אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שו

סימן שה

ס"ד במג"א סק"ז אבל אם פוחתין לו מהחוב כל יום כך וכך לא מקרי שכר שבת בכיוצא בזה עכ"ל נראה כונתו דוקא בקנס וכה"ג דבאמת אינו שכר שבת רק במוסיף מחזי כשכר שבת ולא כפוחת אבל בשכר ממש גם לפחות אסור דזה ודאי שכר שבת וכן מבואר בריטב"א שבא"ז בכתובות שם.

בטור כתוב אסור ליטול שכר שבת ובגמרא איתא אין נותנין ותמה הב"ח למה שינה ונ"ל. כונתו כיון דלצורך מצוה הוא ה"ל להתיר אם א"א בע"א אלא דזה מצד הנותן אבל המקבל בידו שלא ליטול ואסור גם לצורך מצוה וכמ"ש הטו"ז ביו"ד סימן ק"ס ס"ק כ"א

ס"ה אסור להשכיר חזנים להתפלל בשבת ויש מי שמתיר ובסימן תקפ"ה כתב הנוטל שכר לתקוע בר"ה או להתפלל ולהיות מתורגמן בשבתות ויו"ט אינו רואה סימן ברכה וכתב המג"א אבל איסורא ליכא והקשו דהכא מוכח דדעת המחבר לפסוק כדיעה ראשונה כדרכו תמיד דדעתו כדיעה שמביא בסתם בראשונה ועיין מחצית השקל ונלע"ד דנהי דבשבת דעתו להחמיר מ"מ ביו"ט שני יש להקל דהוי ספק חול וכל עיקרו רק מדרבנן ולכמה דברים קיל משבת ויו"ט ראשון ובספק פלוגתא ודאי יש להקל וא"כ ממילא יש להתיר בשוכר בהבלעה לשבתות ויו"ט כיון דנכלל בו יו"ט שני משא"כ הכא דכתב רק להתפלל לשבת ולענין לתקוע בר"ה בלא"ה י"ל דהוה מצוה דאורייתא ודו"ק ועיין סימן תצ"ו ותצ"ז ס"ד.

ס"ו ולפסוק צדקה במג"א ס"ק י"א ואע"ג דאין מקדישין וכו' לע"ד י"ל לפ"ד הרא"ש בחו"מ סימן רי"ב ס"ח דנדר צדקה בלבו אינו נדר ואם הקדיש בלב הוה הקדש א"כ י"ל כיון דהרהור מותר כדלקמן ס"ח א"כ אין צורך לנדור בפיו רק בצדקה ולא בהקדש וכן בעירוכין דהוי, להקדש די בגומר בלבו א"כ אין מצוה נעשית בדיבורו דוקא ע"כ לא התירו הדיבור בהן רק בצדקה ואף דאם לא אמר בפיו א"א לכופו כמבואר בחו"מ שם וביו"ד סימן רכ"ח מ"מ לא חשו לכך דאם יתחרט יכול לשאול על נדרו ולרשיעי לא חיישינן דל"ש כ"כ שיקדיש ברצונו ואח"כ יחזור בו ולא ישאל על נדרו ונצטרך לכופו.

במג"א ס"ק ט"ו הכרזת המצות דמי למו"מ והיה נראה לאסור וכו' לע"ד י"ל דשני טעמים יש במו"מ כפרש"י ר"פ משילין משום ממצוא חפציך ומשום שמא יכתוב והנה במצוה חפצי שמים מותרין ולשמא יכתוב י"ל בציבור דאית בו לכל הפחות עשרה לא חשו כדאיתא בשבת דף קמ"ז והובא לעיל במג"א סימן ש"א ס"ק נ"ח דעשרה בני אדם מדכרי אהדדי.

שם דאסור ליתן מתנה לחברו ביו"ט או בשבת אא"כ לצורך מצוה ע"כ צ"ע אם כמו"מ הוא גם למצוה אסור דאין מעריכין ואין מקדישין אלא דזה י"ל דשם אין הדיבור מצוה וכמ"ש לעיל מ"מ קשה דהא לשכרו ולהזכיר סכום מעות אסור גם במצוה כדלעיל ס"ו ועו"ק דא"כ למה מקני רשותא בשבתא אסור הא לצורך שבת שרי כמ"ש המג"א ונראה דבמו"מ יש שני טעמים משום חפציך ושמא יכתוב משא"כ מתנת מטלטלין א"צ לכתוב דזה מושכו ותופסו וכ"כ בישע"ק וא"כ ליכא רק משום ממצוא חפציך ולמלוה שרי דהוה חפצי שמים משא"כ להקדיש ולהעריך דאינו מוסרו ליד הקדש שייך שמא יכתוב וכן במקני רשותא בקרקע שייך שמא יכתוב ואפילו למסור לגזבר יש חשש דשמא יכתוב כיון דאינו שלו רק גזבר וזוכה להקדש ולפ"ז לזכות מתנה ע"י אחר בשבת גם לצורך שבת ולצורך מצוה אסור וצ"ע מה שנוהגין להביא בשבת לביהכנ"ס ס"ת או עטרה וכדומה והטו"ז סק"ב תירץ דכבר הקדישו בביתו ועדיין קשה דאז לא יצא עדיין מרשותו ובידו למתשל עלה וחשוב כשלו כמבואר בפסחים דף מ"ו ועתה בשבת כשמביאו לביהכנ"ס נמסר לציבור ונגמר ההקדש דתו אין בידו למתשל והוי ממש הוצאה מרשותו וכן מ"ש המג"א בס"ק י"א דהקדשות שלנו אינו יוצא מרשותו דיש להמקדיש ג"כ חלק בו קשה דמעיקרא היתה שלו לבדו ועתה זכו בו גם הציבור ואטו מו"מ להשתתף עם אחר מותר לכן נלע"ד כיון דנעשה בכנופיא של ציבור דלכל הפחות הם עשרה ליכא חשש שמא יכתוב וכמ"ש לעיל ומשים ממצוא חפציך ליכא דהוי חפצי שמים אף אם כבר הקדישו דעתה תו לא מצי למתשל ע"י מסורה לציבור ולפ"ז כשלא הקדישם בביתו בחול שפיר דמי.

סי"א במג"א סק"כ עמ"ש בחידושי לגיטין ד"ח לתרץ קושיות המג"א על הרמב"ם ושייך לכאן.

סי"ג להכריז יין ובלבוש כתב דנוהגין להתיר גם להכריז הסכים ומשום דה"ל חפצי שמים והקשה מג"א דלהזכיר סכום אסור כדלעיל ס"ג ולפיו"ש י"ל דלהזכיר סכום הוי דרך מו"מ ואסור משום שמא יכתוב ובכנופיא של ציבור לא חשו ומשום חפציך אין איסור דהוי חפצי שמים.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה