ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שכ
מתבטל ביין עמ"ש בפ"ק דביצה דף ד' ע"ב.
ס"ב בטו"ז סק"ג השיג על הב"ח דמתיר ליתן ענבים שלמים בשבת לתוך יין והא נהי דהוי כלאחר יד אסור מדרבנן משום סחיטה ולע"ד זה ודאי סחיטה שלא כדרכו ואין בו איסור תורה דכל מקום כלאחר יד אפילו בידים פטור והכא יש עוד מעלה דנעשה ממילא אח"כ ולפמ"ש מג"א סימן רנ"ב סק"כ בנותן חטים לרחיים בשבת וכנוחן ממילא אסור רק מדרבנן אף דשם נטחן כדרכו וא"כ הכא דנסחט אח"כ ממילא הוי רק דרבנן אפילו הוי כדרכו וכיון דהוי סחיטה שלא כדרכו גם מדרבנן מותר דכלאחר יד אינו אסור רק באיסור תורה וכמ"ש תוס' בפכ"ג דף ע"ג ע"ב בד"ה מפר"ק עיי"ש.
ס"ד מותר לסחוט אשכול ענבים תוך קדרה של תבשיל כדי לתקן האוכל דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי כתב מאירי בשבת דף קמ"ה די"א דדוקא לענין שבת אבל לענין טומאה אמרו שהזב החולב העז אף לתוך הקדרה החלב טמא ואלו היה אוכל היינו מטהרין אותו מצד שלא הוכשר אלא שמשקה הוא לענין זה עד שבא לתוך האוכל וכבר נושא ע"י ומשיצא טיפה ראשונה נטמא עיי"ש וצריך להבין מ"ש לענין שבת ונראה דלשבת צריך מלאכה המתקיימת קצת וכמ"ש הפ"י בפרק כירה דף מ"א ע"א בסד"ה אלא עיי"ש וא"כ הכא דסוחט לקדרה מתחלת ביאתו הולך למאכל א"כ מה שהוא משקה עד שבא לתוך האוכל והוי כמפרק ואינו מתקיים דנופל דרך ביאתו על האוכל ונעשה אוכל בתחלה ולפ"ז י"ל גם ביונק בפיו אף דבפיו הוי משקה מ"מ מתחלתו הולך למעיו ושם בטלו מתורת משקין כדאיתא בפ"ק דפסחים די"ז והוי ג"כ מלאכה שאינו מתקיים מעיקרא ובזה מתורץ קושית הרי"ף על ר"ח דהוכיח דלא קי"ל כרב חסדא דחולב עז ביו"ט לקדרה מדלא התירו לינק בפה רק לגונח ומשום צערא דוקא התירו כלאחר יד והרי"ף השיגו דשם משקה הוא והוי מפרק כלאחר יד והכא דבא לאוכל ל"ה משקה ולפמ"ש י"ל כונת ר"ח להוכיח אף דסופו לאוכל מ"מ בתר תחלתו אזלינן דהוי משקה כמו ביונק בפה אף דהולך למעיו מתחלתו וא"ש.
והנה בתוספת בשבת דף קמ"ה כתבו דיש שהעמידו הא דשמואל דסוחט אשכול דוקא ביו"ט והך דכבשים ושלקות בשבת ובק"נ שם תמה הא קודם לישה גם ביו"ט אסור כל מלאכה כדיליף בירושלמי מושמרתם את המצות עיי"ש ולק"מ דמבואר בפכ"ג בירושלמי דמאן דס"ל לימוד זה ס"ל גם בורר אסור ביו"ט וחזקי' פליג ויליף מאך הוא לבדו למעט קצירה טחינה הרקדה לבד ושאר מלאכות מותר גם קודם לישה ושם אמר שמואל בורר חייב משום משמר ומסיק בירושלמי כותי' ולאו כמ"ד בורר משום מרקד מדהותר בורר ומשמר ביו"ט ומרקד אסור ואם משמר משום מרקד למה נותנין לתלויה ביו"ט לשמר עיי"ש א"כ מוכח דשמואל ס"ל בורר מותר ביו"ט ולא ס"ל הך דרשה דושמרתם לאסור קודם לישה וא"ש.
גם מה שהקשה מהרש"א שם להנך י"א דא"כ מה קושיא לו דשמואל אדשמואל דמתיר גם לצורו דמיירי ביו"ט דאתמר עם סוחט אשכול ושלקות למימהן הא מיירי בשבת עיי"ש י"ל דוקא סוחט לקדרה שיש בו תבשיל דא"א מעיו"ט דהתבשיל אינו יפה כ"כ דלפיכך מותר ביו"ט אבל דג לצירו לבד אפשר מעיו"ט ועיין במג"א סימן תצ"ה סק"ג ובסימן תק"י בטו"ז סק"ב
ס"ז ולר"ח כ"ש צריך למימהן חייב חטאת אפילו סחט לקדרה שיש בה אוכל ולדבריו הסוחט וכו' ולעיל ס"ד סתם המחבר בסוחט אשכול לקדרה שרי והטו"ז תמה על המחבר דכאן לא הכריע ובסימן תק"ה הכריע כרי"ף דמותר לחלוב לתוך האוכל והנה זה י"ל בפשיטות דביו"ט מותר או"נ רק אם חשוב משקה אסור מדרבנן משום נולד ובדרבנן הכריע להקל והכא דקדק המחבר דלר"ח חייב חטאת לומר מש"ה יש לחוש לדבריו אבל לא דנ"מ לדידן לחטאת דהא בריש הסימן כתב סתם אסור לסחוט זתים וענבים ול"כ דחייב אמנם קשה למה בס"ד סתם ועל הרמ"א תמה הטו"ז דמאי נמי דקאמר הא ק"ו הוא עיי"ש ונלע"ד דהנה בתוספת פרק חביות דף קמ"ה בד"ה ור"י כתבו וז"ל ופי' ר"ח דהלכה כר"י דקי"ל כותיה לגבי רב ושמואל ושמעינן ממלתא דר"י שאסור לסחוט כבושים ושלקות למימהן ואם סחט חייב חטאת ולא הפריש בסחיטה בין קדרה לקערה אלא הכל אסור מתוך אלו דברים מתברר שאין הלכה לא כשמואל ולא כרב שאמרו סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה וכו' ואין הלכה כמותם לא בשבת ולא ביו"ט ע"כ פי' ר"ח ומה שדקדק מדלא מפליג ר"י משמע דמיירי אפילו לתוך הקדרה אין זה דיוק דהא רב ושמואל נמי אסר סתמא בכבושים ושלקות למימהן ואע"ג דשרי בהדיא לסחוט אשכול של ענבים לתוך הקדרה עכ"ל וכן תמהו הרי"ף וכל ראשונים על ר"ח והרשב"א כתב שאין על זה תשובה והנה לע"ד יש להליץ בעד הגאון ר"ח ולהבין אריכות הלשון גם כן דס"ל לר"ח דרק באשכול של ענבים התירו רב ושמואל משום דמשקה הבא לאוכל היה אוכל ול"ח מפרק משום בורר ליכא דהכל מין אחד מתולדתו וכמ"ש המג"א סימן שי"ט סקט"ז ובמחצית השקל שם כיון דמחוברין יחד מתחלתן חשוב הכל מין אוכל אחד ול"ח בורר עיי"ש וא"כ כבשים ושלקות דאינו מחובר מתולדה נהי דסוחט לקדרה ובא לאוכל כאוכל מ"מ הוי כשני מיני אוכל דהא בקדרה מין אוכל אחר וגם המשקה הנבלע בכבשם הוי מין אחר ונתערב בו שייך בו בירר ומה דמתיר רב בשלקות צ"ל דס"ל כיון שנתחבר ע"י שליקה נעשה מין אחד וכן מה דהתירו סוחט לגופן צ"ל משום דחשוב מין אחד כיון דלא אחשבה למשקה משא"כ בסוחט לקדרה צריך למימהן רק בעשה כאוכל ע"י התבשיל שבקדרה א"כ הוי כשני מינים ויותר נראה דמה"ט כתב הרמב"ם פכ"א מה"ש הי"ג כבשים ושלקות שסחטן אם לרכך גופן מותר ואם להוציא מימהן אסור עכ"ל דדוקא לרכך גופן דאין כונתו כלל להוציא המשקה מהן דלא שייך בזה בורר דהא אין כונתו לברור ואפילו תהא פיר מ"מ הא בשני מיני אוכלים מה דהוי בורר משום דזה שאינו רוצה לאכול אחשבי' לפסולת כדלעיל סימן שי"ט והכא דאין כונתו לכך ל"ש אחשבה אבל אם כונתו להוציא מימהן אף שא"צ לאימהן אלא דאינו רוצה לאכול עם המים חשוב בורר והנה מה"ט סתמא קאמרי רב ושמואל דאסור לסחוט כבשים ושלקות למיווהן אף לקדרה דאסור משום בורר והא דלא מחייבו חטאת דס"ל כיון דמה דבשני מיני אוכלים חשוב בורר אוכל מפסולת משום דמה שאינו רוצה לאכול אחשבה לפסולת ובאחשבה די להיות אסור וכר"י דס"ל בירושלמי כן וכמ"ש לעיל סימן שי"ט אמנם ר' יוחנן דמחייב חנואת ולא הפריש בין לקדרה בין לקערה ע"כ פליג על רב ושמואל בסוחט אשכול דל"ל דטעמו הכא משום בורר דמבואר בירושלמי פכ"ג דר' יוחנן ס"ל בורר בשני מיני אוכלים פטור וזה דהאריכו תוספת בלשון ר"ח ושמעינן ממלתא דר"י שאסור לסחוט כבשים ושלקות למימהן ואם סחט חייב חטאת ולא הפריש וכו' דלמה נ"מ הביא דאם סחט חייב חטאת באמצע ראייתו אלא דזה יסוד ראייתו ומצאתי במשבצות סק"ו כתב ג"כ דבכבשים ושלקות שייך בורר כשני מינים משא"כ באשכול של עכבים דחשוב אין אחד ולא נחית לכל מ"ש והנה הרי"ף הביא בשם ר"ח בסגנון אחר קצת וז"ל והלכתא כדיוקא דר"י להא מתניתא דאם סחט בכבשים ושלקות לנימהן נעשה במי שסחט זיתים וענבים וחייב עיי"ש וקשה לענין מה הצריך דוקא להוכיח כן מומה דמפרש הברייתא דנעשה כסחנו זיתים וכו' ולמה לא יליף מדברי ר"י גופא דמחייב בכבשים ושלקות למימהן ולא הפריש בין לקדרה בין לקערה ולפמ"ש א"ש דמגוף דברי ר"י ה"א דטעמיה משום בורר דל"ש בסוחט אשכול ע"כ יליף מונה דמפרש הברייתא דהוה כסוחנו זיתים וא"כ ע"כ גם בסוחט זיתים מיירי בכה"ג בין לקדרה, בין לקערה אלא דקשה הא ר"י דמחייב ע"ב ל"ל משום בורר וכמ"ש ונ"ל דבירושלמי פכ"ג פריך על ר"י דפוטר בבורר שני מיני אוכלים התנו לא יברור ואם בירר חייב ומשני שכן דרכו של בורר במקום אחר חייב ופירש הפ"מ דאם בורר ומניח הכל במקום אחר למחר גם לר"י חייב ואינו פוטר רק באוכל בו ביום וצ"ל דבורר בשני מיני אוכלים לבו ביום ל"ח בורר דדרך אכילה הוא וכמי לדידן בורר ביד לאלתר והנה בסוחט בוסר דמיחשב בורר אוכל מפסולת כתב טו"ז וע"ש דלאכול לאלתר שרי ומג"א סק"ז כתב דסוחנו הוה כבורר בכלי דהוה מלאכה גמורה ואינו דרך אכילה ואסור גם לאלתר עיי"ש וא"כ י"ל דגם לר"י סוחט כבשים ושלקות חייב משום בורר אף דהוה כשני מיני אוכלים דהוה כבורר בכלי או למחר דאינו דרך אכילה ול"ח מתעסק באכילה וא"כ באשכול ענבים י"ל מודה ר"י דל"ש בורר דהכל מין אחד ואינו כבוסר דאינו ראוי כלל לאכול והוי פסולת והא דרב ושמואל פטרו בסוחט כבשים ושלקות ולא מחייבו משום בורר י"ל דס"ל דסוחט לא חמיר מבורר אוכל מאוכל ביד וכדעת הטו"ז וסייעתיה ופליגי רב ושמואל עם ר"י בהך סברא גופא דפליגי מג"א וטו"ז כן המ"ל ע"כ כתב ר"ח דמוכח מדמפרש ר"י לברייתא דסוחט כבשים ושלקות כמימהן כסוחט זיתים וענבים א"כ ע"כ זיתים וענבים מיירי גם כן למימהן ובין סוחט לקדרה ובין לקערה חשוב סוחט למימהן ומ"מ חייב גם בזיתים וענבים וע"כ משום דס"ל משקה הבא לאוכל הוי משקה ממילא גם ביו"ט אסור לחלוב עז לקדרה דחשוב נולד כנלע"ד והנה הרי"ף חולק על ר"ח בתרתי חדא דר"י לא מיירי בסוחט לקדרה ועוד דס"ל הלכה כרב ושמואל נגד ר"י ואפילו בסוחט לקערה כבשים ושלקות עטור וע"כ שפיר סתם המחבר בסוחט אשכול לקדרה כרי"ף וכן בהיו"ט לענין לחלוב לקדרה דבאשכול ליכא משום בורר וכן ביו"ט ולענין מה דס"ל לר"ח דחשוב משקה וחייב משום מפרק וביו"ט חשוב נולד לא חש המחבר לדבריו דאפילו לו יהא כדבריו דר"י ס"ל כן מ"מ רב ושמואל רבים כנהו ופליגי עליו ועוד דהוה כס"ס שמא כרי"ף דגם ר"י לא פליג בסוחט לקדרה ואת"ל כר"ח שמא הלכה כרב ושמואל ומפרט דרבים העומדים בשיטת הרי"ף וכמ"ש בב"י אמנם בכבשים ושלקות הביא גם דעת ר"ח לחוש לדבריו לאסור לכתחלה דהא לר"ח גם לרב ושמואל ע"כ אסור בכבשים ושלקות מדסתמו למימהן אסור וכמ"ש דמשום בורר הוא דודאי לענין חטאת לא נ"ע לדידן רק הביא דעת ר"ח כדי לחוש לאסור ועוד דיש לחוש לדברי ר"ח לחיוב חטאת דאף דלרב ושמואל ליכא חיוב חטאת מ"מ כיון דלדברנו עכצ"ל מה דרב ושמואל אסרו משום בורר רק דס"ל בבורר בשני מיני אוכלים פטור אמנם הא חזקי' ס"ל בירושלמי דחייב וכבר פסק המחבר כן בסימן שי"ט והוא ג"כ מדברי ר"ח דגורס בפכ"ג דף ע"ד בבורר שני מיני אוכלים חייב כחזקי' א"כ ממילא אף אם לא נפסוק כר"י דסוחט אשכול חייב מ"מ בכבשים ושלקות חייב לפיר"ח משום בורר ודאי יש לחוש לדבריו ע"כ לא הכריע המחבר ורמ"א הוסיף דלדברי ר"ח יגם בסוחט אשכול חייב אף דלית בו משום בורר יש בו משום מפרק אלא דהמחבר לא קש בזה לדבריו כיון דר"י יחיד נגד רב ושמואל ויש ג"ב ס"ס וכמ"ש.
ס"ט מג"א ס"ק י"ד אסור משום נולד ובשו"ת גוא"י חא"ח ס"ע חולק ומתיר ובשו"ת מהרי"א לר"י אסאד חא"ח סימן ע"ח העלה דהוי נולד להיש מחמירין דסימן שי"ח.
סי"ז אסור להדק וכו' בלבוש כתב דל"ה מפרק כיון שהמשקה הולך לאיבוד ומשמע אף דאתי מעלמא א"ל ה"ט הוי כמפרק ולעיל בסחיטת כבשים ושלקות כתב כיון דמעלמא אתי ל"ח מפרק ותמה עליו הפרמ"ג בסקח"י באשל אברהם ובמשבצות סק"ו ולע"ד ס"ל כמ"ש המאירי בשבת דף קמ"ה וז"ל שהספוג כיון ששואב הרבה דינו כזיתים וענבים לענין סחיטה ואף לגדולי הדורות ראיתי שמסכימין לומר שזה שאמרו ד"ת אינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים פירושו למעט כבשים ושלקות שאין שם משקה כנוס מגופה ואף הבא עליהם אינו נבלע בהם וכן שאר פירות כגון תותים ורימונים אין המשקה כנוס בהם אבל בגדים שהמשקין בלועין בתוכן ואין ממינם שיאמר עליהם מבלע בלעי יש בהן דין מפרק כזיתים וענבים והדברים נאים ומתקבלים, עכ"ל ונ"ל כונתו דבבגדים שייך לומר דהמשקה הנבלע בתוכם הוי כמופקד פקוד ולא מבלע בלעי כדאיתא בפכ"ש דף ל"ג ע"ב לענין יין שבענבים דל"ש בזה לומר דהוי כחיבור גמור וכגוש אחד כיון שאינו מין אחד דזה משקה וזה בגד וע"כ שייך בו משום מפרק כסוחט אשכול וזית דמשקה כנוס בתוכם ולא מבלע בלעי להיות חיבור וכגוש אחד אבל שאר פירות מבלע בלעי והוי גוף אחד ממש ול"ש בזה מפרק ובכבשים ושלקות נמי לא בלעו גוף המשקה כמו בגד להיות כנוס בתוכו אלא בולע טעם ולחליחות וזה נעשה גוף אחד עם גוף הירק ודו"ק.
סי"ז גזרה שמא יסחוט פירש שמא ידחוק הספוג ואז יהא פ"ר ומיושב ב' קושיות מג"א.
סח"י במג"א ס"ק כ"ג דסוחט משקין תולדה דדש היא ואינה אסורה אלא כשהמשקין היוצאין אינן הולכין לאיבוד והר"ן כתב דאסור מדרבנן ע"כ ובירושלמי פכ"ג ה"ב אר"ח אר"י הסוחט דג אם לגופו פטור אם להוציא הצור חייב ואמר שם דאתיא כר"ש אבל לרבנן הרי סחט והרי הוציא צור והקשה בגליון שם על הר"ן דלדברנו גם לר"י פטור ולדברי המ"מ וסייעתו דמותר לגמרי קשה יותר ועוד קשה דר"י גופא ס"ל דסוחט כבשים ושלקות לגופן לכתחלה ומזה הוכיחו התוספת דאם המשקה הולך לאיבוד מותר כמ"ש בפכ"ג דף ע"ג ע"ב בד"ה וצריך ואולי מה"ט כתב הרמב"ם פכ"א דסוחט כבשים ושלקות לרכך גופן מותר ולא פירש כרש"י דסוחט להוציא מימהן רק דא"צ רק לגופן אלא דאם כן הוי עכ"פ משאצ"ל ואסור ומכ"ש לרמב"ם דפסק משאצ"ל חייב ע"כ פירש דהיינו לרכך ולא להוציא משקה כלל מיכוין ואפשר אפילו פ"ר ל"ה או אפילו הוה פזר מותר לרמב"ם דכבשים ושלקות סחיטתן רק דרבנן ואפילו לר"י דמחייב י"ל לדעת רמב"ם דס"ל בפ"ח דלסחוט לקדרה מותר א"כ יכול לרכך ע"ג קדרה וכיון שיכול לעשות תכלית כונתו בלא פ"ר תו ל"ח פ"ר כמ"ש הש"ג בפח"ש ור"י דירושלמי מיירי לגופן לאכול גופן אבל סוחט שתצא הצור דאם לרכך למה פטור אבל אסור הלא מותר לכתחלה וע"כ מוקו לו כר"ש דלרבנן הרי סחט והרי הוציא צור ובזה היה אפשר לתרץ ג"כ מה שהביא הא"ז לשון ירושלמי עוד שם דאר"ח אר"י סוחט דגים לגופן מותר למימהן אסור ותמה הא"ז דהמה דברים סותרים ולפמ"ש י"ל דהך לגופן לרכך ואינו מיכוין להוציא הצור כלל ע"כ מותר ולמימהן אסור היינו אם מיכוין להוציא מימהן אף דאינו צריך להן מ"מ אסור עכ"פ והך דבבלי דר"י מחייב בסוחט כבשים למימהן היינו דצריך להן אמנם עוד הקשה בא"ז בהלכות שבת סימן נ"ח דהא אין דישה אלא בגידולי קרקע ולכן הצד חלזון ופצעו אינו חייב משום מפרק תולדה דדישה כדאיתא פכ"ג דף ע"ה דרבנן ס"ל הכי וחלזון היינו דג עיי"ש ויותר קשה דבירושלמי גופה שם ה"ב איתא הצד חלזון ופצעו חייב שתים משום צידה ומשום נטילת נשמה ולא אמר משום מפרק הרי דס"ל אין בדגים משום דישה לכן נלע"ד דר"י מחייב משום בורר כיון דמשקין נבלעו בו ואין מחובר מתולדה והוי כבורר אוכל מאוכל וכמ"ש לעיל דע"י סחיטה דהוה מלאכה גמורה גם י חייב והנה איתא בישיע"ק לעיל סימן שי"ט דבורר פסולת מאוכל חשוב כמתקן האוכל והוה מלאכה הצ"ל אבל ברירת אוכל מאוכל דל"ח מתקן דשניהם ראוים לאכול אלא מחמת שאינו רוצה לאכול מין השני הוי בורר מ"מ חשוב משאצ"ל אם בורר מין שאינו רוצה לאכול עיי"ש והנה לעיל ס"ה מבואר בסוחט בוסר חשוב בורר אוכל מפסולת כמ"ש במרדכי ובב"י בשם ר"ת הרי דבסוחט מיחשב שבורר המשקה מן הגוף שנבלע בו וע"כ בסוחט להוציא הצור לאכלו הוי מלאכה הצריכה לגופה דהא צריך לצור משא"כ בסוחט לגופן וא"צ לצור הוה משאצ"ל ופטור והיינו לר"ש וא"כ לעולם אין דישה רק כשצריך למשקה וע"כ כשמחובר מתולדה ואינו פסולת כבוסר הוי הכל מין אוכל אחד דל"ש בו בורר ובזה י"ל ג"כ גרסת הא"ז הנ"ל דבירושלמי שם הביא עוד דר"ח אר"י סוחט דגים לגופן מותר ולמימהן אסור די"ל שם סוחט הדגים להוציא מימהן של עצמן ולא מיירי בצור שבא מחמת שנמלח ונכבש וע"כ לא אמר הצור רק מינהן ובזה ליכא משום בורר רק כשצריך למימהן אוסר משום גזרה דסחיטת זיתים וענבים דהוי אסור מה"ת וכשא"צ למימהן דגם בזיתים ליכא איסור תורה לא גזר ובבבלי בכבשים ושלקות מחייב הן משום בורר הן משום דישה דהוי גד"ק והא דלגופן מתיר לכתחלה עכצ"ל היינו לרכך כפירש הרמב"ם וצ"ע לרמב"ם דבורר בשני מיני אוכלים חייב למה בסוחט כבשים ושלקות למימהן פוסק רק דאסור וצ"ל דס"ל כמו דשלקות לרב חשיב הכל אוכל אחד וע"כ גם למימהן מתיר רב ה"נ אף לשמואל גם בכבשים כיון דנכבש נעשה כמין אוכל אחד כיון דנעשה שוה בטעמו והוי כמחובר מתולדה ע"כ ליכא בו איסור תורה משום בורר רק אוסר משום סחיטת זיתים וענבים כפרש"י ולר"י דמחייב בכבשים ושלקות ע"כ דמחשב למשקה מן התורה כתחלתו ה"נ י"ל משום בורר ורמב"ם הא פסק כרב ושמואל ומ"ש לגופן היינו לרכך דאל"כ הוה עכ"פ משאצ"ל כנ"ל או כיון דרבנן אסרו למימהן ואחשבוהו למשקין א"כ ליתסר ג"כ לגופן משום בורר כשני מינים דמשקה ואוכל שני מינים כשאינו מחובר מתולדה ועכצ"ל דלגופן היינו לרכך וא"ש הכל בס"ד ובטו"ז לעיל סק"ב הביא לשון הרא"ם שיזהר אדם שלא יסחט בשר הנבלע בו מרק לצורך משקה היוצא ממנו ובשר הנותן במרק או השורה פתו ביין ומחזירו לפיו ומוצץ המשקים אסור וחוששני לו מחטאת עכ"ל משמע דברישא אינו חושש מחטאת כיון שנתבשל עם המרק חשוב הכל כאוכל אחד ככבשים ושלקות דליכא רק איסור דרבנן אבל אם רק נותן במרק או ביין לא נחשב כאוכל ע"כ חושש מחטאת דשמא מציצה בפה חשוב סחיטה.
והנה דעת הרמב"ם נ"ל דס"ל דלא כר"ן ורשב"א דהא כתב פ"ח מה"ש ה"ז מפרק תולדה דדישה והחובל חייב משום מפרק ודוקא בצריך לדם דאל"כ הוה מקלקל ואם חבל דרך נקמה הוי מתקן וחייב עיי"ש והא לר"ן ורשב"א כיון דמפרק תולדה דדישה אינו חייב רק בצריך למשקה היוצא כמ"ש הר"ן בס"פ ח"ש רק בלאו מקלקל ליפטר וכן מה הועיל דמתקן ליצרו הא מ"מ א"צ לדם ואינו דומה לדישה וע"כ לא ס"ל כן ובתוספת פכ"ג דף ע"ג ע"ב בד"ה וצריך לעצים כתבו דגם לר"י דמחייב משאצ"ל דוקא צריך לעצים דלא מקרי בעצים קוצר אלא בענין זה מודו דהוה קורע ע"מ לתפור ומוחק ע"מ לכתוב וכדאר"י אחד כבושין ואחד שלקות שסחטן לגופן מותר למימהן חייב חטאת ואמאי שרי לגופן ליהוי כמשאצ"ל אלא טעמא לפי שאין דרך דישה בכך עכ"ל והנה הרמב"ם פ"ח מה"ש ה"ד כתב ג"כ קוצר וצריך לעצים אף דפסק דמשאצ"ל חייב ומ"מ לענין מפרק תולדה דדישה לא ס"ל כתוספת וכמ"ש ובהך דכבשים בפרק כ"א הי"ג כתב שסחטן לרכך גופן מותר ולהוציא מימהן אסור הרי דוקא לרכך אבל אם סוחט להוציא מימהן אף דא"צ למימהן אסור ובשלום ירושלים פכ"ג הוכיח מדברי רמב"ם הללו דס"ל כתוספת ובמכת"ה טעה בזה אמנם בגוף ראיות תוספת ור"ן מהך דכבשים ושלקות יש לפקפק דלעולם י"ל אף שא"צ למשקה היוצא הוי מפרק ושם שאני דמיחשב אוכל כיון דנכבש ונשלק רק אם סוחט למימהן אחשבה למשקה משא"כ לגופן ובסוחט אשכול ענבים לגופן כיון דמצד עצמו חשוב משקה אה"נ י"ל דחייב וכדמצינו הך סברא בפרק חביות לענין שאר פירות הובא בטו"ז ומג"א סימן זה.
אמנם מדברי הא"ז בהלכות שבת סימן כ"ח נראה דסוחט לגופו כסוחט לקדרה וז"ל שם הר"ר שמעון זצ"ל היה מוכיח דרב ושמואל ע"כ ביו"ט הוא דאיירי הא דסוחט אשכול לקדרה דאלת"ה קשיא דרב ושמואל אדרב ושמואל דמתרצי תרוייהו לברייתא אבל זיתים וענבים לא יסחוט דמשמע לא יסחוט כלל בשבת דהיינו חומרא דזיתים וענבים דמסתמא בכל ענין אסורה בין לגופן בין למימהן משא"כ בכבשים ושלקות אע"כ רב ושמואל ביו"ט איירי ור"ת משיב על דבריו דהא דמתרצי רב ושמואל לברייתא אבל זיתים וענבים לא יסחוט היינו דוקא לתוך הקערה וחומרא דזיתים וענבים שחייב עליהן חטאת לתוך הקערה משא"כ בכבשים שאין בהן אלא איסורא דרבנן עכ"ל ונראה כונת ר"ש דהל"ל אבל זיתים וענבים אם סחט חייב חטאת מאי קאמר לא יסחוט הא זה גם בכבשים וע"כ דבא לומר דזולת חיוב חטאת יש עוד חומרא בזיתים דהיינו דאפילו לגופן אסור אמנם קשה הא הברייתא לא מיירי רק לגופן ולמימהן ובזה חמיר זיתים מכבשים אבל לקדרה לא מיירי כלל ועכצ"ל דס"ל דלגופן ולקדרה שוין וה"ט כמו לגופן אף דאזיל המשקה לאיבוד ולא חשוב משקה אצלו מ"מ אסור כיון דמצד עצמו הוי משקה לא אזלינן בתר מחשבתו ה"כ בסוחט לקדרה אף דאחשבה לאוכל עי"ז מ"מ לא אזלינן בתר מחשבתו כיון דמצד עצמו הוי משקה מא"כ כבשים ושלקות דכל עצמן לא חשוב משקה רק כשסוחט למימהן אחשבה למשקה וע"כ לגופן מותר ולר"ת גם בסוחט אשכול לגופו שרי כמו סוחט לקדרה עוי"ל כונת ר"ש דס"ל דלגופן ע"כ לרכך כמ"ש הרמב"ם דל"ל דא"צ למימהן דהא רב ושמואל ס"ל משאצ"ל חייב כדאיתא פ"ק דכתובות ובפרק כירה דף מ"א וכדמוכח בירושלמי פכ"ג דלמ"ד משאצ"ל הרי סחט והרי הוציא וא"כ קשה למה בזיתים וענבים מיתסר לגופן וצ"ל משום דהוי פ"ר דאסור בדאורייתא משא"כ בכבשים דכיון דהוי דרבנן מותר פ"ר כמ"ש תה"ד וכ"פ וידוע דעת הש"ג דכל היכא דיכול לעשות תכלית כונתו באופן המותר ל"ח תו פסיק רישא וע"כ מוכח דלקדרה אסור דאל"כ יכול לרכך ע"ג קדרה ותו ל"ח ע"ר ומותר בכל ענין ולר"י דמותר לגופן אף דלמימהן חייב חטאת בכבשים משום דס"ל משאצ"ל פטור כדאיתא בירושלמי פכ"ג ועוד בר"פ ח"ש סתם מתניתין כר"ש ולר"י הלכה כסתם משנה ואם כן גם כשמכוין להוציא וא"צ למשקה פטור וע"כ כשסוחט רק לרכך הוי פ"ר בדרבנן ודו"ק.