ממצוה למצוה דהוי בזיון למצוה שהתחיל אבל לדבר הרשות רשאי וק"ל.
סק"ג דאם שכח יש לסמוך אדעת י"א ובשו"ת גוא"י חא"ח סל"ט העלה דכונת תה"ד ג"כ אשעות זמניות כדעה ראשונה ואין להקל כדעת הי"א.
מג"א סק"ו ונ"ל דחמץ שרי אף לדידי' באור הגנוז על טוי"ד סימן קל"ב חולק.