ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שז
ס"ה דיש מקילין אפילו מלאכה דאורייתא זהו דעת בה"ג הובא ברי"ף פר"א דמילה ובתוספת פ"ק דגיטין דף חי"ת עמ"ש שם ושייך לכאן ואם נתקלקל צוה"פ מותר לומר לגוי לעשות עניבה אבל לומר לו שיעשה מלאכה דאורייתא צע"ג וכ"כ אשל אברהם וגם בשו"ת פ"מ ח"א שאלה למ"ד נראה דלא סמך להתיר לומר לו לעשות מלאכה דאורייתא גם י"ל ממ"נ אם יוציאו במזיד א"א לאדם חטא שיזכה חברך ואם בשוגג הא עכשיו ליכא ר"ה ואיסור דרבנן בשוגג קיל.
ס"א ודבר דבר שלא יהיו דבורך של שבת כדיבורך של חול הלכך אסור לומר דבר פלוני אעשה למחר או אקנה למחר בשבת דף קי"ג ע"ב ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת כדיבורך של חול פרש"י כגון מקח וממכר וחשבונות והקשו בתוספת דהא כבר נפקא ממצוא חפציך ונלע"ד דהנה בדף ק"נ אמר אבל אומר אדם לחברו הנראה שתעמוד עמו לערב פרש"י דשניהן יודעין דלשוכרו לפעולתו מזהירו ומ"מ כיון דלא מפרש להדיא הוי רק הירהור עיי"ש ובתוספת רי"ד חולק שם וס"ל דמותר לומר לחברו שיעמוד עמו לערב לשכור לו פועלים דשכירות פועלים הוי רק דיבור ואמירה ולומר שישכור למחר הוי רק אמירה דאמירה דלא חשוב רק כהרהור ואינו אסור רק לומר דבר פלוני אעשה למחר דהוי דיבור דעשיה עיי"ש והנה רש"י חלוק עמו וכ"ד כה"פ כרש"י כדלקמן בסימן זה וזה כונת רש"י גם כאן דממצוא חפציך ילפינן מקח וממכר אף בדיבור לבד לפסוק המעות וכן לשכור פועלים בדיבור לבד וכן לחשוב חשבונות אבל לומר למחר אמכור ואקנה בדיבור או אשכור פועלים או אחשוב חשבון זה עדיין לא השמיענו ואולי היה נאמר ודבר לבד הוה אמינא שלא לומר אעשה למחר אבל אקנה ואמכור ואשכור ואחשוב למחר דהוי אמירה דאמירה ה"א דמותר וכשיטת תוספת רי"ד דזה חשוב רק כהרהור ע"כ אמר ודבר דבר היינו דיבור של דיבור שלא ידבר היום בשבת שידבר מחר דיבור האסור היום וזה כונת הטור והמחבר ודבר דבר וכו' הלכך אסור לומר דבר זה אעשה למחר או סחורה פלונית אקנה למחר דלכאורה קשה תרתי למה לי ואם יש רבותא באחד מהן מנ"ל באחת תרתי אבל הוא הדבר אשר דברתי ודבר היינו מלומר אעשה למחר וכשהוא נאמר ודבר דבר ע"כ לאסור ג"כ דיבור של דיבור דהיינו אקנה למחר אפילו ע"י דיבור לבד לפסוק דמים וכדומה והרהור דמותר ממילא ילפינן מדכתיב ודבר דיבור אסור הרהור מותר וזה כונת רש"י כגון מו"מ היינו לדבר מן מו"מ שיעשה למחר לא שיעשה היום מו"מ.
ס"י מותר לומר לחברו שמור לי פירות שבתחומך ואשמור לך פירותיך שבתחומי הנה הקשו אחרונים כיון דקי"ל שמור לי ואשמור לך הוי ש"ש א"כ הוי שכר שבת אף דודאי הוה ש"ש וכדמוכח ממורדת דפוחתין לה מכתובתה ה"נ עיי"ש וכבר כתבתי לעיל סימן ש"ו בשם הריטב"א דלנכות מחובו בעד שכר שמירה באמת אסור ובעיקר הקושיא נ"ל כיון דשכר שבת דאסור פרש"י בכתובות דף ס"ד גזרה משום מו"מ ושכירות ומו"מ גופא דאסור גזרה שמא יכתוב והכא לא שייך למגזר כיון דכל עיקרו מפרש להדיא שמור לי פירות שבתחומך ואני אשמור לך פירות שבתחומי הרי דמשום איסור התחום עושה כן ואיך ישכח שבת וכמ"ש הטור לעיל סימן ער"ה דמותר לקרות במה מדליקין לאור הנר שהרי הוא מזכיר איסור שבת ואיך ישכח.
סי"ב זימן אורחים אפילו אם הוא כתוב על כותל גבוה הרבה גזרה שמא יקרא בשטרי הדיוטות והב"ח הקשה על הטור שכתב ג"כ הכי דהא גם לחשש שמא ימחוק אסור בכותל גבוה כדלעיל סימן ער"ה ועל הלבוש קשה יותר שפתח ואמר גזרה שמא ימחוק וגזרה שמא יקרא בשטרי הדיוטות לפיכך אפילו כתוב בכותל גבוה הרבה אעפ"י שאין לחוש שמא ימחוק אסור מגזרה דשטרי הדיוטות עיי"ש והרי בסימן ער"ה פסק הלבוש אפילו גבוה הרבה אסור לקרות לאור הנר שמא יטה עיין במשבצות וז"ל הגמרא דף קמ"ט מ"ט רב ביבי אמר גזרה שמא ימחוק אביי אמר גזרה שמא יקרא בשטרי הדיוטות מ"ב א"ב דכתב אכותל ומידלי למ"ד שמא ימחוק ל"ח ולמ"ד שמא יקרא חיישינין ולמ"ד שמא ימחוק ניחוש שמא יקרא ותו לשמא ימחוק ל"ח והתניא לא יקרא לאור הנר ואמר רבה אפילו גבוה וכו' אלא א"ב דכתב אכותל ומיתתי למ"ד שמא ימחוק חיישינן למ"ד שמא יקרא ל"ח דגודא בשטרא לא מחלף ולמ"ד שמא יקרא ליחוש שמא ימחוק וכו' אלא לעולם דכתב אכותל ומידלי ודקשיא לך דרבה דרבה תנאי הוא עכ"ל הנצרך ועיין תוס' פירש הר"ר פורת והקשו תוס' אמאי דקאמר אלא א"ב דכתב אכותל ומיתתי כיון דס"ד דכ"ע אית להו דרבה אף במידלי אסור ועוד הקשו ראשונים למאי דמסיק לעולם בכותל ומידלי והיינו א"ב הראשון כפירש הר"ר פורת דמתחלה הקשה הש"ס שני קושיות על א"ב זה למ"ד שמא ימחוק ניחוש שמא יקרא ותו לשמא וכו' ועתה אינו מתרץ רק קושיא שניה ותוס' נמי הקשו דהל"ל דר"ב ואביי לית להו דרבה ופליגי בגודא אי מחליף בשטרא עיין מהרש"א והרי"ף ורא"ש כתבו דלית הלכתא כר"ב משום דפליג עליה רבה והקשה בק"כ שם הא אביי נמי פליג ע"כ על רבה מדאמר שמא יקרא במידלי אכותל ולא אמר טעמא שמא ימחוק אף במידלי כרבה עיי"ש ונלע"ד דמבואר בפרק כלל גדול דמוחק אינו חייב רק כשמוחק ע"מ לכתוב במקומו וא"כ הכא לפי פירש"י דיראה שלא זימן לכל האורחים די מאכל ימחוק שלא יקראם השמש א"כ אינו ע"מ לכתוב והוי רק דרבנן ולפ"ז קשה מה פריך מדרבה דשמא יטה הוי חיוב חטאת והחמירו בתקנתם דלא למפלג וצ"ל דה"נ החשש דימחוק ע"מ לכתוב ואתי לחיוב חטאת או כמ"ש בירושלמי פרק כ"ג דמוחק קוצו של דלית לעשותו ריש חייב משום מוחק וכותב ה"נ אפשר לחוש דימחוק על אופן כזה אף דרחוק קצת חששא זאת כצ"ל ע"כ אלא דא"כ מה פריך ולמ"ד שמא ימחוק ליחוש שמא יקרא אולי לשמא יקרא לא חייש למגזר משום דרבנן אבל שמא ימחוק חשוב לו חשש חטאת אלא די"ל דבאמת לא קשה רק קושיא חדא ומקשה בממ"נ אם חשש דימחוק שיעשה חיוב חטאת קשה דרבה ואם אינו חשש רק שיעשה איסור דרבנן קשה ליחוש שמא יקרא והנה לפי א"ב הראשון דמ"ד שמא ימחוק בא להקל במידלי אכותל ולא חייש לשמא יקרא מנ"ל להקל אם שמא ימחוק ג"כ היינו חשש דיעשה איסור דרבנן ה"נ יש לחוש לשמא יקרא כדפריך הגמרא אלא אם שמא ימחוק היינו באופן דחייב חטאת ה"ט דלא חייש לשמא יקרא דס"ל דאין הוכחה ממתניתין דגזרו משום איסור דרבנן די"ל משום חשש דאורייתא לבד גזרו ומ"ד שמא יקרא ע"כ ס"ל דגם בחשש מחיקה ליכא רק איסור דרבנן דלחוש שימחוק ע"מ לכתוב או כההא דירושלמי לא ס"ל לחוש לזה דרחוק הוא וע"כ מה לו חששא דמחיקה או דיקרא שניהן רק דרבנן אמנם לפי א"ב השני דכתב אכותל ומיתתי דמ"ד שמא ימחוק חיישינין ולמ"ד שמא יקרא ל"ח דגודא בשטרא לא מיחלף אצ"ל לפ"ז דמ"ד שמא ימחוק ה"ט דיעשה איסור תורה ופליג בזה עם מ"ד שמא יקרא דלמה נשוי פלוגתא בזה דבלא"ה כיון דלמ"ד שמא ימחוק מחמיר לחוש גם בכותל אף אם דרבנן חשש מחיקה מ"מ לא גרע מחשש דיקרא בשטרי ואדרבה אמ"ד שמא יקרא פריך הגמרא ליחוש שמא ימחוק אף את"ל דמחיקה ג"כ רק דרבנן לא קיל מקריאה וע"כ אמר א"ב דכתב אכותל ומיתתי דלפ"ז מחיקה לתרוייהו רק איסור דרבנן וגם לרבה לא אסרינן במידלי ואח"כ מסיק אלא לעולם דכתב אכותל ומידלי וכא"ב ראשון ודקשיא לד דרבה תנאי הוא וכיון דקושיא אחת מתורצת ממילא ל"ק קושיא האחרת דלא אתיא רק בממ"נ דעכשיו שפיר אמרינן דמ"ד שמא ימחוק ס"ל דהוי חששא דאורייתא משא"כ שמא יקרא אינו רק דרבנן ומנ"ל לגזור משום חשש דרבנן ואי דקשיא לך אם דאורייתא מדרבה לא ס"ל דרבה אבל אביי דאמר שמא יקרא ס"ל דחשש מחיקה אינו ג"כ רק איסור דרבנן דמוחק סתם פטור וא"כ מה לי מחיקה או קריאה וע"כ יש לחוש לתרווייהו וגם במידלי אסור ול"פ כלל אם מיחלף גודא בשטרי דלתרוייהו בכתיבה מיחלף ובחייק לא מחלף וע"כ לפ"ז מה דאביי חידש טעם דשמא יקרא כדי לאסור במידלי ומשום מחיקה הוי מותר לא משום דס"ל דלא כרבה אלא משום דלאביי מחיקה רק דרבנן וגם רבה מודה וע"כ קאמר הרי"ף דר"ב פליג אדרבה וע"כ אנן דפסקינן כאביי במידלי ליכא למיתסר רק משום שמא יקרא ולא משום שמא ימחוק דבדרבנן גם רבה מודה ובלא מידלי באמת אסור משום תרי טעמי משום מחיקה ומשום קריאה דתרוייהו דרבנן וא"ש דברי הטור ומחבר ולבוש ויש להמתיק זה יותר לפמ"ש הר"ן בפרק כירה דף מ"ד בהך דאי לא שנית ליה אתי לכבויי דגרסת הרי"ף