ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רסז
מג"א סק"מ ונ"ל לתת ט"ט דהא תפלת ערבית נתקנה נגד אברים ופדרים שמתעכלין בלילה ובשבת אסור דאמרינן ולא עולת חול בשבת ובתו"ש הקשה והביאו המחצית השקל בתוספת ביאור אם תאמר שאין ראוי להתפלל במקום שהקרבן אשר התפלה באה תמורתה היה אסור להקריב א"כ מה נועיל במה שנקדים להתפלל מבע"י הא מכיון שאחר ברכו הוה קבלת שבת כדלעיל סוף סימן רס"א ואיך רשאי להתפלל אח"ז תפלת ערבית שהיא תמורת אברים ופדרים עכ"ל ולפע"ד דנהי דהוה קבלת שבת מ"מ אינה כנדר רק קבלה ומבואר ביו"ד סימן רט"ו דנודר לצום בשבת ויו"ט חל הנדר אבל קבלה לבד אינו דוחה לא שבת ולא יו"ט ולא ר"ח וא"צ התרה וא"כ ה"נ הוי קבלה נגד דבר הרשות ואסור במלאכה וכדומה אבל לענין דבר מצוה שמחויב בה לא מהני הקבלה ואף דלפמ"ש הטו"ז ביו"ד סימן רט"ו הטעם דקבלה הוי כשבועה דאינו חל על דבר מצוה א"כ בכולל חל כמבואר בסימן תרל"ו שם וה"נ הוי בכולל אבל באמת המעיין שם יראה להדיא דגם בכולל אין קבלה מועיל לדחות מצוה דהא באמר קונם אכילת ימים כך וכך עלי אסור גם בשבת ויו"ט שפגעו בהם הרי דממילא נכלל בהם שבת ויו"ט ובקבלה לבד מותר בשבת ויו"ט והרי זה הוי בכולל וע"כ לא מטעם שכתב הטו"ז שוב ראיתי בטו"ז בא"ח סימן ת"ר האריך אם מותר לתקוע שופר או למול אחר תפלת ערבית בע"ש והעלה דצריך למול ולתקוע אלא שכתב שם טעמי אחריני וחדא מנייהו כתב דקבלה לא עדיף משבועה וקי"ל אין שבועה חלה לעבור על המצוה עיי"ש ג"כ תמוה דהא בכולל חל וכ"מ אח"כ בהגהות רב"פ שם אבל לא היה צריך לכל הטעמים דשם דהא קבלה לא אלים לדחות דבר מצוה כמבואר ביו"ד סימן רט"ו ואפילו בכולל וקבלת שבת אינה רק כשאר קבלה דאסור מכח דהוי כנודר וכמ"ש הלבוש לעיל סימן רס"ג ואף דמבואר לעיל סימן רס"ג דתנאי לא מהני בקבלת שבת ע"י תפלה ואם לא הוי רק כקבלה דעלמא ומה לא יועיל תנאי דמתנה שאינו נודר הנה באמת בב"י שם נסתפק תחלה בזה ואף דמסיק אח"כ דל"מ תנאי היינו מטעם שכתב שם כיון דהזכיר קדושת שבת בתפלה א"א לעשותו חול וי"ל דהוי כמקדש אשה ע"מ שאין לך עלי שכו"ע ומבואר בב"מ ס"פ השוכר את הפועלים לרש"י שם וז"ל מכי אמר לה הא"מ לי אתקדשה לה וכי אמר לה ע"מ שאין לך עלי מתנה ע"מ שכתב בתורה דאין אישות לחצאין וכי תפיס קדושין לגמרי תפיס עיי"ש ה"נ כיון שקידש שבת אין קדושה לחצאין והוי מעמש"ב דתנאו בטל או י"ל דהוי כתנאי סותר למעשה דל"מ כמו הרי זה גיטך והנייר שלי במי שאחזו דף ע"ה ויהיה איך שיהיה ודאי אינה רק קבלה דהוי כנדר ולענין מצוה המחויב אינה מועלת לדחותה ותמהני על התו"ש ומחצית השקל והטו"ז שלא עמדו בזה שוב מצאתי במקור חיים ובספר החיים סימן ת"ר נתעורערו על הטו"ז דשם והמקו"ח שם הקשה על הטו"ז דהא בקיבל תענית ואירע ימים טובים צריך התרה כמבואר סימן תק"ע והרי שם מצוה לאכול עיי"ש ולק"מ דאדרבה משם ראיה דדוקא בקיבל עליו בנדר בהרי עלי אבל בקבלה בעלמא א"צ התרה והכא הוי קבלה בעלמא עוד הקשה המקו"ח על הטו"ז דדומה קבלת שבת לשבועה דהא בשבועה מהני התרה והכא לא מהני התרה עיי"ש אדרבה מבואר בלבוש לעיל תימן רס"ג בהג"ה שם דגם בקבלת שבת מהני התרה אלא לפע"ד בקבלה ע"י תפלה אפשר לכתחלה א"א להתיר דא"כ עושה התפלה לבטלה עוד הקשה המקו"ח דאפילו אמר בפירש שאינו רוצה לקבל שבת בתפלה זו דאפ"ה חל עליו עיי"ש כבר הרגשתי בזה לעיל ותרצתיו דהוי כמתנה עמש"ב ותנאי סותר למעשה וכן מצאתי בספר החיים שם והנה בספר החיים שם הקשה מדעת בה"ג דלעיל סימן רס"ג והוא בר"ן בפרק ב"מ דנר חנוכה מדליק ברישא דאי אדליק דשבת ברישא איתסר ליה לאדלוקי בחנוכה משום דקבלה לשבת עליה מלבד מה שתירץ שם דאפשר ע"י שליח י"ל נהי דבדיעבד דחינן הקבלה מפני המצוה מ"מ אסור לו לעשות כן כיון דלפי קבלתו אסור להדליק נר חנוכה לא מבעיא להטו"ז דהוי כשבועה דאינה חלה על המצוה מ"מ הוי שבועה לבטלה אלא גם לדידי דל"ה כשבועה מ"מ קבלה הוי ושלא במקום מצוה אם משנה מקבלתו עושה איסור וא"כ ה"נ עושה איסור דמקבל עליו מה שיצטרך לשנות ולבטל הקבלה דאם נניח הקבלה בקיומה אסור לאדלוקי דחנוכה אמנם לפמ"ש לעיל בסימן רס"ג בסברת בה"ג בלא"ה א"ש דה"ט דבה"ג דהדלקת נר שבת ע"כ קבלת שבח היא דאל"כ אינו יוצא דתנינן ובלבד שלא יקדים עיי"ש וא"כ ממ"נ אם נשאר הקבלה אסור להדליק נ"ח ואם תאמר דלא מהני הקבלה לבטל המצוה וידליק נ"ח אח"כ א"כ לא יצא בהדלקת נר שבת דהקדים קודם שחל עליו שבת ואיסור הדלקה גופה ולא הוה כהדליק נר שבת רק נר חול דצריך לכבותה ולהדליק לשם שבת כדלעיל בסימן רס"ג וזה שאמר דאי אדליק דשבת ברישא איתסר ליה לאדלוקי דחנוכה משום דקבלה לשבת עליה דע"כ צל"כ דא"ת דבטלה הקבלה א"כ אינה דשבת וצריך לכבותה ולהדליקה אחר כ"ח א"כ יעשה מיד כן.