ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רנו
היו תוקעין בטור איתא דאחר תקיעה ג' שוהה כדי צליית דג קטן או להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ותוקע ושובת וכתב הב"ח דכדי צליית דג קטן היינו שיצלה כמאב"ד קודם קבלת שבת ונמשך אחריו הע"ש ובתוספת שבת השיגם מדברי רש"י ור"ן והה"מ כאן ובסימן רנ"ג ס"ב דסגי שיצלה עד חשכה אף בזמן תוספת שבת ונלע"ד דיש להוכיח מטור והרי"ף והש"ס כדבריו דהנה בש"ס פרק כירה דל"ז אבעיא להו מהו לסמוך וכו' מה הוי עלה ת"ש כירה שהסיקה בגפת ובעצים סומכין לה ואין מקיימין אא"כ גו"ק גחלים שעממו או שנתן עליהם נעורת של פשתן דקה הרי היא כקטימה ע"כ והנה אינו מובן לאיזה צורך האריך בלשון הברייתא בגחלים שעממו או שנתן וכו' ומרישא כבר הוכיח דמותר לסמוך ואם דיש לדחוק דבאמת ל"צ לסיפא לענין הבעיא רק מסיק הסיפא לענין דינא זה דוחק וגם ברי"ף קשה יותר דהוכיח דמסקנא דשהיה אסור אף כשנתבשל כמאב"ד דהא אסיקנא לבעיין מה הוי עלה ת"ש כירה שהסיקוה בגפת ובעצים סומכין לה ואין משהין ע"ג אא"כ גו"ק דגחלים שעממו או שנתנו עליהן נעורת של פשתן דקה הרי הן כקטימה אלמא דהכין הוא הלכתא עכ"ל דמשמע דלא מוכח דהכין הלכתא זולת הסיפא דגחלים שעממו וכו' והא די ברישא ואם רוצה להשמיענו דין דגחלים שעממו וכו' ה"ל לכתבו אח"כ בע"ע לא באמצע ראייתו והטור השמיט לגמרי הך דגחלים שעממו ונתן עליהם נעורת ותמה הב"י לעיל סימן רנ"ג דהרמב"ם הביאו ולמה השמיטו הטור וכבר כתבתי בזה לעיל ועתה נראה דהנה בירושלמי מבואר דהך דכעורת של פשתן מיירי ביו"ט שחל בע"ש ולא ימנע משני פנים או דכונתו דרק ביו"ט הקילו בזה משום דא"א לקטום באפר שלא יכבה או מחמת יו"ט לא פליג והקילו בכל ע"ש לענין קטומה דסגי בכל דהו וכמ"ש לעיל וזה מוכרח לומר כהירושלמי מדלענין גריפה צריך לגרוף כל צרכו ובקטימה הקילו עכצ"ל משום יו"ט שחל בע"ש וכמ"ש לעיל והנה התוספת בפרק כירה דל"ז שם כתבו דלמאן דמתיר לשהות כשנתבשל כמאב"ד קאי הבעיא דלסמוך על קודם שנתבשל כמאב"ד ובזה דחו הראשונים ראיית הרי"ף הנ"ל ונלע"ד דמוכח כדברי הרי"ף באופן זה דהנה מבואר בפ"ק דשבת דף י"ח ע"ב דקדרה חייתא שרי גם באינו גו"ק דאסוחי מסח דעתו מיניה א"כ י"ל לפ"ז דלסמוך חמיר כשנתבשל כמאב"ד מאם לא נתבשל כמאב"ד דטעמא דלסמוך לא חיישינן לחיתוי דאינו מועיל לו החתוי הרבה א"כ י"ל בשלמא ע"ג כירה אסור בישול ולא בישול דלא מסח דעתו דע"י חיתוי ותבשיל בטוב לסעודת הלילה אבל לסמוך מחוץ כשנתבשל קצת ולא נתבשל כמאב"ד ג"כ מסיח דעתו דע"י סמיכה לא יתבשל ללילה אף שיחתה אבל כשנתבשל כבר כמאב"ד דראוי לאכילה ואינו מסיח דעתו וסומכו שיתבשל מעט או יצטמק יותר או לא יצטנן א"כ יש לחוש שיחתה שלא יכבה האש לגמרי וא"כ עדיין אינו מוכח מברייתא דשרי לסמוך די"ל דמיירי בלא בישול כמאב"ד וס"ל כחנניה דלשהות אינו אסור רק כשלא נתבשל כמאב"ד ובזה מותר לסמוך משא"כ לרבנן דלאחר מאב"ד אסור לשהות י"ל גם לסמוך אסור דאינו מסיח דעתו ויחתה ויש הוכחה קצת לזה דבמשנה ר"פ כירה קתני חמין או תבשיל ובהך תוספתא לא קתני חמין ותבשיל וע"כ משום דסתם חמין ותבשיל כשנתבשל עכ"פ כמאב"ד כמ"ש המפרשים ר"פ כירה ועיין בתוספת שם אמנם מדתני נתן עליה נעורת וכו' דמיירי ביו"ט שחל בע"ש או דהקילו בכל ע"ש משום יו"ט וכנ"ל עכצ"ל דמיירי בשכבר נתבשל כמאב"ד דבלא נתבשל עדיין כמאב"ד לפני חשכה בלא"ה אסור לבשל מיו"ט לשבת כיון דלא שייך הואיל וחזי לאורחים וכמ"ש המג"א סימן תקכ"ז וע"כ האריך להביא סיפא דברייתא ממילא מוכח כהרי"ף דבעיא דלסמוך ומה הוי עלה מיירי בנתבשל כמאב"ד דלא כתוספת דאל"כ למה הביא הסיפא וכמ"ש והנה הך דגחלים שעממו הוי גם כן כנתן עליה נעורת וכמ"ש לעיל סימן רנ"ג בשם רמב"ן ורשב"א וריטב"א דכולהו מחד טעמא דהקילו בקטים כל שהו וא"כ הטור דמסיק כהרא"ש דשרי בנתבשל כמאב"ד גם באינו גו"ק לא נ"מ ביו"ט כלל ואם כן צריך קטימה מעליא בלא נתבשל כמאב"ד כמו גרופה דצריך לגרוף כל צרכו ע"כ השמיט הטור ואי דנ"מ לענין חזרה י"ל כיון דלא הוזכרה קולא זאת רק לענין שהיה ליכא למילף לחזרה דחמיר משהיה לכ"ע דלחנניא שהיה מותר גם באינו גו"ק וחזרה אסור ולרבנן גם בגו"ק חמיר חזרה לענין תוכה ורמב"ם הביאו דס"ל דשהיה אסור גם לאחר מאב"ד ונ"מ ביו"ט שחל בע"ש ע"כ הקילו בקטימה כל שהו ולפ"ז מוכח דא"צ להיות כמאב"ד קודם תוספת שבת דאל"כ עדיין נ"ט בלא נתבשל כמאב"ד קודם תוספת שבת דצריך להיות גרוף או קטום ומ"מ מותר ביו"ט לבשל כה"ג דשייך הואיל ומקלעי אורחים עד חשכה דעדיין יו"ט הוא ג"כ ויו"ט מיכין לעצמו וא"כ עדיין איך מוכיח מהך ברייתא דלסמוך שרי בנתבשל כמאב"ד ודו"ק ובלא"ה לענין חזרה אין צורך להקל משום יו"ט כיון דאפשר בשהיה ולא יטול ולא יצטרך להחזיר.
