ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רצח
ס"ו אבל נכרי מנכרי אין מברכין עליו בש"ס ברכות דף כ"ב הטעם דגזרה משום כוחו ראשון ועמוד ראשון בספר החיים הקשה דבנ"י פרק כיצד הרגל הקשה למ"ד אשו משום חציו איך מותר להדליק כר בע"ש והלא הוה כמדליק בשבת ותירץ לאו כמדליק אח"כ חשוב רק דהוה כהדליקו כולו בשעה שהדליק והוה כהדליקו בע"ש וכן לענין חיוב נתחייב מיד על תחלת הדלקתו אף דמת קודם שנעשה ההיזק עיי"ש וא"כ קשה הכא להיפך אם הנכרי הדליק בשבת אף דכבר הוא עכשיו מוצאי שנת מ"מ כיון דאשו משום חציו הוי כהדליקו כולו בשבת והוה כולו באיסורא וממ"נ א"ל נימא כן קשה להיפך אם במדליק בע"ש היה אסור כקושיות הנ"י ובע"כ כדבריו וא"כ קשה ל"ל טעמו בכותי ראשון מכח עמוד ראשון הלא כולו הוי כאיסורא אפילו מה שדולק אח"כ בלילה עכ"ל והוא קו"ע ובאמת הרשב"א בחידושיו לב"ק לא ס"ל כהנ"י גבי מדליק את הגדיש והיה עבד כפות סמוך לו שם מבואר להיפך דהחיוב גם למ"ד אשו משום חציו אינו רק בשעה שנעשה ההיזק עיי"ש וקושיות הנ"י י"ל בלא"ה חדא דהא מבואר בירושלמי ספ"ק דשבת דטעמא דב"ה בכל הנהו מלאכות דמתחילין עם חשכה ונגמרין בשבת משום דכתיב ששת ימים תעשה כל מלאכתך וביום השביעי עיי"ש הרי דבשבת חדשה תורה דמותר כה"ג אף דמכחו נגמר בשבת ואף את"ל דזה אינו רק אסמכתא או דגמרא דבבלי לא ס"ל הך דרשא וכמ"ש הפנ"י שם מ"מ בלא"ה א"ש דל"ד שבת לשאר אסורין ונזקי ממון וכדומה דשם הקפידה תורה על נזק חברו והרי היזק על ידי זה אבל בשבת דהקפידא גם על שביתת גופו בשבת והרי שובת בשבת אף דנגמר המלאכה ע"י שהתחיל בע"ש והוה כעשהו ממש בשבת מ"מ גופו כח ושוב בשבת אלא להנ"י גופא קשה ונלע"ד דהא מה שהגוי הדליק אין כאן עבירה כלל אלא דאמרינן אם ישראל היה מדליקו הוה עבירה כמבואר בס"ה וע"כ הפירש כמ"ש בתו"ש דהיה מדליק עכו"ם עפ"י ישראל דהא בהדליק לחולה שאין בו סכנה מותר לברך עליו וכמ"ש המכ"ע ומג"א ועיין בתו"ש והנה ודאי אף דאשו משום חציו ומה שמדליק אח"כ אף דחשוב כמדליק בידים מ"מ ודאי לאו מדליק בידים ממש הוה דהני לר"ל ס"ל דאשו משום ממונו ול"ד לחציו דהתם מכחו והכא לאו מכחו כמבואר בב"ק שם רק לר"י ס"ל דכן גלי קרא כמבואר שם ועכ"פ לא עדיף מגרמי למאן דדאין דינא דגרמי אף דלא עביד בידים ממש וה"נ ס"ל לר"י דבאשו גלי קרא שיחייב משום דבגרמתו בא ממילא אח"כ שיהיה כעבד בידים והנה מבואר בבעל התרומות שער נ"א חלק וא"ו דגורם דגורם פטור גם למאן דדאין דד"ג וע"כ השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן אלו אכלה דבר שגופו ממון חייב אבל אם אכלה שטרותיו של חברו שאין גופו ממון פטור דזהו גורם דגורם עכ"ל וא"כ ה"נ נהי דאם עשה עכו"ם עפ"י ישראל מיחשב לא שבת דישראל גרם למלאכה זאת מ"מ דוקא עמוד ראשון אבל מה שדולק אח"כ ממילא דגם עכו"ם גופא ל"ה רק גורם אם כן ישראל הוה גורם דגורם ולא חשוב לא שבת לולא דגזרו משום עמוד ראשון ובזה מתורץ קושיות התוספת בפרק כיצד הרגל דף כ"ב ע"ב בד"ה חציו דחרש הן עיי"ש ואכ"מ ולפ"ז אור של ישראל שהודלק בשבת בעברה אין מברכין עליו גם כשניתוסף במו"ש מדינא לדברי הנ"י דמיחשב כהדליק כולו בשבת ובב"י נסתפק בזה משום דס"ל דמדינא אינו אסור רק משום גזרה דעמוד ראשון וישראל אינו רגיל להדליק בעברה ולא גזרינן עיי"ש ועיין בפרמ"ג בפתיחה להלכות שבת כתב בהעמיד תבשיל אצל אש סמוך למוצאי שבת ולא נתבשל כשיעור עד לילה רק אח"כ אינו חייב עיי"ש וזה תליא בפלוגתת הרשב"א והנ"י הנ"ל.