דאי לא שרית ליה טילטול דרבנן אתי לידי כיבוי דאורייתא וכתב הר"ן ל"ד דאורייתא דהא קי"ל כר"ש דמשאצ"ל פטור והכא א"צ לכיבוי אלא בשביל המת אלא דמ"מ עיקר כיבוי דאורייתא כגון מכבה עצים לעשות פחמים שהוא כבוי הצריך לגופו עיי"ש וא"כ ה"נ י"ל דנהי דמחיקה סתם פטור מ"מ עיקר מחיקה דאורייתא במוחק ע"מ לכתוב וס"ל לר"ב דמשום מחיקה גזרו דמשום דעיקר מחיקה דאורייתא הוי גזרה משום דאורייתא משא"כ קריאה בשטרי הדיוטות עיקרו רק מדרבנן ודברי קבלה משום ממצוא חפציך ואביי ס"ל כיון דמחיקה זאת רק דרבנן חשוב גזרה משום דרבנן ובזה אזיל כל השקלא וטריא דש"ס על דרך הנ"ל אם חשבינן מחיקה דאורייתא הל"ל לא פליג בדרבה ולפ"ז מ"ש המג"א בס"ק י"ז דבולטת אסור דגזרינן שמא ימחוק זה א"ש ומוכרח מדכתב המחבר שוקעת ש"מ בולטת אסור אף דגם בולטת בכותל הוי תרי שינויים ולא מיחלף בשטר כשוקעת מ"מ יש לחוש שמא ימחוק דעכ"פ לא קיל מחשש דשמא יקרא לכ"ע אבל מה דסיים המג"א ואפילו גבוה הרבה דלא פלוג כדלעיל סימן ער"ה אינו מוכרח לדידן דפסקינן כאביי חשבינן חשש מחוקה גזרה משום איסור דרבנן ודי לנו למגזר היכא דאיתא החששא ממש ולא במידלי ומשום לא פלוג וכלבוש ועיין בפרמ"ג באשל אברהם סימן ש"ם.
סק"ז נסתפק בהיה כתוב איזה ענין שחייב הוא או חברו חייב לו ורוצה למחוק זה אפשר דחייב אף שאינו מוחק עי' לכתוב ב' אותיות עיי"ש וה"נ במוחק איזה אורח אף דאינו רוצה לכתוב במקומו יש ספק זה וי"ל הממ"נ עד"ז ודו"ק.
מג"א ס"ק ט"ז כתב ב"ח מה שנוהגין שהשמש קורא לסעודה מתוך הכתב אסור דנהי דלשמא ימחוק ליכא למיחש אלא כשבעל הסעודה בעצמו קורא מ"מ איכא למיגזר משום שמא יקרא עכ"ל ואני אומר מנהג ישראל תורה הוא דהא חשבונות של מצוה שרי וכו' ובשו"ת שבות יעקב ח"ג סימן ב"א דחה דבריו דא"כ למה טרח הש"ס במאי פליגי ומדחיק הרבה לימא ברווחא בלא שום קושיא דא"ב סעודת מצוה דלמ"ד שמא ימחוק אסור כמו דאסור לקרות לאור הנר שמא יטה ולמ"ד שמא יקרא בשטרי הדיוטות מותר בסעודת מצוה עיי"ש ולק"מ דא"כ עדיין תקשי קושיות הש"ס ולמ"ד שמא יקרא ליחוש שמא ימחוק אמנם במור וקציעה הובא בשערי אפרים ש"י סימן ל"ג כתב דגם בשמוש שייך חשש דימחוק וי שכבר זימן וא"כ צ"ע על מה שנוהגין להתיר לכן נלע"ד כיון דעתה נהגינן לכתוב בכתב משיטא דאינו חייב משום כותב ומוחק כמ"ש המשבצות כאן סק"י דבזה ליכא חשש דשמא ימחוק רק דהמשבצות דחה זה דהא כל מחיקה רק מדרבנן דאינו מוחק ע"מ לכתוב ומ"מ אסרו שמא ימחוק ולפמ"ש לעיל א"ש דזה רק לרב ביבי דחושבו לאיסור דאורייתא אבל אביי ס"ל באמת דלא חשיב רק איסור דרבנן ולא חמיר מחשש דשמא יקרא בשטרי הדיוטות ולא אסרו רק במילי דרשות ועיין בסימן ש"ו בפרוו"ו באשל אברהם ס"ק י"ב וגם לולא מ"ש לעיל מ"מ י"ל דבכתב משיטא אין לאסור משום שוא יונחוק כיון דהכתיבה ומחיקה בכתב משיטא רק דרבנן כל עיקרו משא"כ בכתב גמור אף דמוחק שלא ע"מ לכתוב במקומו גם כן אינו אסור רק מדרבנן מ"מ זה עיקר המעשה יש בו חיוב דאורייתא רק מצד הכונה פטור וגזרינן מחמתו כמ"ש הר"ן בפרק כירה דף מ"ד גבי כבוי דגזרינן מחמתו אף דהוה משאצ"ל דעיקר הכבוי אסור דאורייתא רק מכח כונתו שא"צ לגופה פטור עיי"ש ועוד דשאני תרי דרבנן וחד דרבנן כמבואר בכמה דוכתי וה"נ נהי דמצינו שגזרו משום שמא ימחוק דהוי דרבנן מנ"ל להוסיף חידוש בכתב משינא למגזר משום חששא דתרי דרבנן לפ"ז בעה"ב עצמו ג"ב רשאי לקרות בסעודת ווצוה ולדברי רטב"ם שבפרק כ"ג דלקרות בשטרי הדיוטות ג"כ הטעם שמא ימחוק א"כ בכתב משיטא יש לומר גם בסעודת הרשות וגם בעל הבית מותר לקרות ועיין בשבות יעקב דהמנהג להקל גם בסעודת הרשות ולפמ"ש כל מן דין סמוכו לנו.
מג"א ס"ק י"ז בולטת אסור דגזרינן שמא ימחוק וכתב בנתיב חיים דקשה דהלא המחבר לא ס"ל כן דהא נותן טעם שמא יקרא ונראה דהמחבר ג"כ ס"ל לטעם דשמא ימחוק אך בשנים לא גזרינן כדלעיל סימן ער"ה לכן נו"ט שמא יקרא בשטרי הדיוטת דשייך אפילו בשנים עכ"ל ולכאורה לא הועיל בזה דהמחבר לעיל סימן ער"ה כתב אין פולין ואין קורין לאור הנר והדר אמר שנים קורין והשמיט עולין וכתב שם המג"א דלא הותר לשנים רק לדבר מצוה א"כ קשה הכא ממ"נ אם לדבר הרשות גם לטעם דשמא ימחוק אסור בשנים ואם בדבר מצוה גם לטעם דיקרא בשטרי הדיוטת מותר כמ"ש המג"א ס"ק ט"ז ונלע"ד לפמ"ש התה"ד הובא במג"א סימן תמ"ז סק"ה דלא החמירו בלא פלוג כמו בגוף הגזרה וע"כ י"ל נהי דבדבר הרשות החמירו לאסור גם בשנים היינו בגוף הגזרה אבל במידלי דחשש רחוק שימחוק רק לא פלוג מ"מ בשנים לא מחמירינן ולפ"ז ה"ה דפולין לאור הנר הנתון בכותל במקום גבוה אם שנים הם אכן מדברי רשב"א בפרק שואל דף קמ"ט מבואר דלטעם דלא יקרא בשטרי הדיוטת גם שנים אסורים ולטעם דשמא ימחוק שנים מותרין גם בלא מידלי ולפי דברי המג"א דבדבר מצוה גם בשטרי הדיוטת מותר לקרות א"כ מוכח מהרשב"א דשנים מותרין גם בדבר הרשות.
והנה מדברי הרשב"א הללו לכאורה תקשי גם למה שכתבתי לעיל דלמסקנא ר"ב ס"ל דשמא ימחוק ויעשה איסור תורה ולכן לא ס"ל שמא יקרא בשטרי הדיוטות כלל דהוה רק חשש דרבנן דלפ"ז תקשי לר"ב ברייתא דמונה אדם האורחין מכתב שע"ג כותל ולא מע"ג טבלא ופינקס דאם לא מידלי גם מע"ג כותל אסור ואם מידלי גם מע"ג טבלא ופינקס מותר ואם חייק מוחק ג"כ גם בטבלא מותר ותירץ רשב"א ל"ש לפמ"ש עיי"ש אמנם י"ל דהא הרז"ה כתב לפי שיטתו דפירש הברייתא מכתב שע"ג הכותל דמידלי ור' אחא הוא דלית לו דרבה אבל לא מכתב שע"ג טבלא ופינקס גזרה שמא ימחוק ע"כ והנה מה דהוצרך לומר דע"ג טבלא אסור משום שמא ימחוק ולא משום שמא יקרא ה"ט דס"ל דלמסקנא גם טבלא ופינקס לא מיחלף בשטרא כמ"ש שם ובמלחמות שם כתב שהוא טעות גדול שא"כ אף בטבלא ופינקס דמידלי מותר דומיא דכותל דשרי ואי דמיתתי גם בכותל אסור אבל בחידושי רמב"ן שכתב אח"כ דהביא שם שבמלחמות פירש הסוגיא ושם בחידושיו פירש באופן אחר וס"ל ג"כ דלמסקנא טבלא ופינקס לא מיחלף בשטרי וברייתא דמחלק בין כותל לטבלא מיירי בכותל ומידלי וה"ה בטבלא ופינקס אי מידלי דשרי רק אורחא נקט תנא ע"כ הודה להרז"ה באוקימתא דהך ברייתא דאינו טעות דאורחא דמלתא כך הוא דטבלא ופינקס הם וותיתאי וזה טעם הרז"ה ג"כ או די"ל דהרז"ה ס"ל דבטבלא ופינקס גם מידלי לא מהני לכ"ע כיון דיכול ליטלם משם ולא שייך לומר כשיביא סולם ליטלם ידכר דהא אינו איסור בנטילתם כמ"ש בב"י ס"ס ש"ח וכמו דאין מניחין נר ע"ג דקל ביו"ט שמא ישכח ויעלה ע"ג האילן ליטלם וישתמש באילן ה"נ יטלם וכשיהיו בידו ימחוק ע"כ לא חלקו ואסרו לגמרי אבל בכתב על הכותל א"א לימחק רק כשיטול סולם ויעלה ואדהכי מידכר ובנר דמוקצה הוא ולא יעלה ליטלו כמו דמניחין נר ע"ג דקל מע"ש מה"ט ע"כ לא חשו שיעלה בסולם להטות דאדהכי מידכר וכן מוכח מדקאמר הש"ס מתחלה א"ב דכתב אכותל ומידלי דעדיין לא ידע מהך דגודא בשטרי לא מיחלף א"כ למה נקט כותל כלל הל"ל א"ב דמידלי הכתב יהיה איך שיהי' ל"ח שמא ימחוק אע"כ דס"ל דאין להתיר גם במידלי רק בכותל אפילו למאי דלא ס"ל כרבה ומשום שמא ימחוק לבד והצריכו שיכתוב מע"ש במקום שלא יהא באפשרי לימחק כשיעמוד הקורא למטה ולפמ"ש למעלה דר"ב חייש דימחוק ע"מ לכתוב במקומו זה א"א ע"י קנה ארוכה בניקל כ"כ אבל בטבלא ופינקס התלוים ע"ג הכותל יכול בקל להורידם ע"י קנה ולמחוק משא"כ בנר שיש בו שמן א"א להפילו לארץ דישפוך השמן וא"א שיטה רק אם יעלה בסולם ואדהכי מידכר באיסור שבת וכיון דדברי רז"ה א"ש גם למ"ש לק"מ והנה לא תיקשי עוד למ"ש דלמה לא נשאר בא"ב דחייק בטבלא ופינקס ומה דפריך למ"ד שמא ימחוק ליחוש שמא יקרא לימא דס"ל שמא ימחוק הוי חששא דאורייתא ולא שמא יקרא לק"מ דעדיין איך יפרנס ברייתא דמחלק בין כותל לטבלא למאי דלא ידע דרבה תנאי הוא וכשמסיק הך דרבה תנאי נשאר בא"ב הראשון ולעולם די"ל גם א"ב זה וכמ"ש הרמב"ן לפי שיטתו עיי"ש.
ולשון התוספתא פ"ח דשבת מונה אדם את אורחיו כמה מבחוץ כמה מבפנים וכמה מנות צריך שיתקן להם מן הכתב שע"ג הכותל אבל לא מן הטבלא ולא מן הפנקס כדרך שהוא עושה בחול עכ"ל וקשה לר"ב דטעם דשמא ימחוק מה עניינו כדרך שהוא עושה בחול ונראה לפמ"ש הא"ר בסימן ער"ה הובא במחצית השקל שם סק"ב די"ל מה שאין דרכו כך בחול ואית לו הכירא לא אסרו משום לא פלוג לפ"ז י"ל בטבלא ופנקס אף כשמניחן בגובה ליכא הכירא דגם בחול דרך לפעמים להניחן בגובה שלא ישלטו בהן ידים בפרט בשעת הכנסת אורחים הרבה כבדהו וחשדהו משא"כ כשכתוב על הכותל למה יטרח לעלות בסולם ולכתוב ואין זה דרך חול ואיכא הכירא ע"כ לא אמרינן ל"פ ולפ"ז צ"ל בנר דאפילו גבוה הרבה דאוסר רבה היינו ג"כ אפילו באופן דאין דרכו כך בחול כלל וכת"ק דרב אבא בפ' שואל שם דכתוב בכותל בגובה דאוסר דמ"מ ל"פ (ולפ"ז מוכח כהאוסרין בסימן ער"ה גם בסגור במפתח אף דאין דרכו כך בחול דהא הך ברייתא אתיא כרב אחא למ"ד שמא ימחוק כמ"ש הרז"ה ורמב"ן אלא דהמתירין דשם י"ל דס"ל כפירש התוס' ורשב"א בהך ברייתא ועכ"פ) ודברי הרז"ה נכונים וא"ש ג"כ א"ש ודו"ק ובירושלמי ספ"א דביצה מטלטלין פינקס לכסות בו כלי הובא בב"י ס"ס ש"ח וא"כ י"ל שיעלה בסולם ליטלו לכסות בו כלי דזה מותר ואח"כ ישכח וימחוק וע"כ בזה לכ"ע ל"פ ואסרו לקרות מתוך הכתב בשבת ויעשה מע"ש באופן ההיתר כיון דאסור לקרות מתוך הכתב שבפינקס ממילא לא יכתוב בו מע"ש.
סכ"א במג"א ס"ק כ"ט אלמא מותר לומר לעכו"ם לאכול ג"ה ומעשים בכ"י שאנו מאכילין עבדינו טרפות עכ"ל י"ל דמבואר באחרונים דאסרו אמירה לעכו"ם דהוי כשלוחו של ישראל ולפי דיש שליחות לעכו"ם לחומרא ואינו בר חיובא יש שלד"ע ואפילו כשעושה מעצמו לצורך ישראל הוי כשליחו ויש לחוש שיצוהו ועיין בהג"מ פ"ו מה"ש וכ"ז לא אסרו אלא כשיש לישראל הנאה ובמאכל דגם למ"ד יש שלד"ע מודים באומר לשליחו אכול חלב דאשלד"ע כמבואר בקדושין דף מ"ג א"כ לכ"ע ליכא שבות.
סכ"ב בהג"א שהישראל עומד במג"א ס"ק ל"ג הקשה מסימן רמ"ד דבמכס אסור לישב ולשומרו ולע"ד שם אסור משום ממצוא חפצך אבל הכא שומר שיעשה בהכשר דהוי חפצי שמים ולפ"ז מתורץ קושיות הש"ך בסימן קט"ו על הרמ"א דשם דלמד מאגודה זה דהגבינות מותרין והקשה הש"ך דלמא האגודה לא קאמר רק לענין איסור שבת דמותר לשמרו שלא יעשה איזה זיוף עיי"ש ולפמ"ש א"ש דא"כ אסור כהך דסימן רמ"ד משום ממצוא חפציך.