אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תם

סימן תלט

ס"א עכו"ם וכו' לבאר כל חמירא בדין אחריות בחמצו של עכו"ם אעתיק לשון הש"ס בפ"ק דפסחים ד"ה ע"ב שלך א"א רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הנכרים ת"ל לא ימצא ועמדו המפרשים דפתח בתרתי אחרים וגבוה וסיים באחרים לבד והנה מוקי לה התם דסיפא בקיבל עליו אחריות ולפמ"ש תוספת בהזהב דנ"ח וב"ג שם ובש"ך חו"מ סימן ס"ו ס"ק קכ"ט דהא דמתנה ש"ח להיות כשואל בדברים לבד היינו כיון דשייך בו דין שומרים יכול לומר הרני כאלו התקבלתי הנאת שואל ובהקדש ושטרות דל"ש בו דין שומר ל"מ בלא קנין וא"כ בעכו"ם דאין בו דין שומר דרעהו כתוב כמבואר בחו"מ סימן ש"א ובח"י כאן קשה מה מהני קבלת אחריות ולא משמע דמיירי בקנו מידו ועוד לפמ"ש הש"ך בחו"מ סימן קכ"ג דל"מ קנין חליפין בעכו"ם מא"ל ומ"ש הח"י משום דבדיניהם חייב הוי כחוק המלכות דלכ"ע חשוב אחריות לא נ"ל דשאני הך דבני חילא שהוא נוגע למלך בחיילות שלו משא"כ בין אדם לחברו לא קי"ל דד"מ דינא ולא עדיף מעכו"ם אלם ועמ"ש בש"ך חו"מ סימן ע"ג ס"ק ל"ט בשם הש"ג ומהרי"ק

ונלע"ד דה"ד בהקדש ושטרות דל"ש משיכה גבייהו דשטרות אינן נקנין רק בכומ"ס כדאיתא בחו"מ סימן ס"ו והקדש כל קנינו בכסף מן התורה כמבואר בקדושין דכ"ט ועיי"ש בתוספת ד"ה אטו ועיין באס"ז פרק הזהב מ"ז ע"ב בשם הרא"ש דמשיכה ליכא מהקדש דכ"מ בי גזא דרחמנא הוא משא"כ בקיבל פקדון מגוי קונה במשיכה מתחייב ע"י משיכה כשקיבל בפירוש אחריות די"ל הרי כאלו התקבלתי וקניתי אותו להיותו שלי אם לא אחזירנו בעין וכמו דמצינו כה"ג במשכון דנגד חובו הוי כשלו א"ל יחזירנו וכן בנוטל כלים מבית האומן לבקרו או לשלחו לבית חמיו דיכול להחזירו ומ"מ לענין אחריות כלוקח הוי והא דפריך בב"מ דצ"ד גבי מתנה ש"ח להיות כשואל במאי בדברים והוצרך שמואל לומר דקנו מידו ור"י אמר גם בלא קנו בההוא הנאה דמהימן לו גמר ומשעבד נפשיה ולא אמר משום דמשכו לרשותו ע"ד כן קנהו להיות כשלו ע"ת זה אמנם כבר תמה באס"ז שם דמה פריך בדברים הא יש משיכה ולפע"ד משום דהוי כאסמכתא דמתחייב רק ע"ת צריך קנין יתירה ועיין בש"ך בסימן מ"ם מ"ש בשם הר"ן והיינו דמשני בהנאה דמהימן לו גמר ומשעבד נפשו דה"ט אמר נמי בשילהי ג"פ בערב לסלק אסמכתא וכיון דכבר ידענו ההוא הנאה מהני המשיכה גם בעכו"ם.

ובזה מתורץ קושיות תוספת בהזהב דף נ"ח שם למה תירץ ר"י בשקנו מידו ור"י גופא ס"ל בדף צ"ד דמשתעבד בלא קנין אבל ה"ט דודאי גם לר"י כל החיוב משום דמשכו וקנאו להתחייב באחריותו וכשלו הוא רק לסלק אסמכת צ"ל בההיא הנאה ובהזהב דמיירי בהקדש דל"ש בו משיכה ודאי לא יתחייב בדברים וע"כ לא אמר בסיפא רק דלא יקבל פקדונות מנכרי דבהקדש ל"מ קבלת אחריות אף דמשכחת אם נדר הרי עלי לבדק הבית והפריש דאחריותו עליו מ"מ לא יכול למנקט בקבלת פקדונות בחד גוני עם נכרי.

