ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רסא
סעיף א' ביה"ש ואם נסתפק אם הוא ביה"ש אסור ב"ח ומג"א ובתו"ש כתב אף דהוה ס"ס שמא עדיין אינו ביה"ש ואת"ל היא ביה"ש שמא לאו לילה הוא מ"מ לא הוי ס"ס דהוי ספק חסרון חכמה ועוד דאינו מתהפך ובמחצית השקל כתב דהוה שם ספק חד אם לילה הוא והנה לפ"ד המ"ב הובא בש"ך יו"ד סימן נ"ה דס"ס מהני גם בחסרון חכמה וכן לדעת הסוברים דס"ס שאינו מתהפך וס"ס משם אחד הוי ס"ס כהובא סברתם בכללי ס"ס בש"ך ואחרונים הק"ל אמנם לפמ"ש הרא"ש ביומא פרק יוה"כ ס"ח דתוספת שבת קודם ביה"ש הוא עיי"ש אם כן ליכא ס"ס לפימ"ש בגור אריה למהר"ל בשבת דף ל"ד דביה"ש מהנמנע לשום אדם לדעת אם מן היום הוא או מן הלילה א"כ כשריבתה התורה להוסיף מחול על הקודש ע"כ היינו לפני ביה"ש יום לא יצא ידי חובת תו"ש רק לפני ביה"ש דאת"ל ביה"ש הוא אף דלא לילה הוא מ"מ ודאי מכלל תוספת שבת הוא ואסור כל מה דאסור ביה"ש ובמרדכי ס"פ ב"מ פליגי רבינו יואל ור"ש אם קיבל שבת להוסיף מחול על הקודש אם חמיר מביה"ש או לא ועכ"פ משמע דגם ר"י מודה דמה דאסור ביה"ש גם בתו"ש אסור ואפילו לסברת האומרים דתו"ש בתוך ביה"ש כמ"ש הר"ן בביצה פרק המביא לרמב"ם דספק מן התורה לקולא אמרינן דת"ש הוי בעשה בתוך ביה"ש אם כן י"ל שמא עדיין אינו ביה"ש ואת"ל שהוא ביה"ש מ"מ כיון דתו"ש א"צ להיות כל ביה"ש דאין לו שיעור כמ"ש הרמב"ן ותוספת בר"ה ד"ט י"ל עדיין לא הגיע זמן תו"ש מ"מ בזה י"ל ס"ס גם כן להיפך שמא לילה היא ואת"ל אינו לילה שמא עכ"פ הגיע זמן תו"ש וס"ס זה עדיף יותר דספק אחד מחמיר יותר מחברו דלילה הוי בכרת ותו"ש רק עשה ובכה"ג ל"ח משום אחד ואם נאמר דביה"ש דהוה ספק כרת חמיר מתו"ש דאינו רק עשה ומותר בכל שבותים כגון לעשר ולערב ע"ת הוה שפיר ס"ס שמא עדיןי אינו ביה"ש הוא ואת"ל ביה"ש הוא שמא אינו לילה מן תו"ש ואסיר להדליק ומותר לעשר והוי ג"כ ס"ס שאינו משם אחד כיון דספק אחד מתיר יותר מחברו כמבואר בכללי ס"ס ולפ"ז יש הוכחה מכאן דבתו"ש כל השבותים האסורים ביה"ש אסורים גם בתו"ש אמנם לערב עירובי חצרות ולטמון חמין דמותר ביה"ש מותר גם בתו"ש ואפילו קיבל עליו שבת לדעת רבינו יואל במרדכי והובא בטור לקמן סימן שצ"ג ולפ"ז במסופק אם הגיע ביה"ש הוי ס"ס שמא עדיין אינו ביה"ש ואת"ל ביה"ש מ"מ ומותר לערב עירובי חצרות ולפ"ז יש לומר מה דפריך בפרק ב"מ דף ל"ד הא גופא קשיא אמרת צ"ל ע"ח אבל ספק חשכה לא מצי לערב והדר קתני ס"ח מערבין דכבר כתבתי דתמוה דלמא מערבין בדיעבד אבל לכתחלה אסור להכניס עצמו לספק דרבנן וצריך לערב קודם ביה"ש אמנם לפ"ד הב"ח דספק חשכה היינו ספק אם הגיע ביה"ש דיש ס"ס אפשר לומר דמותר להכניס עצמו לס"ס בדרבנן וכן מצאתי בפ"י שם אמנם תינח אם ס"ס הוי כודאי אבל אם עדיין אינו רק כספק אף דהוא לקולא עדיין י"ל דאין לעשות לכתחלה ס"ס הנה מבואר בפוסקים דאין מוציאין ממון בס"ס דס"ס הוי רק כרוב ואין הולכין בממון אחר הרוב ועיין בא"ז פ"ק דב"מ דרוב ג"כ הוה רק ספק רק דתורה התירה ספק כזה אם כן עדיין י"ל דאין להכניס עצמו לספק לכתחלה אמנם במקום אחר כתבתי דלרב דס"ל בב"ב דף צ"ב דהולכין בממון אחר הרוב וכן ס"ל בפ"ק דכתובות ט"ו ע"ב דגם בפקוח נפש הולכין אחר הרוב וע"כ בתינוק הנמצא במקום רוב עכו"ם אין מפקחין עליו הגל ע"כ דס"ל דרוב לא חשוב ספק רק ודאי אבל שמואל ס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ומפקחין הגל גם ברוב עכו"ם דרוב ל"ה רק ספק וע"כ ס"ס דהוי כרוב ה"נ לרב מותר לעשות לכתחלה ס"ס וע"כ הוצרך רב לתרץ כאן בע"ת כאן בע"ח אבל לדידן גם בע"ח צריך לערב קודם שמסופק אם הוא ביה"ש דאין לעשות ס"ס גם כן לכתחלה וע"כ פרש"י בגיטין ובמשנה בשבת ערבתם ע"ח וגם הטור י"ל עפי"ז אף דלא הזכיר מתו"ש וכתב ב"י דס"ל כרמב"ם דל"כ דצריך להוסיף בשבת ויו"ט וא"כ ל"ל דהוה ס"ס דא"כ גם לעשר ולערב ע"ת והדלקת הנר הוה לן להתיר מכח ס"ס בספק הגיע ביה"ש מ"מ י"ל דס"ל להטור כמ"ש הר"ן להרמב"ם דתו"ש הוא בתוך ביה"ש ודו"ק.
ומצאתי בפ"י בר"ה ד"ט שתירץ קושיות תוס' שם מה דתנן ס"ח אין מדליקין וכו' הא גם ודאי יום סמוך לחשכה צריך להוסיף ותירץ דבתו"ש מותר לעשר ולערב ולהדליק ע"י נכרי משא"כ ביה"ש ולפמ"ש יש הוכחה לסברת התוספת דתו"ש אסור בשבותין דאסור ביה"ש דאל"כ למה קתני ספק חשכה ולא ביה"ש דע"כ הכונה אף שמסופק אם הוא ביה"ש כמ"ש הב"ח וא"כ הל"ל דבאמת מותר משום ס"ס שמא לא הגיע לביה"ש ולתו"ש ואת"ל כבר הוא תו"ש שמא לאו לילה ומותר בשבות ואסור להדליק והוה ס"ס שאחד מתיר יותר מחברו ועכצ"ל דבתו"ש אסור בשבות בביה"ש אלא דהפ"י בשבת תירץ לפ"ז בלא"ה קושיות התוספת דנקט ס"ח אף דמסופק אם הגיע לזמן תו"ש ונראה דתוספת ס"ל דמ"מ ספק חשכה כולל דמסופק ג"כ שמא לילה הוא ג"כ כמ"ש הב"ח וע"כ הקשו דהל"ל אפילו יודע ודאי יום הוא סמוך לביה"ש אסור משום תו"ש.
ס"ד אין מערבין כתב בספר תו"ש סקי"ג דמשמע מדברי המרדכי דאפילו למ"ד תו"ש דאורייתא היינו דוקא בקיבל עליו אבל לא קיבל עליו אף שביטל מצות עשה מ"מ לא חל עליו תוספת שבת בע"כ דהא לדעת ר"ש דאוסר בקיבל עליו ע"כ דמוקי להא דתנן דביה"ש מערבין היינו כשלא קיבל ולא אמרינן דחל עליו בע"כ עכ"ל ולפ"ד מתורץ קושיות התוס' בר"ה דף טי"ת בד"ה ורע"ק דהא דתנן ספק חשכה אין מדליקין ואמאי הא אפילו ודאי יום סמוך לחשכה אסור משום תוספת ולפי מ"ש הרא"ש א"ש דספק חשכה אסור גם כשלא קיבל עליו תו"ש ולפ"ז מוכח מהתוספת דלא ס"ל האי סברא ואפשר לא ניחא להו לומר דברשיעי עסקינן דעוברים מ"ע והל"ל גם סמוך לחשכה אין מדליקין דצריך לקבל תו"ש ומסקנת התוס' שם דהך מתניתין ס"ל תו"ש לאו דאורייתא וכ"ד הרמב"ם וכמ"ש הפר"ח בא"ח בסימן תר"ח אמנם קשה לי לפמ"ש התו"ש דא"כ מה פריך בפרק ב"מ הא גופא קשיא אמרת דצ"ל עם חשכה ערבתם עם חשכה אין ספק חשכה לא והדר קתני ספק חשכה מערבין דמאי קושיא דסיפא הא מיירי ע"כ דלא קיבל עליו תו"ש אבל רישא קתני דצ"ל ערבתם דודאי לכתחלה צריך לקבל עליו תוספת שבת דהוה מ"ע ומצאתי בטו"ז סימן שצ"ג הקשה כעין זה על הנ"ש הנ"ל דלימא דרישא מיירי כשרוצה לקבל עליו תו"ש אבל זה ל"ק כמ"ש הברכ"י שם דל"ש למתני דצ"ל כיון דאינו צריך לקבל תוספת שבת מקודם אבל לפמ"ש התו"ש דצריך לקבל תוספת שבת לקיים העשה ודאי שייך למתני צריך ונראה כיון דתוספת שבת אי דאורייתא הוא פליגי בה תנאי כמבואר בר"ה דף טי"ת ובתוספת שם ובפר"ח סימן תר"ח ובלח"ם והה"מ פ"א משביתת עשור וכן אפילו למ"ד דתו"ש דאורייתא מ"מ למ"ד ספקא דאורייתא מה"ת לקולא הוה התוספת רק בתוך ביה"ש כמ"ש הר"ן בביצה ר"פ המביא וידוע דזה תליא בפלוגתא דתנאי אם צריך להביא אשם תלוי על חתיכה משתי חתיכות דוקא כמ"ש מהרי"ט ואחרונים א"כ היה צריך לתרץ המשנה שלא אליבא דכ"ע וניחא לו יותר לתרץ כאן בע"ח כאן בע"ת דאתיא לכ"ע וכ"ש דא"ש לתוספת הנ"ל דהך מתניתין ע"כ ס"ל תו"ש ל"ד מדקתני ס"ח אין מדליקין משמע הא ודאי יום סמוך לחשכה מדליקין ולא צריך להוסיף ואם כן לשיטת הפוסקים דקי"ל כתנאי דצריך להוסיף כדעת הרי"ף ורא"ש והך תוס' הוא קודם ביה"ש א"כ מצוה שיקבל עליו שבת בעוד ודאי יום וא"כ ממילא יהא אסור אח"כ לעכב גם עירובי חצרות כדעת ר"ש שבמרדכי וכדעת המחבר כאן וא"כ צריך לומר ג"כ ערבתם ע"ח וע"כ פרש"י בגיטין דף וא"ו ע"ב ערבתם ע"ח ובשבת במשנה פירש ערבתם ע"ת ועירובי חצרות היינו למ"ד דא"צ להוסיף צ"ל משום עירובי תחומין ולמ"ד דצריך להוסיף צ"ל גם כן ערבתם ע"ח כיון דכן מסקנא דלהכתא.
אמנם במה"ב של הגאון מהר"ז בסימן זה כתב דמשום תוספת שבת לחוד מותר בכל שבות שמותר ביה"ש וכן כשקיבל עליו תוספת שבת סתמא אדעתא דתוספת דרחמנא מקבל אבל כשהתחיל ערבית של שבת קיבל עליו עיצומו של יום ובזה מיושב דברי הש"ע דכאן פסק להחמיר ובסימן שצ"ג מביא קודם דעת המתיר ואח"כ י"א שאם קיבל תו"ש אסור לערב ע"ח וכ"כ הדמ"ר ולפ"ז נסתר מחמתו דברי הספר חו"ש הנ"ל אמנם אדרבה עכצ"ל לדעת ר"ש האוסר כסברת התו"ש דאל"כ למה הביא בש"ע סימן שצ"ג די"א שאם קיבל תו"ש דאסור לערב דהא הר"ש מיירי להדיא לאחר ברכו אבל המעיין במרדכי יראה דאין לחלק דרבינו יואל הביא ראיה להתיר שבותים אחר ברכו מתקיעת שופר שתקעו בכל ע"ש קודם חשכה לקבל תוספת שבת ומ"מ תנן דספק חשכה מערבין ורבינו שמרי' כשחזר ואסר הביא ראיה מתוספתא כשתקע תקיעה שלישית נאסר מלהטמין והרי התקיעה אינה רק קבלת תוספת שבת אלא די"ל המחבר מדעתיה עשה פשר לחלק אבל האוסר ומתיר במרדכי אין מחלקין וגם ליכא למימר דתו"ש חל בע"כ רק לענין איסור תורה וכשקיבל תו"ש נאסר גם בשבותין דכיון דתו"ש דחל בע"כ רק לענין איסורי תורה מהיכי תיתי נימא שקיבל עליו יותר וצדקו דברי התו"ש.
אמנם עדיין קשה נהי דתו"ש לא חל בע"כ כלל מ"מ כיון דמ"ע להוסיף א"כ כשקיבל עליו תו"ש נימא דרק לשבות מדברי תורה קיבל שלא לבטל העשה ולא משבותין וכן לפוסקים דלית להו תו"ש כלל מ"מ בקיבל עליו יכול לקבל לענין דבר האסור מן התורה דחמיר דגם בביה"ש אסור וע"כ בסתמא נימא דלא הוסיף מדיליה רק מדבר האסור גם בביה"ש ונראה לפמ"ש המג"א בסימן קפ"ד סק"ז דהיכא דספק אם בירך בהמ"ז דצריך לברך גם ברכת הטוב והמטיב דלא לזלזולי בה כיון דנזדמן לו הספק עם ברכות המחויב מה"ת עיי"ש וה"נ כשמקבל עליו קדושת שבת לא יתכן להפריד בין ד"ת לד"ס דלא לזלזולי ולפ"ז י"ל מה שהקשיתי לעיל דמה פריך בגמרא הא גופא קשיא הא י"ל כיון דצריך לקבל תו"ש וממילא יתסר גם לערב ע"ח ע"כ צ"ל ערבתם וסיפא מיירי ע"כ דלא קיבל עליו תו"ש כלל ויותר קשה עפ"י שיטת בה"ג דבסימן הסמוך דהדלקת נר הוי קבלת שבת א"כ סיפא מיירי ע"כ לרבינו שמרי' האוסר בשבותין אחר ק"ש דלא הדליק נר עדיין וכדתנו אין מדליקין את הנר ע"כ מעכבין ורישא דצ"ל הדליקו את הנר א"כ יחסר אח"כ לערב ע"כ צ"ל ג"כ ערבתם אמנם לפמ"ש הא דנאסר בשבותין בקבלת שבת משום דא"א להפריד משום זילותא וכיון שמקבל עליו שבת לדברי תורה צריך לקבל שבת גם לד"ס וע"כ גם לבה"ג בהדלקת נר שקיבל שבת לענין הדלקה ע"כ גם לשבותין קיבל אמנם לרב ע"כ לא ס"ל סברא זאת כמ"ש לעיל דבר"ע א"צ דף ס"ד ע"ב דפליגו רב ולוי שם דרב ס"ל מותרין לקבל ואסורין באכילה וכתבתי לעיל הטעם דרב לשיטתו דס"ל בפ"ק דביצה ד"ד הכנה דרבה ולדידיה מוקצה לאכילה דאורייתא מוהכינו או עכ"פ גם לתוספת שם יש לו סמך מהתורה מוהכינו ע"כ ספק מוכן אסור באכילה ומותר לטילטול ול"ל הטעם משום דלאכילה הוי דשיל"מ משא"כ לקבל אולי לא ירצה ליתן לו למחר דמ"מ יכול הנכרי להניחו בביתו של ר"ג ולמה יטלטלו ורש"י פירש להדיא מותר לטלטל עיי"ש והרי שם הספק מוכן יש לדון על דרבנן ועל דאורייתא לענין אכילה ולענין טלטול ומ"מ מחלק רב ולא חייש לזלותא וע"כ ה"נ לרב לא מצי לתרוצו הכי ואף דפרש"י שם דרב ולוי אליבא דר"ג פליגי ולהו לא ס"ל מ"מ לא ניחא לו לרב לשנויי המשנה שלא אליבא דכ"ע דאם ל"ח לזלותא אף דאמר הדליקו הנר ומקבל שבת מ"מ דוקא לענין איסורי תורה מקבל וכבר הבאתי לעיל מתוספת ר"פ א"מ דדרך הש"ס דהתרצן הוא המקשן ואם כן לדידן דקי"ל שם דבין באכילה ובין בטילטול אסור משום ספק י"ל באמת משום זלותא ול"ל משום דהוה דשיל"מ דהא ר"פ מסיק להלכתא הכי והוא ס"ל בפ"ק דביצה ג' ע"ב דספק דרבנן מותר גם בדשיל"מ וא"כ י"ל שפיר ערבתם דרישא היינו ג"כ עירובי חצרות דמצוה לקבל עליו תו"ש או משום דצ"ל הדליקו את הנר לבה"ג דהוי קבלה וממילא אין להפריד בין ד"ת לד"ס וסיפא ע"כ מיירי דלא קיבל עליו שבת עדיין ולבה"ג מיירי ג"כ דהוא לא הדליק הנר וכמו שאמר אין מדליקין וע"כ מערבין וא"ש דברי רש"י שפירש ערבתם ע"ח וגם הטור א"ש דחשש לדעת בה"ג ע"כ כתב דצ"ל ערבתם ע"ח כיון שצ"ל הדליקו הנר דלבה"ג הוי קבלת שבת ואסור גם בשבותין לדעת ר"ש וסייעתיה ולכתחלה ודאי לא יכניס עצמו לפלוגתא אף דהטור בסימן רס"ג ושצ"ג הביא מחלוקת בסברת בה"ג וסברת ר"ש ודו"ק.