אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רסג

סימן רסב

סעיף יו"ד לבה"ג וכו' וי"א שאינו מועיל יש להבין סברת בה"ג מנ"ל דהוה קבלת שבת וכ"ש דקשה למהלא תוכל להתנות וברמב"ן ורשב"א הקשו עליו א"כ לא תוכל להדליק יותר מנר אחד ונלע"ד דטעמו כיון דצריך שלא יקדים כדלעיל ס"ד רק אם רוצה לקבל שבת רשאי אחר פלג המנחה כבס"ד וע"כ ס"ל דעל כרחה מקבלת שבת דאל"כ הוי הקדמה שהדליקה קודם קבלת שבת והוי כנר דלוק מבע"י דצריך לכבותה ולחזור להדליקה לצורך שבת וע"כ גם תנאי לא מהני וכ"ז בנר האחרון אבל בנרות הראשונים דמותר להקדים דהא יוצא בנר אחד להדליק לשבת א"כ לא הוה קבלה כלל ע"י הנרות הראשונים.

סי"ז מג"א סקל"ג ול"ד להעושים ב' ימים יוה"כ שאסורים לאכול בלילה מה שבישל אחר ביום וכו' וב"ד למי שלא הניח ע"ת דצריך להקנות קמחו לאחרים ולפע"ד י"ל דשאני התם דהוי הכנה מיוה"כ לחול דאסור גם בהכנה דממילא לדעת כ"פ כדאיתא בסימן תר"ט אלא לדעת המחבר שם צ"ל כמ"ש המג"א אלא די"ל גם המתירים שם היינו דמטמין מערב יוה"כ והוי הכנה מחול לחול ואזלו בתר התחלה כיון דנגמר ממילא משא"כ כשהוכן ביום שהוא לגבי דידיה יוה"כ אף דלא הכין בעצמו עכ"פ הוכן מיוה"כ לחול ומכ"ש בשעושים בשבילו דבאמת אינו אסור רק כשבשלו בשבילו כמבואר בסימן תרכ"ד וכן כתב כאן בד"מ א"כ נהי די"ל דאין בזה משום שליחות כיון דמ"מ גופו שבת כמ"ש האחרונים דלענין שבת ל"ש שליחות מה"ט מ"מ אסור משום הכנה דכל הכנה אינו משום שביתה דהא ביצה שנולדה ביו"ט אסור בשבת משום דמאתמול נגמרה ביד"ש ואף דמיו"ט לחול ל"ש הכנה היינו מן התורה וצ"ע בזה אבל קושיא שניה ודאי מיושב דצריך להקנות קמחו דאל"כ הוי כשלוחו בשלו אף דגופו שבת ונח מ"מ הוי כהכנה דממילא לגבי האי דאסור מיו"ט לשבת דחשובה הכנה וכשמקנה קמחו לאחר שהניח ע"ת לא חשוב הכנה כיון דחברו הניח ע"ת מעיו"ט דעי"כ חשבוהו חכז"ל כאלו הכין מעיו"ט כלקמן תקכ"ז משא"כ בשבת רשאי לומר לאחר שלא קיבל עליו תו"ש ואף דחברו לאו בר חיובא ויש שליחות מ"מ גופו נח ושבת ומשום הכנה אינו אסור דשכח לעצמו הכין דממ"נ אם גומרו עד שראוי לאכילה בזמן שהוא לא הבדיל עדיין א"כ הכין ליומו ואם לא נגמר לא מוחשב הכנה כמ"ש לעיל סימן רנ"ז.

בטו"ז סק"א ז"ל אלא שהמרדכי בשם הגאונים והיינו וי"א דבסמוך ס"ל דגם לענין מלאכה אסור למי שהדליק ונראה דלא קי"ל כן דהא כתב רמ"א בסמוך ס"י דאשה המדלקת דוקא אסורה אבל שאר בני בית מותרים וא"כ כ"ש שאדם אחר הדליק עכ"ל ודבריו תמוהין ונלע"ד דהנה לשון המרדכי בס"פ ב"א אותן שהדליקו אסורין להדליק עוד ולעשות מלאכה שכבר קבלו השבת אבל שאר אנשי העיר מותרין להדליק ובמלאכתם עכ"ל מדהתחיל בלשון מלאכה וסיים ובמלאכתם עכצ"ל דשאר אנשי העיר אינם מותרים רק במלאכתם לא לעשות מלאכה למי שהדליק וע"כ דייק לכתוב ג"כ שאר אנשי העיר ולא כלשון המחבר ושאר אנשי הבית מותרין דמלאכת אנשי הבית מסתמא הוא של בעל הבית ואשתו ג"כ ותמהני על הב"י ששינה גם בב"י לשון המרדכי ואולי משום דכתב הב"י על דברי הר"ן שאינו מבין דבריו דה"נ א"ל היה מקבל עליו שבת גם הוא עצמו היה מותר עיי"ש וע"כ פשיטא לו דמותר לבני ביתו לעשות מלאכתו ודאי לא עשו מעשה הגאונים לאסור לבני ביתו לעשות מלאכתו אבל לפע"ד גם לסברת הב"י יש מקום לאסור כאן לפמ"ש הלבוש כיון דע"י קבלתו נאסר ויש לו התרה כשאר נדר ע"כ מותר לאחר לעשות מלאכתו עיי"ש וא"כ בהדליקו נר דס"ל לגאונים הללו דלא מהני מה דהיה בטעות א"כ ממילא א"א להתיר נדר זה אחר שהדליק דהא התרת נדר הוא ע"י פתח לעשות נדר בטעות וכדמוכח בנדרים חף ע"ח דקאמר שם דלב"ש אין שאלה בהקדש וכתב הר"ן שם דיליף לה מדס"ל לב"ש בנזיר פרק ב"ש דהקדש טעות הוה הקדש דלא מהני שאלה רק משום דהוה נדר בטעות עיי"ש ועכ"פ חזינן דמרדכי ס"ל דגם אחר אסור לעשות מלאכה לזה שהדליק והוא הי"א שבסי"ד דלא נמצא י"א אחריני אלא דהמחבר לא הביאם ככתבם וכלשונם שבמרדכי וזה כונת הטו"ז דס"ל לגאונים הללו דגם במלאכה אסור למי שהדליק היינו דלאחריני נמי אסור במלאכה למי שהדליק דלא התירו הגאונים רק במלאכתם ולא במלאכת מי שהדליק וע"ז כתב דע"כ לא קי"ל כן מדכתב הרמ"א דאשה המדלקת דוקא אסורה אבל שאר בני בית מותרין משמע דמותרין במלאכה ג"כ דבמה שהאשה אסורה דהיינו מלאכתה הבני בית מותרין ועוד סתמא מה שעושין הבני בית הוא לצורך הבית וזה שדייק הטו"ז דהאשה המדלקת דוקא אסורה וכיון שהאשה מדלקת בשביל כל הבני בית דיוצאין כולם בהדלקתה ומ"מ מותרין לעשות לה מלאכה כ"ש באחר שהדליק דאינו אסור לזולתו לעשות לו מלאכה שוב מצאתי בהגהות שנוית שבמרדכי כגרסת הב"י וכדי שלא יהיו סותרין לדברי המרדכי שכתבתי.

נלע"ד דמפרש דברי המרדכי ובמלאכתם היינו מלאכתם של אותם שהדליקו כבר והיינו דלא צ"ל אותם שלא הדליקו ולא קבלו שבת דמותרין במלאכה דאפילו לא היה טעות לאותן שקבלו שבת מ"מ אלו לא קבלו וודאי מותרין אלא דקמ"ל דמותרין להדליק לאותן שקבלו שבת ובמלאכתם וע"כ שפיר כתב דהבני בית מותרים אף דמלאכה דדהו הוא של בעל הבית המדליק.

ובזה אפשר להבין ג"כ דברי המרדכי התמוהים שסיים אחר לשון הנ"ל מכאן יש להוכיח שהדלקת הנר הוא קבלת שבת וגם יש ללמוד דקבלת שבת בטעות לא הוי קבלה ומותרין במלאכה כאביי דשרי לכברויי סלי עכ"ל דתמוה דאדרבה יש ללמוד דהוי קבלה מדהם עצמן אסורין וגם קשה על הגאונים מהא דאביי דמוכח דקבלת שבת בטעות ע"י תפלה ל"ה קבלה והם אסרו והב"י וד"מ כתבו דקבלה ע"י הדלקה שהוא מעשה גרוע ואינו מובן מה לי מעשה מה לי תפלה כיון דבטעות דהוי ואדרבה במעשה קי"ל דמהני תנאי כמ"ש רמ"א ס"י ובתפלה ל"מ תנאי וכן תמהו האחרונים ובדרישה ובבגדי ישע תמהו ג"כ דהא מתחלה הוצרך המרדכי להוכיח דהדלקה הוי קבלה משמע דאינה פשוט כתפלה דהוי קבלה ואיך יאמר אח"כ דחמיר לענין טעות וגם איך למד כלל דקבלה בטעות מותר במלאכה מדהתירו לאותם שלא הדליקו עדיין שמא אותם לא קבלו עדיין שבת כלל עיי"ש וגם צריך להבין דעת הטו"ז וסייעתיה דצבור שהתפללו ערבית בטעות אסורים בעשיית מלאכה דבשלמא לענין לחזור להתפלל מבואר בר"פ תפלת השחר דצבור לא מטריחנן אבל במלאכה למה יאסרו ולפע"ד ודאי מדינא כל קבלה בטעות אינה קבלה אלא דגזרו חכז"ל לאסרם במלאכה כדי שלא יבאו לעשות מלאכה גם בפעם אחר אחר שקבלו שבת ועיין בדרישה שכתב דלפיכך החמירו שלא יגעו בנר שדלקו כדי לעשות הכירא שלא יעשו מלאכה אותם שהדליקו כ"ש דיש לחוש לכה"ג ומפרט לפמ"ש בתר"י ר"פ תפ"ה דכשקבלו שבת אסור מן התורה במלאכה והא דאביי שרי לר"ד ה"ט כיון דיחיד הוא וצריך לחזור ולהתפלל הרי יש לו היכר דתפלה שהתפלל בטעות לא עלתה לו וממילא בטלה הקבלה שהיה ע"י התפלה אבל צבור כיון דא"צ לחזור ולהתפלל ליכא הכירא ויבאו לטעות גם בפעם אחרת לעשות מלאכה אחר התפלה אבל יחיד כיון דצריך לחזור ולהתפלל הרי גם עכשיו אינו עושה מלאכה רק קודם התפלה וכ"ז בקבלה ע"י תפלה אבל בקבלה ע"י הדלקת נר אם נתיר לו לעשות מלאכה כשקיבל שבת בטעות יטעה לעשות גם בפ"א אחר הדלקה וס"ל דמדינא א"צ לכבות ולחזור ולהדליק וכשיטת החולקים על ר"ת בהג"ה ס"ד כמבואר בתוס' בפרק ב"מ דף כ"ה ע"ב בד"ה חובה והנה כיון דאותן שהדליקו אסורין במלאכה כאילו לא טעו ומ"מ התירו הגאונים לשאר בני העיר לעשות להם מלאכתם ע"כ דס"ל כהרשב"א דמי שקיבל שבת מותר לומר לאחר לעשות לו מלאכה ועכצ"ל הטעם כיון דיכול להתיר נדרו ולעשות בעצמו כמ"ש הלבוש וא"כ מוכח דקבלה בטעות ל"ה קבלה מדינא דאל"כ ל"מ גם כן התרה לנדרו וכמ"ש לעיל דהכי יליף בנדרים דלב"ש אין שאלה להקדש מדס"ל הקדש בטעות הוי הקדש ומה דאסרו הגאונים לאותם שהדליקו לא מחמת דקבלה בטעות היה קבלה רק משום גזרה בעלמא וטובא נ"מ אי מדינא אי משום גזרה לענין ספק וכה"ג ובקבלה ע"י תפלה גופא וגם נ"מ דמותר ע"י התרת נדר.

ועוד נראה לפע"ד טעם הגאונים שהורו שאותם שהדליקו אסורים במלאכה אף דהיה קבלה בטעות עפ"י מ"ש הטו"ז ביו"ד סימן רל"ב בס"ק י"ג באחד שהיה סובר שמחר הוא יום ה' בשבוע וקיבל עליו ביום שלפניו להתענות למחר ונודע לו אח"כ שטעה שבאמת יהיה מחר יום ד' דיש טעות בעיקר הנדר והוכיח הטו"ז מדברי הר"ן דהא דנדרי שגגות מותרין דוקא אם ידוע לכל הטעות שלו משא"כ בדין זה דהרבה רגילין להתענות גם בשאר ימים ולא סגי במה שהוא טעה בדעתו כיון שאין הטעות מורגש מפי אחרים צריך התרת חכם דוקא עיי"ש וע"כ ה"נ כיון שהרבה מדליקין נרות בעוד היום גדול אף בלא טעות אין הטעות ניכר לכל ועוד כיון שהרבה מבני העיר גם עתה שהיה מעונן לא הדליקו נרות וידעו שעדיין רחוק מחשכה רק היום מעונן א"כ לא ניכר לכל שמחמת טעות הדליקו אלו כרות וע"כ אסור להם לעשות מלאכה והנה מבואר במהרי"ט ח"ב סימן כ"ז דמ"מ א"צ התרה מחכם כשלא נודע לכל הטעות רק מדרבנן שלא יהיו נוהגים קלות ראש בנדרים דמדאוריית' אין הפרש בין גלה הטעם שעליה נדר ללא גלה דנאמן אדם על עצמו יותר ממאה עדים עיי"ש וע"כ ל"ק על הגאונים מהך דאביי שרי לכברויי סלי כשהתפלל מעריב בטעות לא מבעיא אם נאמר דהגאונים ס"ל דמיירי שהתפלל קודם פלג המנחה או אפילו לאחר פלג המנחה וכהע"ש שהביא המג"א בס"ק כ"ו דמיירי שגם מנחה התפלל אחר פלג המנחה דאזי אסור לו להתפלל מעריב עד הלילה דהוה כתרתי דסתרי כמבואר בא"ח סימן רל"ג עיין במחצית השקל וא"כ בזה ניכר ומוכח לכל שמחמת טעות התפלל מערב שכסבור שכבר הוי לילה דבלא"ה היה אסור להתפלל מעריב אלא אפילו לדעת הב"י והמג"א דאפילו היה באופן דרשאי להתפלל מעריב מ"מ כיון שע"י טעות התפלל צריך לחזור ולהתפלל מ"מ כיון דצריך לחזור ולהתפלל תו מוכח וניכר לכל דתפלה ראשונה בטעות היה ועוד כיון דצריך עוד להתפלל שנית א"א להחמיר עליו באיסור מלאכה דהוה תרתי דסתרו דל"ל שלא יתפלל שנית דלא אמרו רק להחמיר ולא להקל וכ"ז ל"ש בקבלה ע"י הדלקה והב"י דפסק דגם צבור שטעו אף דל"צ לחזור ולהתפלל מ"מ מותרין במלאכה כמ"ש בסי"ד ע"כ הוצרך לומר טעמא של הגאונים דקבלה ע"י מעשה חמיר אבל הלא דעת ריא"ז ותוספת בר"פ ת"ה במ"ש בח"ש שם לדעת רש"י וכמה גאונים כמ"ש בש"ל כריא"ז א"כ י"ל ה"ט גופא כיון דא"צ לחזור ולהתפלל ממילא הדר הדין דלא מתני טעות רק כשניכר לכל הטעות בעיקר הקבלה וא"כ כשפירש בשעת הדלקה שמפני שכסבור שקרוב ללילה מדליק והדר זרחה השמש עליו כ"ע מודו דמותר בעשיית מלאכה או ע"י התרת נדר או ביחיד שטעה והתפלל מעריב מחמת שכסבור שהוא לילה וכהך דאביי ושפיר כתב המרדכי דיש ללמוד דקבלה בטעות לא הוה קבלה ונ"מ בכה"ג שכתבתי דשאני קבלה ע"י הדלקה שלא ניכר לכל הטעות וגם זה לא מדין תורה נאסרו דלא גרע מודר בטעות רק מכח שהתירו לבני העיר לעשות מלאכתם של אלו שהדליקו עכצ"ל משום דלהם גופא יש היתר על ידי התרת חכם כשאר נדר א"כ מוכח דקבלה בטעות ל"ה קבלה וכמ"ש ודו"ק ומדברי הגאונים הללו יש ראיה להטו"ז הנ"ל ביו"ד סימן רל"ב בסקי"ג אלא דיש לחלק דשאני הדלקה דגלוי לכל צריך שתהא גם הטעות ניכר לכל משא"כ בנידון הטו"ז שקיבל עליו תענית בינו לבין קונו והטעות ג"כ בוחן לבבות ד' אמנם חזינן דנדר שהודר ברבים א"צ להתירו בפניהם כמ"ש הש"ך ביו"ד סימן רכ"ח ס"ק ע"ה הרי דלא תלוי בהכי ודו"ק.

ועוד נראה לתרץ דלא תקשה על הגאונים דאסרו במלאכה לאותם שהדליקו והרי אביי שרי לכברויו סלי אחר שהתפלל מעריב בטעות לפמ"ש בש"ע של הגאון מהר"ז ז"ל דמיירי שהתפללו הצבור מעריב מחמת שטעו שכבר לילה ממש הוא ולפ"ז גם הך דאביי מיירי הכי וכן משמע להדיא מפרש"י שם בד"ה טעותא הוה לא קיבל עליו תוספת שבת משעת תפלה מדעת אלא יום המעונן היה וכסבור חשכה ואח"כ זרחה חמה עכ"ל וע"כ א"ש דתפלה בטעות שאני שלא קיבל עליו כלל תוספת שבת אלא דטעה שסבר חשכה ובע"כ חל עליו שבת וע"כ לא הוי כנדר בטעות דלא נדר כלל משא"כ בהדלקה דע"כ מדליק כשעדיין יום הוא ומקבל עליו תוספת שבת אלא דטעה דכסבור שקרוב לחשכה ובאמת יש שהות עוד ע"ט תוס' שבת קיבל עליו ובפרט בהך מעשה דגאונים דהדליקו והתפללו מנחה אח"כ וכיון שלא פרשו להדיא דמשום שקרוב מאד לחשכה מדליקין אסורין וכדעת הטו"ז הנ"ל דנדרי שגגות אינן מותרין רק כשפירש או ניכר לכל.

עוד נלע"ד לבאר דברי המרדכי עפ"י גרסת הב"י אותם שהדליקו אסורים ושאר אנשי הבית מותרים לתרץ מה שהקשתי לעיל דאומר אותם שהדליקו אסורים אף דהיה בטעות ואמר דיש ללמוד דקבלת שבת בטעות ל"ה קבלה ומותרין במלאכה וכאביי דשרי לר"ד לכברויי סלי דהרי מאותו מעשה מוכח להיפך ועוד מוטב ילמוד מדאביי לבד ולמה הוצרך ללמוד מאותו מעשה וגם למה באמת הדלקה בטעות יאסור עליהם מלאכה והנה בהגהות לבושי שרד סימן זה סי"ד כתב דמשמע מדברי מרדכי הללו דלולא שהיה בטעות גם הבני בית היו אסורים במלאכה רק ע"י טעות נחתינן דרגא ואינן אסורין רק אותם שהדליקו עיי"ש ובאמת כן משמע אבל צריך טעם דזה דנחתינן אין לי בו נחת ואינו סברא כלל והנלע"ד דהנה דעת הר"ם הובא בב"י ולעיל ס"י דמהני תנאי להמדליק עצמו שאינו מקבל שבת וכתב הב"י בזה"ל והכל בו כתב שהרי"ף חולק על הר"ם ואומר דוקא לבני הבית אבל אשה שמדלקת היא אסורה לעשות מלאכה אחר שהדליקה כיון שמברכת עליה אין לך קבלה גדולה מזו ולא מהני לה שום תנאי עכ"ל משמע מלשון זה דדוקא לבני הבית מודה להר"ם דמועיל התנאי וחולק עליו לענין האשה עצמה וכן הסברא דודאי בני הבית לא נגררים אחריה רק ברצונם לא בעל כרחם דבסתמא אמרינן דהאשה מדלקת בשליחות כל הבני בית וכולם מקבלים שבת בהדלקתה אבל אם היא או הם אומרים שלא יחול עליהם איסור שבת בהדלקתה אין שליחות בע"כ והנה איתא ברמב"ם פרק יו"ד מהלכות גירושין הלכה דה"ו מי שנשאת בגט בטל או מחמת שבאו עדים שמת בעלה ונודע אח"כ שהגט בטל או שבעלה חי צריכה גט מבעל שני מדבריהן כדי שלא יאמרו א"א יוצאת בלא גט אבל אם רק נתקדשה אינה צריכה משני גט ואין חוששין שמא יאמרו א"א יוצאת בלא גט כיון שלא נשאת יאמרו תנאי היה בקדושין ולא נתקיים עכ"ל והוא מהש"ס ביבמות דף צ"ד וע"כ ה"נ לאותם שהדליקו לא רצו להתיר שלא יאמרו מותר לעשות מלאכה אחר הדלקה קודם לילה ולא ידעו שמחמת טעות התירו וכ"ז לאותם שהדליקו דלא מהני להו תנאי אבל הבני בית נהי דסתמא נגררין אחר המדליק בשביל כולם ואסורין ג"כ במלאכה מ"מ כיון דמהני בהו תנאי שלא יחול עליהם שבת בהדלקה של המדליק א"כ הכא דקבלה בטעות היה מותרין לגמרי וליכא למיחש דיאמרו דמותר לעשות מלאכה אחר ההדלקה דאמרו תנאי היה וא"כ ממילא מוכח דקבלת שבת בטעות לא היה קבלה מדמותר לבני בית לעשות מלאכה ומה דאותם שהדליקו אסורין לא מדינא רק מגזרה וזה ל"ש רק במדליק דגלוי לכל אבל במקבל שבת בפיו מחמת טעות שפיר מותר במלאכה כונו דהותר להבני בית כיון די"ל תנאי היה שלא לקבל שבת בהדלקתה אף דבאמת לא היה תנאי וקבלו שבת וע"כ סיים המרדכי וכאביי דשרי לר"ד לכברויי סמי ומשם אין ראיה רק דמדינא קבלה בטעות ל"ה קבלה דשם ל"ל דיאמרו תנאי היה דל"מ תנאי בתפלה וכמבואר בש"ע כאן סי"א ועכצ"ל מה שלא חששו משום דצריך להתפלל שנית ליכא חשש דיאמרו דעושין מלאכה אחר התפלה דהרי מתפלל שנית ועושה קודם התפלה ועוד דלולא מעשה דהגאונים ה"א דהך דאביי היינו שכסבור שכבר לילה נמצא לא קיבל שבת מדעתו כלל רק כסבור דע"כ חל עליו שבת אבל בידע שעדיין יום רק כסבור שקרוב לחשכה וטעה בזה שקבל עליו תוספת שבת דהוה כנדר אף דטעה לא מהני כיון שלא פירש וכמ"ש לעיל ע"כ מהך מעשה למדו דגם בכה"ג מותר ומוקמינן גם הך דאביי בהתפלל קודם חשכה גם לפי דעתו ולפ"ז נסתר פירש הלבושי שרד בדברי הטו"ז

וגם לפי מה שכתוב במרדכי לפנינו אבל שאר אנשי העיר מותרין להדליק ובמלאכתם י"ל בדרך שכתבתי דהא לפ"ז משמע דלולא הטעות היה אסור גם לשאר בני העיר ולמה ועכצ"ל דהיינו דשאר בני העיר מותרין להדליק לצורך אותם שכבר הדליקו כיון שהתחילו נרות שלהם לכבות כמ"ש שם וזה שכתב ובמלאכתם היינו של אותם שהדליקו בטעות וס"ל כהר"ן דבלא טעות אסור לאחרים לעשות מלאכה לזה שקיבל עליו שבת אמנם ס"ל דהיינו בסתמא אמרינן דקיבל עליו כל קדושת שבת הן ע"י עצמו הן ע"י אחרים אבל אם מפרש דאינו מקבל עליו רק שלא לעשות בעצמו אין לך רק כפי תנאו והנה הדלקה דהוה קבלה ולא מהני תנאי להרי"ף כיון שמברך או כיון שצריך שלא יקדים וכמ"ש לעיל מ"מ היינו שהוא בעצמו אסור לעשות מלאכה אבל יכול להתנות שלא יאסור במלאכת אחרים וכמ"ש לעיל דכן מוכח מלשון הב"י וסברא גדולה היא דכיון שמקבל עליו שבת שלא לעשות בעצמו מלאכה א"כ שפיר מברך ומדליק בזמנו דל"ה הקדמה כיון דאסור אח"כ להדליק בעצמו אבל כשמתנה שאינו מקבל שבת כלל אם כן מותר להדליק גם אח"כ א"כ מקדים ותנינין ובלבד שלא יקדים וכיון דרוצה לצאת בהדלקה זאת ע"כ חל עליו שבת מיד וע"כ ס"ל להגאונים דבלא טעות סתמא הוה קבלת שבת לגמרי ואסור גם בשבותים ובמלאכת אחרים רק יכול להתנות על זה וע"כ כשהיה בטעות המדליקין אסורין שלא יאמרו מותר לעשות מלאכה אחר הדלקה אבל אחרים מותרין לעשות להם מלאכה כיון דמהני תנאי יאמרו תנאי היה וכמ"ש לעיל וממילא נמי מוכח דקבלת שבת בטעות ל"ה קבלה ודו"ק.

והנה בחידושי אנשי שם בגליון המרדכי כתב על מ"ש המרדכי ולא התפללו מעריב פירש אבל אם התפללו מעריב אפילו שאר אנשי העיר היו אסורין להדליק ובמלאכה עכ"ל והדר כתב בשם מהר"ם עמ"ש המרדכי וגם יש ללמוד דקב"ש בטעות ל"ה קבלה וז"ל וצ"ע מה ראיה קאמר שהרי אמרו אותם שהדליקו אסורים להדליק ובמלאכה וצ"ל דאפיסקא דלקמן קאי דמשמע ליה מדקאמר וכסבורין העם שהיה חשכה והדליקו משמע שרוב העם הדליקו נודע שהרי התפללו כבר תפלת המנחה בצבור וראו השמש ולא התפללו מעריב הוי. אותם שלא הדליקו מיעוטא ואפ"ה התירו להם להדליק ולעשות מלאכה ואין נמשכין אחר הרוב הואיל ורובא דטעות הוה וה"ק יש ללמוד מכאן דקבלת שבת לרוב הצבור בטעות לא הוי קבלה לאחריני ואותן אחרים מותרין במלאכה ומינה היכי שרוב הקהל קבלו עליהן שבת כדין המיעוט ע"כ נמשכין אחריהן עכ"ל והמג"א בס"ק כ"ו נמשך אחריו והנה הגליון מרדכי דלעיל חולק וגם דברי מהר"ם דחוקין מאד ולא יכולתי להולמו כלל דאיך אפשר לומר כשהדליקו רוב בני העיר בלא טעות נאסרו המיעוט להדליק א"כ בכל ערב שבת המיעוט עושין איסור דהא א"א לצמצם שידליקו בבת אחת וע"כ יש מיעוט המתאחרין ועכצ"ל דמ"ש המרדכי אח"כ דכשקבלו הרוב שבת המיעוט נמשכין אחריהם בע"כ היינו כשאמרו ברכו וכדומה שקבלו שבת בצבור יחד דהוה כהסכימו ביחד שיחול קדושת שבת מיד וכן בחזן התוקע שהוא שליח צבור ובהסכמתם שכשיתקע באחרונה יחול על כולם תוספת שבת ובזה שפיר המיעוט ע"כ נמשכין אחריהם וכמ"ש בתשובות מהר"ם אלשקר סימן מ"ט דהמיעוט כפופים לרוב שתקנו לעשות יום מסוים בשנה יו"ט מפני הנס שאירע להם יכולים הרוב לכוף המיעוט שיסכימו עמהם והובא בשו"ת דרכי נועם חלק חו"מ סימן ל"ח ה"נ כשמקבלים עליהם תוספת שבת בהסכמה ביחד אבל מה שמדליקים כל אחד בביתו אינה הסכמה כללית רק כל אחד נידון בפני עצמו אחד מקדים ואחד מאחר אין דינם להמשיך המיעוט בע"כ ויותר מזה כתב המהרש"ך ח"ב סימן ק"ט הובא בבאר היטב בחו"מ סימן רל"א ס"ק כ"ז הא דמהני רוב נגד המיעוט היינו דוקא כשהיו כולם במעמד אחד ונשאו ונתנו בדבר ועלתה הסכמתם לפטור או לחייב אבל כל שאינן נקבצין במעמד אחד כולם אלא שהשמש הולך לכל אחד ואחד בפני עצמו אין הרוב מועיל נגד המיעוט עכ"ל ונהי מה דהצריך שיהיו כולם במעמד אחד אין המנהג כן וכמ"ש הבה"ט שם בשם מ"ל דאפילו המיעוט אינם בעיר חייבים לקיים מה שהסכימו הרוב וכ"כ בתשובות הרשב"א הובא בדרכי כעם סימן ל"ח בחלק חו"מ מ"מ בזה ליכא מאן דפליג על מהרש"ך דהרוב צריכין להיות נקבצים יחד והמג"א כתב דברי מהר"ם על המחבר דמיירי שהתפללו מעריב בזה שפיר י"ל דמיעוט נמשך אחר הרוב שקבלו שבת ביחד אבל מהר"ם מיירי להדיא שלא התפללו מעריב רק מנחה ובמנחה ליכא קבלת שבת רק ר"ל מחמת שהדליקו כל אחד בביתם וזה ל"ל לפע"ד ואם כן נסתר פירושו ממילא י"ל כהגליון הנ"ל דאם התפללו מעריב אפילו בטעות נמשכין המיעוט אחריהם בע"כ.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה