ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רפח
ס"ד ביום ראשון בטור כתב וא"צ שיהא התענית מיד ביום ראשון שלאחריו אלא לכשירצה וכתב ב"י אבל בספר הזהר כתב בפ' ויקהל שצריך להתענות מיד ביום המחרת כדי לתקן את אשר עיות בביטל עונג שבת ולענ"ד תליא לכאורה בפלוגתא דתנאי אי חיישינן שמא ימות כמבואר בגיטין כ"ח ע"ב ובסיכה דף כ"ד ועיי"ש בגיטין וביבמות ר"פ ד"א דמחלקי תוס' דלזמן מרובה לכ"ע חיישינן שמא ימות אבל לזמן מועט היא פלוגתא בגיטין שם וברפ"ק יומא גבי אשה אחרת מתקינין לו ובמג"א סימן תקס"ח סקי"ג העלה ג"כ לענין תשובה לחלק דלזמן מרובה חיישינן ולזמן מועט לא חיישינן שמא ימות כמ"ש הרא"ש בנדרים רפ"ק ג' ע"ב עיי"ש ובאמת הרא"ש לא כתב שם רק דגם למאן דלא חייש שמא ימות לזמן מועט מודה דלזמן מרובה חיישינן אבל לא החלינו להלכה דלזמן מועט לא חיישינן וראיתי אח"כ במחצית השקל שם הקשה כן וכתב וז"ל ואע"ג דהרמב"ם רפ"ט מה"ת פסק כמתני' דהר"ז גיטך שעה אחת קודם מותו דאסורה לאכול תרומה מיד אלמא דס"ל דקי"ל דחיישינן למיתה אפילו בזמן מועט והרא"ש ל"כ לחלק בין זמן מרובה למועט אלא לר"מ דל"ח למיתה אולם כבר עמד בשו"ת חכם צבי סימן ק"ו בדברי רמב"ם הנ"ל וכמי פסקיו אהדדי דבהלכות יוה"כ פסק כרבנן דר"י בריש יומא דלא היו מתקינין אשה אחרת לכה"ג ביום הכיפורים ול"ח שמא תמות אשתו ביה"כ וכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו אלמא דל"ח למיתה בזמן מועט וסוף דבריו כיון שלא ירדנו לסוף דעת הרמב"ם ז"ל היה לנו לומר דלמיתה דחד נמי ל"ח לזמן מועט עכ"ל וכן י"ל דהוה ס"ל למג"א עכ"ל ולפ"ז בזהר דס"ל דצריך להתענות מיד דחייש לשמא ימות לזמן מועט דהא בהלוקח יין בגיטין שם ס"ל לר' יוסי וכ"ש דחיישינן שמא יבקע הנוד בשבת וכ"ש דחיישי לשמא ימות כמבואר שם בגיטין דזה הוה כ"ש נמצא דברי הזהר בשיטת ר"ש נאמר דנתייסד מר"ש ותלמידיו אבל אנן דקי"ל כרבנן בהך דיומא דל"ח לשמא ימות לזמן מועט ה"נ א"צ להתענות מיד ביום ראשון וצדקו דברי הטור וכן מורה לשון הרמב"ם בפ"א מהלכות תענית הי"ב והמתענה בשבת מתענה יום אחר מפני שביטל עונג שבת עכ"ל הרי דלא כתב דיתענה מיד ביום ראשון כמו דס"ל כרבנן דפליגי אדר"י וא"צ לתקן לו אשה אחרת דל"ח שמא ימות בזמן מועט.
אמנם לדאתאן עלה דהח"צ לענ"ד בחנם חישב דברי הרמב"ם לסותרים דנהי דספיקא דאורייתא לחומרא וע"כ חיישינן שמא ימות כיון דלהבא ליכא לאוקמה על החזקה מ"מ היינו כמו בהך דלא תאכל בתרומה דשמא ימות אותה שעה נמצא התרומה אסור עליה ואוכלת איסור וע"כ מספק תפרוש עצמה ולא תאכל דהוה שב ואל תעשה וככל ספק איסור חלב וכדומה אסור לעשות מעשה מספק שמא עושה איסור אבל לתקן לו אשה אחרת מספק זה לא מצינו להתחייב מספק לעשות איזה מעשה מחשש שמא יארע דבר להבא ולא יוכל לקיים מצוה ואם לא יוכל אח"כ מחמת אונס רחמנא פטריה ודי לנו מחשש שמא ימות לזמן מועט להיות בשב ואל תעשה ולפ"ז צ"ע בנידון דידן די"ל דהוה נמי שב ואל תעשה שלא יאכל ביום ראשון מחשש שמא ימות למחר אלא די"ל נהי דבדאורייתא אסור בקום ועשה מספק אבל בדרבנן כל ספק דרבנן מותר גם בקום ועשה ומה דמחויב למיתב תענית לתעניתיה הוא חיוב דרבנן דאף דאסור להתענות בשבת מן התורה מ"מ כיון דמחמת החלום הותר לו להתענות דזה לו יותר עונג או משום סכנה א"כ החיוב למיתב תענית לתעניתו י"ל ל"ה מדאורייתא אלא דצ"ע לפ"ז מה פריך בגיטין כ"ח ע"ב ולשמא ימות חיישינן והא נוד דכשמא ימות הוא ופליגי לימא שאני נוד דבלוקח יין דהוה רק מדרבנן דלקוח פטור מן התורה אמנם לשיטת ריב"א וריב"ם בתוס' בב"מ דף פ"ח בד"ה תבואת זרעך דלוקח מישראל אחר מירוח חייב מן התורה וקודם מירוח מדרבנן ובלוקח מהנכרי הוה איפכא דאחר מירוח פטור כיון דנתמרח ברשות נכרי פטור משום דגנך ולא דיגון ככרי וא"כ בלוקח יין מן הכותים דלר"מ ס"ל דכותים גרי אמת כפרש"י שם ומבואר בב"ק דל"ח וא"כ חייב מן התורה ומ"מ לא חייש לבקיעת הנוד ושפיר פריך אבל ר"י ור"ש דס"ל גרי אריות הן כמ"ש תוספת בגיטין שם דכ"ה בד"ה הלוקח א"כ כיון דלקח יין ונגמר ביד נכרים פטור מן התורה ומ"מ חיישי לבקיעת הנוד הרי גם בדרבנן חיישי לשמא יבקע הנוד מכ"ש לשמא ימות ולדדהו גם הכא צריך להתענות מיד ביום ראשון אבל לשיטת ר"ת והרמב"ם בריש פ"ב מהלכות מעשר דלוקח מישראל אחר מירוח ג"כ פטור מן התורה קשה מה פריך בגיטין דף כ"ח ע"ב והא נוד וכו' דשם ל"ה רק מדרבנן לכן לא חייש ר"מ אלא די"ל דירק ממעשר פטור לוקח ולא מתרומה וכמ"ש המל"מ פי"א מה"ת הי"א בשם מהרי"ט ועיין פ"י בגיטין דף כ"ה ואכ"מ ול"ל דשם בלוקח יין אסור מספק משום דהוה דשיל"מ דיאכלנו בהיתר למחר דהא החשש שמא יבקע הנוד וא"כ לא יאכלנו למחר וממ"נ אם לא יבקע אין כאן שום איסור ואם יבקע אין המתיר עתיד לבא ול"ח דשיל"מ כמבואר ביו"ד סימן ק"ב ס"ב וכה"ג כתוב בנקודות הכסף ביו"ד סימן ט"ו על הטו"ז סק"ד אמנם בחידושי למסכת ביצה השגתי על נה"כ ובררתי דדברי הטו"ז אמת ויציב דכה"ג חשוב דשיל"מ וא"כ ה"נ י"ל ה"ט. דמחמרי ר"ש ור"י משום דהוה דשיל"מ ולענין תענית צ"ע אם נאמר כיון דצריך להתענות ע"כ יום אחד למה יאכל היום ויתענה למחר יתענה היום ויאכל למחר בהיתר ודאי אלא די"ל דאה"נ דזה חשוב דשיל"מ רק בתש כח דקשה עליו להתענות שני ימים בזה אחר זה א"כ ל"ח כדשיל"מ דקשה עליו התענית היום יותר ממחר הרבה מחמת שהתענה אתמול ולפ"ז דינא הוא לחלק בין קשה עליו להתענות שני ימים זה אח"ז א"ל ולפ"ז להטו"ז דס"ל דבת"ל מיפטר ג"כ דא"צ עוד למיתב תענית לתעניתו וכ"פ הש"ג ושכנה"ג עיין בה"ט א"כ כשחל ת"צ באמצע שבוע א"צ להתענות ביום א' אף דהוא אדם בריא דתו ל"ח דשיל"מ כיון דאם לא יחויב להתענות ביום ראשון יפטור בת"צ דצריך להתענות בלא"ה.