ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שכא
סי"ג במג"א ס"ק ט"ז ואמרינן בגמרא דבש מעיקרא אוכלא ולבסוף אוכלא וצ"ע דא"כ למה יגרע מפירות העומדין לאכילה דמותר לסחטן כיון שאין שם משקה עליו וצ"ל כיון דהשעוה אינו ראוי לאכילה ה"ל כבורר אוכל מפסולת כמ"ש סימן ש"כ ס"ה עכ"ל ולפ"ז גם לסחוט לקדרה אסור דלא כמ"ש מתחלה אמנם בחידושי הר"ן על שבת דף קמ"ה ע"ב כתב ז"ל התם הוא דמעיקרא אוכל ולבסוף אוכל פי' ובהא הוא דקשרי ר"א כיון דליכא איסורא דאורייתא ומשום בורר ליכא דאפילו סחיט להו בידים לא נפיק דבש מיניה לגמרי קמ"ל דאפילו גבי ענבים קשרי דכיון שרסקן מבע"י כל מה דאתי ממילא לא גזר דלמא סחיט לכתחלה למהר הוצאות המשקין או הדבש וחכמים גזרו חלות דבש אטו זיתים וענבים עכ"ל ולכאורה קשה על הר"ן ממ"ש בפרק תולין הובא במג"א לעיל סימן שי"ט ס"ק ט"ז ותחלת שפייתן כשאין הפסולת ניכר לאו בורר הוא וכתב באשל אברהם שם דמשמע מזה דגם כשאינו בורר כל האוכל מ"מ אסור עיי"ש וא"כ לכאורה דברי הר"ן סתרי אהדדי ואף די"ל לפמ"ש במשבצות שם סוף הסימן די"ל מדרבנן אסור גם כשאינו בורר לגמרי וא"כ י"ל דהכא בדבש לא בא אלא לומר דליכא איסור דאורייתא משום בורר אפילו כי סחיט בידים ולפיכך ליכא למגזר שמא יסחוט מ"מ מסתימת לישניה משמע דליכא משום בורר כלל וכל כי האי חדושא ה"ל לפרש בהדיא לכן נלע"ד דשאני בדבש כיון דלא נפיק הדבש לגמרי כי סחיט בידים ומ"מ ודאי לא ישאר מעורב עם השעוה אלא יוציאנו בבישול ובכלים אח"כ וכולא האי לא חיישינן שיעשה בשבת כדאיתא בפ"ק דשבת דף י"ח ע"ב בעקורה וטיחה עיי"ש אלא דחיישינן שיסחוט בידים לפי שעה לאכול הדבש שיסחוט וע"ז תירץ כיון דלא נפיק לגמרי ל"ה בורר כיון דלא נגמר הברירה ודעתו לגמרו אח"כ משא"כ בהך דפרק תולין דמשני ניצוצות דבי ר"פ לא חשיבי ומשליך הפסולת עם הנצוצות כמ"ש הר"ן שם א"כ אין דעתו לברור עוד אוכל הנשאר מעורב ומבטל ליה יחשוב כפסולת אצלו לגמרי א"כ שפיר הקשה הר"ן דא"כ ליהוי תחלת שפייתן כבורר וע"כ לא הקשה הר"ן מיד מקושיות הש"ס והאיכא ניצוצות דהא תחלת שפיתו ליהוי כבורר אלא דלס"ד דנצוצות חשיבו ולא זריק להו עם הפסולת ודעתו לבררן א"כ ודאי תחלת שפיתו לא הוי בורר וזה נכון וברור לדינא.
