ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תמב
במג"א סק"א חמץ נוקשה היינו שאינו חמץ גמור וכו' וכש"י וכ"ן פרשו חמץ רע שאינו ראוי לאכילה ולע"ד יש להוכיח דנוקשה אינו חמץ גמור דבפא"ע דמ"ג בתוספת ד"ה מאן תנא דחמץ דגן עי"ת ונוקשה בעיניה בלאו כתבו משמע בשמעתין דא"ל דאתרבי נוקשה למלקות אפילו איסור ל"ה בו ומהרש"א תמה דלא משמע כלל ולע"ד דלרש"י ור"ן י"ל דאיסור הוא שנהנה שלכד"א וכדאיתא פכ"ש דכ"ד ע"ב וכמ"ש תוספת בע"ז די"ב ע"ב ד"ה אלא והנה ר"ש ס"ל כ"ש למלקות וכתבו תוספת בשבועות כ"ג ע"ב בד"ה דמוקו דה"ה שלכד"א עיי"ש ברש"ל ובשע"מ פ"ו מיסודי התורה וא"כ לר"ש נוקשה בלאו ואינו בכרת וה"ה חמץ גמור עי"ת בארבע מיני מדינה דאיתא בפא"ט דמ"ד דליכא בהו בכא"פ אי משטר קשטור ואי שרפיה בעיניה בטלה דעתו דאינו כדרך אכילה ולר"ש לוקה ועוד דכ"ש למלקות ואי משטר שטר חייב דאינו בטל כיון דעביד לקיוהא ועיקרו נעשה בכך עיי"ש רז"ה ומאי פריך מאן תנא לימא ר"ש הוא ועכצ"ל דנוקשה היינו שאינו חמץ גמור ולולא אתרבי מקרא גם איסור לא היה בו דלאו משום דהוא שלכד"א ע"כ גם לר"ש כן הוא.
ס"א תערובות בדה"ח סימן זה כתב דאם ליכא בתערובות כא"פ גם ח"ש מותר דל"ח לאצטרופי ולפע"ד טעות הוא דאטו בעינן דחזי לאצטרופי מתערובות זה כא"פ הא חזי לאצטרופי ע"י שיאכל אח"כ ח"ש בעין בשיעור שהיית א"פ ויצורף עם הח"ש שאכל בתוך תערובות והפרמ"ג ביו"ד סי' ס"ב ובסימן ס"ד כתב דהא דח"ש אסור משום דחזי לאצטרופי היינו ע"י שיאכל אח"כ עוד בתוך שיעור שהיית א"פ ויצטרף לכזית עיי"ש וכן מסתבר דאין סברא לאסור ח"ש משום דשמא יאכל כזית שלם בב"א דודאי ידעו דרק ח"ש מותר אבל החשש שיאכל מעט מעט ולא יבחין לרגעים ויצורף לכזית בא"פ ולמ"ד דכזית בא"פ ל"ד דבטל ברוב א"כ ל"ח לאצטרופי לח"ש בעין שיאכל אח"כ דמה שבתערובות כליתא ולא אכלו כלל דמי דעי"ת ל"נ שיעור א"פ דמה לי אם כל השיעור כזית אכל ע"י תערובות או חלק ממנו מ"מ לא אכל כזית בעין בלא תערובות ובזה י"ל קושית תוס' בפא"ע דמ"ד בד"ה דאיכא כזית בא"פ דבהשוחט אמרינן הנח לנזיר הדמע דלית ביה כזית בא"פ משמע דבמסתמא ל"ה כזית בא"פ ובנזיר הקשו דמה פריך אביי משתי קדרות דא"א כזית בא"פ דאורייתא למה אמרינן שא"א נימא דמיירי דליכא כזית בא"פ ונלע"ד כיון דח"ש אסור מה"ת גם עי"ת וליכא כזית בא"פ וכמ"ש וכן מבואר בר"ן פג"ה וא"כ מש"ה מגעו ליפסל וכן ל"ל שאני אומר רק אם כזית בא"פ ל"ד דח"ש מותר בתערובות כיון דל"ח לאצטרופי דגם כשיאכל אח"כ ח"ש בעין לא יצטרף לח"ש שאכל ע"י תערובות כיון דעי"ת ל"נ שיעור דכא"פ וע"כ פריך שפיר אם כזית בא"פ עי"ת לוקה ממילא גם אם ליכא כזית בא"פ אסור הח"ש מה"ת ולמה נאמר שא"א וגבי פסול דמקום מגעו ה"פ הואיל וזר לוקה בכזית בא"פ גם עתה דליכא כזית מ"מ אסור מן התורה דחזי לאצטרופי לזה המעורב בתוך שהיית א"פ עם איסור בעין.
ולפ"ז מקום אתי לתרץ גרסת הספרים בנזיר בשלמא לדידי דנפישי חולין דבתוס' בנזיר שם הקשו דהרי כותח הבבלי ג"כ נפיש היתירא ומ"מ ס"ל לר"א המל"א וגם ר"ד אמר ס"ס אי המל"א אמאי פליגי רבנן והקושיא ממקפה תירץ בר"ש פ"ב דטבול יום עיי"ש והנה מה דס"ל לאביי כזית בא"פ ל"ד כתבו תוס' בנזיר שם דהיינו רק עי"ת דמתבטל אבל בעיניה תנן במשנה דכא"פ דאורייתא עיי"ש ולפ"ז ה"ד ברוב היתר חשוב תערובות ומתבטל ברוב אבל חד בחד חשוב כגופו של איסור ואיך יתבטל האיסור בהיתר איפוך אנא והנה הא דס"ל לאביי המל"א נ"ל משום דח"ש אסור מה"ת שייך לומר דמצטרף לאיסור אבל אם הח"ש מותר ליכא איסור ולפ"ז לפמ"ש אם כזית בכא"פ ל"ד אזי ח"ש עי"ת ל"ח לאצטרופי ומותר וחד בחד ל"ח תערובות וכ"מ ביו"ד סימן ק"ג ס"ב דחד בחד כבעין ממש חשוב עיי"ש טור וב"י ואחרונים וא"כ חד בחד גם ח"ש אסור וה"ק אביי בשלמא לדידי דהמל"א היינו אם הח"ש אסור אבל הכא מיירי דנפישי חולין וכזית בא"פ עי"ת ל"ד ול"ח לאצטרופי וח"ש מותר ממילא ל"ל המל"מ והנה מה דצריך טעם דחזי לאצטרופי כתב. המל"מ פ"א מחמץ בשם הר"ן דאל"כ ל"ה ילפינן מחלב, דכתיב בו כל ויליף ר"י לרבות ח"ש דחדוש הוא אבל משום סברא דחזי לאצטרופי ילפינן לכל איסורין עיי"ש והרמב"ם כתב דח"ש מה"ת אסור בחמץ שנאמר לא יאכל ממילא ל"צ לטעם דחזי לאצטרופי וגם ברוב היתר מצטרף לאיסור ומה"ט לא יליף אביי מחמץ דמרבה ר"א ערובו וע"כ אנן דס"ל דכא"פ מה"ת לוקה גם עי"ת אי ה"א המל"א גם ברוב היתר הוא.
ובזה י"ל דברי רבינו יקר בתוס' ע"ז דס"ז שכתב דלר"ש ניליף טכ"ע מגע"נ ומשרת צריך להמל"א לחצי זית יין וחצי זית פת דעי"ת מודה ר"ש דאינו לוקה בפחות מכזית וצריך לצירוף עיי"ש והוא נגד הש"ס בשבועות דכ"א דרע"ק לא ס"ל כר"ש דכ"ש למכות מדאמר נזיר ששרה פתו ביין ויש כדי לצרף כזית חייב ולר"ש ל"צ צירוף ולר"י עי"ת מודה ר"ש ובשע"מ ונו"ב חיו"ד הרעישו בזה.
ולי מה יקרו דבריו דלכאורה קשה עוד עליו ממ"נ אם שוין האיסור והיתר חד בחד ל"ח תערובות וכ"ש כשהרוב איסור ואם ההיתר רוב הרי מבואר בנזיר דאין המל"א וצ"ל כמ"ש דלדידן דכא"פ דאורייתא גם ברוב היתר מצטרף לאיסור וחצי זית פת דנקט רי"ק לאו מצומצם דא"א לצמצם רק דבפת יש יותר קצת וגם בשוין צריך קרא כיון דא"א לצמצם לא ילקה דשמא הפת יותר אבל ממשרת יליף דגם ברוב היתר מל"א ולוקה.
אמנם מנין דכזית בא"פ עי"ת לוקה וברמב"ם בהלכות נזיר מבואר דמנזיר ילפינן דמשרת להכי אתי ולרע"ק דמוקי משרת להמל"א ל"ל כן וכן מוכח מהתוס' דנדחקו שם לר"ש למה צריך משרת וכן רי"ק דתירץ עי"ת ל"ל לר"ש דכ"ש למכות ומוקי להמל"א ולא כתבו לבכא"פ עי"ת ועכ"פ ודאי למ"ד דמשרת להמל"א מנליה כזית בא"פ עי"ת ונ"ל דיליף מגע"נ דטעם הכלי אוסר נהי דטעם כעיקר מ"מ ודאי יש רוב בתבשיל נגד הבלוע א"ו כזית בא"פ עי"ת אסור מה"ת וגם כשת"ל דבתבשיל עשר ידות נגד הבלוע מ"מ ח"ש יש ואם כזית בא"פ עי"ת לוקה גם ח"ש עי"ת חזי לאצטרופי וכמ"ש אמנם לפ"ז בנזיר דקיל מכל איסורין כמבואר בא"ע ליכא למילף מגע"נ כמ"ש התוס' בפא"ע דמ"ד ע"ב ד"ה אלא שהקשו האיך יליף רע"ק טכ"ע מגע"נ לנזיר דקיל ותירצו דבמדין נמי היו כליהם בלועות מיין ואסורות לנזיר ע"כ וא"כ גם כא"פ עי"ת יליף שפיר לנזיר ג"כ וקשה דלמא כלי יין משום נסך אסרה תורה וצ"ל דרוב יינות ל"ה מנסכי לע"ז ולמיעוט ל"ח וכמ"ש הר"ן בע"ז בשם ר"ש דמש"ה לא אסרו חכמים סתם יינם מחשש יין נסך דמיעוטא הוא וא"כ מוכח מגע"נ דח"ש אסור דחזי לאצטרופי עי"ת מוי ע"כ גם ברוב היתר מצטרף לאיסור וצריך קרא כה"ג אמנם לרע"ק דחייש למיעוטא בהמות חולבת אף דלא ילדו ס"ל לרי"ק דמה"ת חייש כמ"ש הר"ן ריש חולין לר"מ ומרדכי שילהי חולין ליכא ילפותא לנזיר לכזית בא"פ עי"ת וח"ש עי"ת מותר ול"ל המל"א ברוב היתר וע"כ רע"ק מיירי בנזיר ששרה פתו ביין ויש בו לצרף כזית בחד בחד או ברוב איסור ושפיר פריך הש"ס בשבועות דאי ס"ל כר"ש ל"ל צירוף ול"ל דלרע"ק נילוף המל"א ממשרת דע"כ ברוב היתר דבלא"ה א"צ צירוף וממילא נשמע דכזית בא"פ עי"ת לוקה וח"ש עי"ת אסור דז"א דא"כ מנ"ל לאוקמה לקרא להמל"א ונשמע גם כזית בא"פ עי"ת דלמא קמ"ל קרא רק לכזית בא"פ ששרה פתו ביין ויש יין שיעור כזית בא"פ וא"ש.
אמנם גם כשת"ל דרע"ק מדרבנן חייש למעוטא י"ל דרמב"ן דתירץ באו"א קושית הר"ן הנ"ל למה לא אסרו סתם יינם משום חשש נסך משמע דלא ס"ל דנסך מעוטא וא"א להכחיש החוש אלא משום דכשהולכין לבתיהן ה"ל קבוע כמבואר ביו"ד סימן ק"י וקי"ד וס"ל לרי"ק כמ"ש המרדכי בפרק הזרוע בספק לקט דאף דאין המועט ניכר ה"ל קבוע ואף דיש שם ספק אי יש מועט כלל כמבואר שם בתוס' דקל"ד ד"ה ורמנהו מ"מ כתב דלא אזלינן בתר רובא דשל בעה"ב הוא משום דמינח ולא נייד ה"ל קבוע ועיין פרמ"ג סימן ק"י ומפרט לריב"ש שביו"ד סימן קל"ז ס"ב דבכלי יין גם אב"י נ"ט לשבח ודאי יש מועט כלי בליעום מיין נסך וכ"ז לדידן דילפינן קבוע כמע"מ דילפינן לה מוארב לו וקם בזרק אבן בגו ט' ישראלים וחד עכו"ם אבל ר"ש בסנהדרין דע"ט דריש פסוק וארב לו שיתכוין אליו וכתב שם בחידושי הר"ן דר"ש לא ס"ל קבוע כמע"מ וא"כ לר"ש ל"ל בכלי מדין משום יי"נ וע"כ משום נזיר הצריכה תורה הגעלה לכלי יין ומוכח כזית בא"פ עי"ת לר"ש מגע"נ גם לנזיר וע"כ ח"ש עי"ת אסור וברוב היתר מל"א אבל לדידן דקבוע כמע"מ ליכא למילף א"כ ברוב היתר לא מל"א ובחד בחד חשוב כבעין ואי רע"ק ס"ל כ"ש למכות ל"צ צירוף.
ואפילו את"ל דמיעוט שאינו ניכר בפ"ע ל"ח קבוע י"ל דזה תליא אי קבוע חידוש אין לך בו אלא חדושו כשניכר הקבוע אבל אם רוב חדוש דמצד הסברא הוי רק ספק וכמ"ש האס"ז בפ"ק דב"מ ד"ז רק דתורה חדשה דניזול בתר רובא א"כ בקבוע הדרא לסברא דספק הוא ממילא גם בלא ניכר המועט ה"ל קבוע דלענין הרוב אמרינן אין לך בו אלא חדושו כשאינו קבוע כלל והנה מאן דחייש למעוטא מדרבנן ע"כ משום דס"ל דמסברא ספק הוא ומאן דל"ח מדרבנן מני ס"ל דכודאי הוא וא"כ רע"ק דחייש למעוטא ס"ל רוב חידוש ודו"ק.
וכ"ז כתבתי אם חד בחד חשוב בעין אמנם כשת"ל דמשמע מדברי רי"ק דחשוב תערובות מדכתב דמשרת אתי לחצי זית יין וחצי זית פת וכ"כ הפרמ"ג בפתיחה להלכות תערובות דחד בחד חשוב תערובות אלא ברוב האיסור ודאי חשוב בעין עיי"ש נ"ל בדרך אחר דממ"נ אי היתר רוב לא אמרינן המל"א כמבואר בנזיר ואם איסור רוב הוי כבעין וא"צ לצירוף אלא דצריך קרא למצומצם חד בחד וכמ"ש תוס' בעירובין דט"ו בד"ה פרוץ כעומד די"ל דאתי קרא לאם אתי אליהו ואמר דמצומצם דכך דינו עיי"ש אמנם רע"ק דאמר אם שרה פתו ביין ויש כדי לצרף כזית חייב מלקות וזה א"א אי ס"ל כר"ש דברוב היתר לא מצטרף לאיסור וברוב איסור ל"צ צירוף ומצומצם אנחנו לא נדע לצמצם דאיך נלקהו והעדים המתרין בו לא ידעו לצמצם וגם איך יסתם בדבר דל"ש וע"כ מיירי ברוב איסור ולא ס"ל כר"ש ועיין תוס' חולין דל"ח ע"ב ד"ה אלא.
ועוד דר"ש בלא"ה ע"כ ס"ל אפשר לצמצם דביבמות די"ז מוקי הש"ס לחד מ"ד דר"ש ס"ל אפשר לצמצם ובשילהי בכורות גבי שנים שיצאו בעשירי וקרבו דמוקי לה התם כר"ש ע"כ ס"ל אפשר לצמצם כמבואר בסוכה דט"ו בתוס' ד"ה פרוץ עיי"ש וע"כ לר"ש מוקמינן קרא בחצי היתר מצומצם אבל רע"ק ס"ל בבכורות די"ז במשנה שם גבי שני בכורות. שהוציאו ראשיהן כאחד דא"א לצמצם ושם בגמרא מבואר דלמ"ד א"א לצמצם ביד"ש גם בידי אדם א"א וכ"פ הרמב"ם בפ"ט מהלכות רוצח וא"כ לרע"ק ל"מ רק ברוב איסור דברוב היתר לא מצטרף לאיסור ואי ס"ל כ"ש למכות למה לו צירוף ואם נאמר דבס"ס לא מלקינן דל"ח כודאי גמור וכמו דלא מוציאין ממון בס"ס לדעת כ"פ י"ל עוד דצריך קרא. בשוין איסור והיתר ונהי דא"א לצמצם ה"ל ס"ס שמא שוין ושמא האיסור רוב ועיין תוס' בבכורות די"ז ע"ב דזה חשוב ס"ס ורע"ק דמחייב מלקות ע"כ בידוע דרוב איסור והוי בעין ואי ס"ל כר"ש ל"צ צירוף וא"ש.
ס"ה שכר וכו' בזמנינו יצא קול שסוחרי יין מערבין ביין שפיריטאס חמץ כדי שיהא חזק ולע"ד מותר לשתותו בפסח כיון דיש ששים אף דעביד לטעמא לא בטיל מ"מ הא מבואר בשו"ת אמרי אש חא"ח בכמה תשובות שיי"ש שעושין בזה"ז מרביתם אתפוחי אדמה עיי"ש וגם מערבין טענגרי הרבה א"כ אף שיש בו ג"כ מאלטץ משעורים ודגן מ"מ הוי זוז"ג ובטל גם כשעביד לטעמא כמבואר בב"י א"ח סימן שי"ח הובא בטו"ז שם סקט"ו הביאו שפ"ד סימן צ"ח ס"ק כ"ח ול"ל דנע"נ והוי היי"ש כולו חמץ דקוה"פ כולו היתר ולא נ"כ כמ"ש המג"א בסימן תמ"ז ס"ק ל"ח ועיין תמורה די"ב בפרש"י בהא דאין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון משום דזוז"ג מותר אף דתחלה נתחמצה העיסה משאור של תרומה לבד אינה אוסרת עיסה אחרת שנתחמצה מאותה, עיסה אלא לפי חשבון עיי"ש והובא במקו"ח כאן סק"ו ומה"ט יש להתיר ג"כ אם נתנו היין בחביות של יי"ש אף דמרגישין טעמו מ"מ נגד חלק חמץ שיש באותו הבלוע ודאי יש ששים ונתבטל קוה"פ כשהורק שלשים יום לפני הפסח ועוד כיון דתשמישו בצונן אף דעמד בו היי"ש כמה ימים א"צ רק קליפה עיין ביו"ד סימן קל"ה ופ"ת שם סק"ב וסימן קל"ז ופ"ת שם סק"א וסתם כלי יש במה שבתוכי ששים נגד קליפת הכלי כמ"ש הש"ך ביו"ד סימן ס"ט ס"ק ס"ה ונהי דלכתחילה אסור דהוי כמבטל איסור עיין דגול מרבבה ס"ס תמ"ז מ"מ דיעבד מותר לשתיתו בפסח ועוד כיון דודאי יש שאין מערבין אין לנו לחוש וכמבואר ביו"ד סימן קי"ד ס"י ואף דשם מיירי רק באיסור דרבנן ה"נ יש כמה צדדי דאף דעביד לטעמא לאו כ"ע ס"ל דהוי ד"ת עיין משב"ז יו"ד סימן פ"ז ס"ק י"ב ועוד דיי"ש ה"פ ס"ל דאינו רק זיעה ובית מאיר סימן תמ"ז העלה דאינו רק איסור דרבנן ומפרט לחוש שהיה בכלי מיי"ש ודעת הפמ"א הובא בשע"ת ס"ס תמ"ז דיי"ש ביין הוי נטל"פ ועיין ש"ך יו"ד סימן צ"ח ס"ק כ"ט ובחו"ד שם ושפ"ד שם ובשו"ת ד"ח ח"א חא"ח סימן כ"ב החמיר וכל טעמו ל"ש רק ביין מבושל או כשיש חשש שאין ששים נגד החמץ גופא אבל מחשש תערובות שפירטאס לבד או שהושם בחביות שהיה בו שפירטאס נלע"ד ברור כמ"ש.