ואפשר עוד דכה"ג בלאו דלא ימצא עובר משום דאי בעי פריק ובפסחים דף מ"ח פרש"י דלפיכך אינו עובר בשל גבוה משום דאי בעי פריק דלא אמרינן הואיל בדבר שאינו שלו הואיל ואי בעי מייתי ליה לרשותיה וכה"ג כתבו התוספת דמ"ו ע"ב ד"ה הואיל דל"ל הואיל ואי בעי פריק דהוי כקונה דאטו נחשוב חמץ של נכרי כשלו הואיל ואי בעי קנה לה עיי"ש אמנם באחריותו עליו לא יצא מרשותו לגמרי עדיין וכמ"ש הנ"י בחז"ה בשם הר"י בן הרא"ש דגזלן שמכר באחריות ל"ח שינוי רשות עחו"מ סימן שס"א ס"ה בהג"ה וא"כ י"ל הואיל ול"ח כקונה כיון דמעיקרא שלו היה ועדיין אחריותו עליו ואי בעי פריק לה עיין בתוספת פ"ק דפסחים ד"ו בד"ה התם וד"ה בהמה ודו"ק וי"ל עוד דיכול למתשל עלה עיין מל"מ פי"ד ממעשה הקרבנות ה"ה דכשאמר הרי עלי אף שהפריש ונתן ליד כהן לא יצא יד"ח נדרו כ"ז שלא נקרב כמו שנדר וא"כ ל"ד לתרומה ביד כהן בנדרים דנ"ט דשם כבר קיים מצות נתינה כמ"ש הרא"ש שם וע"כ לא פסיקא לומר בהקדש דתליא בפלוגתת ר"א ור"י בדף מ"ו א"א הואיל ועיי"ש בתוס' ד"ה הואיל ודו"ק.

בטו"ז סק"א הקשה מה פריך למ"ד גורם לממון כ"ד ל"י למה הא איצטרך בעכו"ם אלם ועיין יד אפרים ולפע"ד י"ל כונתו דבשלמא אם החיוב מדינא ע"כ משום דמשכו וקנהו להיות כשלו לענין אחריות ע"כ נחשב כממונו לענין ב"י ג"כ אבל אם אינו חייב מדינא באמת אינו שלו רק העכו"ם יאנוס אותו בעלילה אם יאבד.

וסמיכות לדעת הטו"ז נלע"ד מפרש"י שם אהא דפריך הניחא למ"ד דבר הגורם לממון כ"ד דכתב רש"י ר"ש קאמר לה והצל"ח האריך למנ"מ פרש"י כן ועם כל פלפולו לא עלתה לו הנ"מ ברש"י רק לפי הא"ד ורש"י הקדימו בלשון ראשון ונלע"ד דנהי דמוקו לה התם בקיבל אחריות הרי בעכו"ם ליכא חיוב מה"ת רק דמתחייב עצמו והרי בכל שומר צריך דוקא משיכה ובמקום דמשיכה קונה כדפרש"י בב"ק דף ע"ט ובב"מ דצ"ד ואף דשם מסיק דמתנה ש"ח להיות כשואל בדברים לבד בהנאה דמהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה הרי בכל ארבע שומרים יש הנאה זאת ומ"מ צריך קנין משיכה מן התורה ומה דאר"א בב"ק דע"ט כשם שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים דמשמע דהוא רק תקנה היינו משום דס"ל גם בלקוחות הוי משיכה מתקנה כמו שאמר שתקנו וכמ"ש תוספת בב"מ דף מ"ח בד"ה נתנה אבל למ"ד משיכה קונה מה"ת ה"נ בשומרים ועיין קצו"ח ונתיבות סימן רצ"א ודו"ק אלא דלכאורה קשה דא"כ למ"ד משיכה אינה קנין מה"ת איך חייבה תורה ארבע שומרים הא משיכה אינה קנין ומעות ליכא גבייהו דגם היכא דליכא מעות משיכה אינה קנין לרש"י כמו שיבואר בסמוך וצ"ל דגזה"כ בשומרים שיקנה בדברים אבל למ"ד משיכה קנין מה"ת גם בשומרים מחמת קנין משיכה קנהו להיות כשלו על אחריותו ומפרט לפמ"ש לעיל דאפ"ת דשומר חייב בלא קנין מ"מ לחייב עצמו להיות כשומר מי שאינו חייב מן הדין ע"כ צריך קנין משיכה שיהא כקנוי לו להתחייב באחריות וא"כ להמבואר ברפ"ב דבכורות דאם ישראל מישראל קונה במשיכה מן התורה אזי ישראל מעכו"ם אינו קונה במשיכה ולרש"י כך הלכה כמבואר בתוספת בב"מ דמ"ח וביו"ד סימן ש"כ ורש"י ס"ל בע"ז דף ע"א דגם מתנה אינו נקנה במשיכה בנכרי אף דליכא מעות עיי"ש וא"כ איך יוכל להתחיב בדין שומר על חמצו של עכו"ם והא ישראל מעכו"ם אינו קונה במשיכה ואיך יקנהו להיות כשלו אם יגנב וכ"ש שיחשב כשלו למ"ד גורם לממון כממון דמי וגם קנין חליפין ל"מ בעכו"ם כמ"ש הש"ך סימן קכ"ג ולרש"י ודאי הכי הוא דאם משיכה אינו קונה במתנה ה"נ אינו קונה הסודר במשיכתו וממילא לא מקנה חליפיו אמנם י"ל דהוי כעכו"ם אלם שיכריחו לשלם כיון שקיבל עליו אבל לפמ"ש הטו"ז דבזה ל"ל גורם לממון כממון דמי הק"ל וזה הוקשה לרש"י ועוד דמוכח שם דקושית הגמרא לרבא דמוקי לרישא ג"כ בנכרי וצריך לאוקמוה בקיבל עליו אחריות דמה"ט נלע"ד סידר הש"ס אמר מר יכול יטמון ויקבל פקדונות מן הנכרי אחר המימרא דאין לי אלא בנכרי שלא כבשתו ובברייתא מסודר להיפך כמו שהקשו המפרשים אלא דהיה א"ל דאתה רואה של אחרים ישראל אבל מנכרים לא כיון דבא לרשותו בהיתר אין בו משום גזל וכמ"ש הב"ש בסימן כ"ח או משום דלא תחמוד לא נאמר בשל עכו"ם וכמ"ש הגאון מהר"ז בש"ע שלו בקו"א לסימן זה וע"כ חשוב מצוי בידו כיון דרשאי ליטלו לעצמו ומה"ט י"ל דצריך ב"פ לכבשתו וללא כבשתו דבכבשתו חשוב יותר מצוי בידו דאין ירא מעכו"ם ומן הדין נמי רשאי אבל כיון דמוקו לרישא גם כן בנכרי פריך שפיר וא"כ דכל הקושיא לרבא והוא ס"ל בהזהב דמ"ח קרא ומתניתא מסייע לר"ל דמשיכה קונה בישראל וממילא מעכו"ם אינו קונה במשיכה ואיך קאמר הניחא למ"ד גורם לממון כממון דמי דהוי כשלו ע"כ פרש"י ר"ש קאמר לה ור"ש ס"ל בהזהב שם ד"ת מעות קונת וא"כ מעכו"ם במשיכה וא"ש.

ולפמ"ש במקו"ח כאן דהא דג"ו כמ"ד אף כשהוא בעין משום דמקני לו כפילא סמוך לגנבה וגורם לממון שיהיה שלו כשהוא עדיין בעין עיי"ש א"כ למ"ד דישראל מעכו"ם אינו קונה במשיכה איך יקנהו להיות שלו רק דר"ש קאמר לה דס"ל בישראל ד"ת מעות קונות ובעכו"ם משיכה.

ס"ב אינו חייב באחריותו בב"ח הביא לשון מהרי"ל גוי שהפקיד חמצו אצל ישראל אז אינו מקבל אחריות מותר ואם אלם הוא אסור כיצד יעשה יראה חדר לגוי שישימנו לשם ותמה הב"ח דקי"ל דאם חייב באחריות ל"מ יחד לו קרן זוית נמי דשכירות ל"ק ומצוי בידו קרינן ביה גם בעכו"ם אלם דמ"מ יוכרח לשלם עיי"ש ולע"ד ס"ל כרא"ש בפ"ק דע"ז ס"ס כ"ב דבדיניהם שכירות כמכר ועיין בש"ך יו"ד סימן קנ"א ס"ק י"ז וא"כ בשלמא בחייב באחריות מדינא ל"מ יחד לו בית דלא אזלינן בתר דיניהם לקולא אבל בעכו"ם אלם י"ל ממ"נ מד"ת א"ח באחריות רק מצד אלמותם והרי אצלם שכירות כמכר גמור והוי כמקבל אחריות חמצו של גוי בביתו של גוי ואפילו לפי מה שכתבתי בסימן רמ"ו דהרא"ש סותר עצמו למ"ש בב"מ מ"מ שם ביארתי דמדרבנן שכירות כמכר וא"כ בשלמא אי חייב באחריות מן התורה ל"מ מה דיחד לו בית כיון דמן התורה ביתו של ישראל הוא אבל אם א"ח באחריות רק משום אלמותו לזה ודאי מהני מה דשכירות קונה מדרבנן דג"כ על כרחו ביתו דמפקיד הוא ואף בעכו"ם הוי קנין מדרבנן כיון דבלא"ה בדיניהם שכירות קניא וכמו שביארתי שם.

במג"א סקי"א ומ"מ י"ל דאסור מה"ט ליתן לעכו"ם שמא יחזור וימכרנו לישראל ובש"ע של התניא כתב דמג"א בסימן תמ"א סק"ג דנסתפק אם מחויב לפדותו שלא יהא כפורע חובו באיסורי הנאה ולא חשש לתקלה שמא ימכרנו לישראל משמע דלא ס"ל כמ"ש בסימן ת"מ עיי"ש ול"נ דהחשש שמא ימכרנו לישראל הוי כספק דרבנן בחמץ שאעה"פ רק אין לעשות ספק דרבנן בידים וכמ"ש רשד"ם הובא במג"א סימן תס"ז סק"ב דאין לעשות ס"ס בידים וא"כ ה"ה סד"ר וכ"כ הפרמ"ג בסוף כללי ס"ס סק"ז לכן כאן ליתן בידים לגוי אסר ובסימן תמ"א א"צ לפדותו כיון דכבר הוא ביד גוי ספק דרבנן לקולא.

ס"ג עכו"ם שנכנס בפ"ק דפסחים ד"ו נכרי שנכנס בבית ישראל וכו' הפקידו אצלו זקוק לבער וכתב הרא"ש מכאן ראיה דש"ח חייב לבער דסתם פקדון ש"ח הוא ובש"א ספ"ח תמה וכי דין שומרים נוהג בשל נכרי הא בפרק הזהב ממעטינן הקדש מרעהו ה"נ נכרי וא"כ הא דהפקידו אצלו זקוק לבער ע"כ בקע"א בפירוש ואיכא לאוקמה שקיבל ג"כ אחריות דגו"א עיי"ש ולפע"ד א"ש לפמ"ש הש"ך בחו"מ סימן ס"ו ס"ק קכ"ט דהיכי דאין דין שומרים ל"מ קבלת אחריות בלא קנין וא"כ איך משכחת קבלת אחריות נגד עכו"ם וי"ל כמ"ש במח"א בהלכות שומרים ס"ח דלהתחייב בפשיעה א"צ קנין דחייב משום גרמא רק להתחייב בגו"א צריך קנין או שיקדים לו שכר עיי"ש וזה כונת הרא"ש דל"ל בהקדים לו שכר דסתם פקדון ש"ח וממילא ל"מ קבלת אחריות דגו"א ודוחק לאוקמוה בקנו מידו ועוד דל"מ קנין חליפין בעכו"ם כמ"ש לעיל ולשאר פוסקים צ"ל כמ"ש לעיל דבמשיכה מתחייב ע"י תנאי היכא דמשיכה קונה לכן יש לאוקמוה בקע"א דגו"א.

ס"ד ישראל שהפקיד חמצו כתב הרא"ש יש מן הגאונים שאמר ישראל המפקיד אצל חברו חמץ א"ח המפקיד לבערו אעפ"י שהוא שלו כיון שאינו ברשותו והרר"י היה אומר דלעולם ברשות המפקיד וחייב לבערו מה"ת כדאמרינן בפרק מרובה וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש ולא הבנתי ראייתו עכ"ל ובהגהות הב"ח תמה הא שפיר קאמר ר"י דאיתא התם לענין הקדש והוא ברשות הבעלים ונגנב מביתו אפ"ה קרינן בו וגונב מבית הקדש ופטור מדו"ה אף דהוא בבית הדיוט אזלינן בתר בעל הממון שהוא להקדש עיי"ש ולע"ד הרא"ש לשיטתו באס"ז לפרק הזהב דף מ"ז ע"ב וז"ל והרא"ש פירש כפרש"י וז"ל ד"ת מעות קונת כדאשכחן גבי הקדש דאמרה תורה ונתן הכסף וקם לו ור"ל קאמר משיכה מפורשת מה"ת דקסבר מהקדש לא ילפינן משום דלא שייכה בו משיכה דבמשיכתו לא מפיק לה מרשות הקדש דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא עכ"ל א"כ חזינן דלעולם ברשות הקדש הוא אף דמשכו לרשות הדיוט וא"כ שפיר קאמר הרא"ש דלא הבין הראיה מהקדש דשם שפיר הוי ברשות הקדש אף דמונח בבית הדיוט משא"כ בהדיוט הנפקד מהדיוט המפקיד דרשות מחלקת וי"ל דאינו עובר המפקיד כיון דאינו ברשותו.

בטו"ז סק"ד ותו ק"ל דלפ"ז מה שהשאיל לו ביתו למפקיד קרוי ביתו גם בעכו"ם שהפקיד חמצו אצל ישראל וכו' ול"ל יחד עכ"ל י"ל לפמ"ש בטו"ז עצמו בסק"ב דצריך יחד מקום משום דבדאורייתא א"ב ומבואר בר"ן ר"פ כל הגט הא דבדאורייתא א"ב היינו לחומרא אבל לקולא ודאי לא אמרינן א"ב.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה