אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תמא

סימן תם

ס"א ולא פרעו במג"א סק"ג מחוסר ממונא ל"א הואיל ובפר"ח כתב וכן משמע דאל"כ בחמץ של עכו"ם נמי נימא הואיל ואי היה בעי קנו ליה וק"ל דא"כ בהך דסימן תמ"ח ס"ב בעכו"ם הביא לישראל דורון עיי"ש מג"א סק"ב נימא הואיל ואי בעי יזכה בהחמץ דלא מחוסר ממונא ויחויב לבערו לכן נלע"ד דל"א הואיל רק כשהיה מעיקרא של ישראל ויצא מרשותו וכשי"ל הואיל חשוב כשלו מעיקרא עיין תוספת א"נ עיי"ן ע"ב בד"ה ואי ותוספת בפא"ע מ"ו ע"ב בד"ה הואיל שכתבו דבשל גביה ל"א הואיל ואי בעי פריק דא"כ היה קונה אותו דאטו נחשוב חמץ של נכרי כשלו הואיל ואי בעי קנה נ"ל כונתם נמי עד"ז דל"ל הואיל רק כשבא מכח זכות שהיה לו בו מעיקרא ובהקדש הוי כקונה דגם אחר יכול לפדות ולפ"ז אם ביטל חמצו בלב שלם אף שנשאר בחצרו אינו עובר עיין פרמ"ג בא"א תמ"ח סק"ח דלא כשיע"ק סימן תל"א סק"ב.

מג"א סק"ב עיין בשו"ת רשב"א ח"ג סימן ס"ג דעתו כדעת ראב"ד.

ס"ב דקנו ובמג"א סק"ה וא"כ אפילו לא משכנו בידו אם הקנהו לו במעכשיו אסור וכתב הפרמ"ג למ"ד כל שאין ממושכן ת"י הוי אסמכתא א"כ הכא בעינן ממושכן דוקא ת"י עכ"ל ולע"ד דבעכו"ם נגד ישראל לכ"ע אין אסמכתא דאומרים לו כך דינכם ובדיניהם ליכא אסמכתא כמ"ש מג"א בסימן תמ"ח סק"ד ואף דבישראל מישראל ליכא במשכון אסמכתא לרמב"ם מ"מ ישראל שהשכין בידי עכו"ם הוי אסמכתא כיון דעכו"ם לא קנו משכון וכמ"ש הה"מ וא"כ כך דינינו לפי ד"ת ועוד לפמ"ש המרדכי בפרק שור שנגח דמן התורה אסמכתא קונה רק תק"ח שלא יקנה אם כן ודאי לא תקנו לטובת עכו"ם להפקיע מישראל ועיין בסמ"ע ריש סימן ס"ו מ"ש בשם הנ"י

ועיין בחו"מ סימן קכ"ו סכ"ב ובנתיבות סימן ס"ו סכ"ה ס"ק ל"ה וכ"מ בחתם סופר חחו"מ סי' ס"ו ובז"ה י"ל קושית התוספת בפכ"ש ל"א ע"ב בד"ה אלא אביי איך יתרץ הך דנכרי שהלוה לישראל ד"ה עובר ורישא נמי דישראל שהלוה לנכרי למ"ד אמאי אינו עובר כיון דלמפרע גובה עיי"ש והנה לאביי דלמפרע גובה י"ל דוקא בקרקע דממילא משתעבד ול"ש אסמכתא דל"צ דעת הלוה אבל במטלטלין צריך שעבוד מפורש כמ"ש הפ"י שם ועיין בחז"ה דמ"ד ע"ב דבשעבוד מטלטלי אג"ק צריך לכתוב דלא כאסמכתא ועל כן ברישא דהנכרי לוה ס"ל לר"מ דלמפרע גובה דליכא גביה אסמכתא אבל בסיפא דישראל לוה לד"ה הוי אסמכתא רק באסמכתא גופא פליגי תנאי בב"ב קס"ח וכ"ד ע"כ לס"ד שם קאמר אא"ב למ"ג ע"כ בנכרי שהלוה לישראל מותר דנוקמיה כמ"ד אסמכתא קניא ורישא דישראל שהלוה לנכרי ס"ל דאסמכתא מן התורה אינו קונה כר"י משום ר"ט בסנהדרין דף כ"ה או דברישא פליגי בפלוגתא דתנאי בהזהב אי מעות קונות או משיכה ובנכרי הוא להיפך כמבואר ברפ"ב דבכורות וכין דמנכרי אינו קונה בכסף ל"ל למפרע קנו כ"ז שלא משך והצל"ח כתב דלאביי דלמ"ג הוי כמעכשיו דאין בו אסמכתא ול"נ אפילו לפוסקים דמעכשיו לבד סגי מ"מ דוקא בדפריש דהא כל ק"ס נמי ע"כ מעכשיו הוא ויש בו אסמכתא כדאיתא בחו"מ סימן ר"ז סי"ד ובסמ"ע שם ס"ק ל"ח.

ועוי"ל קושית התוספת דבשע"ת הובא דבב"א חקר בהא דלמפרע גובה דתליא בברירה ולפ"ז י"ל דרישא דישראל שהלוה לנכרי לת"ק דא"ע משום דא"ב ור"מ לטעמיה דס"ל יש ברירה ומבואר בתוס' בפרק כל הגט דר"מ נמי מספ"ל אי י"ב רק במתנה בפירש י"ב אמנם הא הוי אסמכתא וצ"ל משום דא"צ דעת הלוה דממילא חייל א"כ הק"ל דא"ב דל"ל משום דהתנה בפירש דתנאו ל"מ דהוי אסמכתא וסלק דבורו וע"כ ברישא דהנכרי לוה דאין בו אסמכתא מהני תנאו וס"ל לר"מ י"ב משא"כ בסיפא ואביי דס"ל למ"ג י"ל נמי משום דמיירי דהתנה בפירש א"ל יפרע לו יגבה מנכסיו כמו שפרש"י ואי דהוה אסמכתא י"ל בקרקע הוי כערב ולית בו אסמכתא כמ"שר הסמ"ע בסימן קי"ג ס"ק מ"ח ולס"ד דס"ל לגמרא דטעמא דמתניתין משום דלמפרע גובה גם במטלטלין בלא הרהוני ע"כ נוקמוה כמ"ד יש ברירה גם בלא התנה למטלטלי משתעבדי ג"כ ממילא וכמ"ש הרשב"א בגיטין דנ"א או דמיניה דידיה עכ"פ משתעבדי כמ"ש תוס' בגיטין שם בד"ה כיון ובמלחמות בפסחים שם כתב נמי דאביי ל"ק בקרקע רק לס"ד דלא משכח אוקימתא למתניתין ס"ד דגם במטלטלין הדין כן ולע"ד יש הוכחה לזה מדאמר בשלמא אי למפרע גובה דידוע דכל בשלמא דחיק ליה נמי כמ"ש הכפ"ת הובא בעין זוכר אות ב' ובפא"נ דס"ו נמי מוקי לסתם משנה כמ"ד אסמכתא קניא וה"נ י"ל לס"ד דמתניתין כמ"ד אסמכתא קניא או כמ"ד י"ב.

עוי"ל דלאביי לע"ג לפמ"ש בשו"ת תולדות אדם לרשב"א סימן פ"ב דהא דא"ב היינו אם א"א להתקיים הדבר כשיבורר וכ"כ בנתיבות סימן ס"א דאם אפשר שחול כשיבורר חל ג"כ למפרע ובמקום אחר כתבתי דה"ד למ"ד ברירה הוי ספק וי"ל כיון דאפשר לחול מיד בספק חל כשיבורר בודאי וממילא נמי למפרע והנה בחמצו של ישראל ל"ל דיכול לחול כשיבורר שלא יפרענו אח"פ דאזי נאסר בהנאה ואסור ליתנו לנכרי אלא די"ל כיון דאיסורו מדרבנן וקי"ל בדרבנן י"ב אמנם לר"י דחמץ לאחה"פ אסור מן התורה ל"ל כן ובמלא הרועים דקדק דהך ברייתא דתני עובר לאח"פ ס"ל דמן התורה אסור דאל"כ הל"ל אסור וע"כ א"ש דברישא דישראל שהלוה לנכרי לר"מ דמספ"ל אי יש ברירה כמבואר ביש בכור דמ"ח א"כ יכול עתה להתנות שיחול כשיבורר שלא יפרענו וחל נמי למפרע ות"ק ס"ל ודאי א"ב וכיון דהשתא לא מצי חייל אפילו בספק ל"מ לחול כשיבורר ע"י תנאו דהשתא וממילא לא חל למפרע ע"כ א"ע וסיפא דנכרי שהלוה לישראל דא"א לחול כשיבורר אח"פ דאסור מן התורה גם לר"מ לא חל למפרע עיין בכסף משנה פ"ז מאישות הט"ו ובקצו"ח סימן ס"א ולפמ"ש שם בשם מהרי"ט דלמ"ד אדם מקנה דלשב"ל ה"נ חל כשאינו מבורר עד לאח"ז ואם כן י"ל הא דלאביי למ"ג משום דשעבוד ממילא חייל וא"צ דעת לוה ומהני בדשלב"ל כמ"ש בקצו"ח ריש סימן קי"ב אמנם במטלטלין דצריך לשעבד בפירש י"ל א"ב אלא דהנ"מ לאיסור חמץ דאחה"פ דהוי בדרבנן די"ב לדעת היש"ש בין לקולא בין לחומרא אמנם הברייתא דס"ל לאח"ז מה"ת אסור חמצו של ישראל י"ל א"ב רק ר"מ ס"ל אדם מקנה דשלב"ל וחייל כשיבא לעולם ויכול ג"כ להתנות שיחול מעכשיו כמ"ש תוספת הובא בנתיבות סימן ס"א ע"כ לר"מ עובר משא"כ בסיפא דנכרי שהלוה לישראל דא"א לחול כשיתברר אחר הפסח וכה"ג גם לר"מ אינו מקנה דשלב"ל כמבואר בב"ב קכ"ז ע"ב לענין נכסים שנפלו לו כשהוא גוסס עיי"ש ברשב"ם ובמקו"ח סימן ת"ן

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה