ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שבע
סי"ט גדיש של תבן וכ' אסור לשום אחד מהן ליתן מן התבן לתוך קופתו כתב הריטב"א בעירובין דף ע"ט משום מוקצה מאתמול למחיצה זו וה"ל אהל ומחיצה וכיון שכן ה"ל מוקצה מחמת איסור עוד כתב אח"כ וא"ת למה לא יתן לתוך קופתו בתוך השבת דהא הואיל והותרה הותרה ותירץ כיון דאתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולא יומא ואפילו לר"ש דל"ל אתקצאי לביה"ש שאני הכא כיון דאיתסר ביה"ש משום סתירת מחיצה הרי חל עליה ביה"ש שם מחיצה ושם אהל וכשסותרה בשבת ה"ל כסותר אהל ומחיצה דאיסור אהל שבו להיכן הלך ע"כ והוא תמוה דאם אהל היא אסור לסותרה בשבת יותר מביה"ש ומה צ"ל דחל עליה ביה"ש שם אהל וגם צ"ל לעיל דהוי מוקצה מחמת איסור אם הוי אהל אסור גם עתה לסתרה ונראה כונתו דהוי מחיצה ואהל ארעי דאינו אסור רק כשנעשית להתיר כדלעיל סימן שט"ו ס"א וכל שיש איסור לעשותם יש איסור לסתרה כדאיתא בשבת דף קל"ח גבי כילה ולעיל במג"א סקי"ד בסימן שט"ו וכיון דקי"ל אף דנפרץ בשבת הואיל והותרה הותרה א"כ בשבת אינה מחיצה המתרת וי"ל דמותר לסתרה אלא כיון דביה"ש הוי מחיצה המתרת היה אז אסור לסותרה ואתקצאי לביה"ש ואמר דגם לר"ש דל"ל מגו דאתקצאי מ"מ כיון דחל עליה שם אהל ומחיצה ביה"ש גם בשבת חשוב אהל ומחיצה ואסור לסתרה.
ורבינו יהונתן כתב דבידים אין לו ליטול דאעפ"י שלא נתמעט על פני עשר אמות אין לו ליטול ממקום שנתמעט שהרי נוטל מתבן שברשות חצירו של חברו עכ"ל ודבריו מרפסין איגרא חדא דסותר ד"ע שמיד בפירש הגמרא כתב משום דמתבן זה לכותל נעשה להם ומוקצה הוא ועוד הא מותר לטלטול מחצר לחצר ועוד מ"ש למטה מיו"ד מלמעלה כמו שהקשה בגאון יעקב ולחומר הנושא נ"ל דס"ל דאין בסתירת מתבן זה משום סותר כדעת הרא"ש וה"ל רק כעשה אוצר דקי"ל דמסתפק המינו בתחלה בשבת כדלעיל סימן של"ג ושם כתבתי בס"ד דה"ט משים דבשעה שנמלך להסתפק ממנו נסתלק המוקצה ולר"ש לא ס"ל אתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולה יומא וגם אנן קי"ל כותיה היכא דלא אתקצאי מחמת איסור אמנם מבואר לעיל סוף סימן ש"ח דמוקצה תליא בבעלים וכמ"ש הר"ן בפ' כירה וע"כ נהי דבעלים יכולין להמלך לאכול מן פירות שהכניס לאוצר מ"מ כשבעלים אינם מסתפקין בהקצאתו עומד ואסור לכ"ע משום מוקצה והנה מדמאכילין לבהמתן אלו מכאן ואלו מכאן ע"כ סתמא מיירי דעשו המתבן בשותפות שכל אחד הניח לצד חצרו תבן שלו על רשותו ואפילו נטלו מן ההפקר זכה לכל אחד רשותו תבן הוכח על רשותו ואפילו המתבן של אחד לבד מ"מ כיון דמינח גם על רשות חברו והקצהו לכותל זכה חברו בתבן המונח על רשותו כשאלה לזמן דקונה במשיכה וא"כ כשיטול מתבן שעל רשות חברו מטלטל מוקצה דעל תבן זה הוי חברו הבעלים ולא נסתלק המוקצה ע"י זה שנמלך להסתפק ממנו וזה דוקא כשנתמעט מגובה יוד דצריך לכותל אבל למעלה אינו מוקצה כלל כמ"ש רש"י בעירובין שם דף ע"ט בד"ה כיון דאיכא תקרה ועיין חו"מ סימן קנ"ז סי"ב בסמ"ע ס"ק ל"ד ובסימן קע"ו ס"ב ואף דבחו"מ סימן קנ"ד סי"ג ובסימן קס"ד ס"ב בהג"ה מבואר דאם אחד בנה הכותל יכול לסתרו כ"ז שירצה י"ל דהיינו כשבנה כולו בתוך שלו לבדו או אפילו על מקום שניהם רק לא גילה דעתו על איזה זמן אבל כשבנה על מקום שניהם וגילה דעתו על זמן קצוב הוי כשאלה לזמן כיון דחברו יש לו הנאה מזה זכתה לו מקומו וה"נ הוי כגילה דעתו דהקצהו לשבת זה לכותל כדי שלא יאסרו זע"ז ואפילו ת"ל דאפשר ל"צ לו רק לתחלת שבת מ"מ בתחלת שבת היה חברו יכול לעכב עליו דזכתה לו חצרו א"כ לאו בדידי' הוי תליא להסיר הקצאתו בתחלת שבת והוי כמו אתקצאי ביה"ש מחמת איסור וע"כ א"ש יותר דמצד דין ממון אין חברו יכול לעכב עליו עתה מ"מ מצד מוקצה אסור כיון דזכתה לו חצרו תחלת שבת והיה יכול לעכב דהא קי"ל דמוקצה אסור היכי דאתקצאי ביה"ש מחמת איסור.