סי"ט שום בוסר ומלילות שריסקן מע"ש וכו' בפ"ק דשבת דף י"ט בתוספת ד"ה השום הקשו הא שאר פירות מותר לסחטן וצ"ל דשום ובוסר יותר עושין למשקין מפגעין ועוזרדין עיי"ש ובמג"א לעיל סימן רנ"ב סקי"ט הקשה דמ"מ אי סחיט להו לא חייב חטאת דד"ת אינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים בלבד וא"כ המשקין היוצאין מהן יהיו מותרין אפילו לא ריסקן כמ"ש התוספת כל היכא דליכא חיוב חטאת משקין היוצאין מותרין ועוד הקשה שם למה דילג הטור שום ולא כתב רק בוסר ומלילות לענין דאסור המשקין היוצאין מהן בלא ריסקן מע"ש ותירץ דבוסר הוא ענבים ומלילות שבלים דסחיטה תולדה דדש וא"כ בלילות איכא נמי חיובא דאורייתא כשמפרק אותן משבלים עיי"ש וצ"ע על התוספת דכתבו דצ"ל דשום ובוסר יותר וכו' כנ"ל הא בוסר היינו ענבים דסחיטתן אסור ד"ת וצ"ל דס"ל דדוקא בענבים דמשקה היוצא חשוב יין משא"כ בוסר דלא חשוב יין כמבואר ביו"ד לענין נסך סימן קכ"ג בב"י שכתב בשם תוספת ורא"ש וש"פ דלא נקרא יין רק מים עיי"ש וע"כ ס"ל דהוה כשאר פירות ול"ל משום דעשוי למשקה יותר משאר פירות ומ"מ משמע קצת דלא חמיר משום ואין חיוב בסחיטתן וצ"ע הא בבוסר חייב משום בורר כדלעיל סימן ש"כ ס"ה וצ"ל דס"ל כהר"י דאין בהן חיוב משום בורר ומ"מ י"ל דהטור ס"ל דבבוסר חייב הסוחטן אף דל"ח יין לפמ"ש לעיל סי' ש"כ בשם המאירי דה"ט דאין סחיטה מן התורה רק בזיתים וענבים משום דהמשקה פקיד בהן ולא מבלע בליעי כבשאר פירות וכ"כ באשל אברהם לעיל ריש סימן ש"כ בשם מהרי"ל דכל היכא דמחובר לית בו משום מפרק ודש דהוי כחותך אוכל מאוכל ותבואה בשבלים אינו מחובר רק מונח בו עיי"ש וא"כ בבוסר הוי תולדה דדש אמנם לפ"ז לא א"ש מ"ש המג"א במלילות דהוה דישה דאינו דומה לדישה דמפרק התבואה מן השבלים שהיו רק מונחין בו בלא חיבור משא"כ סחיטת מלילות דסוחט הלחלוחית מן התבואה דהוי גוף אחד וכאוכלא דאפרת כמו בשאר פירות גם בקונ"א להגאון הרר"י בסימן רנ"ב דחה בזה דברי המג"א דבמלילות ל"ה דישה עיי"ש לכן נלע"ד דלכאורה קשה הא בשום יש משום בורר כשקולף כמבואר ס"ס זה א"כ בסחיטתן יהא משום בורר וצ"ל דכשקולף השום בורר האוכל לגמרי מן הקליפה שהוא הפסולת משא"כ כשסוחט מוציא הלחלוחית ונשאר גוף השום ג"כ דל"ה פסולת דהא ראוי לאכילה ואף דנשאר גם קליפת השום מ"מ כיון דלא נברר כל האוכל ל"ח בורר וכמ"ש לעיל והנה בבוסר הביא הטור לעיל סימן ש"כ דעת ר"י דל"ח בורר ודעת ר"ת דחשוב בורר אוכל מפסולת דבוסר אינו ראוי לאכילה דהאוכלו בטלה דעתו עיי"ש ונראה דעת ר"י דבוסר ל"ח פסולת דהא מבואר לעיל סימן ר"ב דעל בוסר מברכין בפה"א ואלו על דבר שאינו ראוי לאכול לא מברכין כלל כמבואר שם וכן על דבר הנאכל רק ע"י הדחק מברכין רק שהכל כמבואר בסימן ר"ח ס"ד אמנם מלילות דאינו מאכל כלל רק יחוד למשקה הנסחט או לקלותו באש וא"כ כשהוא חי הוה פסולת והסוחט חשוב בורר אוכל מפסולת לכ"ע משא"כ שום דחזי לאכול כך ל"ח פסולת ושפיר כתב הטור דבוסר ומלילות דוקא אסורין משקה היוצא מהן בשבת משא"כ שום דבוסר ומלילות דיש איסור דאורייתא בסחיטתן בידים אסורין גם משקין היוצאין מהן ממילא.