ס"ז וראה אור במג"א ס"ק י"ב הקשה דנימא כל קבוע כמע"מ וי"ל לפמ"ש בשעה"מ סוף הלכות מגילה בשם ספר לשון למודים דל"א קבוע כמע"מ דמי אלא היכא דשקיל או שפירש בפנינו מהקבוע אבל היכא דלא יצא מתוך הקבוע כגון עיירות דבאפי נפשייהו קיימי אזלינן בתר רובא עיי"ש והובא גם כן במלא הרועים בכלל קבוע ונראה שלזה כיון ג"כ הפרישה כאן וז"ל שלא אמרינן כן אלא בדבר שפירש מן הקביעות או שלקח גוי או ישראל אחד מן הקביעות כמו גבי ט' חנויות לאפוקי הכא לא פירש כלל עכ"ל ואין הספר לשון למודים ת"י וצ"ע דהא שרש הדבר דקבוע כמע"מ ילפינן בכתובות פ"ק דף ט"ו מוארב לו וקם עליו פרט לזורק אבן לגוי ויש ט' ישראל ומצרי אחד עיי"ש דמייתי לה לענין דאזלא איהי לגבייהו ושם אינו נוטל מן הקביעות כלל ונראה כונתו עפימ"ש בספר עין זוכר מערכת הכל וז"ל כל קבוע כמע"מ דמי ראיתי בכללי מהר"ם כת"י שהיה תלמיד הגאון מהר"ר יצחק אבוהב זלה"ה וז"ל שמעתי ממורי הרב ר"י אבוהב שקיבל מרבו הרב ר' יצחק זלה"ה טעם הדבר בקבוע כי אולי הסכים דעתו ליקח מן הקבוע מאחר שהדבר הוא על צד הבחירה כי אולי בחר בזה הקבוע אבל דפריש מרובא פריש אין הדבר תלוי בבחירה אלא במציאות כי יותר יקרה כשימצא אוקיא של כסף שנאמר שמן העשיר נאבדה שיש לעשירים כסף הרבה יותר ויותר מן העני עיי"ש ולפ"ז בזרק אבן ואזלה איהי לגבייהו דמצד הבחירה יתכן שבחר בזה הקבוע להבעל לו ולזרוק לו האבן ואולי אפשר לומר בלא"ה כיון דקבוע חידוש הוא י"ל דה"ד אם המיעוט כחו יפה אין בו צד ספק שנצטרך להחזיקו מכח רוב אבל אם הקבוע המיעוט כל תקפו מצד רוב אין כחו יפה לגרע רוב שהוא כנגדו וכנידון דהכא דגם אור של ישראל אין מברכין עליו כשלא שבת רק דרוב ישראל כשרים וודאי גם זה מן הרוב דלא אדליק באיסור וכיון דאין המיעוט נתברר לנו שזה הנר שבת רק מחמת הרוב וכיון דרובא עכו"ם אזלינן לאידך גיסא שהוא נר מן הרוב ולא שבת ממלאכה ואם כנים הדברים י"ל מה דבירושלמי בברכות מבואר דגם אם ישראל אחד דר בעיר מברכין עליו ובבבלי בברכות שם הצריך שיהא דוקא מחצה על מחצה דה"ט דירושלמי דגם ישראל אחד ה"ל קבוע וכמע"מ ואי דזה ישראל גופא אינו ברור דלא הדליק באיסור רק מכח הרוב י"ל לפמ"ש הב"י דאם ישראל הדליק באיסור וניתוסף עליו היתר מותר לברך עליו א"כ זולת הרוב יש ס"ס שמא הדליק בהיתר במוצאי שבת ושמא אינו עמוד ראשון ומפרט דמתחלה כשהוא רחוק הרבה רואה האור ואין מברכין עליו עד שיקרב הרבה ורואה השלהבת א"כ ממילא ניתוסף עליו היתר עד אותו שעה ואם ראה השלהבת מיד ולא ראה האור מקודם מרחוק הרי הודלק עתה ואם של ישראל הוא ודאי מברכין עליו אמנם כבר כתבתי דלדברי הנ"י הנ"ל דחשוב כאילו הדליק מתחלה כל מה שדולק והולך ליתא לדברי הב"י אמנם כבר כתבתי לעיל דבירושלמי מבואר דלא כהנ"י דאמר בספ"ק דשבת דטעמא דב"ה דדרישו ששת ימים תעשה מעשיך וביום וכו' אף דנגמר בשבת והוה כעשה בשבת מ"מ מותר ואם כן בהדליק ישראל בשבת שפיר מברכינן במוצאי שבת כשניתוסף אלא דתלמודא דידן לא ס"ל הכי וכמ"ש הפ"י בשבת שם מדלא מייתי הנהו דרשא וצ"ל דס"ל כהנ"י דסברא הוא דהוה כעשה הכל מע"ש א"כ הכא בהדליק בשבת הוה כהודלק הכל בשבת ואין מברכין על מה שיתוסף א"כ אי הוה ישראל מועט לא אמרינן כל קבוע כמע"מ כיון דאין המיעוט גופא התירו ברור רק מכח הרוב ישראל דכשרים וע"כ מצריך בש"ס דילן שיהיה מחצה על מחצה.
