ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שג
ס"ב הג"ה וי"א דבתולה שאינה חוששת לגילוי ראשה אפילו תפורה בשכבה אסור והקשה בתו"ש דא"כ גם בנישאות משום לא פלוג מי ל"ד להא דסימן ש"א ס"ט דתכשיט הראוי לאשה ואיש אסור גם לאיש אף דבאיש ל"ש חשש דשליף ומחוי מ"מ אסור משום ל"פ ועיי"ש שכתב דהרמ"א לא דק בלשון ונתן מקום בטעות דמיירי דוקא אם רוב שערותיהן מגולה כמשמע מלשון הד"מ עיי"ש ומה אעשה שלא היה לו ספר א"ז דשם כתוב ממש כלשון הרמ"א ולענין קושיתו נלע"ד דזה ודאי שתכסה בתולה ראשה בשבכה לא שכיח כל כך כיון דאין חוששין לגילוי ראשה ואין שום צורך בשבכה כאשר עינינו רואות א"כ הל"ל מלתא דל"ש לא גזרו בו רבנן אף דיש חשש דשלפא ומחוייה אלא די"ל כיון דבלא שבכה אסורין לצאת כסרביטין וטוטפות וכשירצו לצאת בהן בשבת יהיו מוכרחין לתפור בשבכה כנשים א"כ יהא נעשה שכיח וע"כ אסור וממילא הדר אינו שכיח כיון דאין להן צורך בשבת ג"כ ממילא תו ליכא למגזר גם בנשים בשבכה משום לא פלוג דבתולות כיון דלא שכיח ומשום מלתא דל"ש ל"ג רבנן ועוד י"ל דבתולה ודאי ל"ש שתצא בשבכה ומ"מ היא בכלל הגזרה כיון דשייך בה החשש דשלפה ומחויה וכמ"ש התוספת בפ"ק דשבת דף י"ד ע"ב בד"ה כיון דהיכא דגזרו בדבר השכיח גם אי אתרמי באופן דל"ש לא חלקו חכמים ה"נ החשש דשלפה ומחויה בסרביטין שכיח ע"כ גם בתפורין בשבכה בבתולה לא יצאה מכלל הגזרה אמנם לגזור משום זה גם על נשים כשתפורין בשבכה ולא שייך חשש דשלפה ליכא למגזר משום בתולת דמשום מלתא דל"ש לא גזרינן דהא דגזרו בתכשיט לאשה ולאיש גם באיש הוא דגזרו באיש מפני אשה וכמ"ש המאירי בפרק במה אשה וחדא גזרה הוא עיי"ש וה"ד אם באשה הוא הגזרה מצד עצמה אבל הכא בבתולה גופה לא היו גוזרין כשתפורין בשבכה דלא שכיח רק משום דגזרו היכא דאינן תפורין בשבכה משום שלפה ומחויה דשכיח לא חלקו וגם בבתולה אסור כשיש החשש דשלפה אבל לגזור משום זה גם בנשים משום מלתא דל"ש לא גזרינן ותרי לא פלוג לא מצינו ובכתבי מהרי"א סימן קס"ד והובא במג"א סימן תמ"ז סק"ה איתא דלא מחמירינן בלא פלוג כמו בגוף הגזרה עיי"ש ה"נ נהי דבגוף הגזרה לא חלקו חכמים אבל בתפור בשבכה בבתולה דלא שכיח רק משום ל"פ אסור לא מחמירינן לומר גם בזה לא ל"פ לאסור משום זה גם נשים דלא שייך בהו שלפה ומחויה והנה בזמן הגמרא ודאי דרכן של בתולות לילך בראש פרוע כמבואר בפ"ב דכתובות ולעיל סימן ע"ה ס"ב ובא"ע סימן כ"א בח"מ וב"ש וא"כ מש"ה לא גזרו בנשים בתפורין בשבכה משום ל"פ דבתולות כיון דלא שכיח בבתולה וממילא אף לכשימצא איזהו מקום שנהגו הבתולות לילך ג"כ בשבכה מ"מ מותר לנשים כיון דלא נגזר בזמן חכז"ל לא נחדש עתה גזרה וכמ"ש בב"י לעיל סימן י"ג והובא במג"א לעיל סימן ש"א ס"ק נ"ח ועוד דגם חד מקום בטלה דעתן לרובא דעלמא ועיין לקמן סימן ש"כ במג"א סק"א.
ס"ה כלילא במג"א סק"ו תכשיטין שכל הנשים רגילין בהו אף חשובה אסורה ש"ג עכ"ל הנה בתוס' בפרק ב"א דף נ"ט ע"ב בד"ה מאן הכריחו זאת מדקאמר עולא בכירה דף מ"ו ע"ב על הא דתניא השירים והנזמים הן ככל הכלים הניטלין בחצר מ"ט הואיל ואיכא תורת כלי עליהן ומה דחק לומר כן כיון דחזי לנשים חשובות עיי"ש ונראה דאזלו לשיטתייהו בפרק מפנין דף קס"ז ע"ב בד"ה כיון דדבר דחזי לכ"ע רק איסור רביע עליה לא אזלינן בתר בעליו דאסורה לדידי' כיון דמותר לאחריני מותר בטילטול גם לבעליו אבל לר"ן בפרק כירה דף מ"ו דגם אם אסור רק לבעליו הוי מוקצה ואסור בטילטול לכ"ע א"כ אין ראיה מדעולא כלום דהוצרך לומר הואיל ואיכא תורת כלי דאל"ה נהי דחזי לחשובה כיון דלא חזי לבעליה הוי מוקצה לכל ואפילו נימא דרק לבעליה הוי מוקצה כמ"ש הש"ג בפרק כירה בשם התוס' והובא במג"א לקמן תוף סימן ש"ח ג"כ ליכא ראיה מדעולא וממילא נסתלקה קושיות התו"ש מעל הרוקח דס"ל דוקא לאינה חשובה אסור לצאת דמה יעשה לקושיות התוס' מהך דעולא ולפמ"ש לק"מ לכן נתחכם המג"א להביא זאת מן הש"ג ולא מהתוס' כמו שנתקשו בתו"ש ופרמ"ג כיון דמן התוס' אין הדבר ברור די"ל הם כתבו כן מצד ההכרח דקשיא להו מדעולא לשיטתם וא"כ להר"ן י"ל דשרי לחשובה ע"כ הביא מן הש"ג דהוא כבר הביא דברי הר"ן ותוס' דפרק כירה כמבואר במג"א סוף סימן ש"ח ומ"מ כתב כאן בלי חולק דגם לאשה חשובה אסור וצ"ל להר"ן דלא תקשי ליה מהך דפרק מפנין בתרומה ביד ישראל כיון דחזי לכהן ל"ה מוקצה דשאני תרומה דע"כ עומד לצאת מיד ישראל ליתנה לכהן לא מבעיא אי טובת הנאה אינה ממון ל"ח הישראל בעליו כלל אלא דגם אם ט"ה ממון מ"מ עומד לאכילת כהן ע"כ או לבהמת כהן ואפשר גם הר"ן לא אמר באיסור רק אם לא אסר עליו לעולם או אסר עליו בהנאה דאינו רשאי ליתנה לאחר אבל כשאסר עליו ככר זה באכילה לעולם דע"כ עומד ליתנו לאחר כתרומה מודה דל"ה מוקצה וכמ"ש הרשב"א וריטב"א בפרק כירה דף מ"ו ובפרק מפנין ושאני קיטמא ומטלית של שלש דמפני גריעתיה דלא חשוב לבעליו לא זוסקיה אדעתיה ליתנה לאחר כלל עיי"ש אמנם י"ל לפ"ז דדוקא במאכל ס"ל לר"ן כן כיון דלאח"ז יהיה מותר לו לאו אסיק בדעתי' ליתנה לאחר לאכלו ולדידיה אסור בשבת ע"כ נעשה מוקצה לכל אבל בכלים דאסור לבעלים בשבת מה אכפת להו להשאילן לאחריני בשבת דזה נהנה וזה לא חסר א"כ לא אקצינהו אטילטול גם לר"ן והק"ל על הרוקח ונ"ל דרוקח ס"ל דאשה חשובה הכונה עשורה ומתנהגת בשררה דעכצ"ל כן דמאן דרכה למיפק בכלילא ובעיר של זהב אשה חשובה היינו עשירה שיש לה הרבה תכשיטין ואין חידוש אצלה התכשיט שתתפאר בו בשוק ולא שלפה וע"כ כתב הרשב"א דבדבר חידוש דהיינו תכשיט חשוב ביותר גם באשה חשובה יש חשש דשלפא וא"כ סתמא אשה חשובה אינה שואלת מאשה שאינה חשובה תכשיטין פחותים להתקשט בהן והשואלת מחמת שאין לה זהו לאות שאינה חשובה והוא חידוש אצלה ויש חשש דשלפא וא"כ אף אם הרוקח ס"ל כתוס' דע"י איסור לבעליו נעשה מוקצה כלל מ"מ בהך דעולא שאני דבשלמא בשאר איסור דלדידי' אסור מסיק אדעתיה ליתנה או להשאיל לאחריני דחזי להו וכמ"ש הרשב"א וריטב"א אבל הכא דשירין ונזמין אסורין לכל נשים שאינן חשובות א"כ לא מסקה אדעתא להשאילן לחשובה דהחשובה יש לה תכשיטין חשובים מהן ולא אתיא למישאל תכשיטין פחותין מאינה חשובה להתקשט בהן והשואלת אינה חשובה וכמ"ש וע"כ י"ל דחשובה מותרת לצאת בכל התכשיטין ומ"מ שפיר אמר עולא מ"ט ובפסחים דף ק"ח אמר אשה חשובה צריכה הסיבה היינו ג"כ המתנהגת בשררה ורגילה להסב והיא עשירה שיש לה משרתים דא"צ לשמש בצורכי בית עיין רשב"ם שם ובאשל אברהם לקמן סימן תע"ב:
ס"ט בטו"ז סק"ח בסה"ד הקשה דלסמ"ג דראשה עב הוי תכשיט דאמאי הדר בו בגמרא מאוקימתא דאוגרת שערה היה לו לאוקמיה בראשה אחד עב והוי תכשיט וכעין זה הקשו תוס' בטס של זהב אלא דתרצו דאם אוגרת שערה א"י להניח הטס על פדחתה אבל במה שנאמר דהוה תכשיט מצד ראשה עב שפיר נוכל לומר כן עכ"ל ונלע"ד דזהו באמת כונת התוס' שם דסיימו בתירוצם ואינה חשובה תכשיט אלא טס דאין לו הבנה כלל אלא דאתו לאפוקי מסברת סמ"ג דלדידי' לא נוכל לתרץ כן:
סט"ו ובמוך הקשור ומהודק באזנה מוכח בשבת דף ס"ה דגם בכרמלית וגם באיש אסור כשאינו מקושר:
שם ויש מי שאוסר בשל זרוע זהו דעת רש"י בפרק ב"א ס"ג ע"ב בד"ה תחת אצעדה שבזרוע עומדת בשוק להחזיק בתי שוקיה שלא יפלו ויראו שוקיה הלכך טהורה דלאו לנוי וכו' ומשלף ואחויי נמי ליכא למיחש דלא מיגליא לשוקה עכ"ל ובתוס' הקשו עליו א"כ לס"ד דבורית באחת וכבלים בשתים אמאי אין יוצאין בשתים ולע"ד דרש"י דייק ופתח בשוק לשון יחיד וסיים לשון רבים להחזיק בתי שוקיה וכונתו שאחת די להחזיק שתי בתי שוקיה וא"כ בכבלים יכולה למשלף אחת איזה שתרצה וע"כ הוינן ג"כ לנוי משא"כ אחת דלא יכולה למשלף מש"ה ל"ה לנוי ומיושב ג"כ קושיית מהרש"א שם:
סט"ז בכל מה שיכולה לצאת יכולה להתירו בר"ה בתוספת ר"פ ב"א ועיי"ש וקשה לי למה אסרו לצאת בתכשיטין ל"ה להו רק לאסור להתירן בר"ה דתו ליכא למיחש דשלפה ומחוייו לחברתה דשתים מדכרי אהדדי כדלעיל בסימן ער"ה ס"ב ומה דחששו דשלפה ואחוי ואתיא לאתויי ד"א בר"ה ה"ט דאחר שתפרד מחברתה אתיא לאתויי וגוף השליפה מותר ומזה נ"ל ראיה למ"ש הב"ח בסימן ער"ה דלא סמכינן אהא דשנים מדכרי אהדדי רק לצורך מצוה.
סח"י והאידנא נשי דידן נהגו לצאת בכל תכשיטין תוס' וראשונים כתבו משום דהשתא ליכא ר"ה ואף דגם כרמלית אסרו היינו בזמן הש"ס שהיה ר"ה נאסר כרמלית משום ר"ה והקשו דגם עתה יש ר"ה ועוד דלרב גם חצר אסור ובהג"ה כתב דעתה הולכין בתכשיטין גם בחול וגם על זה ק"ל דהא בשן דהולכת משום מום שחסר שיניה וכן בכובלת וצלוחות של פלייטין דסעיף י"א דנושאת משום שיש לה ריח רע מסתמא גם בחול נושאתן ומ"מ אסרו ולע"ד הטעם ההיתר בזה"ז דהנה בכלילא דס"ה הטעם דאשה חשובה לא שלפא ומחויי והנה מבואר בסימן תע"ב ס"ד בהג"ה דכל נשים שלנו חשיבות ננהו והוא מן התוס' הובא במרדכי פע"פ וא"כ להרוקח דחשובה מותרת בכל התכשיטין ה"נ י"ל מה"ט הקילו בזה"ז אלא גם לתוס' הנ"ל בס"ה דתכשיטין שישנן באינן חשובות גם חשובות אסירי היינו משום דגזור אטו אינן חשובות בזמן שהיו אינן חשובות אבל עתה דכולהו חשובות הויין כל התכשיטין בכלילא דלא רגילה רק חשובה ודו"ק:
סכ"ז במג"א ס"ק כ"ב הובא בשם הריב"ש דנוטל צפרניו חייב משום גוזז אף דא"צ לצפרנים דבמשכן היו מגוזזים עורת התחשים אעפ"י שלא היו צריכין לצמר בפרק המצניע דף צ"ד ע"ב אמר מ"ד רבנן בכלי נמי פטרי פרש"י דאין כאן משום גוזז דל"ש אלא בצמר בהמה ולפי דברי הריב"ש המ"ל דס"ד דבכלי נמי פטרי משום משאצ"ל וקמ"ל דבגוזז חייב אף דאצ"ל וכן תוס' שם כתבו להדיא דלר"ש באמת פטור דלא כריב"ש ושם בתוס' הקשו על רש"י דפירש דלא שייך גוזז אלא בצמר דבהא ליכא למטעי דבכל בע"ח שייכא גזיזה כדאמר לעיל התולש כנף חייב משום גוזז ע"כ פרשו מ"ד דבכלי נמי פטרי דס"ל כר"ש קמ"ל דס"ל כר"י עיי"ש ונלע"ד כונת רש"י דאזיל לשיטתו שפירש בר"פ ח"ש במשנה דשלא לצורך פטור דאין במינו ניצוד והויא משאצ"ל ור"ש היא וכונת רש"י שם מובן עפ"י מ"ש בתוס' רי"ד שם דמשאצ"ל היינו בדבר דלכל העולם אין צריך לגופה כהוצאות המת אבל אם הוציא כגרוגרת אוכלין אעפ"י שלא היה צריך להן חייב כיון דחשיבי לעלמא והה"נ בצידה היכא דצד דבר שבמינו ניצוד וחשוב לעלמא אע"פ שהוא א"צ לו חייב דמלאכה חשובה הויא ולא מיפטר אלא כשצד דבר שאין במינו ניצוד וגם הוא א"צ לו עיי"ש וזה כונת רש"י הכא דודאי מה דס"ד דבכלי נמי פטרי רבנן משום משאצ"ל אמנם נהי דהוא א"צ מ"מ כיון דגזיז צריך לעלמא הויא מלאכה חשובה לכן פרש"י דלא שייך אלא בצמר בהמה היינו דשם הוי לצורך ולא בצפרנים והוי כמו צד שלא לצורך דבר שאין במינו ניצוד אבל אם נטל צפרנים לצורך לא ה"א כלל למיפטר ולכן תולש כנף חייב דשם בפרק כלל גדול דף ע"ד ע"ב ת"ר התולש כנף והקוטמו והמורטו חייב שלשה חטאות ומבואר שם ברש"י דמיירי דצריך לשום הכנף בכר וכסת וא"כ הוי צריך לגופה ול"ק קושית התוס' על רש"י ולפ"ז י"ל דרש"י ס"ל כהריב"ש ג"כ ולא הוה מצי לפרש משום משאצ"ל רק משום דלא שייך רק בצמר והוי כאין מינו ניצוד דצפרנים אין דרך לגזוז לצורך גופן אמנם לרש"י בלא"ה אין ראיה מגזיזת תחש דלא היה צריך לצמר דמ"מ כיון דבצמר שייך גזיזה דדרך עולם לגזוז לצורך חשובה מלאכה גם כשגוזז וא"צ לגוף הצמר משא"כ בשער וצפרנים דאין דרך לגוזזן לצורכן וצ"ע בתחש אם צמרה הוי כצמר בהמה דלא הכריעו בו חכמים אם בהמה או חיה היה כדאיתא בשבת דף כ"ח ע"ב ולפ"ז י"ל דלא תקשו על התוס' איך כתבו דלר"ש פטור בנוטל צפרניו בכלי דהוה משאצ"ל הא בתחש לא היה צורך במשכן רק לעורו כמ"ש הריב"ש די"ל דס"ל בכל מלאכות דבמשכן היה צריך לדבר זה שעשה ה"כ פטור כשאינו עושה לצורך גופו אף דדרך העולם לעשותו לצורך גופו מ"מ זה אינו עושה לצורך גופו ול"ד למשכן אבל בגוזז נהי דגזיזת תחש לא היה לצורך הצמר מ"מ י"ל דצמר חשוב היה והיה צורך בו אם היה אחר גוזז משא"כ בצפרנים דשום אדם אין לו צורך בהן ואינו דומה למשכן ולפ"ז י"ל דמודו לריב"ש בגוזז צמר ואינו צריך להן דחייב גם לר"ש ולא פליגי עליו רק בצפרנים ושער וכה"ג ומה דדחו פרש"י י"ל דמשמע להו דברי רש"י כפשוטן דס"ד דבכלי נמי פטור משום דלא שייך גזיזה רק בצמר ולא משום משאצ"ל כלל ודו"ק: