אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן דש

סימן שג

ס"ג שכיר אינו מצווה על שביתתן ביש"ש ביבמות פ"ד סימן נ"ג כתב וז"ל בשכירות לא נקרא עבדו כ"כ פשוט אף שמדברי סה"ת קצת משמע אפילו בשכירות אסור אבל לא נראה כלל אע"ג דאסקינן בע"ז דשכירות ליומא ממכר הוא היינו לענין שכירות בתים אבל להיות קרוי עבדו לא דסתם עבדו בתורה הוא לחלוטין וכן ע"ע אלא שיוצא בשש וביובל עכ"ל ודבריו תמוהים דאדרבה מסקינין בפ"ק דע"ז דף ט"ו דשכירות לא קניא ואין בידי לתרץ רק עפ"י מ"ש הרא"ש בספ"ק דע"ז דלפיכך נהגו להשכיר בתים לעכו"ם שמכניסין בהו ע"ז כיון דידם תקיפה ובדיניהם שכירות ליומא ממכר עיי"ש ואדרבה על סה"ת קשה הא קי"ל בע"ז שם דשכירות לא קניא ול"ל דס"ל כהרא"ש הנזכר דהא בסה"ת בהלכות ע"ז סימן ק"ל כתב דאע"ג דלענין אונאה שכירות קרוי מכר מ"מ אינו קרוי בהמתו וביתו של שוכר כי אם של משכיר ובסימן קמ"ד שם ג"כ כתב טעם אחר על המנהג שמשכירין בתים לעכו"ם א"כ ה"נ אינו קרוי עבדו מחמת שכירות ואפשר דעת סה"ת כרבינו אפרים שבהג"א ברא"ש שם שאם שכר ישראל בית מנכרי אסור לישראל להניח ע"ז בתוכו וכן אם שכר בהמה וחמר אחריה בשבת חייב חטאת דשכירות קניא קצת הרי דס"ל דנהי דלא מיחשב קנוי לגמרי לשוכר וע"כ ישראל שהשכיר בהמתו לגוי מוזהר על שביתתו מ"מ גם לשוכר יש לו בו קנין קצת והוי כשותפין בדבר השכור השוכר והמשכיר ובבהמת השותפין ישראל וגוי מוזהר הישראל על שביתתה כמבואר לעיל סימן רמ"ו ס"ה ובב"י לעיל ס"ס רמ"ה בשם הריצב"א וכן כעין זה כתוב במחנה אפרים בהלכות קנין חצר דחצר המושכר מיחשב רשותו של שוכר ושל משכיר עיי"ש ס"ג אלא דלשון סה"ת הנ"ל שכתב אינו קרוי בהמתו וביתו של שוכר כ"י א"ם של משכיר לא משמע שיהיו נחשבין כשותפין אמנם לפמ"ש לעיל בסימן רמ"ו לתרץ דברי הרבינו אפרים מן קושית המג"א עליו שם סק"ח דשאני שוכר מעכו"ם דאין קנין הגוף שלו מבטל ק"פ של ישראל דראה ויתר גוים עיי"ש ואף דחכז"ל דרשו בב"ק דף ל"ח ראה והתיר ממונן מ"מ בקרא לא נאמר ממונם רק משמע הלשון ויתר גוים גופייהו לישראל אלא דממילא משמע נמי ממונן של עכו"ם כדאיתא ברפ"ב דבכורת אם גופו קנוי ממונו לא כ"ש ועיין רמב"ם פ"א מהלכות מילה ה"ו ובפ"ו מהלכות מלכים ה"א ולפ"ז א"ש מה דקשה על סה"ת דברא"ש פרק החולץ וברמב"ם פ"כ מה"ש מבואר דהא דמצווה הישראל על שביתת גר תושב היינו בשכירו ולקיטו שלא יעשה מלאכת רבו כמו בן אמתו וכן הבין הרשב"א משמעות דברי הרמב"ם וכמ"ש המ"מ שם ועיין בקונ"א להגאון מהר"ז זלה"ה בסימן זה שהחליט כן בכונת הרמב"ם וכ"כ הראב"ע בשמות כ"ג ומנ"ל לדמר דמיירי