ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רצא
ס"א בכביצה עמג"א והתוי"ט הקשה דבשבת דף קי"ט אר"א לעולם יסדר אדם שלחנו בע"ש אף שא"צ אלא לכזית הרי דסעודת ליל שבת סגי בכזית וכי חמיר ס"ג מליל שבת ועיין מחצית השקל ולענ"ד י"ל דשאני כשאוכל בזמן שדרך בני אדם לקבוע עצמם לסעודה דמפאת הזמן ניכר שהיא דרך קביעות ודרך בני אדם לאכול סעודה אחת בלילה וסעודה אחת בשחרית כמבואר בריש ברכות ובפרק כ"כ דף קי"ח משא"כ סעודה ג' שאינו בזמן האכילה מפאת הזמן נראה שהיא רק אכילת ארעי וע"כ צריך לאכול יותר מכביצה להראות שקובע עצמו לאכול ולשבוע עוד נראה דשאני בלילה דמקדש לא מבעיא כשמקדש על היין דמסעיד סעיד אלא אפילו מקדש על הפת מ"מ ניכר שהוא קביעות סעודה מחמת הקידוש וכה"ג מבואר בשערי תשובה לקמן סימן תרמ"ג ובאמת צ"ע דבשבת הל"ל דגם אכילת ארעי מיחשב קבע כדאיתא בביצה דף ל"ד ע"ב ומצאתי בברכ"י הביא כן בשם כ"פ אלא די"ל כיון דשם ילפינן מקראת לשבת ענג וא"כ לפי מה דדרשינן בפע"פ דף ק"א במקום ענג שם תהא קריאה וע"כ אין קידוש אלא במקום סעודה כמבואר ברשב"ם וברי"ף מבואר שם במקום שקראת שם תהא עונג וא"כ ליכא ילפותא דשבת קבעה רק בשעת קידוש נחשב האכילה לעונג וקבע וא"כ מה דאמר בביצה דכל השבת קבעה צ"ל משום דהך דרשא אסמכתא מדרבנן הוא כמ"ש הר"י ברא"ש פרק ע"פ שם וע"כ לחומרא חשוב קבע גם בלאו קריאה של הקידוש דמן התורה א"צ כלל לקדש במקום סעודה אבל להיפך להקל מחמת כן דאכילת שבת מיחשב קבע ויוצא ידי סעודה לא אמרינן רק במה דגלי גלי במקום קריאה שם הוי עונג וע"כ דוקא בשני הסעודות דיש קידוש במקום סעודה די בכזית דגם אכילת ארעי מיחשב עונג וקבע דרחמנא אחשבה לענג מחמת המצוה ועוד דשאני לענין מעשר דשבת לעולם כמ"ש הרמב"ם פ"ה דמעשרות ה"כ פירות שנגמרה מלאכתן וחשכה עליהן ליל שבת נקבעו ולא יאכל מהן אפילו לאחר השבת עד שיעשרן והיינו אפילו לא יחדן לשבת וכמבואר בר"ש פ"ב דמעשרות מן הירושלמי הרי כיון דחל איסור טבל בשעה שהאכילה נחשב קבע חל לעולם א"כ ה"נ נהי דלא מצינו דגלי קרא דאחשבה לענג רק במקום קריאה מ"מ כיון דמתחלת כניסת שבת באכילה ראשונה שאחר הקידוש הוקבע ואם רצה לאכול אז הוי קבע וענג ממילא הוקבע לעולם ואפילו לאחר השבת דאזי ודאי אכילתה ארעי.
בטו"ז סק"ו כתב בס"ח וכו' עמ"ש לקמן סימן רצ"ט.