ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רפט
ס"ב בטו"ז סק"א הוי שכר ושאר משקין ק"ל הא קי"ל בסימן רי"א הביאו לפניו דבר שברכתו בפה"ע ודבר שברכתו שהכל בפה"ע קודמת שהיא חשובה שאינה פוטרת אלא דבר אחד וא"כ כאן שמביאין לפניו כוס שכר לברך שהכל ולחם לברך המוציא ממילא המוציא קודם שהיא ברכה פרטית נגד שהכל שהיא כוללת ויש כאן ברכה שא"צ וי"ל דכאן הכרח הוא לברך שהכל תחלה משום קידוש וע"כ תיקנו שיכוין שלא להוציא ברכת הלחם ג"כ בזה כדי שיהא ניכר הקידוש וכו' דברי הטו"ז משוללי הבנה והמשבצות זהב פירש דהוקשה לו משום ברכה שא"צ הא לענין קדימה אף המוציא לפה"ג מ"מ י"ל דלענין קידוש יין חשוב קודם משא"כ לענין ברכה שא"צ וברכה שא"צ הוה דפת פוטר כל מיני משקין ותירץ דהכרח הוא והקשה המשבצות דממרוצת לשונו משמע דהטעם שיכוין שלא להוציא שיהא ניכר הקידוש דאם מכוין לפטור הפת בשהכל אזי לא יהיה ניכר שמשום קידוש מברך שהכל והא בלא"ה לכתחלה צריך לברך כ"א ברכה הראויה לו ודוקא דיעבד אם אמר שהכל על כולם יצא ולבושי שרד כתב דהך כדי שיהא ניכר קאי אדלעיל ולפ"ד דברי הטו"ז מסורס וגם לאיזה צורך הכניס כאן שיכוין שלא להוציא וקושיתו לא היה מזה כלל ועוד קשה דלאיזה צורך הקשה מסימן רי"א לענין הקדימה כיון דזה קשה גם על היין וע"כ ידע דהכא בקידוש שאני א"כ מיד ה"ל להקשות רק משום ברכה שא"צ ועוד קשה דאם עלה על דעתו דמשום קידוש צריך להקדים על השכר ממילא לא חשוב ברכה שא"צ לכף נלע"ד כונתו דמה דאמרינן דוקא בדיעבד אם אמר על כולם שהכל יצא הוא נמי משום דברכת בפה"ע ברכה פרטית ושהכל ברכה כללות וכמו אם יש לפניו שני מינים יקדים ברכה הפרטית כן על מין אחד לכתחלה יברך ברכה הפרטית דהיא חשובה יותר וא"כ הכא קשה ממ"נ למה יברך תחלה על השכר שהכל ואח"כ על הלחם המוציא הא המוציא ברכה פרטית וחשובה יותר ויש להקדימה ואת"ל דמחמת הקידוש נעשה שהכל שעל השכר חשוב יותר ולא משגיחינן בהך חשיבות דברכה פרטית א"כ מה"ט לא יברך המוציא כלל ויכוין לפטור בשהכל השכר והלחם כיון דכאן אזיל חשיבות דברכה של המוציא ממילא גם לכתחלה יכול לפטור הלחם בשהכל שעל השכר וגם אם נאמר דרק לכתחלה היכא דאפשר צריך להקדים הברכה פרטית והכא חשוב כדיעבד דצריך לקדש קודם ממילא ה"נ מוחשב דיעבד ויכול לפטור הלחם בשהכל שעל השכר וא"כ הוי המוציא ברכה שא"צ דבשלמא במקום אחר שפיר י"ל כיון דאפשר לברך ברכה הפרטית דחשוב יותר למה יברך לכתחלה ברכה הכללית אבל הכא כיון דאי אפשר הוה דיעבד ויברך שהכל משום ברכה שא"צ ולא יברך המוציא על הלחם ובטור מוכח דצריך לברך גם המוציא ותירץ דהכרח הוא לברך שהכל תחלה משום קידוש וע"כ תיקנו שיכוין שלא להוציא ברכת הלחם ג"כ בזה כדי שיהא ניכר הקידוש היינו דהיכר הקידוש במה שקובע ברכה בפני עצמו משום הקידוש לבד וכשיכוין לפטור גם הלחם אין כאן ברכה בפני עצמו משום הקידוש דגם לולא מצוות חכמים לקדש היה צריך ברכה אחת משום הלחם דמוכרח לאכול בשבת.
ובזה מתורץ קושיות המשבצות וז"ל ומ"ש שיכוין שלא להוציא פת קשה דבס"ו ס"ב פסק המחבר דוקא נתכוין הא סתמא אין מוציא וכ"ש שכר לפת לחשוב אף לשוין בעינן כונה עכ"ל ולפמ"ש א"ש דמבואר בעט"ז סימן ר"ו ס"ב דאם בירך סתמא על פרי האדמה ולא כיון על פרי העץ אמרינן מסתמא לא היה דעתו לפטור רק את פרי האדמה כדינו עכ"ל הרי משום דלאו דינא לברך על פרי העץ פרי האדמה אמרינן מסתמא לא היה דעתו לפטור וא"כ הכא לפי קושיתו דמדינא הוה לפטור הלחם בשהכל א"כ סתמא נמי פטור ומחמת התקנה שכוין שלא להוציא אה"נ דהשתא סתמא נמי ודאי לא היה דעתו לפטור רק את השכר כדינו וכן נמי בחשוב דצריך כונה בשוין נמי משום דאל"ה על החשוב היה לו לברך ולפטור את שאינו חשוב אלא ודאי אין דעתו לאכול עתה רק את שאינו חשוב והנה לעיל סימן רי"ב ס"א בהג"ה ובטו"ז ומג"א שם דאם הצנון אינו חביב עליו מן הזית יברך קודם על הזית בעה"ע ואח"כ על הצנון בפה"א ואפושי ברכות עדיף ואין להפקיע הברכות כה"ג עיי"ש במג"א דוקא אם אין הצנון עיקר דאזי אינו כדין להקדים הצנון אבל אם הצנון עיקר ודינו להקדים מברך בפה"א על הצנון ופוטר הזית מפה"ע אף דעל הזית לכתחלה אסור לברך בפה"א כדאיתא בסימן ר"ו היינו כשמברך על הזית לבד אבל כשצריך לברך על צנון מקודם נפטר גם הזית ובספר אור זרוע הלכות ברכות סימן קע"ו מבואר להדיא כמ"ש המג"א וז"ל דדוקא כשאין הצנון עיקר ולא חביב מברך על הזית ואח"כ על הצנון דאפושי בברכות עדיף ולא אמרינן דמברך על צנון ונפטר זית דבירך פה"א על פירות אילן יצא דאין להפקיע ברכה כל כה"ג עכ"ל הא"ז הרי דוקא כשאינו מן הדין להקדים ברכה של פה"א אבל כשהדין להקדימו פוטר גם הזית בפה"א אף דלכתחלה צריך לברך על הזית בפה"ע שהוא פרטית יותר ואם אחד עיקר ואחד חביב דיש לכל אחד מעלה כתב במשבצות סימן רי"ב סק"ג דיברך תחלה דוקא על הזית בפה"ע ואח"כ על הצונן פה"א ואפושי ברכות כה"ג עדיף דכ"א ברכה מיוחדת לו ואם בירך תחלה על הצנון פה"א כבר נפטר פה"ע כ"כ הלבוש להדיא עיי"ש וא"כ ה"נ שפיר הקשה הטו"ז נהי דלכתחלה אין לפטור הלחם בשהכל דאינה ברכה המיוחדת לו בפרטית מ"מ אם מקדים שהכל על השכר לא ה"ל לברך המוציא על הלחם ומברך ברכה שא"צ על הלחם וכן משמע מלשון הא"ז הנ"ל דדוקא כה"ג אמרינן דמוטב לאפושי ברכות ולברוך על כל אחד ברכה המיוחדת לו שיקדים לברך על הזית קודם דאזי לא יפטור הצנון אבל אינו רשאי להקדים בפה"א על הצנון דאזי תו אסור לברך על הזית דבדיעבד נפטור בברכת פה"א ולפ"ז קושיות הטו"ז בפשיטות דתרתי עביד במה שמברך קודם על השכר ואח"כ על הלחם חדא דברכת הלחם ה"ל להקדים לשהכל שזה פרטית וזה כללית ועוד כשמקדים שהכל מברך על הלחם ברכה שא"צ ותירץ על ראשון ראשון דצריך להקדים על השכר משום קידוש ומה שהצריכו לברך על הלחם ג"כ לא יפטר בברכת שהכל משום שיהא ניכר הקידוש וכמ"ש הרא"ש בפרק ע"פ דף ק"ו דבבקר יברך על השכר קודם ברכת המוציא דאל"כ בטלה קידוש של היום דרבינן ליה מקרא כמו קידוש הלילה עכ"ל והנה מרבינן לו מן זכור שיזכרהו על היין א"כ הזכירה אינה השתיה או האכילה אלא הברכה הוא הזכירה ובלילה כשמקדשין על הפת יש זכירה בברכת קדוש זולת ברכת המוציא וה"נ בבקר צריך זכירה בברכה זולת ברכת המוציא המוכרחת בלא"ה דחייב לאכול פת ולברך עליו וכשיכוין בברכת שהכל לפטור הפת עדיין ליכא זכירה זולת ברכה שעל הפת.