אמנם לפמ"ש בשם לשון למודים ופרישה א"ש בפשיטות דז"ל ירושלמי בפרק אלו דברים ר' אבהו בשם ר' יוחנן מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו ויצא משם האור מברכין עליה משום אותו ישראל ששם ובבבלי הלשון היה הולך חוץ לכרך וראה אור אם רוב וכו' וע"כ א"ש דבירושלמי יצא מתוך הקבוע כמ"ש ויצא משם האור דהיינו שפירש לפניו שנטל אחד יד ויצא משם ע"כ אמרינן כל קבוע כמע"מ אבל בבבלי קאמר ראה אור שלא פירש כלל רק ראה אור במושבתם וע"כ אזלינן בתר רובא
ולפמ"ש עפ"י סברתו י"ל דירושלמי דייק ויצא האור משם היינו דהודלק עתה ויצא האור שנתחדש עתה משא"כ בבבלי דראה אור שלא נתחדש עתה וע"כ אם רק ישראל אחד אין מברכין עליו דל"ל כל קבוע כמע"מ כיון דאין ברור היתר המיעט ג"כ רק מכח רוב דאל"ה שמא הודלק באיסור ולפ"ז א"צ לעשות מחלוקת בין ירושלמי ובבלי רק כל אחד דייק בלישני' ומיירי בתרי אנפי ודו"ק.
ס"א במוצאי יה"כ י"א שמחזר עליו ברשב"א ברכות דנ"ג לשון הראב"ד וה"מ במו"ש אבל על אור ששבת ביוה"כ איכא למימר דמהדר לפי שהיא כברכת הבדלה שמברך לבורא יתברך שהבדיל לנו בין זה היום לשאר הימים שכל היום היינו אסורים להשתמש בו ועכשיו אנו מותרין בו עכ"ל והדבר יפלא דהא גם במוצאי שבת שייך ה"ט כמי עיין פרישה וצל"ח שם סיים דאטו משום שיש בשבת טעם נוסף שהיא הודאה על אור שנברא במו"ש יגרע שלא יצטרך להדר עליו עוד הקשה הצל"ח אם איתא דשייך לברך על מה שהבדיל יום זה משאר ימים א"כ על כל המלאכות האסורות בשבת ויוה"כ יברך עליהם כשיעשה אותם במו"ש ויוה"כ וגם דברי המג"א שבכאן סק"ב דחה עיי"ש ולענ"ד דודאי כל איסורי מלאכות נכללו בברכת הבדלה שבין קודש לחול אבל ענין נוסף יש ביוה"כ גם משבת וגם בלא עשיות מלאכה כההיא דסימן תר"ט דאסור להטמין עי"כ לצורך מוצאי יוה"כ ובשבת מותר כה"ג כדלעיל בסימן רנ"ד ס"ה נמצא גם באור שהודלק מעי"כ נאסר לו השתמשות אצלו לצורך הנאת הגוף אף כשלא יעשה מלאכה ביו"כ כלל וענין זה ל"ש רק לברכת מאורי אש לא לשום מלאכה זולתו ועמ"ש לעיל סימן רנ"ד בטעם החומר ביוה"כ בזה משבת ועיין לעיל סימן רנ"ד ס"ה ודו"ק ולפ"ז נראה דאין לברך במוצאי יו"כ על אור שהודלק ביו"כ לצורך חולה אף דמיחשב שבת דהודלק בהיתר מ"מ ל"ש בו איסור השתמשות דהא ביום הכיפורים בלא"ה אסור לבשל אצלו מצד איסור מלאכה כמו בשבת וכל החומר של יוה"כ להעמיד אצלו מעיו"כ שיתבשל ממילא ביו"כ דאסור והרי אש זה לא היה מעיו"כ ובלא"ה לא היה אפשר להשתמש אצלו והטור שכתב בסימן תרכ"ד דגם על אור זה שהודלק לחולה ביו"כ מברכין הוא לא הביא כלל דעת הראב"ד וגם בסימן תר"ט ס"ל דמותר להטמין מעי"כ וכן המחבר ס"ל שם כן אבל לדעת הראב"ד נ"ל כמ"ש ולשון ירושלמי בפרק אלו דברים ר"ה בשם ר"א בשם ר"י אף במוצאי יום הכיפורים מברך עליה שכבר שבת האור כל אותו היום ע"כ ופשוט דבא לומר דלא יברך על אור היוצא במוצאי יו"כ מעצים וכדומה דלא היה ביו"כ אבל מה שהצריך ששבת כל אותו היום הא אם הודלק לחולה באמצע יום הוה ג"כ אור ששבת דהודלק בהיתר ולמה צריך כל היום דוקא אלא היינו צריך שיהיה מעיוהכ"פ והברכה שהאור שבת כל אותו היום דהיה אסור להעמיד תבשיל אצלו שהאור בעצמו יגמור הבישול אלא גם האור בעצמו שבת כל היום משא"כ בשבת דאדם אסור במלאכה אבל כשיעמוד תבשיל אצלו מע"ש האור עושה הבישול בעצמו ואינו שובת וזה חומר ביוה"כ משבת וזה מדויק בלשון שכבר שבת האור כל אותו היום והיא נתינת טעם לברכת אור ביוה"כ דוקא ומה שדולק בעצמו הוי שפיר שבת כיון דאין בזה איסור רק שבת האור ממלאכת איסור היינו שלא נתבשל אצלו שום דבר אחר שזה אסור ביוה"כ.
ועד"ה אפשר דביום כיפור צריך לחזור עליו יותר משבת דמבואר בפע"ח הטעם דביום כיפור צריך דוקא אור ששבת שהשטן עולה שס"ה וימות השנה שס"ה ולפי שאין לו שום שליטה ביוה"כ עולה שס"ד וכנגדם שס"ה גידין והקנה נגד יוה"כ והיא מעין עוה"ב שאין בו אכילה ושתיה שלא ליתן לו חלק ביום הזה כי האכילה והנאה מצדו ובמוצאי שבת מברכין מאורי אש מפני שנכנסין ימי חול לשלוט הנאחזין מהגבורות שהן האש לכן אנו מברכין בורא מאורי האש ר"ל שאנו אין לכו חלק רק בהבורא ב"ה ואין לנו חלק בהם חלילה לכן עכשיו ביוה"כ שלא יש להם שום שולטנות כלל אין לברך על אש חדש שהוא גופא דע"ז שלא יתגבר חלילה רק על אור ששבת שכבר נכנע אל הקדושה עכ"ל נ"ל כונתו מחמת שלא היה לו שליטה כלל לכן בתחלת שליטתו יש חשש שלא יתגבר הרבה משא"כ בשבת דכל השבתות בכלל שס"ד ימים לא נתבטל שליטתו לגמרי כמו יוה"כ ע"כ אין חשש זה וזה כונת הירושלמי הנ"ל אף במוצאי יו"כ מברך עליה שכבר שבת האור כל אותו היום כלשון הכונת שכבר נכנע אל הקדושה על כן אין חשש וגם ביו"כ יברך ולהיות שבשבת לא הוסר שליטתו לגמרי לכן אין חיוב כ"כ במוצאי שבת לחזור עליו משא"כ ביוה"כ הבדל גדול יש בין יוה"כ למוצאי יו"כ דביו"כ אין לו שום שליטה ולכן בשבת לא נאסר הטמנה דמותר לאכול ולשתות משא"כ ביוה"כ שהיא מעין עוה"ב שלא ליתן לו חלק כי האכילה והנאה מצדו לכן גם הבישול עצמו ממילא בלא מלאכה אסרו הגאונים שלא להכין ביוה"כ שלא ליתן לו שום אחיזה וחלק מיום זה ולהיות שאחיזתו מהאש לכן הקפידא דוקא על הטמנה שנעשה ע"י האש ומתורץ קושיות הטור בסימן תר"ט ממה שהתירו קניבת הירק ביו"כ אחר מנחה ודברי הגאונים דברי קבלה והדברים עתיקים.