ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רעז
ס"א כדרכו עיין מג"א והיא גמרא ערוכה בפרק כ"כ נר שאחורי הדלת פותח ונועל כדרכו לייט עלה רב עיי"ש וקשה טובא לפמ"ש הרשב"א בפרק הארג וכן היא שם בש"ג שאם צבי בבית מותר לנעול ביתו לשמור ביתו אעפ"י שיודע שהצבי ניצוד בתוכו אף שמתכוין גם לצידת הצבי דס"ל לרשב"א דאע"ג דקי"ל פסיק רישא אסור ה"ד שבאותו מעשה דעביד הפ"ר אינו מתכוין ואינו עושה דבר היתר עמו אבל אם באותו הפ"ר שעושה עושה ג"כ דבר היתר עמו ויתכוין גם לדבר היתר אז אפילו עביד פ"ר ומתכוין גם לו שרי ואני כתבתי בחידושי דכל מעשה שאפשר לעשות זולת הפ"ר אז אפילו עביד אותו מעשה אפילו בפ"ר סרי כי לא מתכוין לעשות בפ"ר עכ"ל וא"כ קשה מה לייט עלה רב דפותח ובועל כדרכו דצריך לכנוס ולצאת ומתכוין לדבר היתר וגם לש"ג קשה כיון דאפשר לפתוח בנחת דלא יהא פ"ר ממילא גם עתה יהא מותר אף כדרכו דהוי פ"ר ושיטת הרשב"א היה אפשר לתרץ קצת דה"ט דכיון דמתכוין גם לדבר היתר מיחשב לו כמתעסק לגבי דבר האיסור ובשבת מלאכת מחשבת בעינין ובכריתות דף י"ט מבואר לר"ש הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק כמי חייב ועיין תוספת כתובות פ"ק ה' ע"ב בד"ה את"ל וא"כ הא מבואר בשבת דף ק"ו דגם הבערה לר"ש חייב מקלקל וה"נ מתעסק וצ"ע בכתובות שם וא"כ הכא יש חשש הבערה שמקרב השמן ומבעיר וע"כ לייט רב אלא דקשה להיפך דאטו מאן דתני כר"י דפוטר מקלקל מילט לייטינן לו לכן עכ"פ נלע"ד דזה טעם התנא דברייתא דמתיר דס"ל כרשב"א או הש"ג וכסברת הירושלמי דפרק הארג ורב פליג על זה והמהרש"א בפרק כ"כ כתב דפליגי דרב מחשיב לו פ"ר והתנא ס"ל דאינו פ"ר וזה דוחק וליפלגו במציאות ומיושב ג"כ קושיות מהרש"א שם דתוספת כתבו בהך דמנער את הטבלא דליכא שמן בנר דאל"כ הוי פ"ר והא האי תנא מתיר לפתוח ולנעול אף דהוי פ"ר ולפמ"ש ל"ק דבשלמא פותח ונועל דמתכוין לדבר היתר לכנוס ולצאת ולש"ג י"ל כיון דיכול לעשות בלא פ"ר לפתוח בנחת משא"כ במנער את הטבלא כדי להפיל הנר שלא ישרוף הטבלא דהוי פ"ר דאסור לכ"ע והנה בהך דפותח הדלת כנגד המדורה אם כונתו בפתיחת הדלת אינו כדי להבעיר המדורה תליא ג"כ בהך דרשב"א וש"ג דה"נ מתכוין להתירא וג"כ אפשר לעשות תכלית כונתו בענין שאינו פ"ר כשליכא מדירה בבית אלא דהגמרא פריך אי ברוח שאינה מצויה הוי פ"ר משום דק"ל כרב דלייט בהך דפותח ונועל הדלת ויתיישב ג"כ קושיות המהרש"א שהקשה על מה שהקשו תוס' שם לרש"י דפירש החשש דפותח הדלת ונר אחוריו משום כבוי דהל"ל פותח הדלת נגד הנר והקשה המהרש"א דא"כ תקשי ממ"נ כמו במדורה אם ברוח מצויה ודאי מותר ואם באינה מצויה ודאי אסור ולפמ"ש א"ש דהך תנא דמתיר בנר שאחורי הדלת ה"נ יתיר בזה מחמת דמיכוין להיתרא או מחמת דאפשר לעשות מעשה דפתיחת הדלת כשאינו פ"ר כשאין נר נגדו.
עוי"ל עפ"י פרש"י בשבת דף ע"ה דכי מודה ר"ש בפ"ר במידי דלא אכפת ליה או מתרמי ומיהו איכוני לא מיכוין אבל אם היה ניחא לו שלא יתרמי הכי מותר לר"ש עיי"ש ובתוספת שם בד"ה טפי ולפ"ז י"ל דה"ט דהך תנא דמתיר הכא דודאי לא ניחא לו בכיבוי הנר דהא הדליקה שתדליק ורב אסר גם בזה וע"כ הקשו תוספת דלימא דמותר לפתוח הדלת נגד הנר ובמדורה שאני דע"י הרוח אינו מתכבה אלא אדרבה מבעיר ושם לא אכפת לו ושפיר פריך אי ברוח שאינה מצויה לכ"ע אסור דהוה פ"ר ובזה נמי פליגי התנא ורב גם לפירש ר"י דעל ידי נדנוד הדלת מכבה ומבעיר דכיון דלא ניחא לו כלל בכיבוי מותר אף דהוי פ"ר ואף דיש ג"כ חשש דמקרב השמן ומבעיר מ"מ הבערה גופא אינו פ"ר וכמ"ש בישיע"ק רק דהוה פ"ר דיכבה או יבעיר דהנדנוד יעשה ע"כ אחד מהן או יקרב השמן ויבעיר או ירחיק השמן ויכבה וע"כ בהך דמנער הטבלא שיפול הנר לארץ דבאמת לא אכפת לו אם תכבה שם הנר לכ"ע אסור פ"ר כהך ע"כ הוכרחו תוספת לומר דמיירי שאין שם שמן.
ומ"מ כלע"ד ליישב שיטת רשב"א הנ"ל דס"ל כמ"ש המאירי בפרק כ"כ שם שמן והדין מותר לפתוח ולנעול גם לרב דאל"כ ל"צ לקללה דקים לו בדרבה מיניה אלא שמותר מן הדין ומקלל אותו מצד פרצה ועזות מצח עיי"ש ובשלום ירושלים פרק כירה כתב ג"כ דרב לייט רק אמאן דעושה כן מתחלה לקבוע הנר על הדלת אבל בשכח מע"ש מותר וכן משמע מהירושלמי עיי"ש והנה בגמרא כאן משמע דהוי פ"ר ממש וא"כ קשה להיפך למה לייט הלא יש בו איסור גמור ולפמ"ש ה"ט כיון דמיכוין לדבר היתר כמו בנועל ביתו לשמרו וצבי בתוכו ושם כבר הצבי בתוכו והוי כדיעבד ועוד דאינו דבר המצוי ול"ש בזה חשש פרצה וכן משמע במאירי דרק במצוי לייט עיי"ש דכתב להדיא שהדבר מצוי על כן נקרא פורץ גדר עיי"ש דכתב כן לתרץ דלא תקשי דהא כיבוי אצ"ל ובאיסור דרבנן מותר פ"ר עיי"ש אמנם ברשב"א גופא הוכיח שם מדלייט רב דפ"ר אסור גם באיסור דרבנן ולא נחית לתירץ המאירי אלא די"ל דבשלמא אם פ"ר בדרבנן אסור נהי דהכא דנועל ביתו בשביל הבית וכדומה ל"ח פ"ר מ"מ מיחשב כפורץ גדר אבל אם אפילו פ"ר מותר בדרבנן א"כ הכא דעדיף דאפילו פ"ר ל"ח גם למילט לא ה"ל ודו"ק.
ומ"מ נלע"ד דגם לרשב"א לא נאמר כן בהבערה וחבלה וכמ"ש לעיל דכיון דמיכוין לשמור ביתו לנעול הוי צידת הצבי כמתעסק וכמלאכה שאינה צריכה לגופה אבל בחובל ומבעיר דגם מקלקל חייב וגם משאצ"ל עיין בשבת דף ק"ו ברש"י ותוספת שם ממילא גם זה חייב וא"כ אם היה חשש משום מבעיר כפירש ר"י דבנידנוד הדלת יקרב השמן ויבעור שפיר קאמר דהוה פ"ר ומודה ר"ש ומה שהקשתי לעיל דא"כ נימא אדרבה מאן דס"ל כר"י מילט לייטינן לו לא קשה דכבר ביארתי בחידושי לביצה דודאי גם הרשב"א לא אמרה רק לר"ש דפוטר אינו מתכוין רק בפ"ר אסור ובכה"ג דמיכוין גם לדבר היתר מותר אבל לר"י דדבר שא"מ אסור וגם משאצ"ל לא אמר אדם מעולם דכה"ג דמיכוין גם לדבר היתר יהא מותר וזה פשוט וא"כ שפיר לייט לו דממ"נ דלר"י ודאי אסור וגם לר"ש עכ"פ משום חשש הבערה מודה ותנא דברייתא דמתיר ואמר אם כבתה כבתה ס"ל דלענין הבערה לחוד ליכא פ"ר וכמ"ש לעיל רק יש פ"ר דע"כ או יתקרב השמן ויבעור או ירחק השמן ויכבה וכמ"ש לעיל וכבוי מותר כיון דנועל ביתו לצורך ביתו וכדומה וכן פותח ממילא ליכא איסור משום הבערה דלא חשוב פ"ר וע"כ נקט אם כבתה לבד וכמ"ש הישעי"ק עפ"י דרכו כן י"ל לפי דברינו ויהיה איך שיהיה נלע"ד דעכ"פ הינו דתנא דברייתא דמתיר משום סברת הרשב"א כיון דבכיבוי מותר מכ"ש לרש"י דכל החשש רק דהרוח יכבה אבל אם היה פ"ר לענין הבערה לבד גם התנא דברא היה אוסר ולפ"ז מתורץ קושיות מהרש"א על מה שהקשו תוס' על רש"י דלימא מותר לפתוח הדלת נגד הנר כמו שאמר לקמן מותר לפתוח נגד המדורה והקשה המהרש"א דא"כ תקשי ממ"נ אם ברוח מצויה פשיטא דמותר וברוח שאינה מצויה ודאי אסור לכ"ע דהוה פ"ר עיי"ש ולפמ"ש א"ש דחזינן במדורה פרש"י דהרוח יבעור ובנר פרש"י דהרוח יכבה וע"כ דכן הדרך דנר אורו מיעט מתכבה מן הרוח אבל מדורה אדרבה כבער יותר מן הרוח וע"כ בהבערה פריך שפיר ברוח שאינה מצויה ודאי אסור דהוי פ"ר אף דפותח הדלת לא משום המדורה והוא מעשה נפרד מ"מ בהבערה אסור אבל במכבה מותר לההיא תנא כמו בנר שאחורי דלת ופותח ונועל.
מג"א סק"א כדרכו כתב לרש"י אף שלא כדרכו אסור ולר"י דוקא כדרכו וכן לפר"ח והנה בירושלמי איתא כר שאחורי הדלת פותח ונועל רב ושמואל פתרין לה בשוכח ומקללין מאן דעבד כן והנה תמה בק"ע שם על ר"י דכתב בתוספת דדלת בטל לבית ולא נעשה בסיס גם במניח והרי בירושלמי מבואר דוקא בשוכח עיי"ש ואני תמה דא"כ תקשי לפרש"י ור"ח דלא מיירי בהנר קבוע בדלת עצמה איך יפרשו הך דפתרין לה בשוכח לכן נלע"ד דיפה כתב בשלום ירושלים דפירושו דוקא בשוכח מתיר הברייתא אבל לכתחלה אסור לעשות כן עיי"ש ובאמת כה"ג מצינו בפרק נוטל אימר דאמרו רבנן בשוכח לכתחלה מי אמר עיי"ש אמכם לפ"ז צ"ל דגם בנחת אסור דאם רק כדרכו אסור א"כ גם בשוכח לעולם היה לכתחלה דיכול לפתוח בנחת וצדקו דברי מג"א לרש"י ומוכח כותיה אבל לר"י מוכח דלא כותיה ועכ"פ במניח עכצ"ל אסור בנחת דממ"נ אם בדלת נעשה בסיס ודאי אסור וא"ל נעשה בסיס צ"ל מה דאמר בירושלמי היינו דיעבד ממילא ע"כ גם בנחת אסור דכדרכו לעולם היה לכתחלה דיכול לפתוח בנחת אמנם לפ"ז מה יענה ר"ח להך דירושלמי דלדידי' ודאי רק בכדרכו אסור כמבואר במחבר ואין הנר קבוע בדלת א"כ איך יפרש הך דפתרין לה בשוכח כיון דאינו קבוע בדלת אינו ענין לבסיס וגם ל"ל רק בדיעבד מותר דלעולם הוה לכתחלה דיכול לפתוח בנחת וצ"ל לפירש ר"ח דירושלמי ס"ל דגם בשוכח מותר רק בנחת ולא כדרכו דהוה פ"ר ומ"מ אסור לכתחלה להניח נר בכותל אחורי דלת כה"ג דשמא יפתח כדרכו כיון דרגיל בכך וכמו שאמרו בגמרא דאביי לייט אפותח נר כנגד המדורה ברוח מצויה דגזיר אטו רוח שאינה מצויה אלא דלפ"ז יצא דין מחודש דגם לר"ח אינו מותר בנחת רק בשוכח ולא הוזכר בפוסקים ובמחבר זה וצ"ל דס"ל דע"כ ש"ס שלנו פליג על הירושלמי מדאמר מ"ט לייט רב אילימא משום דרב ס"ל כר"י ותנא תנו לה כר"ש משום דרב ס"ל כריב"ל דתנו בר"ש מילט לייט ליה עיי"ש ואם כהירושלמי לימא דגם התנא כסבור כר"י ורב ס"ל דתנא לא מתיר רק בשוכח ורב לייט מאן דעבד כן לכתחלה ומדלא אמר הכי ע"כ דגרסת הש"ס בבלי היה בברייתא כדאיתא לפנינו פותח ונועל כדרכו וא"כ ע"כ התנא גם לכתחלה מתיר דאל"כ הא יכול לפתוח בנחת וע"כ רב פליג על התנא ושפיר פריך וא"כ ע"כ לייט רב אמאן דתנו כדרכו ממילא בנחת מותר לגמרי לש"ס דילן ולפ"ז עכצ"ל גם לרש"י כן דרב לייט אמאן דתנו דפותח ונועל כדרכו לש"ס דילן דאל"כ לימא דרב לא פליג כלל על התנא רק דתנא לא מתיר רק בשוכח ורב לייט אמאן דעבד לכתחלה כהירושלמי ולמה יעשה פלוגתא בחנם ולומר דרב ס"ל דכל הברייתא משבשתא וע"כ משום דגרסינן כדרכו וא"כ לעולם הוה לכתחלה אבל בירושלמי ליתא בברייתא תיבת כדרכו ע"כ ס"ל דרב פתר לברייתא בשוכח ואסור גם בנחת לכתחלה רק בשוכח לירושלמי ולש"ס דילן התנא מתיר גם כדרכו ורב לייט אכדרכו ומוכח דלא כמג"א אליבא דרש"י רק כרמ"א והטו"ז.
והנה במה שהביא המג"א ראיה דבקבוע בדלת עצמה שרי לפתוח ולנעול בנחת משבת דף מ"ו ע"ב דשרי לטלטל הנר וכו' כתב נתיב חיים דאין ראיה משם דדויקא דתלמידו שם מדתני ר"ש כבתה מותר לטלטלה משמע כן שלא כבתה כגון נר שכבה והולך פליג על דר"א בר"ש אע"ג דאין בו שמן עכ"ל ולכאורה קשה על הנ"ח מדמסיק רבא שם אלא הנח לנר שמן ופתילה דנעשה בסיס דשמן מאן דכר שמיה כיון דהקושיא רק כשאין בו שמן ונלע"ד לפמ"ש תוספת שם דצ"ל דשמן נעשה גם כן בסיס דאל"כ הוה בסיס הנר לאיסור היינו הפתילה ושלהבת ששמן שהוא היתר עיי"ש וא"כ י"ל נהי דעתה אין בו שמן מ"מ ביה"ש היה בו שמן והיה אז בסיס להיתר ג"כ ובסיס אינו אסור רק כשהיה בסיס לאיסור ביה"ש כמו שהוכיח המג"א סימן רס"ה סק"ב ואף דגם ביה"ש היה אסור לטלטלו עם השמן משום שמא יכבה י"ל עפ"י דעת רש"י בביצה דף ל"א דל"ח מוקצה מחמת איסור דרבנן עיי"ש הטעם במפרשים כיון דשבות מותר ביה"ש משא"כ אם היה בסיס לאיסור ביה"ש חמיר טפי דשבות כזה חמיר טפי כמ"ש באשל אברהם לקמן סימן רע"ט סק"י ועכצ"ל כן דהא מניח אבן או מעות עפ"י חביות דמבואר בפרק נוטל דהוי בסיס והרי טילטול אבן ומעות רק שבות ועכצ"ל דזה חמיר טפי וכמ"ש ת"י פ"ק דביצה דף ג' דבמוקצה גם בספק החמירו כעין דאורייתא וביה"ש דמותר שבות מחמת דהוה ספק ובלא"ה א"ש הכא לפמ"ש הרע"ב בעירובין הובא בדברינו סימן רס"ד דשני שבותין גם ביה"ש אסור וא"כ אם לא דגם שמן הוי בסיס לא היה רק איסור טילטול שמא יכבה וכל עיקר הכבוי לר"ש רק דרבנן דהוה משאצ"ל מכ"ש הטילטול דאינו רק גזרה שמא יכבה דטילטול בנחת ודאי אינו פסיק רישא גמור רק קרוב לפ"ר וכבר כתבתי לעיל בשם המאירי מדלייט רב ש"מ שאינו איסור גמור בהחלט אפילו איסור דרבנן דאל"כ קים לו בדרבה מניה ואפילו יהא איסור דרבנן ממש מ"מ היינו משום שקרוב לפסיק רישא וכמ"ש המהרש"א בפרק כל כתבי דף ק"כ וא"כ מותר ביה"ש אבל השתא דנעשה גם בסיס לשלהבת הוי תרתי שבותים ואסור גם בין השמשות וע"כ אף דכלה אח"כ השמן מ"מ נשאר בסיס הנר לשלהבת ואסור לטלטל
וזולת זה י"ל מה דאמר הנח לנר שמן אף דכלה מה שהיה בעין מ"מ כיון שלא כבה ודולק עדיין יש בו שמן בלוע בפתילה רק בזה ל"ש לאסור לטלטלו משום מכבה דבשלמא כשיש שמן בעין ע"י הטילטול מרחק השמן מן הפתילה ומכבה וכמ"ש התוספת בפרק כ"כ דף ק"כ אבל כשלא נשאר שמן בעין רק בלוע בפתילה אין חשש כבוי ע"י טילטול ואם השמן לא היה בסיס היה הנר בסיס לשמן הבלוע דהוא היתר ועכצ"ל דגם השמן בסיס ולפ"ז א"ש אף לפוסקים דבסיס הוה גם כשלא היה בסיס ביה"ש כמ"ש המג"א בשם תוספת ביצה ושבת עיין לקמן סימן ש"ח במג"א סק"נ וכיון שהעמדנו דברי הנתיב חיים מיושב קושיות התוספת מה דפריך בגמרא מסיפא מדיוק כבתה אין לא כבתה לא ולא פריך מרישא דקתני להדיא חוץ מהנר הדולק בשבת ותירוצם קשה עיי"ש מהר"ם וגם מהמשנה היה להקשות דר"ש אדר"ש דתנו ר"ש אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מהנר הדולק בשבת עיי"ש פנ"י ולפ"ז א"ש הכל דשפיר ידע דכשיש בו שמן אסור גם לטלטלו בנחת שמא יכבה כשירחק השמן מהנר או יבעור כשיקרב השמן להנר וקרוב לפ"ר ע"כ פריך רק מדיוק דסיפא דברייתא דכבתה אין אבל לא כבתה אף שכבר כלה השמן אסור וכמ"ש הנ"ח ולפ"ז כשיש בו שמן דאסור משום שמא יכבה זולת טעם בסיס א"כ אסור גם בהדליק בשבת לצורך חיה וחולה וילדה החיה ונתרפא החולה כדלקמן סימן רע"ט ס"ה אף דל"ה בסיס ביה"ש מ"מ אסור לטלטלו גם בנחת משום חשש כיבוי וכן אם שכח הנר מע"ש דל"ה בסיס רק במניח ולפ"ז מתורץ קושיות המג"א לעיל סימן רע"ו ס"ק י"א על רש"י ורע"ב וכן פירש הרמב"ם במשנה דנר הדולק אסור לר"ש שמא יכבה דזה לס"ד דגמרא אבל למסקנא דחי ה"ט משום דאף אם יכבה הוה דבר שאינו מתכוין וטעמו משום דהוה בסיס עיי"ש וכן תמה בתוספת שבת שם על התוי"ט בפ"א דתמיד מ"ג שכתב עמ"ש הרמב"ם בסוף הלכות ב"ה דבלילי שבת אין בידם אור אלא בודקים בנרות הדולקים מע"ש וכתב הכ"מ אף דאינו אלא שבות דהותר במקדש שאני הכא דאפשר בנרות הדולקים מע"ש והתוי"ט כתב דלישא אור של אבוקה בידו יש בו משום הטית הנר שהוא מבעיר ממש כמ"ש במ"ג פ"ק דשבת דכך לי מטה השעוה או הזפת או חלב שבאבוקה כמו מטה השמן שבנר ולפי שהוא קרוב לשיטה גזרו בו במקדש ע"כ והתו"ש תמה על דבריו דמוכח מגמרא הנ"ל דאין חשש כיבוי והבערה בטילטול רק משום בסיס ולפמ"ש אדרבה מוכח דיש חשש כיבוי והבערה בהטייה כשיש בו שמן מדלא פריך רק מדיוק דסיפא דברייתא וכן משמע מדסתם התנא דנר הדולק בשבת אסור משמע בין שכח מע"ש בין הודלק בשבת לחיה וחולה או ע"י עכו"ם דלא היה בסיס ביה"ש וע"כ מטעם חשש כבוי אבל הדיוק דסיפא כבתה אין א"ש דה"ק כבתה בכל גוני מותר לטלטלה אבל לא כבתה אף דכבר כלה השמן אינו מלתא דפסיקא להתיר כשהוא בסיס וגם א"ש מה דהוצרך התנא בברייתא לומר כבתה מותר לטלטלה דלכאורה משנה שא"צ היא כיון דכבר קתני חוץ מן הנר הדולק בשבת אלא דבא לומר איסור גם כשאין בו שמן ועיי"ש בתו"ש לעיל סימן רע"ו תמה עוד על התוי"ט שכתב בנר שעוה איכא חשש הטיה הא ודאי ליתא והיא תלמוד ערוך בפרק כל כ"כ שכח נר ע"ג טבלא מנער את הטבלא אם היא של שעוה דאין בו משום הטיה וכמ"ש סימן רע"ז ס"ג עיי"ש ואם משום הא אין כאן קושיא על הרמב"ם דתוי"ט עליו קאי די"ל כמ"ש תוספת ורא"ש בפרק כ"כ שם דמיירי שכבה השלהבת רק יש גחלת ובזה משוין הירושלמי והבבלי עיי"ש ה"נ י"ל בדברי הרמב"ם דלא העתיק רק לשון הגמרא בהך דטבלא ועוד אף דמיירי בנר של שעוה כמ"ש תוספת לחד תירוצא מ"מ היינו דוקא משום פסידא שלא ישרף השלחן אבל לכתחלה מי התיר והרי כבר הבאתי לעיל בהך דנר שאחורי הדלת דלרש"י ור"ח עכצ"ל בפירש הירושלמי דרב ושמואל פתרין לה בשכח היינו דיעבד ומקללין מאן דעבד כן לכתחלה וה"נ במקדש דאפשר בנרות הדולקים מע"ש כמ"ש הכ"מ ולפ"ז מ"ש הרמב"ם בפ"ה מה"ש הי"ז נר שאחורי הדלת אסור לפתוח ולנעול כדרכו עכצ"ל כמ"ש הה"מ דכונתו כפירש ר"ח שאין הנר בדלת עצמו דאל"כ גם בנחת אסור ודאי היכא דאפשר בלא"ה עכ"פ ולא כמו שרצו קצת לפרש דבריו בקבוע בדלת כפירש ר"מ.
ועיין פרישה כתב להדיא דגם בנר של שעוה אסור לנער הטבלא זולת בהפסד מרובה ואי אפשר ע"י עכו"ם וכיון שדעת רש"י ורמב"ם בפירש המשנה ובהלכות ב"ה ורע"ב ומוכח בגמרא כדבריהם לאסור גם טילטול בנחת כשיש בו שמן ודאי להם שומעין ומפרט להחמיר וכן בנר של שעוה כשאין הפסד מרובה וכדעת התוי"ט ופרישה ולפרישה אסור לנער ולתוי"ט גם טילטול אסור גם בלא טעם בסיס.
ס"ג באה"ט ססק"ו וה"ה שיש לטלטל השטענדר בבהכנ"ס אף כשהנר דולק עליו א"ז עכ"ל הא"ז כתב זה לפמ"ש הפרישה דשלחן לא הוי בסיס להנר דשלחן חשוב ולא בטל להנר אבל לדברי הב"ח שמביא הבאה"ט תחלת ס"ק זה כ"ד המג"א דהשלחן נמי נעשה בסיס אם אין דעתו לסלק הנר על ידי עכו"ם א"כ ה"נ בשטענדר נמצא דברי הבאה"ט סותרין זה את זה.