ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רסח
ס"א אומר ויכלו בתפילת ערבית בשבת פרק כל כתבי כשאומר ויכלו מלאכים המלוין לאדם אומרים לו וסר עונך וחטאתך תכופר דמבואר בכתבי אר"י ובכל הספרים דתפלת שבת ז' ברכות כנגד ז' ברכות של חתן וכלה ואתה קדשת סוד הקדושין ויכלו היינו העדות על הקדושין ונודע שהשבת מקור השפע והקיום לכל מעשה בראשית בכל ימי החול וכמבואר בזהר כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביען תליא ומההיא יומא מתברכאן כל שיתא יומין והנה זה נולד מהזיוגין שנעשין בשבת ע"י התפלות וע"כ יפה אמרו בפרק כל כתבי כל המתפלל בשבת ואומר ויכלו מעלה עליו הכתוב כאלו כעשה שותף להקב"ה במע"ב והנה ביום החופה הוא סליחת עונת חתן וכלה כמבואר בא"ע סימן ס"א ונודע כי מעשינו עושין רושם למעלה וד' צלך וע"כ אומרים וסר עונך וחטאתך תכופר ועוד מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע ובאסתר ב' והנחה למדינות עשת ויתן משאת כיד המלך וע"כ נותני נשמות יתרות.
ס"ז ומעומד במג"א סק"י מפני שהעדים צריכין להעיד ביחד ומעומד לפיכך צריך שיעמדו ויאמרו אותו ביחד וצ"ע דבח"מ סימן כ"ח דכל עד אומר בפ"ע וצ"ל כמ"ש הסמ"ע דאחר שאמרו ביחד חוזרים לומר כל אחד בפ"ע ומ"מ למסקנא לא קאי הכי ועיין בתו"ש ומחצית השקל דהכא עושין להיפך דקודם אומרים כל אחד בפ"ע ואח"כ ביחד וגם למה צריך ביחד ועיין בא"ר די"ל דדומה לד"נ דמחלל שבת במיתה ולפמ"ש לעיל י"ל לפמ"ש הר"ן בפרק מי שאחזו והובא בב"י חו"מ סימן למ"ד דעדות אישות צריך להיות ביחד כד"נ ה"נ הוה כעדי קדושין וחופה וכנ"ל אמנם מה דצריך שני פעמים קודם כל אחד בפ"ע בלחש ואח"כ בקול רם ביחד נ"ל דהנה הטור כתב וי"א שנהגו לומר אותו בקול רם ומעומד משום שהוא עדות להקב"ה על מעשה בראשית וכו' משמע דמה"ט ג"כ צ"ל בקול רם דמה שכל אחד אומר בלחש אינו בגדר עדות דמי שומע והוי רק כדברים שבלב והנה קי"ל נמצא אחד קרוב או פסול עדות כולם בטל ואף שיעידו אח"כ הכשרים לבד לא מהני כמבואר בסמ"ע סימן למ"ד וסימן מ"ה והנה ע"י התפלה ואמירת ויכלו בלחש בתפלה נמחל העונות כמבואר בפרק כ"כ דהמתפלל בע"ש ואומר ויכלו אומרים לו וסר עונך וחטאתך תכופר ע"כ יכולין אח"כ לומר בקול רם ביחד ואין חשש דנמצא פסול מחמת עונות משא"כ אם לא היה אומרים תחלה כל אחד בלחש דעדיין לא נמחלו העונות והיו אומרים קודם בקול רם ביחד אבל חשש קורבה א"א לתקן דבלא"ה הוא אבינו ואנו בניו.