ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שעו
ס"ג שתי חצרות וביניהם ג' חורבת בעירובין דף פ"ה פרש"י דחורבות הללו אין להם בעלים אלא בני הבתים הללו כתבו תוס' שם ד"ה שני דמשמע דסבר דאם יש בעלים אחרים אוסרים על בני הבתים אע"ג דאינם אוסרים את החצר ואת המבוי שפתוחים להם דדירה בלא בעלים אינו אוסר מ"מ בתוכה מיהא אסור לטלטל ואין כראה לר"י לעשות דירה בלא בעלים דירה לחצאין לאסור לטלטל בתוכה ע"כ והריטב"א כתב דמירושלמי יש קצת סיוע לר"י ונראה כונתו על מה דאמר שם דאם יש לחורבה אמצעית בעלים במקום אחר משתמשין בה שני בתים הסמוכין עוד הקשה הריטב"א מדאמרינן שילהי פ' הדר עשרה בתים זו לפנים מזו נותן עירוב רק הפנימית ואידך ה"ל בית שער שאינו אוסר וע"י עירוב הפנימי משתמש בשאר בתים דאלמא כשם שאין בית שער אוסר כן אינו אסור להם ר"ל דע"כ אין העירוב מוכח בפנימי דא"כ גם הפנימי א"צ ליתן דבית שמניחין בו העירוב א"צ ליתן וע"כ דמניחין בבית שבחצר וא"ת דאסור לטלטל מביתו לבית שער א"כ מפסיק בית שער בין בית לבית שמונח העירוב בו ול"מ כדלעיל סימן שס"ה ס"ח ותירץ הריטב"א דשאני התם שנתנו כולם בעירובו של פנימי כיון שהם לו כבית שער עכ"ל ר"ל דחשיבי כבית אחת דדי בעירוב אחד לכולם והוי כנתנו כולם בעירוב וע"כ אין הבית שער אסור ולפע"ד מאן דמותיב שפיר מותיב דהא לרש"י אף שאינו דר בתוכו אסור לשאר בני החצר הרי דחשוב רשות חלוק לעצמו רק דאינו אוסר החצר על בני החצר וא"כ איך נאמר דהוה כנתן גם הבית שער חלק בעירוב לענין זה שיהיו מותרין בני החצר לטלטל בתוכו ובאמת בתוס' רי"ד בדף ע"ה שם סתר דברי רש"י מחמת קושיא זאת ונלע"ד דסברת רש"י הוא דבשלמא מה שאינו אוסר על החצר דירה בלא בעלים או מקום שאינו ראוי לדירה י"ל דבני החצר יש להם שם בתים שדרים בו ותשמישן תדיר ובנחת בחצר דדרין סמוכין לחצר משא"כ זה שאינו דר שם או שאין לו מקום ראוי לדירה חשוב כאינו קבוע שם וכל שלזה בנחת ולזה בקשה נותנין ולזה שתשמישו בנחת כמבואר לעיל שע"ב ס"ו ובסימן שע"ה ס"ב אמנם זה דוקא לענין חצר שיש להם שותפות בו אבל לענין גוף הבית שאין הבעלים דרים בו ל"ל דנותנין לזה שתשמישו בנחת וכדמוכח לעיל סימן שע"ה ס"ב לענין תל ועמוד שבחצר והמרפסת דדוקא שהוא משותף בין שניהם נאמר דין זה דלזה בנחת וכ' וכן מבואר בריטב"א דף פ"ג ע"ב דתל ועמוד הן של בני החצר ובני מרפסת בשותפות שאם היה כולו לאחד מהם לדידיה יהבינן ליה דיש דין גזל בשבת כדאיתא בסוף פרקין עכ"ל ועיי"ש בעירובין דף פ"ח דקאמר יש דין גזל בשבת וחורבה מחזיר לבעלים פרש"י דאסור להשתמש בה בשבת עיי"ש אמנם בירושלמי פרק כיצד משתתפין הלכה ג' בהך דתל ועמוד שגבוה עשרה טפחים למרפסת פריך ולא של תחתונים הוא אר' יודן זאת אומרת חורבת ראובן בתוך חצר שמעון ושמעון משתמש בה כמי שהוא שלו וכתב שם הפני משה פירש זאת אומרת שאם לאחד תשמישו בנחת יותר מלחברו אעפ"י שהדבר של חברו וכגון חורבה שהיא של ראובן ועומדת בתוך חצר שמעון ושמעון משתמש בה כלומר שתשמישו של שמעון יותר בנחת הוא לו משל ראובן מכיון שעומדת בתוך חצרו וסמוכה לו ולראובן היא רחוקה הרי הוא כמו שהיא של שמעון לענין שתהא רשותו שולטת בה בשבת וה"ט דמתניתן דכל שגבוה עשרה למרפסת לפי שתשמישן בו יותר בנחת הוא משל בני החצר עכ"ל הרי דירושלמי לא מוקי לה בתל ועמוד של שותפת כי לא ס"ל הך דיש גזל בשבת דמייתי הריטב"א מן ש"ס.
ובספר גאון יעקב כ"כ דירושלמי פליג בזה על הבבלי וממני למדתיה וא"כ ממילא לא קשה על רש"י מן הירושלמי וק"ל ולפ"ז י"ל ג"כ מהך דבית שער דכיון שהיא בית שער לבית הפנימי ויש לו דריסת הרגל בו הרי דיש לו שותפת בגוה הדר הדין דאינו יכול לאסור גם הבית שער כיון שלבעל בית הפנימי יש לו דירה סמוכה לה משא"כ לבעל הבית שער אין לו דירה בה דדירתו לא חשוב דירה כיון שרבים עוברים עליו כמ"ש רבינו יהונתן ע"כ הוי כונו לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה דנותנין לזה שתשמישו בנחת כשיש לו שותפות בה ועיין בחו"מ סימן קע"ב בסמ"ע סקי"א דבית שער שעוברין בתוכו כשנכסין לחצר אף שהוא של אחד מהן מ"מ אינו ראוי לתשמיש כיון שהכל עוברים שם ע"כ.
וראיתי באבן העוזר סימן שס"ו סמך בכל כחו דעת רש"י לפסוק כמותו והביא מן הרוקח דבירושלמי איתא כדעת רש"י וכבר הבאתי לעיל דריטב"א כתב להיפך עוד כתב ברוקח דחורבה חזי לבנין ולדירה ור"ל דלא תקשה ע"ש מבית שער דקי"ל דיכולין לטלטל מחצר אחרת אל תוך הבית שער ע"כ מתרץ דבית שער לא חזי לדירה כלל משא"כ חורבה ומכח זה פסק דבהכ"נ דמוכרין המקומות ויש בני כפרים שקנו ג"כ מקומת והם לא נתנו חלק בעירוב שעושין אנשי העיר כיון שאין להם דירה בעיר ע"כ אוסרים על אנשי העיר לטלטל בביהכ"נ כלים ששובתים חוצה לה דלרש"י אסור לטלטל בבית שאין הבעלים דרים בה עייי"ש ולא זכיתי להבין דבריו חדא דדוחק לומר בית שער של יחיד ודר בו כמו הך דעשרה בתים או הך דסימן שע"ט יהא פחות מן חורבה דאינו ראוי עתה כלל ואין הבעלים שם ושבת זה ודאי החורבה לא חזי לדירה והכל תלוי במה שראוי היום כדלעיל סימן שע"א ועוד גם לדבריו איך יחשוב מקומת ביהכ"נ חזי לדירה יותר מבית שער הא ודאי רבים עוברים לפני מקומות כל אחד ואחד וביהכנ"ס הוי מקום שאין בו דין חלוקה כדאיתא ביו"ד סימן רכ"ד ואינו ראוי לחלוק עצמו במחיצה והרי גם בית שער אינו רק מעבר מפתח לפתח שכנגדו ומן הצדדים הוה הכל לבעל הבית להניח שם מטה כסא וספסל וכה"ג ומ"מ לא חשוב דירה כלל כיון שעוברים בסמוך לו ואינו חלוק במחיצות כ"ש במקומות ביהכנ"ס דלא מהני מה שכל אחד יש לו מקום מיוחד לישיבה לאסור מחמת כן והנה לפמ"ש לתרץ דעת רש"י גם רש"י מודה בביהכנ"ס דכיון דבני העיר ערבו וסמוכים לביהכנ"ס ויכולים לטלטל לתוכו משא"כ בני הכפרים א"כ הוי כמו חורבת ראובן בחצר שמעון דנותנין לשמעון כיון שרחוקה מראובן וסמוך לשמעון הוי לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו קשה וכמבואר בירושלמי וגם לדידן הדין כן במקום המשותף והרי ביהכ"נ משותף ואף דלכל אחד יש מקום מיוחד מ"מ כיון דאם תאמר דאסורין בני העיר לטלטל כלים שלא שבתו בתוכה על מקומות בני הכפרים ממילא יהא אסור לטלטל בכל הביהכ"נ דנפרץ במילואו ע"כ נותנין הכל למי שסמוך ותשמישו בנחת יותר וראיה לזה דמבואר לעיל סימן שע"ב ס"ו דאם הכותל גבוה לאחת מהחצרות עשרה ולשניה אינה גבות עשרה מי שאינו גבוה לו עשרה מותר להשתמש בו אף בכלים ששבתו בבית והשניה אסורה להשתמש בו אף בכלים ששבתו בחצר ומבואר במג"א שם הטעם משום דנותנין לזה שתשמישו בנחת ע"כ אסור לשני להשתמש כלל שלא יאסור על השניה והרי עובי הכותל חצי לחצר זה וחצי לחצר זה ומבואר בחו"מ סימן קנ"ז, ס"ט דעת הרא"ש דחצי המקום של עובי הכותל הוא של בני החצר זה וחציה לשניה וכתב שם הב"ח בסוף סכ"ו דס"ל להרא"ש דחצי רוחב הכותל שהוא לצד חצרו הוא שלו ואין לחברו רשות להשתמש שם כלל דזהו בכלל מכיר חלקו עכ"ל וא"כ הרי ביארתי לעיל דתל בחצר שנותנין למי שתשמישו בנחת היינו כשיש לבני מרפסת שותפות בו וכ"כ הטור בסימן שע"ה אבל כשאין לבני מרפסת שותפות בתל ועמוד אינם אוסרים על בעל החצר אף דהיא תוך ד"ט למרפסת וגבוה התל יו"ד והוי למרפסת תשמישו בנחת ולחצר תשמישו קשה וא"כ ה"נ איך נותנין כל רוחב הכותל לחצר שתשמישו נוח לו ואוסרין על חצר שמצד השני להשתמש גם בחצי רוחב שלהם בכלים ששבתו בחצר הא מקום זה מיוחד להם ומכירן מקומן וע"כ משום דאם נתיר להם חצי רוחב שלהם יהא אסור לחצר שמצד השני לטלטל כלי הבית אף על חצי רוחב הכותל שלהם וכיון שלהם תשמישו בנחת נותנין הכל להם ול"ד למרפסת דגם אם לא יהא התל מותר להם רק לבני החצר מ"מ לא יאסרו מלטלטל על המרפסת שהוא שלהם לבדם דאוירא מפסיק והוי רשות לעצמה ממילא ה"נ בבית שער ובית הכנסת כיון דיש לכולם שותפות בהמעבר אף דמן הצדדים המקומות מיוחד לבעלים מ"מ אם תאמר דאסורין כולם לטלטל כלים ששבתו בתוך בתי העיר על מקומות בני הכפרים ממילא יהיו אסורים בכל הביכנ"ס כיון דהמקומות פרוצין במילואן א"כ אתה אוסר עליהם שלהם מחמת הרחוקים שאין תשמישן בנחת לכן נותנין לזה שתשמישו בנחת לבני העיר ומותרין בכל בית הכנסת וזה ראיה ברורה אלא די"ל דאבן העוזר לשיטתו אין ראיה דלעיל בסימן שע"ב סוף ס"י חולק על הה"מ והב"י דס"ל דחצר שהמחיצה גבוה ממנה י"ט אסורה להוציא גם כלים ששבתו בחצר על הכותל עיי"ש וע"כ נהי דנותנין כל הכותל למי שתשמישו בנחת לטלטל עליו כלי הבית מ"מ י"ל ממ"נ אין ראיה דלהרא"ש דחצי רוחב הכותל מיוחד לכל חצר הא גם בחורבה שיש לו בעלים מותר לבתים הסמוכים לטלטל בתוכה ה"נ כיון שלשכה גבוה י"ט ותשמישן קשה להם אינו אוסר על צד השניה ולרש"י דאסור להשתמש בחורבה שיש לה בעלים אף שאינם שם י"ל דס"ל דעובי הכותל משותף לשניהם ואינו מיוחד לשום אחד מהם וכדעת הי"א בחו"מ דבסימן קנ"ז ס"ט שם וכמ"ש הב"ח שם וע"כ אינו דומה למקומות ביהכ"נ דכל מקום מיוחד לבעליו ומכיר מקומו אמנם הא הה"מ וב"י וש"ע ונושאי כליו כולם ס"ל דבני החצר שהכותל גבוה להם י"ט אסורים לטלטל על הכותל גם כלים ששבתו בחצר ולדדהו ראייתו מוכרחת בס"ד אמנם כ"ז בערבו בני העיר אבל כשלא ערבו י"ל לרש"י אסור לטלטל בבית הכנסת כלים שלא שבתו בתוכה כיון דהמקומות מיוחדים לבעליהם ואסור לאחרים לטלטל עליהם לרש"י אף שאינו מקום ראוי לדירה כחורבה וממילא אסור בכל הבית הכנסת דנפרץ במילואו למקום האסור דכיון דשוה לכולם ול"ל לזה תשמישו בנחת וכ' ולפ"ז נסתר ראיות הא"ע ממהרי"ל שפסק באם לא ערבו בני העיר והביאו כלים ע"י עכו"ם אסורים הכלים לטלטל בביהכ"נ אלא ד"א ומכח זה פסק הא"ע גם בעיר מוקף חומה וערבו כל בני העיר יחד ולא נתנו העירוב בבית הכנסת אסורים להכניס ולהוציא מביהכ"נ כמו בחורבה כיון שלא נתנה בעירוב אסור לטלטל לתוכה וה"נ ביהכ"נ יש בעלים שיש להם מקומות בביהכ"נ שאין דרים בעיר והן אוסרים לטלטל בתוכה או מתוכה עכ"ל ולפמ"ש ל"ד כלל לנידון המהרי"ל ומה שהכריח זה מדנהיגו להניח העירוב בביהכנ"ס דוקא עמ"ש סימן שצ"ה אמנם אפשר לצדד דיהא מותר לרש"י לטלטל בביהכ"נ גם בלא ערבו בני העיר דלא כמהרי"ל וכמו שכתב המג"א לעיל סימן שס"ו סק"י וכל האחרונים שם וה"ט לפמ"ש לעיל דקשה לרש"י מבית שער ואפשר לומר דס"ל לרש"י דמה שאמרו חכז"ל דאינו אוסר רק בית דירה ובעלים דרים בתוכה היינו על בני החצר דיש להם חלק בה ובשלהם משתמשים אין כח למקום שאינו בית דירה לאסור עליהם אבל בחורבה שיש לו בעלים ומוקף מחיצות והיא רשות נפרד אוסר שפיר לאחרים להכניס לתוכה כיון דבלא"ה תשמישן שם בגזל דאינו שלהם וזהו לרש"י מה שאמרו בעירובין דף פ"ח יש דין גזל בשבת וחורבה מחזיר לבעליו עיי"ש אבל בבית שער דיש לבתים הפנימים בה וברשות מכניסים ומוציאים דרק בית השער ע"כ כיון שאינו ראוי לדירה אינו אוסר וע"כ גם בתוכה מותר גם מן צדי הפתח דאל"כ הוי נפרץ במילואו למקום האסור והרי מטלטלים ברשות וכמו שאין חורבה אוסר על בני החצר כיון שיש להם חלק בה ה"נ ולפ"ז אין ההיתר בבית שער משום שלזה תשמישו בנחת יותר ואם כן גם לרש"י בביהכנ"ס דכולם שותפים בו וברשות מטלטלים שם אין אוסרים זה על זה כיון דאינו מקום דירה אפילו לא יערבו בני העיר וכיון דבלא"ה רוב הפוסקים דלא כרש"י דהתוספת ורא"ש וטור וכל נושאי כלי הש"ע סתמו דלא כרש"י ולא כתבו דעת רש"י לאסור ביש בעלים אחרים להחורבה אף דהא"ע כתב דמרדכי ורוקח ומהרי"ל ס"ל כרש"י מ"מ רובא הוי להיתר ובמלתא דרבנן לכן אפשר להיות סניף ולצדד דגם לרש"י מותר ולא נצרכא אלא להעדפה.
שבתי וראיתי שהא"ע דייק בלישניה דל"ת מ"ש מבית שער דקי"ל דיכולין לטלטל מחצר אחרת אל תוך הבית שער עכ"ל הרגיש דמה דיכול לטלטל באותו חצר י"ל משום דהבית שער משועבד לה וחשוב כיש לו שותפות בה וכמ"ש אמנם לא ידעתי אנה מצא בתלמוד דיכול לטלטל מחצר אחרת לתוך הבית שער ואף דלקמן סימן שע"ט ס"א איתא בשתי חצרות וג' בתים ביניהם זה בא דרך בית שאצלו וכו' ומותרין בשלשתן שכל בית שאצל החצר חשוב לו כבית שער מוכח דיכול לטלטל מחצר אחרת לתוך בית שער של החצר שניה מ"מ הא בגמרא לא נזכר כלל הך לישנא דמותרין בשלשתן וי"ל לרש"י באמת כל חצר מותר רק בבית שער שלו ויכול לבא לבית הפנימי והוי עירובו אצלו והמחבר הרי בלא"ה סתם כאן כהתוספת ובלא"ה נמי לק"מ כיון דכל חצר מותר בבית שער שלו וערבו שתי החצרות יחד א"כ כמו דכל בני חצר יכולין להכניס ולהוציא מבתי חצר אחרת משום דחשיבו כחד רשותא ממילא ה"נ יכולין להכניס ולהוציא בכל השייך לבתי החצר אחרת ת"ל הרמב"ם פ"א מהלכות עירובין הלכה וא"ו ומה הוא העירוב הזה הוא שיתערבו במאכל אחד כלומר שכולנו מעורבין ואוכל אחד לכולנו ואין כל אחד מאתנו חולק רשות מחברו אלא כשם שיד כולנו שוה במקום זה שנשאל לכולנו כך יד כולנו שוה בכל מקום שאחז כל אחד לעצמו והרי כולנו רשות אחד עכ"ל וא"כ כל זכות שיש לכל אחד מחמת בית שלו יש לכל החצרות שערבו יחד ובח"צ סימן קי"ב כתב דמפורש אמרו דענין העירוב הוא שאנו רואים כאלו כולם דרים בבית אחד וכל הרשות משועבדת לזה הבית עיי"ש וכ"כ בפרמ"ג לעיל ריש סימן שס"ו וא"כ ממילא הבית שער של חצר אחרת כיון דבני החצר אחרת יש להם שותפות בה ממילא ע"י עירוב משועבד נמי הבית שער לבית שמונח בו העירוב וכל מי שנתן בהעירוב כאילו דר באותו בית ומשועבד כל הרשות לו וק"ל ומ"ש הא"ע דמוכרח כרש"י מפ' הדר דף ס"ב וגם המרדכי ס"ל כרש"י עמ"ש בס"ד בסימן שע"ב.
עוד כתב שם האבן עוזר דנתברר מלשון מהרי"ל דאסור לטלטל תוך ביהכנ"ס אלא כלים ששבתו בתוכו משמע הא כלים שהכניסו לתוכו ע"י עכו"ם או ע"י מלבוש אסורין לטלטל תוך ביהכנ"ס אלא תוך ד"א וכן מבואר בספר עה"ק ש"ג ד"ב וז"ל כלים ששבתו בבית שיצאו לחצר שלא ערבה עמהם אסור לטלטל אלא ד"א עכ"ל ועפ"ז יש להזהיר אותם שקונים משקין בשבת ע"י עכו"ם שמביאין מחצר אחר שלא עירב עמהם אעפ"י שהובא כבר לביתם אסורים בטילטול בביתם כ"א תוך ד"א עיי"ש ולא זכיתי להבין דבריו מאי ראיה מחצר לבית דבחצר דהוי של רבים הדרים שם חשובה רה"ר לכלים ששבתו בבית וע"כ אסור לטלטל רק תוך ד"א וכן ביהכנ"ס למהר"ל אבל אם הובא ע"י עכו"ם כלים ששבתו בבית לבית אחר שהוא של יחיד כל הבית כד"א ומה לי תוך ד' או חוץ לד"א ואולי דייק מלשון עה"ק דכתב דהכניסו כלים לחצר שלא ערבה עמהם משמע אבל עירבה לעצמה ומ"מ אסור לטלטל רק תוך ד"א אף דהוי כרה"י ע"י העירוב ואין הספר ת"י וראיתי בגאון יעקב ריש פרק כל גגות דפשיטא ליה דכלים ששבתו בבית ראובן והוציאם דרך מלבוש לחצר שמעון שאינו מעורב מותר לטלטל בכולה כדאמרינן בר"פ ר"א דמילה רק אסור להוציאם לחצר של לוי אף דכבר מונחים בחצר שמעון ומסופק שם אם חצר שמעון מעורב והוציא ראובן ע"י מלבוש מביתו לחצר שמעון ופשט מעליו אם מותר להכניסם לבית שמעון עיי"ש והנה בפר"א דמילה בגמרא אינו מבואר רק דמותר לטלטל בחצר שאינה מעורבת בכולה וי"ל דמיירי בכלים ששבתו בתוכה אמנם ברש"י שם מבואר להדיא דגם אם שבתו בבית והוציאם דרך מלבוש לחצר שאינה מעוכבת ופשטם מעליו מותר לטלטלם בכל החצר וכן מבואר בהמאירי ר"פ ר"א דמילה דאם הוציא מבית דרך מלבוש אף למבוי שאינה משותפת עם החצרות שאסור לטלטל והחצרות לתוכן מ"מ מותר לטלטל בכולו ואין דנין אותו ככרמלית שלא לטלטל בו אלא בד"א עייש"ה מכל זה מבואר דלא כהרב א"ע ולא ראה דברי רש"י והמאירי ואפשר לומר דהע"ק כונתו כלים ששבתו בבית שיצאו לחצר שלא ערבה עמהם היינו שהחצר נפרצה י"א או במילואה לשאר חצרות או קרפיפות ולא ערבה עמהם דחשוב נפרצה במילואה למקום האסור לענין כלים ששבתו בבית וכמ"ש תוספת בר"פ כל גגות בד"ה רב אמר וה"נ כיון דכלים ששבתו בבית שיצאו לחצר אסור להוציאם לחצר אחרת ממילא כשנפרץ לה במילואה הוי נפרץ למקום האסור לה ואסור לטלטל חוץ לד"א כמו לרב על הגג שם ולשון דלא ערבה עמהם אינו מדויק רק בכך שוב מצאתי עוד בתוספת רי"ד במסכת עירובין מהדורא תליתאה דף צ"א דכומתא וסודרא שהוציאן דרך מלבוש מבית לחצר שלא ערבה מותר לטלטל בכל אותו חצר כיון דברשות הוציאן אבל מחצר לחצר אסור כשלא נשתתפו עיי"ש (דמוכרח כן מהגמרא דאל"כ מה צ"ל דאינן רשות אחת החצרות וקרפיפות לכלים ששבתו בבית הא כיון דמוקי לה בלא ערבו החצר גם באותו חצר אסור וי"ל דנ"מ לטילטול תוך ד"א דאסור מרשות לרשות כדמשני שם דף פ"ט ע"ב עי"ש) ועיין בתוספת רע"ק ריש פרק כל גגות ומה שהביא מהריטב"א בעירובין דף ע"ז דאמרינן שם אין בו ד"א רשות שניהם שולטות בו ולא חיזנו ממקומו דבכל פורתא הוי כמטלטל מחצר לחצר עיי"ש כבר עמד בזה בגאון יעקב שם דף ע"ז ובאמת מבואר בגמרא שם דהחמירו לרב ועשו חיזוק בדבריהם שלא יחליפו ועיין תוספת רי"ד שם שכתב דשאני התם דאינו כחצר המוקף מחיצות דכולו כרשות ואמה אחת היא ובאמת בשבת ר"פ ר"א דמילה מבואר דמה"ט מטלטל בחצר כולה משום דמוקף מחיצות ויש בה דיורין ומבוי ג"כ יש במחיצה הד' לחי או קורה עיי"ש וע"כ למעלה על הכותל שאין בו ד' דאין לו מחיצות כלל גרע והוי כמטלטל מחצר לחצר כיון דבטל לחצר זה ולחצר זה תה חמיר לרש"י מחצר אחת המוקף מחיצות.