בשכירו וע"כ דמשמעות הקרא הוא כן דומיא דשורו וחמורו ובן אמתו שעושין מלאכת בעליהם ע"כ ועוד דלשון הקרא תשבות למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן אמתך והגר הרי דשביתתך תלוי בשביתת הישראל דהיינו כשמשעבדים לו לעבודתו וכשלא ישבות ממילא לא ישבתו הם ויעשו מלאכתו על כרחם וכשישבות הוא ממילא ישבתו הם ממלאכתו ובזה מדויק מלת למען וא"כ לסה"ת דגם גוי כשהוא שכירו של ישראל אסור מה"ת לעשות מלאכת ישראל דהוי עבדו א"כ והגר למה לי כיון דע"כ מיירי ג"כ בשכירו גם כשאינו גר מצווה על שביתתו אבל לפמ"ש א"ש דעכו"ם שאני דאין קנין גופו מבטל ק"פ דישראל דראה ויתר גוים מפני שאין מקיימין שבע מצות ב"כ כמבואר בב"ק דף ל"ח אבל גר תושב דמקיים שבע מצות אינו בכלל זה אדרבה מצוה להחיותו א"כ קנין גופו מבטל ק"פ דישראל והדר הדין דשכירות לא קניא ואינו נקרא עבד לישראל וע"כ הוצרכה תוה"ק לכתוב והגר אף דאינו בכלל עבדו מ"מ מוזהר עליו הישראל אמנם כיון דשכירות לא קניא ומ"מ הזהירה תורה ע"כ ס"ל לרשב"א דה"ה בשאינו שכירו אף דמשמעות הקרא בשכירו והכתוב דיבר בהוה וכמ"ש המ"מ על הרמב"ם וכ"ז לפמ"ש דאל"כ כיון דלסה"ת שכירו כעבדו מנ"ל דגם כשאין שכירו הזהיר הכתוב בגר תושב כיון דהכתוב מיירי בשכירו ואי משום דמיותר אימא עבדו המכור לו לחלוטין דוקא אסרה תורה ודו"ק ולפ"ז י"ל דאין מחלוקת בין רמב"ם ורא"ש וסה"ת ורשב"א בזה דלכ"ע בגר תושב אפילו אינו שכירו ועכו"ם שכירו מצווה על שביתתו ובקונ"א להגאון הנ"ל האריך ג"כ להשוות דעת הפוסקים לסה"ת ולפמ"ש א"ש ודו"ק והנה בקונ"א הנ"ל כתב לחוש לדברי סה"ת בשכיר שנה עכ"פ כשגופו נהנה ולפמ"ש גם לרבינו אפרים הנ"ל ס"ל כסה"ת דכמו שוכר בהמה מגוי נקרא בהמתו של ישראל ומצווה על שביתתו מן התורה כן שוכר גוי לזמן כשאינו עושה על דעת עצמו נקרא עבדו ומבואר בתשובות הרשב"א סימן נ"ט דתורה אסרה שביתת העבד דומיא שביתת דשור וחמור דמחד קרא נפקא דכתיב למען יניח שורך וחמורך וינפש בן אמתך עיי"ש וא"כ לרבינו אפרים הוה נמי כן בשוכר גוי לזמן וכמבואר בחו"מ סימן רכ"ז בשוכר פועל לזמן הוי כקונה עבד ובקבלן אינו כעבד עיי"ש וכבר מבואר בהג"א בפ"ק דע"ז מא"ז דהואיל ונפק מפומיה דגאון טוב לזהר וא"כ ה"כ בחולה שאין בו סכנה דמותר ע"י עכו"ם דלא גזרו על שבות מ"מ טוב לעשות ע"י גוי אחר שאינו שכירו לזמן דלסה"ת ור"א יש בו איסור תורה וראיה לזה הסברא מפרק יש בכור דף מ"ז לויה דמיעבור מנכרי אף דבישראל לבית אבותם כתיב נכרי דאין לו חייס שייך הבן בתר אמו טפי מבתר אבוה נכרי.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה