אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רנח

סימן רנז

שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל כתב הטו"ז דעיקר טעם ההיתר כיון שאין כולו טמון בתוכו ממש רק מונח עליו אבל אם רוצה להטמין כלי שיש בו צוננים בתוך כלי חם לשעה מועטת אסור בשבת עיי"ש דפתח דהוי מוסיף הבל ולפ"ז גם בע"ש אסור (וסיים לענין שבת דזה אסור גם באינו מוסיף הבל) ובעיקר הדין אם מטמין בקדרה חמה מבע"י אם מותר לדעת רבינו ברוך והוא מ"ש הב"י כאן שאין הקדרה מוספת הבל אדרבה חימה מתמעט והולך מותר גם להטמין תוך הקדרה אבל לדעת ר"י שבתוספת פרק ב"ט דף מ"ח בד"ה דזתים דכל שהוא דרך הטמנה אסור גם בחם מחמת אש וחימה מתמעט אם כן ה"נ אסור דזהו ודאי דרך הטמנה ממעשה דאנשי טבריא שהביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין אלא דר"ב ס"ל דשם חם מחמת עצמו אין חומו מתמעט ולפמ"ש לעיל דתליא בחלופי הגרסאות בפרק ב"מ דף ל"ד דאין טומנין מבע"י בדבר המוסיף הבל דלגרסת רי"ף ורמב"ם משום שמרתיח א"כ ה"נ נהי דמתקרר לזמן מרובה מ"מ לשעה מועטת יש לחוש שירתיח אלא דלפי גרסתם מותר להטמין ביה"ש במוסיף הבל כמבואר ברמב"ם בפ"ד מה"ש ולגרסת רש"י וש"פ דגזרה שמא יטמין ברמץ והיא ג"כ סברת ר"ב בסה"ת שפיר אמרינן בדבר שאינו חם מחמת עצמו דמתקרר והולך מותר גם בדרך הטמנה וא"כ ביה"ש י"ל דמותר ממ"נ להטמין כלי במים צוננין וכדומה תוך כלי חמה אם אינה כ"ר דבכ"ר בלא"ה אסור דמבשל אסור ביה"ש אבל בכ"ש אף דמטמין רק לשעה מועטת דודאי מוסיף הבל ומטמינה כולה ואינה מגולה מלמעלה דבכה"ג אוסר הטו"ז כאן וכמ"ש הטו"ז בסימן שי"ח ס"ק י"ט מ"מ ביה"ש י"ל כמ"ש ובלא"ה מה שחידש הטו"ז דכשמטמין לשעה מועטת אסור במה שמוסיף הבל בשעה מועטת אף דמתקרר אח"כ ועיין בפרמ"ג צ"ע דהא מבואר בתוס' ורא"ש ר"פ ב"ט דהטמנה מה דהחמירו בה משהיה לפי דשהיה סתמא לאכילת הלילה אבל הטמנה לצורך מחר ובשהיה דהוא מגולה אינו צריך לחתוי כ"כ כיון דהוא לצורך הלילה וגם מעט חתוי אין מועיל לו כ"כ אבל הטמנה דסתמא למחר צריך חתוי שלא יתקרר ומעט חתוי מועיל לו כיון שטמין עיי"ש ומה דאצטרכו שני טעמים יובן ממ"ש מהרמ"ל שם והיינו דודאי לצורך הלילה יועיל לו גם מעט חתוי אף דמגולה דעדיין הקדרה והכירה חמין אלא דלזה י"ל דא"צ חתוי דבלא"ה חם ואם משהה לצורך מחר או כבר נצטנן דצריך חתוי לזה אמרו דאינו מיעיל לו חתוי כיון דמגולה עיי"ש וא"כ בהטמנה לצורך שעה הל"ל דאינו חמיר משהיה והרי שהיה מותר על גרופה וקטימה דל"ש שיחתה מכ"ש בגפת וכדומה אלא כיון דסתם הטמנה למחר לא חלקו חכמים וא"כ במטמין בדבר המתקרר למחר דמודה הטו"ז דמותר להטמין בו לצורך מחר ממילא אין לאסור גם לצורך שעה כיון דלצורך שעה א"צ חתוי והוי כשהיה דהמותר על כירה גרופה ולא פליג ל"ש בזה כיון דאם טאין בזה לצורך מחר ודאי מותר.

בטור כתב כלי שיש בי דבר חם יכול להניחו וכו' אבל אין מניחין כלי שיש בו דבר קר וכו' דוקא כשהוא בענין שיכול להתבשל וכתב מהריב"ח לכאורה כונתו שבכל דבר חם אין ראוי לחוש לבישול אעפ"י שהוא בענין שיכול להתבשל מחום התחתון ולא חילק כלל בדבר חם בין תבשיל שנתבשל כ"צ או רק כמאב"ד ובשניהם התיר והוא סותר למ"ש הטור בסימן שי"ח דתבשיל קר יש בו משום בישול גם כשנתבשל כבר כ"ל ותבשיל חם אין בו משום בישול רק אחר שנתבשל כמאב"ד והתשובה דמיירי דמעמידו רק להפשיר ואם התחתון חם כ"כ שהעליון יכול להתבשל כשיעמוד זמן רב אסור גם להפשיר ע"כ והב"ח בסימן זה תמה עליו דעדיין לא תירץ כלום כיון דבקר אסור כיון שיכול להתבשל ה"נ בחם לאחר שנתבטל כמאב"ד כיון דיש בו משום בישול ותירץ באו"א בדוחק ומכח זה העלה דאסור גם בחם לאחר כמאב"ד אפילו לפשר אם יכול להתבשל עיי"ש ולע"ד ל"ק קושיות הב"ח לפי מה שהעלו הפרישה והטו"ז בסימן שי"ח בדעת הטור דלאחר שנתבשל כמאב"ד אין בו משום בישול לחייבו חטאת רק איסור דרבנן יש וכן הב"ח גופא כתב שם דדעת הטור דאינו ברור דיש בו משום בישול לחייבו חטאת רק לחומרא אסור עיי"ש וע"כ שפיר תירץ דמיירי רק לפשר דאינו אסור רק מכח דמוכח מדברי רבה דגזרינן שמא יניחנו מחמת שכחה על שיתבשל והיינו דוקא אם נצטנן דאם יתבשל יש בו חיוב חטאת גזרינן אבל בחם לאחר כמאב"ד דגם כשמבשלו ליכא רק איסור דרבנן אם כן כשמניחו רק לפשר אין לגזור דאין לנו לחדש גזרה לגזרה עם דלא מוכח מהגמרא ואפילו להב"ח דאחר מאב"ד יש ספק אי יש בו בישול מן התורה מ"מ לענין לגזור להעמיד לפשר הוי ספקא דרבנן דאם גם כשנתבשל ליכא איסור תורה מותר להעמיד לפחם על זמן מועט לעשר לבד דלא גזרינן גול"ג.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה