אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שי

סימן שט

ס"א דקי"ל במוקצה מחמת מיאוס כר"ש עמ"ש לעיל ס"ס רע"ט.

עיין בדרישה כתב דל"ל מוקצה דיהא אסור אפילו לצורך גופו ומקומו אלא בגרוגרת וצמוקים אבל כל שאר מוקצה מחמת איסור והוא דבר אוכל דומיא דגרוגרת או כלי מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו עכ"ל ודבריו נפלאו ממנו דהא מבואר ר"פ מפנין דטבל אסור לפנות מפני האורחין משום דהוא מוקצה מחמת איסור ומוקי התם המשנה כר"ש עיי"ש ומ"מ כ"ז אינו מוכרח רק לשמואל דמוקי משנה מר"ע מפנין כר"ש אבל לר"ח דמוקי לה כר"י י"ל שפיר סברת הדרישה אלא דכה"פ פסקו כשמואל שם משום דמוקי למתניתין כר"ש דקי"ל כותיה ור"ח ס"ל כר"י ולפ"ז י"ל שיטת הגמרא ופוסקים בהך דפרק מפנין דף קכ"ח אתמר בשר חי מותר לטלטלו בשבת בשר תפוח ר"ה אמר מותר לטלטלו ר"ח אמר אסור לטלטלו ר"ה אמר מותר לטלטלו במוקצה לטלטול ס"ל כר"ש ר"ח אמר אסור לטלטלו והא ר"י ב"א איקלע לבי ר"ח וחזא ההיא בר אווזא דקמטלטלי ליה משמשא לטולא ואר"ח חסרון כיס חזינן הכא שאני בר אווזא דחזי לאומצא עכ"ל הגמרא כן גרסת הרי"ף וראשונים והקשה בק"כ לס"ד דלא ידע סברא דחזי לאומצא אפילו בבר אוזא תקשי ליה מ"ט דר"ח בבשר חי דמתיר ג"כ לטלטלו עוד הקשה להרי"ף ורמב"ם ורא"ש דס"ל גם בשר בהמה חזי לאומצא דגמרא משני רק שאני בר אווזא דחזי לאומצא עיי"ש וכן קשה על הב"י וש"ע לעיל סימן ש"ח סל"א דכתב הטעם דחזי לאומצא בבשר סתם ולפמ"ש י"ל דמש"ה לא מקשה לר"ח מ"ט מותר לטלטל בשר חי די"ל דמה דלא חזי משום איסור דאסור למלחו ולבשלו והוה מוקצה מחמת איסור וס"ל דלא גרע מכלי דמלאכתו לאיסור דמותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו וכסברת הדרישה דלר"ש שרי אוכל המוקצה מחמת איסור לצורך גופו ומקומו ואף דר"ח כר"י ס"ל במוקצה י"ל לענין טלטול במוקצה מחמת איסור לצורך גופו ומקומו לא ס"ל כותיה כדמשני לר"ה אבל בבשר תפוח דהיינו סרוח ס"ל לר"ח דלא חזי כלל מצד עצמו ע"כ גם לצורך גופו ומקומו אסור ע"כ פריך לנו מדהוי מטלטלי בי ר"ח בר אווזא משמשא לטולא והוצרך להאריך לומר משמשא לטולא דלא נימא גם שם רק לצורך גופו ומקומו טלטלו אבל מחמה לצל נהי דהוי ככלי שמלאכתו לאיסור ג"כ אסור מחמה לצל ומשני שאני בר אווזא דחזי לאומצא דלר"ח אינו מוכרח לומר דכל בשר חזי לאומצא דלר"ח דמשנה דמפנין כר"י י"ל לר"ש מותר טבל וכל אוכל שמוקצה מחמת איסור לטלטלו לצורך גופו ומקומו ככלי שמלאכתו לאיסור וכה"ג חזינן כמה דברים דמותר לר"ש לטלטל לצורך גופו ומקומו ולר"י אסור כדאיתא בשבת דף ל"ו לענין חצוצרות ובקינה של תרנגולין וכמ"ש בתוספת שם בד"ה הא ר"י כיון דלא חזי למלאכת היתר מקצה ליה לגמרי מדעתו ע"כ אסור לר"י גם לצורך גופו ומקומו ול"ש לא אכפת לו מה דמקצהו מדעתו ומותר לטלטל לצורך גופו ומקומו גם דבר שאינו ראוי לשום תשמיש היתר וה"נ באוכל שאינו ראוי בשבת מחמת איסור דהוי ככלי שאינו ראוי לשום מלאכת היתר אבל לשמואל דמוקי למשנה דמפנין כר"ש ומ"מ טבל אסור לפנות ע"כ מודה ר"ש באוכל שהוקצה מחמת איסור דגם לצורך מקומו אסור וא"כ לר"ה דמתיר בבשר חי לטלטלו דאינו עומד לחיה ולכלבים עכצ"ל משום דחזי לאומצא לכן י"ל באמת גם לר"ח אלא דאינו מוכרח ולפי סברת המקשן דלא ס"ד דחזי לאומצא משני דגם לסברתו בר אווזא ודאי חזי לאומצא או י"ל דגם המקשן אסיק אדעתיה דחזי לאומצא אלא דס"ל כיון דעיקרו אינו עומד לאכלו באומצא רק מבושל הוי ככלי שמלאכתו לאיסור דאף דראוי גם למלאכת היתר מ"מ כיון דרוב תשמישו ועיקרו למלאכה שאסורה בשבת אסור כשאינו צורך גופו ומקומו ולפ"ז אין ראיה מטבל דשם אין בו אופן לאכלו בהיתר ועפי"ז גם דברי הדרישה נכונים די"ל כונתו כה"ג אוכל שמוקצה מחמת איסור ואין בו אופן המותר רק על צד המיעוט וע"כ י"ל מה דגם ר"ח מתיר לטלטל בשר חי היינו לצורך גופו ומקומו וע"כ פריך רק ממה דטלטלו אצל ר"ח משמשא לטולא ומשני שאני בר אווזא דרכיך וחזי לאומצא יותר ומותר גם מחמה לצל ועיין בהגהות רב"פ דבשר חי היינו שנחלט ובשר כזה היו אוכלין באומצא וע"כ בר אווזא דרכיך ראוי להרבה בני אדם ועיין בתוספת בפסחים דף כ"ד ע"ב בד"ה פרט דעוף שהוא רך וחזי לאומצא חשוב דרך הנאתו כשאכלו חי והובא ג"כ בהגהות רב"פ וע"כ הוי ככלי שמלאכתו להיתר היום דרך תשמישו דהנ"י ראוי היום בהיתר דרך הנאתו.

ס"ה אבל אם אינם בטו"ז סק"ד כתב ב"י כתב הכל בו כל דבר שגמרו בידי אדם אינו מוקצה ואית דבעי מימר שאלה התמרים שנותנין עליהם מים בגיגית וכו' שגמרו בידי אדם אם שהו כפי הצורך דכתב הדרישה מפני שכן דרכן תמיד וכה"ג כתב לבושי שרד היכי דברי לו שיתוקן בו ביום חשוב גומרו בידי אדם אף דאינו בידו אלא שהקשה מנר שכבה דאסרינן מטעם מגו דאתקצאי ולא אמרינן אם ברי לו לפי ערך השמן שיכבה בשבת מותר עכ"ל ונלע"ד דזה אינו ברי לו דשמא ישאר שברי פתילה במנורה דלכ"ע אם יש בה שברי פתילה שאסור לטלטל כדאיתא בפרק כירה דף מ"ז ע"כ אף כשלא נשאר שברי פתילה אסור לדידן דלא קי"ל כר"ש דאתקצאי ביה"ש בשעה שדולק דבסיס לשלהבת ואינו ברי לו שיסתלק המוקצה ממנו בשבת דשמא ישאר בה שברי פתילות וכבר כתבתי לעיל סימן ש"ט להוכיח דכה"ג דלא נסתלק מוקצה אחד עד שנמשך ממנו מוקצה אחר הוה בסיס ואסור גם לנער האיסור אף לשיטת הסוברים דמניח בשבת לא נעשה בסיס ומותר לנער אף לר"ש דלית לו מגו דאתקצאי ביה"ש וכן משמע מהך דשברי פתילות דמשמע אם נשאר מהנר שכבה בשבת שברי פתילות דהוה בסיס גם לר"ש וכן מבואר בירושלמי ס"פ כירה מה פליגין באותו שכבה בשגררו העכברים את הפתילה או שיש בתוכו שמן עיי"ש הרי דאם נשאר השברי פתילה בלא שמן מודה ר"ש לר"י דאתקצאי מחמת בסיס ואסור אפילו לנערה דהא אם נשאר שמן לר"י ודאי נעשה בסיס הכלי לשמן דמותר השמר לר"י אסור דאתקצאי ביה"ש ודאי דלענין השמן, ל"ל דגמרו בידי אדם דהא אפשר שיכלה כל השמן וכה"ג שוין בנשאר שברי פתילה בלא שמן ועוד לדידן ל"ה גמרו בידי אדם דשמא ישאר בו קצת שמן דאסור דאתקצאי ביה"ש כשהיה דולק והמנורה בסיס לו ע"כ נשארה המנורה אסורה כל השבת ובזה נתיישב מנהג שהנהיגו חכמי צרפת לטלטל נר שהדליקו בו באותו שבת ע"י ככר אם הונח עליו מבע"י והריב"ש הקשה עליהם דלדבריהם גם בעוד שהנר דולק היה מותר לטלטלו שאל"כ אף לאחר שיכבה יהיה אסור מגו דאתקצאי לביה"ש ועוד דהא בסיס לאיסור והיתר צריך שיהא ההיתר יותר חשוב והשמן שבנר חשוב לו עתה בשעה שדולק יותר מדבר המותר שנותן בו לפי שהוא צריך לו עתה וא"כ אף לאחר שכבה אסור מגו דאתקצאי לביה"ש והובא כ"ז בב"י סימן רע"ט ולפמ"ש מיושב הכל דבשעה שדולק ודאי השמן חשוב יותר וע"כ אסור לטלטלו אבל לאחר שכבה אף אם ישאר שמן או שברי פתילות אינו חשוב כדבר המותר שהונח עליו והוי בסיס להיתר ואיסור דמותר לטלטלו ול"ל מגו דאיתקצאי לביה"ש דהא כה"ג ברי לו שיכבה בשבת ואף שישאר שמן ושברי פתילות לא יהיו חשובים כהיתר המונח עליו א"כ לענין גוף המנורה הוי כגמרו בידי אדם דלא אמרינן מגו דאתקצאי לביה"ש וא"ש בס"ד.

ס"ז במג"א סק"ז והא דנקט רמ"א שכח היינו דלכתחלה אין להניחו בתוכו דחיישינן שמא יצא בו ע"כ הנה רמ"א לא חייש להא בטלטול רק אוסר ללבשו מה"ט וצ"ל שמא ישכח ויצא בו מלובש ולענ"ד נראה כיון דטעם ההיתר דהכיס בטל אצלו כמ"ש הרמ"א וא"כ אין מבטלין איסור לכתחלה לכן אם בדעתו לטלטלו אסור להניח בו מעות ולפ"ז אפילו במידי דאינו מלבוש כעין מוכני אסור לכתחלה.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה