ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שט
ס"ד וי"א עמ"ש בסימן רע"ט.
שכח בכתבי מהרא"י סימן קצ"ג כתב אם הניחו המוקצה לפני ע"ש נעשה שוכח בע"ש וכ"כ הרמב"ם בפכ"ה בהדיא אבל הניח המעות על הכר בע"ש אסור משמע הא מקמי הכי שרי והב"י השיג עליו דאפילו הניח בע"ש כל ששכח ביה"ש ה"ל למשרי ומרמב"ם אין ראיה די"ל כל קמי שבתא ע"ש קרי לה ולענ"ד גם מהרא"י מודה דאם נח ביה"ש המוקצה על החפץ שהונח עליו מדעתו ולא שכח דאסור ואם ודאי שכח אפילו הניחו בע"ש ע"ד ליטלו משם קודם השבת מותר רק מיירי בסתמא דלא ידעינן אם שכח בזה מחלק דאם הניח מע"ש לא תלינן ששכח משא"כ כשהניח קודם ע"ש וחילוק זה יש לו ראיה מחו"מ סימן י"א ס"ג א"ל בא במדינה עד למחר אין סומכין על השכנים שמא שכחו ולא אמרו לו וכן איתא בחו"מ סימן ע"ח ס"ד בש"ך סקט"ז דביום שמשלם זמניה אינו נאמן כל היום לומר פרעתיך תוך זמן במגו דפרעתיך היום דהוה מגו דהעזה דא"י לומר שכחת היום עיי"ש ולפיכך נקט הרמב"ם נמי דאם הניח ע"ש דאזי אסור בסתמא לכל העולם דלא תלינן ששכח אף שהוא איסור דרבנן ואתחזיק התירא.
במג"א סק"ח דמסתמא ניחא לו לענ"ד תליא בישל"מ בפא"ט ועיין ש"ך חו"מ סימן שנ"ח סק"א.
במג"א שם ונסתפק א"ז היכא שהניח הכלי תחת הנר ונפל הנר לתוכו וכו' ופירש במחצית השקל ספקו בהניח הכלי תחת הנר מע"ש וב"ה עדיין לא נפל לתוכו נר אלא כיון שהקצהו קודם ביה"ש וב"ה שיפול לתוכו נר אפשר דהוה כאלו כבר נפל לתוכו ב"ה ונקרא מניח והוי בסיס ע"כ ולענ"ד נראה לפשוט הך ספק משבת דף מ"ה ע"ב דבעיא מיניה ההיא סבא מר"י קינה של תרנגולת מהו לטלטולי בשבת א"ל כלום עשוי אלא לתרנגולן וכו' הבמ"ע דאית בה ביצה וכו' דאית בה ביצת אפרוח וכתבו תוספת שם דמבעיא לו אם מותר לנער הקינה אם חשוב שכח או כמניח ופשיט לו דהוי כמניח וזה מוכרח עיי"ש במהר"ם לובלין וא"כ גם לפי מה דמוקי בתחלה ביש בה ביצה ומשום נולד עכצ"ל ג"כ דפשיט לו דהוי כמניח והוי בסיס דאל"כ מה אמר לו כלום עשוי אלא לתרנגולין והנה עכצ"ל דהביצה נולד בשבת דאם מע"ש תו ל"ה נולד בשבת ומותר לטלטלה וא"כ לפי מה שהוכיח המג"א בסימן רס"ה סק"ב דמניח בשבת לא הוי בסיס ומותר לנער וכ"כ לעיל סימן ש"ח סק"נ א"כ לו יהא דקינה חשוב כמניח מדעת הא לא נפל בה הביצה עד שבת ועדיין יהא מותר לנער ול"ל דנולד ביה"ש דהא כל ביה"ש בעינן כמ"ש באשל אברהם סוף סימן רע"ט וכמבואר כ"פ בפרק כירה כל ביה"ש וא"כ אם גם כאן צריך שיהא מונח עליו בביה"ש צריך כל ביה"ש ועוד אם נולד ביה"ש גם הביצה לבד מותר לטלטל כמבואר בפ"ק דביצה ד"ז ע"ב בספק נולד בלילה או ביום מותר א"כ ה"כ כשנולד ביה"ש דהוי ספק יום או לילה מותר ועוד אפילו כשת"ל דהביצה אסורה משום דהספק אי יום הוא או לילה ואינו דומה להך דביצה דהספק אימת נולדה מ"מ הכא הוי ס"ס שמא יום הוא ואת"ל לילה שמא כבר לילה הוא כשנולדה וא"כ בתחלת כניסת שבת לא היה מונח הביצה בקינה ואם כן עכצ"ל אף אם נולדה ביום שבת הוי כהיה שם כל ביה"ש כיון דכלום עשוי אלא לתרנגולין והוי כמניח הקינה לפני ביה"ש כדי שתפול שם הביצה דאף כשנפלה בשבת הוי כהיה שם גם ביה"ש וצ"ל ספקו של הא"ז דלא ברירא לו אם מניח בשבת הוי בסיס וכדעת התוספת שהובא במג"א לעיל סימן ש"ח סק"כ דלתוספת ליכא ראיה דהא בהך דקינה הנ"מ אם מותר לנער בעודה עליו או י"ל דנ"מ שהיו עליו תרנגולת מבע"י ונולדה הביצה בשבת ועתה נהי דלא מבעיא לו אם מותר לטלטל עם התרנגולת דיכול להפריחן כמ"ש התוספת שם מ"מ הביצה נשארה ואם הוי כמניח הרי הוה בסיס מן ביה"ש עד עתה דהביצה נמשך מן התרנגולת וכמ"ש סברא זאת בסימן רע"ט ומוכח עכ"פ דאם הכין קינה לתרנגולת בחול והוה עליו ביה"ש וילדה ביצה בשבת בקינה דהוי בסיס ואסור לנער הקינה דעכצ"ל חדא מתלת או דמניח בשבת הוה בסיס או מניח מבע"י ע"ד שיפול המוקצה לתוכו בשבת הוי בסיס או כיון דגם ביה"ש היה בסיס אף דזה נסתלק ובא במקומו מקצה אחר הוי ג"כ בסיס אף לר"ש דשם בשבת לר"ש קאי עיי"ש ומזה נ"מ למ"ש בסימן רע"ט ס"ב בד"ה ואם נתנו הלחם.