ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שיח
ס"א מותר למ"ש מיד בתוספת פ"ק דחולין דט"ו וברא"ש שם הקשו למה בהביא עכו"ם ממחובר צריך להמתין בכדי שיעשו ומבשל בשוגג מותר לר"מ מיד עיי"ש ולענ"ד משום דאם יהא מותר ליהנות הרי מגיע הנאה לישראל בתלישתו לצרכו ביו"ט ואנן סהדי דניחא לו בהכי וזכין לו שלא בפניו ונעשה שליחו שלא מדעתו במידי דניחא לו כמו במזכה לו ע"י אחר ורבנן אסרו שיעשה עכו"ם מלאכה לישראל בשליחותו משא"כ כשאסור ליהנות בכדי שיעשו ל"ל הנאה ולא נעשה העכו"ם שליחו ומתוקן האיסור משא"כ במבשל בשבת לא יתוקן האיסור בזה וע"כ לר"מ מותר מיד בשוגג וגם לר"י ל"צ להמתין במו"ש בכדי שיעשו דג"כ אין הטעם משום שלא יהנה אסור ביומו בשוגג רק דקנסו שוגג אטו מזיד וכה"ג כתב מהרי"ט לענין כל מלתא דא"ר ל"ת א"ע ל"מ.
ס"ה ואסור ליתן פת אפילו בכ"ש צ"ע במצה נאפה רקיקין והוא קשה יותר מפת וכן נשאלתי והשבתי דזה מבואר במג"א סימן תס"א סק"ח דגם במצה יש חשש בישול בכ"ש ואשל אברהם בסימן שי"ח סקל"ד דכתב דוקא פת דרכיך ולא צלי עכ"ל דמצה רכיך טפי מצלי או דאישתמיטתיה מ"ש המג"א בסימן תס"א ועיי"ש סימן שי"ח באשל אברהם דבכלי שלישי או עירה מכ"ש יש להקל והובא בחידושי רע"ק שם ס"ה.
סט"ז מג"א סס"ק ל"א דמלח וכו' ובשו"ת גוא"י חא"ח סימן מ"ו דחה ראייתו מסט"ז והעלה להחמיר.
סי"ב מיחם שפינה וכתב המג"א דל"א פ"ר הוא הנה הראב"ד הובא במלחמות פרק כירה ס"ל דהוי פ"ר ומלחמות כתב דל"ה פ"ר דשמא לא הגיע לצירוף וכ"כ הרשב"א ור"ן וקשה כיון דהגיע לצירוף היינו שהאש ופעפעו וקרוב להשבר וצריך צירוף לחזקו ולתקנו וקודם לזה היה הכלי בריא אם כן בספק נוקמיה אחזקת גופו שלא נתקלקל וגם לר"י יהא מותר ולפמ"ש רש"י בפרק הזרוע דף קל"ד דבספק מיתה לא מוקמינן אחזקה א"ש ולפ"ז מוכח דצירוף איסור תורה וא"ש מ"ש הה"מ פי"ב מה"ש דמסוגיא זו מוכח דצירוף דאורייתא ובלח"ם נתקשה מנ"ל
אמנם לראב"ד שם דס"ל דצירוף דרבנן צ"ל דהא דלא מוקמינן אחזקה ועוד הוי ספק דרבנן משום דתליא בבקיאות והוי ספק חסרון חכמה דלא חשוב ספק כמבואר ביו"ד סימן צדי"ק וצ"ח ונ"ו
אמנם צ"ע למה לא חשוב פ"ר כיון דהספק על העבר אם הגיע לצירוף ע"כ יצרף ול"ד לגורר מטה דבאפשרי שלא יעשה חריץ והספק אלהבא ע"כ ודאי ל"ח פ"ר משא"כ כאן הוי ספק אם כבר הוא פ"ר וכ"ש לפמ"ש דהוי ספק חסרון חכמה דלא חשוב לספק כלל וזה נלע"ד טעמו של רמב"ם בה"ש פכ"א ה"ג דאסור לכבד הבית שמא ישוה גומות והקשה עליו הריב"ש הובא בכ"מ שם ממ"נ אם ל"ה פ"ר למה אסור הלא דשא"מ הוא ואם פ"ר הוא למה כתב שמא ישוה גומות ולפמ"ש א"ש דאם יש גומות ס"ל לרמב"ם דודאי ישוה גומות כמו דס"ל לש"פ הביאם הכ"מ שם דהוי פ"ר דמכבד כל הבית ובודאי גם על הגומות יכבד רק אינו ברור בכל מקום ובכל זמן דיש גומות רק החשש דיש גומות ולאו אדעתיה ע"כ כתב שמא ישוה גומות אם ישנם והוי פ"ר ואף דאינו רואה גומות אסור כיון דהספק על העבר וגם אם ידקדק אפשר לעמוד על הבירור ל"ח ספק ול"פ רבנן שמא יהיו גומות ולאו אדעתיה משא"כ בריבוץ לזלף הבית ס"ל לרמב"ם דשם הספק אף כשיש גומות שמא לא ישוה גומות ע"כ מותר ולפ"ז צ"ל לרמב"ם דמטעם אחר ל"ח פ"ר במיחם
ודעת הראשונים הנ"ל צ"ל כיון דצריך מלאכת מחשבת א"כ צריך דלאדם העושה יחשב למלאכה בודאי אבל אם לדידי' ספק אף בעבר ומחמת חסרון חכמה מ"מ ל"ח מלאכת מחשבת ובשאר איסורין צ"ע ואפשר כיון דעכ"פ לדידי' הוי ספק חשוב אינו מתכוין וצ"ל נודע לו דהוי פ"ר דעי"כ הוה כמיכוין.
