ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רסד
מג"א סק"ד דאם יש נר אחד כשר ועומד אצל נר פסול מותר וכו' וכתב בספר תו"ש דיש סתירה לדבריו מדברי התוספת בפרק ב"מ דף כ"ו דאיתא שם ר"י אומר אין מדליקין בעטרן מפני כבוד שבת דמתוך שריחו רע שמא יניחנו ויצא והקשו בתוספת דת"ל דבלא"ה אין מדליקין בעטרן דהא ס"ל לר"י דכל היוצא מן העץ אין מדליקין בו שאינו נמשך אחר הפתילה ועטרן נמי יוצא מן העץ ולפ"ד המג"א לק"מ דהא איכא נ"מ מהך טעמא דשמא יניחנו דאסור להדליק בעטרן גם אצל נר כשר דלטעמא דאין נמשכין ושמא יטה שרי בכה"ג עיי"ש נדחק מאד ולענ"ד לק"מ דכיון דריחו רע בלאו גזרה לא שכיח שידליקנו זולת כשאין לו נר אחר בזה הוצרכו לאסור כדי שיחזור אחר נר אחר בכל כחו אפילו לחזור על הפתחים כדלעיל סימן רס"ג ס"ב דאל"ה מחמת דוחקו היה מדליק מעטרן אבל כשיש לו נר כשר בלא"ה ל"ש כלל שידליק עוד מעטרן ולא הוצרכו לגזור וגם במלתא דלא שכיח לא גזרו רבנן וא"כ שפיר מקשו תוספת דבאין לו נר אחר בלא"ה אסור ובזה יש לעמוד על כונתו התוספת שם בד"ה חדא ועוד דאיתא שם תניא רשב"א אומר אין מדליקין בצרי מ"ט אמר רבה מתוך שריחו נודף גזרה שמא יסתפק ממנו א"ל אביי לימא מר מפני שהוא עץ חדא ועוד קאמר וכו' וכתבו התוספת חדא ועוד קאמר וקשה לר"י דתניא בסמוך הצרי אינו אלא שרף מעצי הקטף משמע דהטעם לפי שאין נמשך אחר הפתילה ומה הוצרך לבדות הטעם מדעתו עכ"ל ויל"ד למה לא העמידו התוספת קושיתם מיד שאמר כבה מפני שריחו נודף ולכאורה אפשר לומר עפימ"ש הב"י בחו"מ סימן כ"ה ס"ג דחדא ועוד הוא דוחק וע"כ חדא ועוד דוקא קאמרינן לא תרי ועוד עיי"ש ה"נ לעיל הוי מצי לתרץ דחדא ועוד קאמר חדא דיוצא מן העץ ועוד דריחו נודף אבל השתא דבלא"ה צ"ל חדא ועוד הקשו שפיר דתו הוה תרי ועוד אמנם ביד מלאכי סימן ער"ה השיג על הב"י והביא גמרא מפורשת דגם תרי ועוד אמרינן ותו דמשמע דכל קושיות התוספת דמה הוצרך לבדות טעם מדעתו לא משום שלא אמר גם טעם זה אלא די"ל דמ"ש ומה הוצרך וכו' הוא קושיא אחרת אבל לפמ"ש א"ש בלא"ה דתחלה לא הקשו די"ל דהוצרך לטעם שמא יסתפק לאסור גם ביש אצלו כר אחר אבל כיון דאמר חדא ועוד קאמר דרבה נמי ס"ל מפני שהוא עץ ונדבק בכותלי הבית ויש סכנה שלא ידלק הבית א"כ בלא"ה ל"ש שידליק כר כזה כשיש לו נר אחר דאטו בשופטני עסקינן וע"כ אין צורך לגזור רק שלא ידליקנו יחידי וע"כ מקשו שפיר דבזה די בטעם דיוצא מן העץ ול"ל כיון שהוא דבר שנראה בחוש ע"כ ל"ל דרבה לא ס"ל כן ומיד ה"מ להקשות דהא מבואר בברכ"י דהמעיל שמואל דקדק מהרמב"ם דצרי אינו עץ כל כך כמו נפט לבן וליכא סכנה ושרי בחול והקשה הברכ"י עליו דא"כ על מי סמך רבה דאמר חדא ועוד קאמינא חדא מפני שהוא עץ והלא אין גזרה זו כל כך פשוטה שלא הוצרך לאומרה בתחלה עכ"ל וע"כ מתחלה לא הקשו התוספת עד דקאמר חדא ועוד קאמינא דמזה מוכח דפשוט דגם צרי עץ כנפט לבן ויש בו סכנה ממילא לא שכיח שידליק צרי בלא הכרח כשיש לו נר אחר.
