אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רעא

סימן רסט

ס"ב נשים בצל"ח ר"פ א"ד חידש שנשים שאין דרכן להתפלל ערבית ובקידוש חייבות ד"ת אם מקדשות לעצמה גם ב"ה מודו שתברך על היום ואח"כ על היין דק"ה דאורייתא הוי מקודש נגד בפה"ג דרבנן עיי"ש ובשו"ת אמרי אש חא"ח סימן נ"ג הקשה עליו דל"צ לחדש בנשים דגם באנשים דנמשכה סעודתן מע"ש דפורס מפה ומקדש וא"ל שתו יין עדיין לכ"ע מברך על היין ואז ברכת קידוש ד"ת קודם לפה"ג ובאמת מבואר בטור סימן זה וברא"ש דמברך פה"ג קודם עיי"ש ולע"ד לק"מ דודאי באנשים ל"פ לשנות הסדר כיון דפה"ג תדיר ותדיר ומקודש איזה שירצה מקדים וכמ"ש הרמב"ם בפ"ט מתמידין ומוספין ובירושלמי בפ' א"ד מבואר ג"כ לענין קדימת נר להבדלה דלא פליג עיי"ש משא"כ נשים דעם בפ"ע הן כדאיתא בפ' במה אשה דף ס"ב ס"ל לצל"ח דל"ש ל"פ וכמ"ש ביד מלאכי סימן ש"ס דבתרי מיני ל"א ל"פ כמ"ש הר"ן בר"פ שואל ומ"מ לדינא צ"ע כיון דעפ"י רוב יוצאות בשמיעה מאנשים דשומע כעונה ועוד דמשמע במג"א לקמן סימן רצ"ט סקט"ז דנשים דרכן להתפלל ערבית חוץ מו"ש וא"כ י"ל ל"פ בנשים עצמן.

ס"ט צריך שתהיה מפה על השולחן תחת הפת ומפה אחרת פרוסה על גביו וכתב הטור לעשות זכר למן שהיה מונח בקופסא טל למעלה וטל למטה וכ"כ סה"ת סימן רמ"ו דמה"ט גם בסעודת שחרית צריך כן ועיין בתוספת שבת סוף סימן רמ"ב סק"ה דלכאורה תמוה הוא לרבים דמה ראו על ככה ומה הגיע עליהם לעשות בשבת זכר למן וכי מה ענין מן אצל שבת הלא לא ירד המן בשבת עיי"ש ולענ"ד עפימ"ש במשנת חסידים במסכת ליל שבת פ"ד משנה זיי"ן וז"ל וכל המאכל שאוכל בשבת אעפ"י שיאכל יותר מהצורך אינו הולך לחצונים כמו בחול אלא כלו נבלע באברים עכ"ל וכן כתב המקדש מלך פ' ויקהל דף רי"ח ז"ל וז"ל הרב בסה"כ דע כי כל מה שאדם אוכל בחול הרוב הולך לחצונים ואן רוחניות כי אם מה שהוא הכרחי למזון הנפש כדי שלא תתפרד והמותר מוסיף כח לחצונים וליצה"ר וכל מה שאוכל בשבת הוא רוחני אעפ"י שאוכל יותר מהצורך הכל נבלע באברים יעיי"ש והנה בפ' חקת פרש"י דהמן היה כבלע באברים וכ"כ בע"ז דף ה' וע"כ שפיר עושין זכר למן כי אכילות שבת דוגמא למן שהוא רוחני ונבלע באברים ואולי מחמת שאין לחצונים חלק בו צריך לבוא מכוסה שלא ישלט בו עין הרע רק כולו קדש והיינו כמי טעמא כי היכי דתיתי סעודתא ליקרא דשבתא צריך לפרוס מפה כי בדבר שאין להחצונים חלק בו מתקנאים יותר ואחר הקידוש תו אין חשש אחר שכבר נתקדש בפה ואולי הוא דוגמא ג"כ לקדושי כלה שמכסין פניה בשעת הקדושין והמ"י ואולי י"ל ג"כ כי הוא בחינת מקיף ומלבוש שמדחה החצונים כנודע ואחר שהזמין הקדושה ועשה קידוש תו אין מקום לס"א ואין פחד ועוד שהקידוש הוא בחינת אור מקיף כקדושי כלה וכמבואר בכאריז"ל ואולי זהו גופא הכונה פורס נפה ומקדש שממשיך אור מקיף ללחם שהיא המלכות כהקידוש בדיבור ומעשה דהיינו פנימיות וחיצונית וד' הטוב יכפר סי"ב אחר וכו' ובמג"א ס"ק כזו כדי שלא יפסיק בין כט"י להמוציא וב"ב כוטלין קודם הקידוש הגמ"ר ובמחצית השקל תמה איך כתב כן על דברי המחבר דסיים מטעם דגלי דעתיה דריפתא חביבא לו עיי"ש שהאריך ולענ"ד דס"ל למג"א מדחזינן דכתב דב"ב נוטלין קודם הרי ס"ל דכן ראוי לעשות להסמיך קידוש לסעודה בכל מה דאפשר וכדעת הרוקח והרא"ש וסייעתם אלא דמ"מ ס"ל דהמקדש לא יטול ידיו קודם ול"ל משום דאז גלי אדעתיה דריפתא חביבא לו דהא כיון דעושה כן כדי להסמיך קידוש לסעודה אין כאן גילוי דעת כלל וצ"ל משום שלא יפסיק בין נט"י להמוציא אלא דמה"ט די לן לאסור לכתחלה ולא דיעבד וכמ"ש בהגמ"יי פכ"ט מהלכות שבת דהא בשעת הדחק יכול להתנות על כל היום בנט"י דשחרית אמנם כיון דלכתחלה צריך דוקא לקדש קודם נט"י א"כ כשעשה בהיפך ע"כ גילה דעתו דריפתא חביבא לו ע"כ גם דיעבד יקדש על הפת ולפ"ז דברי המחבר והמג"א עולים בקנה אחד ואח"כ מצאתי בצל"ח קרוב לזה בביאור דברי המג"א וגם בתו"ש מצאתי בביאור דברי המחבר קרוב כזה

ומה"ט נלע"ד סמך גדול להנוהגים לאכול ומיד אחר קידוש גרימזל כמ"ש בונג"א לעיל סימן רמ"ט סק"ו דבזה יוצא ידי שתיהם דאינו מפסיק בין קידוש לסעודה בכט"י דהא יוצא בזה קידוש במקום סעודה כמבואר בסימן רע"ג ס"ה ואם יטול ידיו קודם קידוש יש חשש דקידוש הוי הפסק בין כט"י לסעודה ובהכי א"ש מה שנהגו ר"ק והזקנים לאכול גריומל ולברך במ"מ ואחריו ברכה מעין ג' ואח"כ היו אוכלים לחם וצורכי סעודה כדי להרבות ולהשלים מאה ברכות כמבואר שם דהכניסו עצמן בחשש שאינו אוכל עיקר הסעודה לתיאבון וכדס"ל לרא"ם שם מוטב היה להם לאכול הגרינזל אחר בהמ"ז דהיו מרבים בברכות ג"כ אבל לפ"ז בכונה הקדימו וכמ"ש אלא דהיו יכולים לפטור עצמן מברכה מעין ג' אם היו רוצין לאכול ג"כ מעט מזה הין בתוך הסעודה דבכה"ג א"צ לברך ברכה אחרונה וכמ"ש בחיי אדם כלל ונ"א ס"ד אבל כדי להרבות בברכות אכלו כל הגרימזל לפני הסעודה כדי לברך ב"א ג"כ והנה המ"א לעיל סימן רמ"ט סק"ו פקפק דהא מצוה לאכול לתיאבון עיי"ש ולפמ"ש בתוספת ר"פ ע"פ דבאותה סעודה אין חשש ויותר מבואר במרדכי בתוספת מע"פ דבאותה סעודה הבני מעים פתוחין לאכילה ושרי לאכול ולמלא כרסו סופגנין והאסקריטין ואח"כ יאכל כזית מצה ולא חיישינן שיאכל כזית מצה שלא לתיאבון עיי"ש וכ"כ המג"א גופא בסימן תע"א סק"ד ואם לענין מצה כן כ"ש בשבת ויו"ט כמבואר בר"פ ע"פ דבע"פ כ"ע מודו שלא יאכל סמוך למנחה כדי שיאכל עצה לתיאבון ובע"ש ויו"ט פליג ר' יוסי ורא"ם דאוסר צ"ל דלא ס"ל סברא זאת לחלק בין סעודה אחת לונפסיק הרבה וא"י מה יענה לראיות התוס' ומרדכי ואולי גם הרא"ם לא מיירי רק כשמפסיק הרבה וכעין שכתב המרדכי כשמפסיק בהגדה עיי"ש דכסתונא המצטומכא ואפשר מה"ט הוסיף הד"מ דמותר לאכול מבע"י גרימזל היינו דבשבת גופא סמוך לסעודה גם למ"ד דאסור לאכול מן המנחה ולמעלה מ"מ בסמוך לסעודה מותר אבל לדידן דקי"ל כר"י א"צ לתיאבון גם מבע"י מותר ותמהני על המג"א שסברתו הפוכה וסותר ד"ע מסימן תע"א ונ"ל דהמג"א מקשה בממ"כ דאם מפסיק הרבה בין הגריות"ל לאכילת הלחם אזי יש חשש דנסתונא האצטומכא ואינו אוכל עיקר הסעודה לתיאבון דהא עכ"פ מצוה איכא לאכול לתיאבון ואם סמוך לסעודה אוכלין גרינזל א"כ ברכת המוציא קודם לברכת בורא א"מ ועוד דאסור לגרום ברכה שא"צ כיון שדעתם לאכול מיד לחם וכשיאכל הגרימזל אח"כ לא יברך על הגרימזל כלל אבל כשאינו רוצה לאכול לחם מיד ודאי ל"ש הכהו תרי חששי ודו"ק ועמ"ש לעיל סימן רמ"ט.

סימן רע"ג

טו"ז סק"ב ואם היה בדעתו וכו' עיין תו"ש ובונשבצות זהב ולע"ד כיון דרבה ס"ל מצות א"צ כונה אין ראיה כלל להך דינא דהמעשה בעצמו כדינו קידש כאן וסעד כאן רק כוכתו שהיה בדעתו לאכול במקום אחר היה שלא כראוי א"כ נהי שכיון לצאת בשמיעת קידוש זה מע"מ כונתו שלא לאכול כאן סותרת כונתו לצאת ודל כונתו ונשאר המעשה לבד א"כ תינח רבה' דס"ל מצות א"צ כונה שפיר יצאו אבל לדידן דצריך כונה וכדלקמן ס"ו דצריך שיתכוין השומע והונשמיע אים י"ל הכא דכונתו איכו כראוי לא יצא ושפיר עשה המחבר שהשמיטו סימן ער"ה

מג"א סק"ה ולפמ"ש בשם הב"ח דוקא בקריאה התירו לו לא במילי דרשות ובס' תו"ש הקשה מה פסקא הא משכחת לה רכיבה של מצוה כגון להביא לולב ושופר וכדומה עיי"ש ולע"ד ל"ק לפמ"ש המג"א סימן תמ"ו סק"ב דהעמידו דבריהם שלא לטלטל מוקצה כדי לבערו אף דיקיים אח"כ עשה דתשביתו כיון דאינו בעידכא ועיי"ש במחצית השקל בשם הר"ן א"כ ה"נ י"ל דלא התירו בשנים רק לקרות דעושה מצוה בשעת מעשה לכן לא העמידו דבריהם כיון דבשנים אין חשש קרוב כל כך משא"כ במכשירי מצוה ועיין מ"ש לקמן סימן ש"ז להוכיח מדברי רשב"א בפרק שואל דף קמ"ט דגם במידי דרשות שנים מותרין.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה