אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תטו

סימן תיד

לבית המשתה עיין תו"ש דאם אמר שבועה שלא אהנה מככר זו דיכול לערב בו לדבר מצוה דמלל"נ מ"מ כשהולך למשתה להנות מהסעודה וגם לשמח חתן וכלה אזי אסור כיון שיש הנאת הגוף עם המצוה ע"כ וכבר השגתי עליו בסימן שפ"ו עיי"ש.

מג"א סק"ב או שהיה חוץ לעירו וצריך לילך לבית ע"כ ובתו"ש כתב דמדברי רמב"ן שבהחו"מ פ"ו מוכח דלא ס"ל הכי דהרמב"ם כתב דבדיעבד שעירב לדבר הרשות הוי עירוב וכתב הה"מ בשם הרמב"ן דעובדא דר"י בר אשתומא דבס"פ מי שהוציאו נוטה לדעת הרמב"ם וההיא עובדא מיירי שהיה רוצה לחזור לביתו עיי"ש דף נ"ב בפרש"י וגם מה שסיים הה"מ שם דהרשב"א חולק על הרמב"ם בזה ומחלק דמערב ברגליו שרי גם לדבר הרשות ומשמע דבא ליישב דההוא עובדא מיירי דמערב ברגליו ומוכח דלא ס"ל כהש"ג עכ"ל והנה ההיא עובדא מיירי דמיכוין לשבות במקום פלוני ואינו מערב ברגליו לשבות שם ממש ביה"ש כמבואר שם בגמרא ולפי הבנת התו"ש יסבור הרשב"א דגם כה"ג מערבין לדבר הרשות ותמוה לי דכל טעמו דרשב"א דמערב ברגליו יכול לערב גם לדבר הרשות לפי שזה עיקר העירוב משא"כ בפת דלא הקילו רק במצוה וא"כ הרי עירוב בפת עדיף מאומר שביתתי במקום פלוני כמבואר בפרק מי שהוציא דף נ"א ולעיל סימן ת"ט סי"ג ואיך יאמר דשביתתי במקום פלוני יועיל לדבר הרשות יותר מעירב בפת וא"כ עכצ"ל דרשב"א דס"ל דגם דיעבד ל"ה עירוב לדבר הרשות ע"כ ס"ל דכשצריך לילך לביתו הוי לדבר מצוה דלא תקשו עליו מההוא עובדא וגם לרש"י וסייעתו דס"ל דלדבר הרשות גם דיעבד ל"מ העיכוב עכצ"ל כשהולך לביתו חשוב כדבר מצוה.

אמנם צורת השמיעה נוטה לדעת הרמב"ן דזה חשוב דבר הרשות דעל ההוא עובדא דר"י בר אשתותא קאמר שם בגמרא כמאן כרב יוסף ואליבא דר"י בר"י דאצ"ל שביתתי במקום פלוני כשהחזיק בדרך והחזירו חברו ודחי לא כרבה ואליבא דר"י פרש"י דמיירי דאמר שביתתי במקום פלוני והקשה רש"י למה לא משני כרב יוסף ואליבא דר' יהודא דס"ל דצריך שיאמר ומיירי שאמר ונדחק בישובו משום דהלכה כרבה לגבי רב יוסף והוא דוחק ויותר לא ה"ל לגמרא להזכיר כלל כרבה רק לא ואליבא דר' יהודא ויהיה בין לרבה ובין לרב יוסף והרי"ף השמיט כל הדחיה ופסק כרב יוסף ולא חש לדחיות הש"ס וצ"ל דלא גרס לה כלל ודוחק למחוק מן הש"ס ועוד קשה הא במשנה וברייתא לא נזכר כלל דצריך שיאמר שביתתי במקום פלוני ומ"מ מוקו לה כגון דאמר ה"כ י"ל דעובדא דר"י בר אשתותא מיירי דאמר אבל לדברי הרמב"ן א"ש הכל דעכצ"ל מה דעירב לדבר הרשות משום דחשוב דיעבד והיינו כיון שיצא לפי תומו לילך לדרכו ולהחשיך ולשבות במקום פלוני ממש א"כ מיד כשהחזיק בדרך על דעת כן קנה מיד שביתה במקום הזה ואינו מחוסר כלל והוי דיעבד ובהיתר חזר ללין כשהחזירו ר"נ ב"א אבל אם לא סגי בכך ועדיין צריך שביתתו במקום פלוני א"כ איך יעשו כן לכתחלה לעבור על דברי חכמים לומר ולערב לדבר הרשות וח"ו רב יהודא יעבור על דחז"ל ור"נ בר אושעיה ישיאו עצה לכך אלא ודאי א"צ לומר כלום ומיד שהחזיק בדרך כבר ממילא נקנה העירוב והוי דיעבד ומה דשבקוה ר"נ עד דנחית דרגא ל"ה כמערים על דברי חכמים אלא דודאי לא הוה ציית לו לשבות אצלו כל השבת רק ללין וא"כ ודאי ילך לדרכו לפי תומו ויהי' ממילא דיעבד וזה ברור אמנם כל זה לרב יוסף דס"ל ר"פ כיצד משתתפין דאין מערבין אלא לדבר מצוה אבל לרבה אינו מוכרח וכבר מבואר בפרק בכל מערבין דלרבא הוי פלוגתא דתנאי ורבנן ס"ל דמערבין לדבר הרשות ודעת הא"ז באמת מה"ט לפסוק דלא כרב יוסף אלא דהב"י כתב דלא אתמר בגמרא רק לשקלא וטריא ועכ"פ א"ש גם הכא דלשקלא וטריא דחי די"ל כרבה ואליבא דר"י ומיירי דאמר שביתתי במקום פלוני ומערבין לכתחלה לדבר הרשות אבל לרב יוסף ל"ל כן כיון דס"ל אין מערבין אלא לדבר מצוה וע"כ אנן דפסקינן כרב יוסף דאין מערבין אלא לדבר מצוה עכצ"ל כרב יוסף ואליבא דר"י בר"י דא"צ לומר שביתתי במקום פלוני וע"כ השמיט הרי"ף דחיה זאת ופסק כרב יוסף.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה