ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תטז
מג"א סק"ב ולא יאמר כלום ואם אמר הוה עירוב ואם עירב בפת שלא עירב בה מאתמול לא הוה עירוב רשב"א ע"כ לע"ד צ"ע דהנה בק"נ פרק בכל מערבין אות ל"ו כתב וז"ל אבל בניעור דמצי אמר אע"ג דלכתחלה אסור מ"מ אם אמר מהני עירוב ודמיא לההוא דאמרינן בשבת דמ"ג טבל מוכן הוא שאם עבר ותקנו מתוקן ומכאן ודאי קשה לרשב"א שפסק ואם עירב בפת שלא עירב בה מאתמול ל"ה עירוב א"כ מה משני בניעור דמצי אמר הא אם אמר לא הוי עירוב והב"ח סימן תי"ו רצה לחלק בין אמר כשמערב ברגליו ובין אם אמר כשמערב בפת וקשה להולמו וצ"ע לדינא עכ"ל ודבריו ברורין דהא כל חילוקו משום דמערב ברגליו א"צ לומר ע"כ אף דאמר ועבר על דחז"ל הוי עירוב דדל אמירתו משא"כ בפת דצ"ל אם תסלק אמירתו שהיה באיסור הוי כעירב בלא אמירה דל"ה עירוב וא"כ שפיר קשה דלא סגי ברגליו בלא אמירה ביו"ט משום דמצי אמר הא לא מצי אמר דאסור ואם תצטרך אמירה גם דיעבד לא יהא עירוב ממילא נימא דלא מצי אמר ולא סגי בלא אמירה דהא א"א לערב רק כשתסלק אמירתו אם כן לא מצי אמר ואפילו לפמ"ש הב"ח דבפת דצ"ל הוי האמירה הכנה ממש ע"כ ל"מ דיעבד משא"כ במערב ברגליו דא"צ לומר לא חשוב האמירה הכנה ממש וע"כ מהני דיעבד ג"כ קשה דהא כל הסבה דאצ"ל משום דמצי אמר חשוב כאמר אדרבה נצריכו לומר והוי הכנה ממש ול"מ גם דיעבד ממילא לא מצי אמר ודו"ק אלא דלדחות דברי הרשב"א מכח קושיא א"א אמנם י"ל דלק"מ לפמ"ש בישעי"ק לעיל סימן ת"ט דבפת דאין מערבין אלא לדבר מצוה כשעושה איסור ע"י העירוב הוי מצוה הבא בעבירה ול"ח מצוה ממילא הוי כמערב לרשות עיי"ש והנה דעת הרשב"א הובא לעיל סימן תט"ו בב"י דגם דיעבד ל"מ כשעירב לדבר הרשות ועוד ס"ל שם דמערב ברגליו גם לדבר הרשות וא"כ שפיר ס"ל דכשעירב בפת ועביד איסור דהוי כלדבר הרשות ע"כ גם דיעבד אינו עירוב משא"כ במערב ברגליו ושפיר קאמר בש"ס במערב ברגליו דמצי אמר דאף שיהא בעברה הוי עירוב וכמו טבל אם עבר ותקנו מתוקן וכמו קונה קנין בשבת ומקח הנעשה באיסור דמהני כמבואר בחו"מ סימן ר"ח וא"כ לדידן דפסק המחבר לעיל סימן תט"ו דעירב לדבר הרשותי גם בפת הוי עירוב א"כ ע"כ ליתא להאי דינא דרשב"א דהכא ועפי"ז י"ל קושיות הק"נ שם אות ל"ה על הרי"ף ורא"ש שהביאו מה דאמר בגמרא דאפילו לרבנן דחפצי הפקר אינן קונין שביתה הכא כיון דמצי אמר אע"ג דלא אמר כאמר דמי והרי אנן קי"ל כריב"נ עיי"ש ולפמ"ש נ"מ לענין אם עירב בפת שלא עירב בו מאתמול דמוכח מכאן דהוי עירוב אמנם בלא"ה לק"מ דהא אנן קי"ל לעיל סימן ת"א חפצי הפקר אינן קונין שביתה רק ישן קונה הואיל וניעור קונה וא"כ צ"ל למה ניעור קונה כשאינו אמר הואיל ומצי אמר ועי"כ גם ישן קונה דאל"ה ה"א כס"ד דאתיא כריב"נ דחפצי הפקר קונה שביתה ולאו משום הואיל הוא אבל לדידן ביו"ט גם ניעור אינו קונה דלא מצי אמר דעביד איסור הכנה כשאומר ועיין לקמן סימן תקכ"ז סכ"ג דעבר ואפה מיו"ט לשבת מותר ודו"ק.
ס"ד יוה"כ הוא כשבת בין לע"ח במטה אפרים סי' תרי"א הקשה הא אסור לאכול ול"ש לומר שדעתו על פתו והוי כדירתו שם וז"ל הואיל ובשבת שרי מותר גם ביוה"כ כדאיתא בביצה דף ח"י ע"ב אך בפרק בכל מערבין למ"ד ע"ב קאמר מערבין לגדול ביוה"כ משום דחזי לקטן ומשום דראוי מבע"י ועכ"פ מוכח דלא כמט"א דפסק דאינו מועיל עירוב ליוה"כ רק בעירב גם לשבת שלפניו.