ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שיב
ואם ניכר באבן שקנחו בו בש"ס אם יש עליו עד כתב בש"ג קשה מ"ש מחריות דאם ישב עליהן מבע"י דשרי אעפ"י שאין ניכר בהם עיין מג"א וכבר הקשו בתוספת בפרק כל הכלים דף קכ"ה ע"ב בד"ה ואזדו לטעמייהו תימה היכא הוה רב אסי לטעמיה אדרבה פליגי דהכא קאמר ר"א נעשה כיסוי לחבית בהנחה גרידא בלא שום מעשה וגבי נדבך של אבנים אמר צאו ושפשפים אמר להן דהיינו מעשה עוד הקשו דגבי חריות ס"ל לר"א ישב אעפ"י שלא קשר עיי"ש ונלע"ד דהכנה הוי גם בלא מעשה הניכר כיון דעכ"פ לא הקצה מדעתו אלא דמ"מ א"א להתיר באבנים המונחין עפ"י רוב ברחובות בפני רבים אא"כ יש היכר שהוכנו והיינו דקאמר אם יש עליו עד שהקינוח ניכר ומעיד עליו בפני אחרים שלא יחשדהו ולא ילמדו לטלטל אבנים כשלא הוכנו והנה בפ"ק דביצה דף טי"ת גבי אין מוליכין את הסולם פליגי אם גם ברה"י אסור וכתבו תוספת שם ע"ב בד"ה מאי דבשבת שאסור להוציאה לחוץ מותר לכ"ע ברה"י עיי"ש וע"כ מיושב הכל דגבי אבנים דמונחין בחוץ צריך מעשה הניכר לאחרים שהוכן מאתמול אבל במניח אבן עפ"י חביות דסתמא החביות ברה"י והאבן מונח עליו וכשנוטלו מע"ג החביות ג"כ ניכר לכל דהונח על החביות ונעשה כסוי וכן בחריות שגדרן לעצים וישב עליהן מבע"י סתמייהו בבית אוצר כדאמר בגיטין דף נ"ו דר"ח כל אקלידי הוה מסר לשמעיה בר מדציבי לכן מהני ישב דהוא יודע שהכינן ובזה יש לפרש ג"כ דברי הירושלמי בפרק מפנין בהך דרשב"ג אומר מטלטלין את הלוף מפני שהוא מאכל לעורבין ומוקי לה ביש לו אותו המין ואינו מצוי בשוק אמר ר"ז לא אתיא אלא כר"ח דאמר עולין היינו עם רבי לחמת גרר ואמר לנו בררו לכם חלוקי אבנים ואתם מותרין לטלטלם למחר אר"י שניא היא הכא דהוי ככסא ע"כ ולפמ"ש י"ל דרבנן אסרו לטלטל הלוף אף דיש לו מאותו המין כיון דאינו מצוי לאחרים ומחזי אצלם כמוקצה ורשב"ג לא אכפת לן כיון דאצל בע"ה מוכן הוא ואמר שהוא כר"ח דע"י יחוד לבד התיר לטלטל אבנים אף דאינו ניכר שום מעשה הכנה בהם כיון דהמלטלים יודע שהוכנו לו מאתמול לאפוקי מן אמוראי דבפרק מפנין דהצריכן רבי למעשה המוכיח גם לאחרים ודחי ר"י שניא היא הכא דהוי בכסא היינו בצנעא ופני משה גרס בכסא בבי"ת עיי"ש ואפילו הגרסא ככסא א"ש נמי דהיינו דהוי כצנעא כיון דמונח בבית ובשבת אסור להוציאו לחוץ די מה שמוכן אצל בע"ה דיש לו עורבים וב"ב יודעים משא"כ אבנים דדרכן להיות בחוץ י"ל דצריך מעשה הניכר שיהיה עד לפני אחרים וכן תרגום העלים במלכים ב' ד' אתכסא ובפרשת וירא היפלא ת"א היתכסא והשרש כסא.
הג"ה י"א דוקא בחצר מותר לטלטל אבנים רש"י ס"פ המוציא יין ובסוכה דף ל"ו הקשו בתוס' דהא חזינן דטילטול חמיר מהוצאה דלטלטל המת צריך ככר או תינוק ולהוציאו לכרמלית מותר כדלעיל סימן שי"א וכל האחרונים כתבו בדעת רש"י דתרי שבותים לא התירו משום כבוד הבריות וזה אין לו שרש ושום הכרח ומנ"ל לרש"י הא ונלע"ד דהנה רש"י ס"ל בפרק המצניע דהא דהתירו להוציא המת לכרמלית דצריך ככר או תינוק משום איסור טילטול והקשה הרמב"ן דהא מה שמשביח בטילטול מוסף בהוצאה ותירץ הר"ן דאיסור הוצאה וטילטול שוין רק בטילטול אפשר לתקונו ע"י כא"ת וע"כ כיון דהוצאה א"א לתקוני וע"כ הותר מוטב להרבות בהוצאה דשם איסור הוצאה חד ולא הותר רק איסור אחד משא"כ כשיוציא בלא כא"ת יעבור שני איסורים טילטול והוצאה עיי"ש וע"כ י"ל דזה סברת רש"י גם כאן דהא קשה למה מותר לטלטל אבנים משום כבוד הבריות דה"ל להזמין מע"ש כמ"ש במג"א סק"א ואף דמיירי בבית הכסא שאינו מיוחד לו או שרחוק מביתו ויש טורח להזמין מע"ש שם מ"מ ה"ל להזמין בביתו ויטול עמו כשיצא בשבת לבית הכסא דרך כרמלית וצ"ל דא"כ מה ירויח יעשה איסור הוצאה ומה לי הוצאה או טילטול דא ודא איסור דרבנן הוא אלא דתינח כשאינו עושה איסור הוצאה גם עתה אבל אם גם עתה צריך לעבור על איסור הוצאה א"כ אסור משום איסור טילטול דה"ל להזמין בביתו מע"ש ואי דיעשה איסור כשיוציא הא גם עתה מוציא או מכניס ואי דיוסיף באיסור הוצאה כשיצטרך להוציא מביתו מ"מ שם איסור הוצאה חד מוטב להוסיף באיסור אחד מלעשות שני מיני איסורים נמצא רש"י לשיטתיה ואינו סותר את עצמו דגבי מת הצריך רש"י לכא"ת משום איסור טילטול אף דמשום כבוד הבריות התירו חכז"ל איסור הוצאה והכא ס"ל לרש"י דמשום כבוד הבריות הותר רק טילטול ולא הוצאה ולפמ"ש א"ש דלרש"י שוים איסור טילטול והוצאה רק מה דאפשר לתקונו היום או מאתמול א"א להתיר משום כבוד הבריות וגבי בהכ"ס נמי אם צריך לעבור על איסור הוצאה או הכנסה מרשות לרשות גם כן מותר משום כבוד הבריות רק דאז אסור לטלטל אבנים שלא הזמין דה"ל להזמין מאתמול בביתו ויוסיף באיסור הוצאה ולא יעשה טילטול כלל במוקצה וע"כ מייתי הגמרא כשהתירו לטלטל מוקצה באופן דאינו עובר על הוצאה ולעיל סימן שי"א כבר כתבתי בס"ד מניין הכריח רש"י דצריך כא"ת ודו"ק ואף דזה שכתב המג"א דצריך להזמין מע"ש כשיש לו בהכ"ס מיוחד בבית הוא סברת התוס' מ"מ גם לרש"י מוכח כמ"ש מהרש"א בסוכה שם מההיא דלחצית שיניו עיי"ש.
מג"א סק"א ואם יש לו ב"ה סמוך לביתו שאין שום אדם אחר נכנס לשם אסור להכניס בשבת אבנים דה"ל להזמינם מאתמול ע"כ ולפמ"ש הרמ"א לקמן סימן שנ"ה ס"ג בהג"ה ששכח ולא עיכבו מותר דגדול כבוד הבריות אפשר גם כאן מותר בשכח ולא הזמין.