ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שה
במה בהמה יוצאת בשבת כתוב במג"א בסימן זה ס"ק ט"ז דאם הבהמה מעצמה יצאה לחוץ ומשאה עליה שלא ע"י אדם א"צ למנעה הבעל ברלב"ח ע"כ ובאמת חפשתי ברלב"ח ולא מצאתי שיאמר כן רק לענין הבהמה והכלים כרגלי הבעלים דאם מעצמה יצאה חוץ מתחום בעליה א"צ למנעה ואין אסור רק להוליכה בידים עיי"ש בסימן כ"ח וזה מבואר גם כן בפרק במה בהמה דף נ"ג ע"ב היתה עומדת חוץ לתחום קורא לה והיא באה ופרש"י דלא מוזהר היא על תחום בהמתו ובלבד שלא יביאנה ממש בידו ועיין מג"א ס"ק ח"י אבל לענין משא לא נזכר במהרלב"ח כלום אמנם בתוספת רי"ד פרק מי שהחשיך העלה דאם הטעינה משא מע"ש ע"ד שתצא בשבת אינו מוזהר על שביתת בהמתו רק אם מחמר אחריה בשבת שמחמתו אזלא אבל בלא"ה שרי כמו כל המלאכות דמותר להתחיל מע"ש ונגמרין ממילא בשבת ומעשה בהמתו נמי כמלאכה הנעשית מאליה דמי ולא אסרה רחמנא מלאכת הבהמה אלא כשמטעינה בשבת או ששם עתה לחרוש ולדוש בשבת עיי"ש ובאמת תוספת ר"פ ב"א לא ס"ל כן דכתבו דאדם מוזהר על שביתת בהמתו דכתיב למען יניח ומיהו לאו דל"ת מלאכה אתה ובהמתך ליכא אלא במחמר אחר בהמתו כדמוכח בריש מי שהחשיך עיי"ש ושיטתם צ"ע דא"כ עדיין מה פריך בפרק מי שהחשיך דף קנ"ג ע"ב אין עמו נכרי מניחו על החמור והלא מחמר ורחמנא אמר ל"ת וכו' הא מוזהר גם בלא מחמר וכן בפ"ק דע"ז דף ט"ו גזרה משום נסיוני דה"ל מחמר אחר בהמתו בשבת ושם נדחקו תוספת למה נקט מחמר ור"ן חידש מחמת כן דמחמר אסור גם באין הבהמה שלו ובאמת שם בע"ז ובכ"ד איתא מחמר אחר בהמתו וילפינן לה מל"ת מלאכה אתה ובהמתך כמ"ש רש"י ומוכח כן במי שהחשיך שם אבל לשיטת תוספת רי"ד א"ש ומדויק הכל אמנם גם שיטתו צ"ע דהא אין החמור יוצא במרדעת אא"כ קשורה לו מע"ש כמבואר בפרק ב"ב דף נ"ג ולא באוכף אף שקשורה לו מע"ש ומשמע דה"ה כל הנך דתנן שם דאינה יוצאה גם בקשורה מע"ש ודוחק לומר דמיירי שלא תצא ע"י הנהגתו לכן נלע"ד דודאי מדרבנן אסרו שלא תצא מעצמה ג"כ וכמו שגזרו בע"ז משום נסיוני דשמעה לקליה ואזלא מחמתיה וה"ל מחמר כן ה"כ גזרו שלא תצא מעצמה בכל דבר דהוי משוי שמא תיזיל מחמתיה אבל במי שהחשיך לו בדרך דהתירו ליתן כיסו לנכרי אף דהוי שבות משום הפסד ממונו וכן כמה דברים התירו שם ע"כ פריך רק דה"ל מחמר ואיכא איסור תורה ועדיין צ"ע מפ"ק דשבת דף ח"י דאין נותנין חטים לרחיים של מים אלא כדי שיטחנו מבע"י ומפרש רבה משום שמשמעת קול ורב יוסף מפרש משום שביתת כלים דהוה דאורייתא לב"ש והרי שם אינו עושה כלום בשבת וכי עדיף שביתת בהמה לדידן מן כלים לבית שמאי והלא יליף לה שם מבכל אשר אמרתי אליכם תשמרו דקאי על וביום השביעי תשבות למען יניח שורך וכו' כפירש"י שם ונלע"ד לפמ"ש תוספת שם דטעמא דב"ש לרבה בכל הנהו דאסרו שם משום דלמא אתי למעבד בשבת דחייב חטאת והקשה המג"א בסימן רנ"ב סק"כ דא"כ לימא גם ברחיים טעמא דמשום גזרה והוכיח מזה דאפילו נתנו בשבת ליכא חיוב חטאת עיי"ש ואם כן רב יוסף ה"ק דטעמא משום שביתת כלים ואם נתן החטים ברחיים בשבת איכא איסור דאורייתא ממילא גזרינן גם מבע"י ובזה מיושב קושיות רשב"א ותוס' שם על ר"ת דפסק כרב יוסף שם והקשו דהא בדף י"ט שם סתם סוגית הש"ס טעמא דב"ש משום גזרה וכ"מ בתוספתא דטעמא דב"ש משום גזרה כמו דאין צולין אלא כדי שיצולו מבע"י עיי"ש ולפמ"ש גם לרב יוסף משום גזרה וא"ש נמי מה שהקשה הב"ח בסימן רמ"ו למ"ד דטעמא דב"ש משום שביתת כלים הל"ל לאסור גם בדו"ה ולשון המשנה וגמרא משמע רק עם חשיכה אסרו וכן הקשה הפ"י בפ"ק דשבת דף י"ט בד"ה בפיסקא ולפמ"ש לכ"ע רק משום גזרה א"ש דל"ג רק ע"ש עם חשכה ודו"ק.
סעיף ח"י ולא נתלים עליה ואפילו בצדה בחגיגה דף י"ז ע"ב אמר רמב"ח ש"מ סמיכה בכל כחו דאלת"ה לסמוך מוכח דאם הנגיעה אינה בכל כחו אינו אסור וקשה משבת דף קנ"ה בכלכלה והוא בצד האילן והעירוב בתוכה דאינו עיכוב ומשום דאסור ליטול העירוב מתוכו והרי בנטילה ליכא שימוש בכל כחו לפי מה דלא אסיק אדעתיה דמיירי בכלכלה דחוקה עיי"ש ובריטב"א בעירובין דף, ל"ג הקשה ג"כ דהא בבהמה ג"כ נוטל כלים מעליה בהחשיך לו בדרך עיי"ש וזה י"ל דמשום צער ב"ח התירו כמבואר לקמן בסוף סעיף זה ועכצ"ל כן גם לתירוצו שם דיש לחוש אם נתיר לו ליטול מהכלכלה שמא ישען כל גופו על האילן כמו דאין מניחין נר על הדקל ביו"ט דשמא יעלה באילן דא"כ גם בבהמה לא יטול מעליה מה"ט ועכצ"ל משום צב"ח כמו דמבואר בסעיף זה דאם עלה עליה אפילו במזיד ירד משום צב"ח משא"כ באילן אמכם מ"ש קשה וי"ל דלא חלקו חכמים כיון דאסרו שימוש בב"ח לא נתנו דבריהם לשיעורין וע"כ גם בנגיעה שאינה בכל כחו אסור אלא דבחגיגה שם דמיירי בקדשים דאם סמיכה א"צ להיות בכל כחו אסור לסמוך גם בחול בכל כחו דהוי עבודה בקדשים כמבואר שם אם סמיכה בנשים רשות א"כ ל"ש לומר לא פלוג לאסור ביו"ט סמיכה שאינה בכל כחו משום שימוש ב"ח אמנם בירושלמי בחגיגה שם משמע דנגיעה שאינה בכל כחו מותר גם בבהמת חולין והק"ל וצ"ל דסוגיות הש"ס בשבת ס"ל דלא כרמי ב"ח אלא כמקשן דמותיב שם לרמב"ח ומכח הכרח לפי מה דלא ידע תירוצא דר"פ דבכלכלה דחוקה עסקינן עכצ"ל דאסור ליטול גם כשאינה בכל כחו ולפ"ז מתורץ קושיות התוספת בשבת שם דר"פ אדר"פ דבחגיגה ס"ל צדדין אסורין ובשבת משני בכלכלה דחוקה עסקינן ולפמ"ש א"ש דר"פ ס"ל דבלא"ה צ"ל בכלכלה דחוקה דאל"כ אינה בכל כחו וא"כ ממילא אין ראיה לחלק בין צדדין לצידי צדדין והכה בחגיגה שם הקשו בתוספת דר"א אדר"א ותרצו דלדחויא בעלמא אמר ר"א אפילו תימא צדדין מותרין ולא תרצו כן לר"פ משום דר"א אמר אפילו תימא משמע רק לדחויא אבל ר"פ אמר הכא בכלכלה דחוקה עסקינן משמע דאמר כן למוכח קיים ובזה י"ל מה שהקשה בגליון תוספת בשבת שם דבחגיגה הקשו תוספת רק דר"א אדר"א ותרצו כנ"ל ובשבת הקשו גם דר"פ אדר"מ והניחו בקושיא עיי"ש דה"ט דלמסקנא דגמרא בחגיגה כרמב"ח ל"ק דר"פ אדר"פ רק דר"א אדר"א ושפיר תרצו דר"א רק לדחויא אמר אפ"ת אבל בשבת דמשמע דסוגיות הש"ס דלא צריך בכל כחו דאל"כ הל"ל לרב משרשיא וליטעמך למה אסור ליטול הא אינה בכל כחו אלא משמע דלאביי דמחלק בין צדדין לצידי צדדין אצ"ל בכלכלה דחוקה וע"כ הקשו דר"פ אדר"פ ג"כ ולכן לא תרצו דאמר רק לדחויא דר"פ לא אמר אפילו תימא ודו"ק ולדינא נראה דנגיעה שאינה בכל כחו אינו אסור כמבואר בירושלמי וכן ס"ל לרמב"ח וכן ע"כ ס"ל לר"פ וכמ"ש
סעי' י"א במג"א סק"ו ונ"ל דאף בכרמלית שרי כדאמרינן בפרק מי שהחשיך כל שבחברו פטור אבל אסור בבהמתו מותר לכתחלה ובתוספת דרע"ק פ"ק דשבת אות כ"ג סתר דבריו מדברי תוס' דשם ד"ה ולימא מר דלרבה דטעמא דב"ש לאו משום שביתת כלים אלא דטעמא דגזרינן דלמא אתי למיעבד בשבת הטעם דטוענין קורה כיון דאי עביד בשבת אינו חייב חטאת ל"ג ולרב יוסף דס"ל דטעמא דב"ש משום שביתת כלים לא תקשי אמאי טוענים קורה היינו דאזיל ממילא טפי מכל הנך דמתניתין ולדברי המג"א הא בפשיטו לרב יוסף ניחא די"ל כמו דלדידן דבמילי דרבנן ליכא משום שביתת בהמתו ה"נ לב"ש לענין שביתת כלים מש"ה בטעינת קורה דהוי רק דרבנן אין בו משום שביתת כלים עיי"ש ולק"מ דה"א דאין חייב חטאת בטעינת קורה כיון דמסלק ידו מיד שהטעין הקורה ואין האדם עושה כלום אח"כ רק ממילא נסחט ע"י הקורה אבל לענין שבירת כלים כיון דהקורה נשארת טעונה ומחמתה נסחט בכל שעה ודאי לולא דאזיל ממילא טפי מכל הנך דמתניתין הוי בה משום שביתת כלים מדאורייתא לב"ש וא"כ המ"ל דמ"מ לרבה ל"ג כיון דאי הטעין הקורה בשבת אינו חייב חטאת כמו בנותן חטים לרחיים דס"ל לתוספת דפטור כמ"ש המג"א בסימן רנ"ב סק"כ כיון דנטחן מעצמו אח"כ בלא מעשה האדם ה"נ נסחט ע"י הקורה מעצמו ומשום שביתת כלים יש בו כיון דהקורה מחמת כובדו סוחט הזתים וענבים כל שעה שמונחת ע"כ כתבו התוספת דאזיל ממילא טפי מכל הנך דמתניתין כיון שכבר נתרסק ואפילו יסלק הקורה היה נסחט ויוצא המשקה ומה"ט פטור גם אם הוי מטעין הקורה על זתים מרוסקין בשבת כמ"ש תוספת בפ"ק שם דף י"ט בד"ה ר"י וא"כ אין הקורה עושה מלאכה דאורייתא ע"כ לית בו משום שביתת כלים והוא ממש כמ"ש הר"ן שם בד"ה ושוין מכיון שנתן הקורה ע"ג זתים מבע"י הן מרוסקין ומכאן ואילך בלא קורה נמי משקה נפיק ממילא ומש"ה שרי ב"ש דהא ליכא בה מלאכה גמורה דתיתסר משום שביתת כלים ע"כ.