ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רפד
ס"א מפטירין בנביא בברכ"י וז"ל באגדה שמת אחד אמר שאינו ניצול מעונשו הקשה עד שבנו יאמר קדיש או יפטיר בנביא ונתפשט באיזה מקומות בהגיע תור זמן פטירת אב ואם בכל שנה הבן יפטיר בשבת הקודם עיי"ש טעם הדברים יתכן עפימ"ש בספר הגלגולים בסופו דבשבוע האחרונה של י"ב חדש אע"פ שהיום שמת הוא בחול מ"מ בשבת שבאותו שבוע הוא עולה ואינו יורד עיי"ש ומסתמא כן בכל יא"צ דנידון לעלות למדרגה יותר גבוה כמבואר בסוף ספר הגלגולים ג"כ בשבת שלפניו עולה ואינו יורד.
וכתב עוד הברכ"י שנשאל מחכם אחד על מנהג מקומו דאם לאחד יא"צ על אב ולאחד על אם מי שיש לו פטירת אביו בשבוע ההיא הוא קודם להפטרה וחקר בה הרבה טעמא מאי, וכתב הברכ"י משום דאיש מצוה על ת"ת ושכיחי טובא עיי"ש נדחק הרבה ולענ"ד י"ל דמבואר ברא"ש פ"ג דברכות ד"כ ע"ב דאשה אינה בכלל הערבות מה שכל ישראל ערבים זב"ז עיי"ש וא"כ תקנת איש הוא תקנת רבים ותקנת אשה היא רק תקנתה ומבואר בשו"ת ב"ח השנות בשכירות אורנדא שבאו קהל ויחיד לשכור דרבים קודמין דזכות הרבים עדיף מצד הדין ומצד הסברא עיי"ש ועוד דמבואר בפרק ואלו מגלחין דף י"ד ע"ב דאתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד.
עוד נלע"ד מטעם דאיתא בפ"ב דכתובות דף כ"ח היא נדחית מפני האיש משום דאמר רב טילטולי דגברא קשה מדאיתתא וכן הוא בא"ע סימן קי"ט ומבואר בספר הגילגולים שכמה פעמים כשנידון ביום שמת בו בכל שנה להעלותו למדרגה יותר גבוה מדקדקין עמו יותר ונתגלגל עי"כ לעוה"ז וכיון דטילטולא דגברא קשה מדאיתתא האשה נידחית מפני האיש וכן כה"ג בחו"מ סימן ער"ה בשתי ספינות פוגעות אחת טעונה ואחת ריקם אחת קרובה ואחת רחוקה נידחית הריקם והקרובה מפני הטעונה או רחוקה עיי"ש ולפ"ז היה בדין כן גם לענין הקדיש והא נדחה מי שאומר קדיש על אמו מפני האומר קדיש על אביו אלא די"ל דאנשי אותו מקום נהגו מנהג ספרד הובא בסידר הר"ר יעב"ץ אחר עלינו שאם רבים המה אומרים כולם כאחד קדיש ובטלה מחלוקת וטורח דיני דינים עיי"ש וכן צ"ל דאל"כ למה דוקא במפטיר נהגו כנ"ל וחקרו בה כמה חקירות וגם לטעם הברכ"י תקשי דא"כ בקדיש נמי אע"כ משום דנהגו לומר כולם קדיש ולא נ"מ רק למפטיר דאינו רק אחד ולפ"ז באשכנז דנ"מ גם לענין קדיש צ"ע טובא דלפמ"ש יפה כח האב.
ס"ז ונהגו להזכיר אחר קה"ת נשמות המתים ובב"י הביא דפוסקים צדקה לכפר על המתים דילפינן מדרש כפר לעמך ישראל אלו החיים אשר פדית אלו המתים מלמד שהמתים צריכים כפרה כי שופכי דמים חוטאים עד יוצאי מצרים והר"ר אביגדור אומר שאין טעם על מה סמכו ומה שאומר בדרש כפר לעמך ישראל שהמתים צריכין כפרה עד יוצאי מצרים דוקא ברוצח אבל לענין צדקה לא אשמועינן מידי עכ"ל ונראה לפמ"ש הברכ"י ביו"ד סימן רמ"ז בשם בית הלל דהמעלים עיניו מן הצדקה כאלו שופך דמים א"כ מינה דנתינת צדקה תיקון לזה ובחידושי על התורה פרשת שופטים כתבתי עוד בזה.