אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רעו

סימן רעא

ס"ב מחצה ע"מ אסור ואם יש הוכחה שלצורך עכו"ם וכתב המג"א אבל אם עשה לצורך שניהם אסור בירושלמי פרק כל כתבי לצורכו ולצורך ישראל נשמיענה מן הדא שמואל איקבל גבי חד פרסיי איטפי בוצינא אזל ההיא פרסי בעא מדלקתיה והפך שמואל. אפוי כיון דחזיתיה מתעסק בשטרותיו ידע דלא בגיניה אדלקה והפך שמואל אפוי אר"י ב"א הדא אמרה לצורכו ולצורך ישראל אסור ע"כ וקשה דאדרבה אם אסור מניין ידע שמואל דלא הדליק גם לצורך ישראל בשלמא אם מותר י"ל ידע דלא בגיניה לבד אדלקה ואם נימא דבספק יש להתיר כיון דהוה ספק דרבנן א"כ למה מתחלה הפך פניו דנהי דלא חזיה מתעסק בשטרותיו מידי ספיקא לא נפיק וי"ל דבשלמא מעיקרא הוי תרוייהו בספק ע"כ החמיר משא"כ כשנתעסק בשטרותיו א"כ ודאי דלצורך עצמו הדליק וספק אם גם לצורך ישראל והוי ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי דוגמא לדבר ספק ויבם בנכסי סבא בפרק החולץ דף ל"ח ע"א דאמרינן שם אין ספק מוציא מידי ודאי עיי"ש אלא דעדיין קשה מנ"ל לצורכו ולצורך ישראל אסור שמא מעיקרא הפך פניו משום ספק שמא לצורך ישראל לבד הדליק והנה בפרק שואל דף קנ"א נכרי שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל אא"כ באו ממקום קרוב וקאמר שמואל שם חיישינן שמא מחוץ לחומה לנו וס"ל לרש"י דחיישינן לקולא דמתיר מספק והרי"ף ס"ל חיישינן לחומרא קאמר שמואל דמחמיר מספק יעיי"ש ואם כן לרש"י קשה למה החמיר שמואל תחלה נהי דלא ידע דלאו בגיניה אדליק מ"מ מידי ספקא לא נפק ושמואל מתיר ספק כה"ג ולרי"ף א"ש מה שהחמיר מתחלה אלא דלא א"ש מה דמוכח דלצורכו ולצורך ישראל אסור דלמא מספיקא החמיר לשיטתו וי"ל דרי"ף גריס מותר כגרסת הרבה פוסקים הובאו ביתה יוסף ומוכח שפיר דנהי דמתעסק בשטרותיו עדיין שמא גם לצורך ישראל הדליק ושמואל מחמיר בספק וע"כ לצורכו ולצורך ישראל מותר אלא דלפמ"ש די"ל אין ספק מוציא מידי ודאי א"א להוכיח דמותר ונלע"ד דיש בזה תרי ספיקי שמא לצורך ישראל ושמא לצורך גוי הוה חד ספק ושמא לצורך אחד לבד או שמא לצורך שניהם וא"כ אם לצורך שניהם אסור הוה ס"ס לחומרא ואם לצורך שניהם מותר הוה ס"ס לקולא וע"כ א"ש דאפילו אם שמואל ס"ל ספק לקולא מ"מ החמיר מתחלה דהוי ס"ס לחומרא כיון דלצורך שניהם אסור ולבסוף דנודע לו עכ"פ דלאו בגיניה לחוד אדליק א"כ הוה עכ"פ רק ספק אחד אם לצורך שניהם הדליק או לצורך עצמו לבד ומותר לשמואל לשיטת רש"י וסייעתו ולרי"ף י"ל מטעם אין ספק מוציא מידי ודאי עדיף מהך ספק דשמא חוץ לחומה לנו ומ"מ מדמעיקרא הפך פניו ע"כ מוכח דלצורכו ולצורך ישראל אסור דאל"כ הוי ס"ס להתירא ובס"ס גם לרי"ף אליבא דשמואל מותר.

ולפ"ז יש לתרץ קושיות התו"ש על הב"י דכתב על דברי הטור דמחצה ע"מ אסור משום דיש לספק שמא הדליק לצורך ישראל ואמת שכן פירש"י בס"פ כ"כ אבל תליא בחילוף גרסאות בפרק השואל דף קנ"א עיי"ש דלפי הגרסא תניא כותיה דרב פרש"י דמע"מ הוה ספק אבל לגירסא ת"כ דשמואל פרש"י מע"מ הוה ודאי לצורך שניהם ע"כ אסור וכתב רש"י שם דגירסא זאת נ"ל עיקר ולפ"ז מה שפירש רש"י בפרק כ"כ הוא כלשון ראשון דאינה עיקרית ולפי מה שפסק הטור כשמואל דספיקא לקולא עכצ"ל דת"כ דשמואל והא דמע"מ אסור דודאי לשניהם נתכוין וע"כ אף דבכ"מ הלכתא כרב באיסורי הכא דתניא כותיה דשמואל פסק הטור כמותו בסימן שכ"ה ותקט"ו וע"כ ס"ל דמע"מ הוי ודאי לא כרש"י דפרק כ"כ כן תמצית קושית התו"ש ולפמ"ש י"ל דרש"י דפרק כל כתבי שפיר מצי סבר דתניא כותיה דשמואל כגירסא השניה ומה דמחצה ע"מ אסור משום ספקא וה"ט דהוי ס"ס ספק עיקר דעתו לצורך ישראל לבד וספק לצורך שניהם ומודה שמואל דהוי לחומרא וזה נכלל היטב בספק שמא הדליק לצורך ישראל היינו שמא לצורך ישראל לבד ושמא גם לצורך ישראל ושפיר ס"ל לרש"י גם בפרק כל כתבי כגירסא השניה אלא דלא נחית לסברא דמע"מ הוה ודאי וכ"ש די"ל כן לדברי הטור ולפמ"ש מוכח כן מהירושלמי.

אמנם דברי רש"י צריכין ישוב בשנותו את טעמו דבפרק כל כתבי כתב דמע"מ הוה ספק ובפרק שואל מסיק לעיקר דודאי לצורך ישראל ונכרי עביד ועוד קשה ללשון ראשון דרש"י בפרק שואל דמע"מ הוה ספק ומותר לשמואל אם כן למה הפך שמואל פניו מעיקרא קודם שראה דגוי מתעסק בשטרותיו כיון דספק עכ"פ הוי וגם רש"י גופא דפרק כל כתבי צריך ישוב למה לא פירש דמע"מ הוה ספק רק בנר הדלוק במסיבה ולא כתב כן קודם לזה בההיא דמרחץ המרחצת דמע"מ אסור שהובא בגמרא שם מקודם וגם קשה לפירש ראשון דרש"י בפרק שואל דתניא כותיה דרב דמביא ראיה לרב דספק אסור ממרחץ דמע"מ אסור לערב בכדי שיעשה למה לא מביא הש"ס גם הך דנר הדלוק במסיבה דמע"מ אסור דת"כ דרב לכן מכ"ז כראה ברור דשאני מרחץ מנר הדלוק במסיבה ורק במרחץ ס"ל לרש"י דודאי לצורך גוי וישראל יעשה ובמסיבה הוה ספק חדא דהא רש"י כתב בפרק שואל טעמא במרחץ דודאי לא לאדם אחד הוחמו דנימא ספיקא לנכרי ספק ישראל עכ"ל והיינו כיון דמיירי שם באמבטי גדולה כמבואר שם ואין דרך להחם אמבטי גדולה רק לצורך רבים ודאי לצורך ישראל ונכרי הוחם משא"כ בנר דגם בשביל כבוד אחד דרך להדליק ונר לאחד נר למאה י"ל עיקר דעתיה דמדליק בשביל נכרי או בשביל ישראל ועוד דבמרחץ כשהוחם לא היה לפניו לא נכרי ולא ישראל ולא ידע מי ומי שירחצו דנימא עיקר דעתו לזה או לזה ועוד במרחץ דסתמא עביד לשכר והבלני מיחים אדעתא דנפשיה בשביל שכרו ומה לו ישראל ומה לו נכרי א"כ הוחם כדי לקבל שכר ממי שיבא לרחוץ יהיה מי שיהיה ומ"מ אסור כיון דישראל נהנה מגוף הדבר כמבואר כאן ברמ"א ס"א וע"כ בנר הדלוק במסיבה פרש"י דמחצה על מחצה הוה ספק משא"כ במרחץ לא פרש"י כן דאינו מוכרח ואדרבה מסיק לעיקר בפרק שואל דודאי לצורך שניהם הוחם ולשמואל לא קשה מנר הדלוק במסיבה דמחצה על מחצה אסור דשמואל לא מתיר בספק רק למוצאי שבת לענין שלא יצטרך בכדי שיעשו משא"כ בשבת עצמו חמיר ומודה שמואל דאסור מספק ומוכח מזה דרש"י ס"ל כדעת י"א בסימן שכ"ה ס"ז דלענין בכדי שיעשה מקילינן יותר בספק וממילא א"ש דברי הב"י דהביא כאן לשון רש"י דבנר הדלוק במסיבה דמחצה על מחצה אסור משום דהוה אלא על דברי הטור ול"ק קו' התו"ש גם מיושב תמיהת התו"ש על המג"א בסימן תקט"ו ס"ק כ"ג עמ"ש הרמ"א מחצה על מחצה או שידוע שליקט לצורך שניהם אסור וכתב המג"א שם מע"מ הוי לצורך שניהם סמ"ג ובב"י סימן רע"ו כתב בשם רש"י דהוה ספק ונ"מ אי בעינן בכדי שיעשו עכ"ל והקשה התו"ש כאן דלא היה צריך להביא בשם סמ"ג דגם רש"י עצמו ס"ל כן לפי האמת דהא הסכים לגירסא שניה בפרק שואל גם מ"ש המג"א דאי נימא מע"מ הוה ספיקא מותר לערב מיד להי"א בסימן שכ"ה ס"ז עיי"ש דבריו דברי תימא דהא להך פירושא דמע"מ היה ספק הא תניא בהדיא בהך מתניתין דת"כ דגם במע"מ אסור גם לערב בכ"ש והי"א דמפילין בספק היינו משום דס"ל כגירסא שניה דמחצה על מחצה נקרא ודאי עכ"ל התו"ש ולפמ"ש אדרבה מוכרח מדברי רש"י דאין לדמות הענינים ורק במרחץ פירש דהוי ודאי לצורך ככרי וישראל וא"כ בפירות ודגים אינו מוכרח לדמותו למרחץ לרש"י וע"כ כתב המג"א בשם סמ"ג דס"ל גם בפירות ודגים כן ולרש"י בנר הדלוק במסיבה דס"ל דמע"מ הוה ספק י"ל גם בפירות ודגים הוה ספק ומותר לערב בכדי שיעשו דעכצ"ל דרש"י ס"ל כהי"א דאל"כ קשה לשמואל מנר הדלוק במסיבה דמע"מ אסור וע"כ דשאני בשבת עצמה ממוצאי שבת לענין בכ"ש ומ"מ י"ל שפיר דקי"ל כשמואל דל"ק ממרחץ דמע"ט אסור דשם ודאי לצורך נכרי וישראל הוחם ולענין דינא נלע"ד דהכל לפי הענין ולפי ראות עיני המורה אם יש לספק שמא לצורך נכרי לבד עשה וכדומה דאזי מותר לערב בכ"ש ולא כהתו"ש דכייל כל עניני מחצה ע"מ בחדא אמנם היכא די"ל ס"ס שמא לצורך שניהם עשה ושמא לצורך ישראל לבד יש להחמיר כמו שהראתי פנים מן הירושלמי הנ"ל ואין ראיה מהי"א דסימן שכ"ה ס"ז די"ל דלא התירו רק בספק נלקט היום או בדבר הנלקט היום וידוע שלא הביא רק לצורך אחד רק א"י אם בשביל נכרי או בשביל ישראל אבל היכי די"ל ס"ס י"ל כ"ע מודו.