ודעת רש"י נ"ל ג"כ דס"ל דהוה ספק אם הגיע לצירוף דפירש שם בכירה דף מ"א ע"ב דשיעור לצרף היינו במלאוהו כולו והקשו תוספת שם בד"ה ל"ש דא"כ מה פריך לעיל מזה והלא מצרף לישני בלא מלאוהו כולו גם אביי קאמר סתם בפינה ממנו מים אסור לר"י ולא מחלק עיי"ש וי"ל דרש"י ס"ל דא"ל מלאוהו כולו באפשר שיצרף כמ"ש תוס' אלא דאינו ברור והוי ספק ספקא שמא לא הגיע לצירוף ואת"ל הגיע שמא מחמת שלא נתמלא מים לא יצטרף אמנם אין לעשות ס"ס בידים עיין בפרמ"ג בכללי ס"ס סק"ז ובש"ך יו"ד סימן נ"ז סקנ"א ובפרמ"ג שם דאין לבטל איסור לכתחלה אמנם נ"ל משום דס"ס הוי רק כרוב כמ"ש פוסקים ומבואר בא"ז בפ"ק דב"מ ד"ז דרוב הוי ספק רק גזה"כ דמהני עיי"ש וע"כ הוי כמבטל איסור כשמכניס עצמו לס"ס דרוצה להתירו מחמת הרוב אבל אם נחשוב רוב או ס"ס כודאי ל"ל דהוי כמבטל איסור כיון דודאי אין כאן איסור וברור דזה תליא בפלוגתא דרב ושמואל אי הולכין בממון ופקוח נפש אחר הרוב דלרב הולכין אחר הרוב כמבואר בב"ב דף צ"א ובספ"ק דכתובות הרי דחשוב כודאי דאל"כ מספק אין להוציא ממון וגם ספק נפשות להקל וא"כ לרב שרי לעשות ס"ס בידים וע"כ קאמר רב דשיעור לצרף דוקא אסור וא"ש ג"כ הגרסא דאביי אמר בפנה ממנו מים לא יתן לתוכו מים כל עיקר דהקשה בת"י הא לרש"י דוקא במלאוהו כולו מצרף ולפמ"ש א"ש דדוקא לרב הוא כן ותוספת דלא ניחא להו בזה י"ל דס"ל דשיעור לצרף לאו מטעם ספקא גם לרש"י דכתבו שם דלרש"י צ"ל דמשמע למקשן דגם במתכוין מתיר שמואל ולהכי פריך ולצרף לכתחלה מי שרי והקשה מהרש"א למאי דאוקמוה בשיעור לצרף אמאי לא משמע ליה נמי אפילו במתכוין כדהוה משמע ליה מעיקרא עיי"ש ונלע"ד דפשיטא לש"ס דיש שיעור לצרף ופחות מזה הוי כחצי שיעור וע"כ לס"ד דרב אוסר גם באין שיעור לצרף משום דאחשבי' לצירוף כיון דמיכוין להכי וע"כ מיירי במתכוין ובזה נמי מתיר שמואל אבל למסקנא דרב אינו אוסר רק בשיעור לצרף ע"כ בלא מתכוין דאל"כ אחשבי' ודו"ק.
סט"ז מג"א ס"ק מ"ב והוי נולד עיין בשו"ת גוא"י חא"ח ס"ע דשמן זית הקרוש בחורף ונימוח בשבת ל"ח נולד ובשו"ת מהרי"א לר"י אסאד חא"ח סע"ח פסק דהוי נולד.