ס"ג ולא בצרי הטור כתב מפני שריחו נודף שמא יסתפק ממנו והקשה הב"י למה השמיט הטעם שבגמרא מפני שהוא עף והנלע"ד דהנה בש"ס שם דקאמר שמא יסתפק פירש"י ותניא בתוספת המסתפק חייב משום מכבה מבואר דאזיל למ"ד משאצ"ל חייב אבל למ"ד משאצ"ל פטור ומכבה משאצ"ל הוא י"ל משום איסור דרבנן לא גזרו וכ"כ בישע"ק והנה בתוס' שם בד"ה ולימא מר מפני שהוא עף ויהא בהול על ממונו ויבא לכבות עיי"ש ובאמת לפמ"ש לעיל דהמעיל שמואל דקדק מהרמב"ם דבצרי אין איסור בחול רק בשבת שמא יכבה עכצ"ל כפירוש התוס' ולפ"ז קשה מה פריך ולימא מפני שהוא עף דלמא משום מכבה ליכא למגזר דס"ל משאצ"ל פטור ומה דקאמר שמא יסתפק אינו משום מכבה רק משום דהוקצה למצותו דזה אסור מן התורה כדאיתא בביצה דף למ"ד ע"ב ובשבת דף מ"ה והדלקת נר ילפינן מעונג וכבוד דכתיב בשבת וכמ"ש במשבצות סימן זה סק"א ואפילו הוי רק דרבנן מ"מ מוקצה חמירא כעין דאורייתא יותר משאר איסור דרבנן כמ"ש בת"י ריש ביצה דף ג' ע"ב הביאו מהרש"א שם ונראה דהנה תוס' הקשו למה הוצרך לטעם שמא יסתפק בלא"ה הא ס"ל לרשב"א כל היוצא מן העץ אינו נמשך אחר הפתילה ופסול משום שמא יטה אלא די"ל דנ"מ במדליק זולת זה נר אחד כשר דלשמא יטה תו ליכא למיחש וכמ"ש לעיל וכ"כ האחרונים והנה כתבו בתוס' בביצה שם ובשבת דף כ"ב ד"ה סוכה בשם ר"ת דלא ילפינן מקרא רק מה דמחויב למצוה אבל היותר אינו אסור מהקרא ומהני בו תנאי וכ"כ הטור בסימן תרל"ח ועיי"ש בב"י בשם הר"ן וא"כ הכא כיון דכל הנ"מ בטעם שמא יסתפק ואם הדליק נר אחד כשר למצות שבת דאסור להוסיף עוד נר זה וכיון דאין מצוה וחיוב רק בנר אחד וגם המצוה ע"כ אינו מקיים רק בנר שהכשירו חכמים ז"ל א"כ נר הנוסף לא הוקצה למצותו לא מן התורה ולא מדרבנן ומותר להסתפק ממנו זולת משום איסור מכבה וא"כ ע"כ רבה דקאמר שמא יסתפק מוקי לרשב"א כמ"ד מכבה חייב כפרש"י וא"כ לימא מפני שהוא עף וא"כ לדידן דקי"ל מכבה פטור לדעת הטור דמשאצ"ל פטור כמ"ש בסימן שי"ו ובס"ד א"כ י"ל דלא גזרינן משום שמא יכבה בזה כלל ומה דחייש שמא יסתפק היינו כשאינו מדליק רק נר זה דהוקצה למצותו דלדידן ליכא למפסל מפני שיוצא מן העץ דלא קי"ל כן אלא כריב"נ שם בפרק ב"מ דף כ"ו וכמ"ש הרשב"א שם וא"כ צ"ל טעם שמא יסתפק לאסור נר מצוה לבד אבל מפני שהיא עף ליכא למגזר והרמב"ם דכתב גם טעם מפני שהיא עף לטעמיה אזיל דס"ל משאצ"ל חייב ועיין במג"א לעיל סימן רס"ב ס"ק ז"ך דאפילו ליגע בו אסור משום דהוקצה למצותו ושמא ישתמש בו ועיין מג"א סימן רע"ט ס"ק ב' ועוי"ל אף דלא הוי רק איסור דרבנן משום הוקצה למצותו מ"מ כיון דבמסתפק עושה שני איסורי דרבנן משום מכבה ומשום דהוקצה למצותי חמיר כדאורייתא וכ"מ בסימן ש"ח בהגהות מהרל"ח על הטור אות חי"ת וכמ"ש הרע"ב בפרק בכל מערבין מ"ג דאף למ"ד ל"ג על שבות ביה"ש דוקא בשבות אחד לא בשני שבותים עיי"ש משא"כ לטעמא מפני שהיא עף וידבק בכותלים ויכבה בכותלים דליכא רק שבות אחד ועוי"ל דמשום חשש שיעבור על תרי איסורי דרבנן דחינין מצות נר שבת דרבנן וכעין שכתב ב"י בסימן של"ד לקמן בשם מהרי"א משא"כ לחשש דעף ליכא רק חד חששא דיכבה ויעשה איסור דרבנן אבל שמא יטה חשש איסור תורה והנה בתוס' שם בד"ה חדא ועוד הקשו למה הוצרך לומר טעם מדעתו הא בלא"ה קאמר שם רשב"א דצרי יוצא מן העץ ואינו נמשך אחר הפתילה והנה י"ל דנ"מ בתרי טעמי לפמ"ש הרע"ב הנ"ל דבשני שבותים גזרו ביה"ש וכתב בישע"ק בסימן רס"א סק"א א' דה"ה אם יש באיסור אחד שני טעמים וכ"א מהן כדאי לעצמו לגזור עליו בשבת בהצטרף שני הטעמים גזרו עליו גם ביה"ש עיי"ש וא"כ כ"מ אם מדליק מבע"י נר מצרי קצת שלא ידלק רק בזמן ביה"ש דלטעם אחד שמא יטה אין איסור דהוה רק שבות אחד וכיון דיש שני טעמים דשמא יסתפק נמי אסור גם ביה"ש ונראה דמש"ה נתחכמו התוס' ולא העמידו קושייתם מ"ד אדברי רבה דהמ"ל כמ"ש אבל עתה דקאמר חדא ועוד קאמינא א"כ ל"צ לטעם שמא יסתפק דבלא"ה יש תרתי טעמי מפני שמא יטה ומפני שהוא עף ויכבה ואסור גם ביה"ש ולעיל בעטרן דקאמר מפני שריחו רע ושמא יניחנו ויצא דהקשו תוספת ג"כ ול"ל ה"ט ת"ל דיוצא מן העץ ול"ל דנ"מ בתרתי טעמי לענין ביה"ש דשמא יניחנו ויצא אינו חשש איסור רק לא יקיים מצות הדלקת נר שבת ואותו נר המחויב משום כבוד שבת צריך שידלק בזמן שבת ודאי ובזה די בטעם אחד.
עוי"ל דלכאורה י"ל קושיות התוס' דלטעם דיוצא מן העץ ואינו נמשך אחר הפתילה ויטה מותר ביו"ט משא"כ לטעם שיסתפק ויכבה וכ"כ במ"ז סק"א אמנם מבואר בביצה דף כ"ב דמכבה לצורך מותר לר"י דמכשירי או"נ מותרין ביו"ט רק לרבנן אסור וכתבו הראשונים שם דבאמת קי"ל כר"י רק לכתחלה אין מורין כן עיי"ש וא"כ ודאי ליכא למגזר שמא יסתפק כיון דאינו אסור באמת אלא דעדיין י"ל דאסור ביו"ט להסתפק מפני שהוקצה למצותו כמ"ש המג"א בריש סימן רע"ט סק"ב אלא דא"כ למה הוצרך רבה לתרץ חדא ועוד קאמינא יאמר דמטעם שהוא עף ויכבה בשבת כמ"ש תוס' שם אינו אסור רק בשבת ומוטב לומר טעם שאסור גם ביו"ט ועכצ"ל כיון דמיירי בשבת הל"ל מפני שהוא עף וע"כ הקשו תוס' כאן דוקא דבלא"ה בשבת אסור מפני שיוצא מן העץ ולכן הקשו חח"כ שפיר גבי הך דעטרן למה צ"ל הטעם דיניחנו ויצא הא בלא"ה יוצא מהעץ כיון דחזינין דלא משני רבה לעיל דבא לומר טעם דנ"מ לשבת ועוד בעטרן י"ל בל"ז אין לאסור ביו"ט מה"ט דיניחנו ויצא דאם לא יוכל לסבול הריח יוציאנו מהבית דמותר לטלטלו ביו"ט וידליק אז אחר משא"כ בשבת דאסור לטלטלו ולא יוכל להדליק אחר וא"כ לפמ"ש הרשב"א והב"ח דהקושיא ולימא מפני שהוא עף היינו דאסור גם בחול וא"כ ממילא יש לתרץ קושיות התוס' דצ"ל שמא יסתפק דנ"מ ליו"ט וכמ"ש.