ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רצז
ס"א מברך על הבשמים מה שאין מברכין במוצ"ש ליו"ט ובמוצאי יו"ט עב"ח ואני בעניי כתבתי בזה בחי' לביצה דל"ג.
ס"ב וצריך לחזור ולברך כתב הטו"ז לכאורה קשה כיון דעיקר טעם של ברכת בשמים משום צער הנפש וכאן אין צער נפש דמ"מ הוא נהנה מהריח אעפ"י שהוא של איסור ונראה לתרץ דכאן אין חשש ברכה לבטלה וכו' עכ"ל ותמוה דמ"מ למה צריך לחזור ולברך וכן הקשה בתו"ש ונלע"ד דהא לפי המבואר בכתבי אריז"ל בטעם הבשמים כדי ליתן כח תוספת שבת לנר"נ להשאיר להם ברכה לימי החול עיין במ"ח בשארית ערבית א"כ ודאי ע"י איסור לא ימשוך השארה מקדושת שבת ובכל מצוה הבא בעברה או יהיה מצוה מטעם אחר מ"מ הוה מצוה הבא בעברה אבל לטעם פשוט שכתבו הפוסקים דהוא רק משום הנאתו משום צער הנפש גם בשל איסור י"ל דהוה תענוג ומחמת דקי"ל היכא דנחלקו הפוסקים עם בעלי קבלה העיקר כפוסקים וא"כ הכא דנ"מ בין טעם הפוסקים לטעם המקובלים מוכרחין אנו לאמשוכי נפשין אחר טעם הפשוט והנגלה כיון שיש חשש איסור ברכה שאינה צריכה דלטעם הפשוט תו א"צ לברך עוד הפעם וזה שדייק הטו"ז כיון דעיקר טעם וכו' דידע שיש טעמים אשר אינו מצד הנאת הנפש לבד רק א"א לנו לברך מה"ט ולזה תירץ שפיר דאין כאן חשש ברכה לבטלה וע"כ ודאי צריך לחזור ולברך משום אינך טעמי.
ס"ד על הדס עיין בטו"ז דהקשה מה חידש ר"א דיש לו זכוכית קטנה ולענ"ד משום דטעם ההדס כיון דאתעביד ביה חדא מצוה ליעבד בו אחריתי ור"א לא רצה בהדס משום דאין לו ריח ע"כ אמר דיש לו זכוכית המיוחד וג"כ מברך בכל מוצאי שבת על מה דכבר איתעביד בו מצוה דהא ע"כ פעם ראשון צריך לעשות מצוה בדבר שלא אתעביד בו מצוה ומ"ש מצוה זו גופה או אחרת.
אמנם מה שאמר זכוכית צריך ביאור למנ"מ והל"ל כלי וכה"ג ונראה דבברכ"י הובא בשם הרשב"א נהגו לברך על הדס במוצאי שבת שלא יש בושם שלא יעלה מיד ריחו וא"א לברך עליו קודם שיהנה ממנו אבל הדס אינו עולה ריחו לעולם עד שממשמשים בו עכ"ל וקשה דיכול ליתן בשמים בכלי סתומה ויברך ואח"כ יפתח ויריח ואולי הטעם לפי המבואר לעיל סימן קס"ז ס"ג אין לברך קודם שיתפוס הלחם וכתב המג"א דבעינן סמוך לעשייתן וכה"ג בסימן כ"ה צריך לברך אחר הנחה קודם שיהדק שלא יהא קודם דקודם עיי"ש בב"י וה"נ אם אינו יכול להריח עד שיפתח לא מיחשב סמוך וצ"ע דמה יחשב המושמש בהדס יותר סמוך עמ"ש בלבוש לעיל סימן קס"ז הובא באשל אברהם סק"ט הטעם שיראו שעליו מברך עיי"ש ולפ"ז אם תופס הלחם מכוסה לא מהני דעדיין אינו נראה בשעת ברכה ואומדנא מכח הברכה לא מהני דהא גם במונח על השלחן והוא עומד או יושב אצלו ומברך המוציא אין לך אומדנא גדולה יותר ונראה דהלבוש הוכרח לזה הטעם משום קושיות האשל אברהם שם דבלא"ה בעינן שיאחז בימינו דוקא כמבואר בסימן ר"ו ס"ד ברכת הריח יאחז בימינו אף דמריח גם כשמונח על השלחן לפי דברי הלבוש לפיכך הוכרחו להדס ולא נטלו בשמים בכלי סתומה כיון דאינו נראה על מה מברך אף דאוחזו בידו אין עין רואה מה מוכח בכלי וע"כ השיב רבינו אפרים אני אינו מברך על הדס יבש דהטעם כדי שלא יריח קודם הברכה ואם יטלו בשמים בכלי סתומה אינו נראה בשעת ברכה אלא יש לי זכוכות א"כ נראה הבשמים בשעת ברכה ואין הריח מגיע קודם הברכה דאפשר לסותמו ועיין לעיל סימן רי"ז בטו"ז סק"ב דאין לברך על כלי שאין בו בשמים רק קלט ריח מבשמים א"כ כשאוחז הכלי סתומה בידו לא יראו שעל בשמים שבתוכו מברך דשמא מברך רק על הכלי שקלט ריח אלא לא מצאתי שרש לדברי הלבוש בזה ובמגלה דף ל"ב פותח ורואה ומברך ובירושלמי יליף לה מקרא וברכת הנר ולבנה צריך לראותם קודם ואולי ס"ל לר"א גם בבברכת הנהנין כן.