ועיין ב"י סימן שכ"ה תמה על הטור שכתב ספק הובא מחוץ לתחום מותר לערב מיד אפילו למי שהובא בשבילו לרש"י ולרי"ף גם בזה צריך להמתין בכ"ש ותמה הב"י דלרש"י מה אריא לערב אפילו בו ביום שרי עיי"ש ולפמ"ש מוכרח לרש"י דרק לערב קאמר שמואל חיישינן לקולא ולא בשבת עצמה דאל"כ תקשי לשמואל מיד הדולק במסיבה דמחצה על מחצה אסור דפרש"י גופא דהוה ספק בשביל מי הדליק וכמ"ש.

ומ"מ דברי רש"י בפרק שואל צריכין ישוב במ"ש דודאי לא לאדם אחד הוחמו דנימא ספיקא לנכרי וכו' דמה תלוי בזה נהי דלרבים הוחם י"ל הרבים היינו המחצה נכרים לכן נלע"ד כונתו דבשלמא אם לאדם אחד הוחם י"ל אולי זה האדם ממחצה נכרים או ממחצה ישראל אבל ברוב עכו"ם או ישראל רוב ודאי אותו אדם שהוחם בשבילו מן הרוב אבל כיון דלא לאדם אחד בלבד הוחם א"כ נהי דאדם אחד י"ל מנכרים הוא אבל הנוסף מאדם אחד ל"ל ג"כ מהמחצה נכרים כיון דמדלית נכרי אחד מן המחצה תו הוי ישראלים רובא א"כ איך אפשר לומר דהמותר יהיו מהמיעוט וכשיפרוש אחד לרחוץ ממחצה אחד תו ע"כ כל דפריש אח"כ מרובא הנשאר פריש וא"כ ע"כ לישראל ונכרי הוחם אלא דעדיין קשה דמ"מ יש לעשות ספק לומר דדעתו ארוב של כל בני העיר ישראל ונכרים והמיעוט דמפקת שלא בשבילם הוחם היינו מהמחצה ישראל א"כ עיקר דעתו ארוב דהיינו מהמחצה נכרים ובתר עיקר דעתו אזלינן כלשון רש"י בפרק כל כתבי מה תאמר כיון דעיקר דעתו ארובא ובכלל רוב של כל העיר יש ג"כ ישראל לכן אסור עדיין לא יתיישב דברי רש"י שבפרק שואל עם דברי רש"י שבפרק כ"כ דגם בנר הדלוק במסיבה נימא הכי דעיקר דעתו ארוב של כל המסובין וכיון דהוי מחצה ישראל ומחצה נכרים ע"כ בכלל עיקר דעתו יש ג"כ ישראל והוה ודאי לצורך ישראל ונכרי ועוד קשה כיון דאדעתא דרובא מחממי א"כ הרוב של כל בני העיר ע"כ יש בו ג"כ ישראל ואם כן מה צ"ל רש"י הטעם דלא לאדם אחד הוחם ת"ל בלא"ה ע"כ יש ישראל בכלל הרוב וגם בנר הדלוק במסיבה קשה כן איך פרש"י דהוה ספק כיון דאדעתא דרובא מדליק הלא בכלל הרוב של כל המסובין ע"כ יש ישראל ואפשר לומר דס"ל לרש"י דמה דאמרינן אדעתא דרובא מחממין ומדליק היינו לא בשביל כל הרוב רק תלינן דדעתו דמדליק ומחמם על איזה איש מהרוב לכן בנר ומחצה ע"מ הוי ספק אותו איש מי הוא או ממחצה נכרים או ממחצה ישראל אבל במרחץ דע"כ לא בשביל אדם אחד הוחם רק בשביל הרבה א"כ הנוסעים ע"כ יש בהם גם מישראל אף את"ל דהראשון הוא מהמחצה נכרים וכמ"ש ומיושבים ג"כ דברי רש"י אבל אם נאמר כפשוטו דאדעתא דרובא היינו בשביל כל הרוב עכצ"ל דפרש"י בפרק כ"כ ובפרק שואל אינם עולים בקנה אחד וכדברי התו"ש אלא די"ל דרש"י בפרק כל כתבי כתב כן לרבא דבנר מותר גם במכירו אף דודאי גם לצורך ישראל מדליק מ"מ עיקר דעתו בשביל עצמו ורבא אזיל בתר עיקר דעתו לכן גם במע"מ נהי דודאי אדעתא דרובא מכולם מדליק ויש בהם גם ישראל מ"מ עדיין לא נדע עיקר דעתו בשביל מי באותו רוב גופא אם הרוב מזה הרוב ישראל או עכו"ם ע"כ הוה ספק אבל בפרק שואל כתב רש"י לשמואל דלא תקשי לו ממחצה ע"מ דשמואל יסבור כיון דע"כ גם בשביל ישראל מחמם הוי ודאי דלא אזיל בתר עיקר דעתו וכאביי ואף דקי"ל כרבא לגבי אביי י"ל באמת רבא ס"ל כרב דהלכתא כותי' לגבי שמואל וא"כ במרחץ ת"ק דר"י ע"כ פליג וס"ל דספק אסור מדאוסר במע"מ ואפילו לגירסת קצת ספרים דרבא גופא קאמר בפרק שואל דת"כ דשמואל מ"מ לא ס"ל כותי' וכמ"ש התוספת בפרק השולח דף מ"ח להוכיח דאף דרבא גופא קאמר קרא ומתניתא מסייעא לר"ל מ"מ ס"ל כר"י עיי"ש ולפ"ז צדקו דברי התו"ש דלרש"י ע"כ לית הלכתא כשמואל ובלבוש כאן בנר דלוק במסיבה במע"מ כתב דהיה ספק ובסימן שכ"ו במרחץ כתב דהוי ודאי וצ"ל ג"כ דמחלק כמ"ש לעיל.

ס"ג מג"א סקי"א וצ"ע על רש"י עמ"ש לקמן סימן רע"ז.

ס"ב מג"א סק"ח במקום מצוה ודוקא שגופו נהנה ממנו אבל לומר לעו"ג שיבנה ביהכנ"ס אסור מ"כ וכ"מ ספט"ו דשבת דלא התירו שבות רחוקה עכ"ל והמעיין בתוספת פרק כל הצלמים בד"ה שאני יראה דלא כמ"כ ולא כמג"א דהתם אין הגוף נהנה והוא שבות רחוקה כשיבואו עדים.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה