ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שלא
ס"ו איזמל במג"א סק"ה שלא יניחנו מידו ובשו"ת גוא"י חא"ח סימן קכ"ו כתב דיניחו בתיק המיוחד לסכין ואז מותר לטלטלו אגב התיק כמבואר בסימן ש"ח ס"ה יעיי"ש ולא נ"ל חדא דהך דסימן ש"ח ס"ה לא קי"ל וכמ"ש טו"ז שם ובסימן שי"א סק"ה ועוד דגם להמתירין דוקא בכלי שמלאכתו לאיסור דמותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו התירו ע"י ככר גם מחמה לצל משא"כ דבר דגם לגופו ומקומו אסור כמ"ש טו"ז ואיזמל דמוקצה מחמת ח"כ אסור גם לצורך גופו ומקומו כדלעיל ר"ס ש"ח ועוד דהתיק בטל לסכין עמג"א סימן שי"א סס"ק ט"ז
ס"ו לא יאמר לעכו"ם בפ"ק דגיטין ד"ח ע"ב בתוס' ד"ה אע"ג כתבו ומיהו בה"ג משמע דאפילו איסורא דאורייתא שרי ע"י נכרי לצורך מילה שפירש דליתו מתוך ביתא דרך ר"ה לפ"ז הא דקאמר נחים לו אגב אמיה נוקמוה תוך זיי"ן ואמרה צריכה אני שמחללין עליה שבת ואיירי ע"י ישראל ונראה דלא יתכן לומר כן דע"י ישראל אסור להרבות עכ"ל ובאמת יש גורסין להדיא ניחום לו ע"י גוי גם בלא"ה מוכרח דמיירי ע"י גוי כמ"ש תוס' ועוד איתא בעירובין דף ס"ח שם דפריך מהזאה ומשני ולא שני לך בין שבות ע"י מעשה דאטו מי אמר לו זיל חמי לי מיא זיל אייתו אמר וכבר הוכיח הרי"ף פר"א דמילה מזה דמלאכה דאורייתא אסור ע"י גוי לצורך מילה ונדחק בפירש שבות ע"י מעשה גם בריטב"א שם הקשה דהל"ל מי אמר זיל אייתי בר"ה גם לשון מעשה משמע דלא כרי"ף עיי"ש נמצא קשה ממ"כ בין נאמר דמותר בר"ה בין אסור וכשאני לעצמי לולא דברי הגאונים נלע"ד לפמ"ש הסמ"ג הובא בב"י לעיל סימן רמ"ד ובטו"ז לעיל סימן רנ"ג סק"ג דאמירה לנכרי אסור מן התורה שנאמר לא יעשה משמע אפילו ע"י אחרים והוא בספרי ומבואר שם במשבצות דהוצאה בר"ה לא נכלל בלא יעשה דנאמר ביו"ט והוצאה מותר ביו"ט וכיון דשבת ילפינן מיו"ט מק"ו דיו לבא מה"ד ל"כ ע"כ וע"כ א"ש דלומר לו זיל אייתי דרך ר"ה מותר דאינו רק דרבנן ולא החמירו במקום מילה אבל לומר לו להחם מים הוה בכלל לא יעשה ואסור מן התורה לסמ"ג או עכ"פ אסמכוהו אקרא דחמיר ולא נדחה מפני מצוה דמה דאסמכוהו אקרא חמיר משאר דרבנן כמ"ש רש"י ותוס' בפרק ב"מ דף ל"ד בד"ה ל"ק והיינו מי לא שני לך בין שבות דאית בו מעשה דהוה בכלל לא יעשה מדלא אמר זיל אחים מיא וא"כ גם הזאה שאני דשבות שישראל עושה בעצמו ג"כ אסמכוהו אקרא כמ"ש הרמב"ן בפ' בא בשם הספרי וברמב"ם פכ"א מה"ש ה"א ובמ"מ שם עוד י"ל באו"א קצת דז"ל סמ"ג הובא בב"י לעיל סימן רמ"ד תניא במכילתא כל מלאכה לא יעשה בהם לא תעשה אתה ולא יעשו עכו"ם מלאכתך מכאן שאסור לישראל להניח לעכו"ם לעשות מלאכתו וכו' עכ"ל מבואר דהאיסור מצד גוף המעשה לא מחמת האמירה שאומר לעכו"ם דאף להניחו לבד אסור אמנם בהוצאה דמותר ביו"ט ליכא למילף מן לא יעשה כמ"ש המ"ז הנ"ל צ"ל דהאיסור מכח הדיבור שאומר לעכו"ם להוציא וכמ"ש בקונ"א הגאון מהר"ז זלה"ה בסימן רס"ג דשני מיני איסורים יש בעושה מלאכה ע"י אחר אחד משום שהאחר עושה בשבילו וזה אסור בנכרי אפילו בלא אמירה אלא שצריך למחות בידו כדאיתא דף קכ"א אדעתא דישראל מי שרי ואין הטעם משום גזרה שמא יאמר לו כמו שמטעם זה אסור ליהנות ממלאכתו דהא בהגמ"ר ספ"ד שרי לקצץ לנכרי לדבר מצוה ובלא קציצה אסור דקעביד אדעתא דישראל אלמא דהא חמירא מאמירה עצמה והטעם דכשעושה בשביל ישראל נעשה שליחו אבל כשעושה בשביל עצמו אין בה משום שליחו כמותו אלא שהאמירה אסורה בשבת עצמה משום ממצוא חפציך ודבר דבר וזהו איסור בו עכת"ד ולפי המכילתא האיסור משום דאסמכוהו אלא יעשה אף דאין שליחות לנכרי נמצא עכ"פ בכל המלאכות השבות מצד גוף המעשה שנעשה בשביל ישראל וזה אסור גם במקום מצוה כמו הזאה דהשבות מצד גוף המעשה אבל לומר לנכרי להוציא דאין השבות משום לא יעשה רק מצד דאמירה לעכו"ם שבות א"כ האיסור משום אמירה לבד וכמו ממצוא חפציך ודבר דבר מותר חפצי שמים וה"נ לצורך מצוה לא אסרו הדיבור וזהו מי לא שאני לך בין שבות דאית בו מעשה לשבות דלית בו מעשה דמי אמר לו זיל אחים מיא היינו דלהחם מים הוי שבות דיש בו מעשה דאיסור מצד המלאכה הנעשה אף בלא אמירת ישראל וכן הזאה האיסור מצד המעשה עצמה אבל להביא מים האיסור מצד האמירה וזה הוי שבות דאין בו מעשה ומותר במקום מצוה.
ובהכי מתורץ קושית תוס' ורא"ש בפרק כ"כ דף קכ"ב על יש שרצו לומר דאם מילא עכו"ם מים בשביל ישראל אסור דדוקא שתיה אסור ולא לרחוץ ידיו ורגליו ושאר תשמישין כדאמר בפרק חרש ר"י מרכס לו מפתחות דבי מדרשא א"ל דבר טליא וטליתא לטיילי התם ואי משכחו להו אייתי להו אלמא דיכולין ליהנות ממפתחות להשתמש בהם בשבת והקשו תוס' ורא"ש דהרי כבש ונר אסורו להשתמש בהן בשבת כשנעשו לצורך ישראל עיי"ש ולפמ"ש י"ל דס"ל דבמידי דאכילה איכא למגזר טפי שמא יאמר לעכו"ם כמ"ש בה"ת בסימן רמ"ז וע"כ ס"ל דדוקא לשתיה גזרינן שמא יאמר אבל זולת זה אין איסור מצד גוף ההוצאה אף שעושה אדעתא דישראל משא"כ בנר וכבש דזולת גזרה דאמירה יש איסור מצד המעשה שנעשה בשביל ישראל דאסמכוהו רבנן אלא יעשה וע"כ בלאו גזרה אסור ליהנות בשבת שלא יהנה מעבירה ודו"ק.