ולולא דמסתפינא ה"א דבר חדש מה דלחנניא מותר לשהות אחר שנתבשל כמאב"ד ולמה לא ניחוש שיחתה כיון דאינו ראוי לאכול עדיין לרובא דעלמא דמי אוכל כבן דרוסאי ומפרט דלכאורה יותר יש לחוש אחר מאב"ד מקודם מאב"ד וכמ"ש הב"ח ר"ס רנ"ג דכשלא נתבשל כמאב"ד אסח דעתו מההיא מאכל לסעודת הלילה אלא דיש לומר מתחלה לא רצו חכז"ל להחליט איסור לשהות רק באופן שיש תקנה בגרופה וקטימה ולא יצטרך להבטל מעונג שבת וכן מצינו ברדיית פת לעיל סימן רנ"ד ס"ה דלא אסרו רק כשאינו לצורך שבת או אפשר ע"י שינוי עיי"ש וא"כ י"ל כיון דביו"ט שחל בע"ש אסור לכבות וא"א לקטום וגם לגרף אסור ביו"ט זולת כשיש צורך אוכל נפש וא"א בלא"ה כמבואר בסימן תק"ז וסימן תקי"ד וא"כ אם נחמיר שאסור לשהות בלא גו"ק הוי חומרא דאתי לידי קולא דיגרוף ויקטום מה שהיה אסור בלא"ה ואם כן י"ל מה"ט אין סברא לאסור השהיה בע"ש שחל ביו"ט ולאסור בע"ש חול לבד לא רצו דלא פלוג דיותר אמרינן לא פליג לקולא ולחומרא כמ"ש תוספת בעירובין דף ס"ה ע"ב ד"ה התם אלא דביו"ט אסור לבשל לשבת רק אם קודם חשכה נתבשל עכ"פ כמאב"ד די"ל הואיל ומקלעי אורחים חזי ליה היום כמ"ש המג"א ריש סימן תקכ"ז וע"כ ס"ל לחנניה דנתבשל כמאב"ד לא אסרו לשהות רק כשלא נתבשל כמאב"ד ובזה מובן הטעם דמודה חנניא דלהחזיר אסור גם אחר שנתבשל כמאב"ד אא"כ גו"ק דלכאורה קשה כיון דהטעם דשמא יחתה מ"ש חזרה משהיה אלא ה"ט דלענין חזרה אין צורך להקל משום יו"ט שחל בע"ש דלא יטול ולא יצטרך להחזיר ומזה הטעם ג"כ לא אסרו לשהות אף שלא נתבשל כמאב"ד לפני קבלת שבת רק עד חשכה כמ"ש רש"י בפרק ב"מ דף ל"ה ע"ב וכ"ד הה"מ והר"ן ואולי להחזיר אסור גם קודם קבלת שבת כמ"ש הגמ"ר ועיין בתו"ש סימן רנ"ג ס"ק ל"ד שהוכיח מהגמרא כן וה"ט לפמ"ש דהא ביו"ט מותר לבשל לשבת באופן שיהיה כמאב"ד גם אחר קבלת שבת דמ"מ יום טוב הוא ג"כ ויו"ט מיכין לעצמו משא"כ לענין חזרה אין צורך להקל דלא יטול ולא יחזור ולפ"ז י"ל דבהא פליגי חנניה ורבנן דרבנן ס"ל דמשום יו"ט הקילו בגחלים שעממו או נתן עליהן נעורת פשתן ולא יצטרך לגרוף ולקטום לכבות ממילא יש להצריך גו"ק גם אחר שנתבשל כמאב"ד וחנניא ס"ל דצריך גרופה וקטימה כל הצורך ובזה א"ש נמי מה דאמר בירושלמי דביו"ט שחל בע"ש מלבה עליה נעורת של פשתן וכתב הק"ע משום דביו"ט אסור לגרוף והרי מבואר בסימן תק"ז דמותר לגרוף לצורך אלא ה"ט דלולא איסור שהיה לא היה צורך אוכל נפש לגרוף וע"כ לא החמירו שיגרוף או יקטום כל הצורך דהוי חומרא דאתי לידי קולא והברייתא דמתיר בגחלים שעממו או ליתן נעורת של פשתן ס"ל כרבנן דאסור לשהות וע"כ רמב"ם דפסק כרבנן מביא הך התירא דנעורת פשתן או גחלים שעממו והטור דמסיק כחנניה השמיטו דבחזרה לכ"ע ל"מ לפ"ז כיון דאין צורך דלא יטול ולא יחזור ביו"ט וכל מ"ש לעיל באריכות לשון הגמרא והרי"ף בהבאת סיפא דברייתא דגחלים שעממו א"ש ג"כ לפי אופן זה.
ובזה י"ל קושיות פ"י ר"פ כירה בתוספת בד"ה לא יתן דמ"ש בהטמנה דמודה חנניה דגם לאחר כמב"ד אסור בדבר המוסיף הבל גם מבע"י ובלשהות ס"ל דמותר והא תרוייהו משום שמא יחתה ואדרבה הטמנה הוי כגזרה לגזרה משום שמא יטמין ברמץ ושמא יחתה הרמץ ובלשהות רק חדא גזרה שמא יחתה ולפמ"ש י"ל דהא חזינן בהטמנה במוסיף הבל אסרו חכז"ל בהחלט בלא תקנה ולא חשו למניעת עונג שבת כיון דבלא"ה אינו מבשל כל כך ואינו מוכרח כל כך או מאיזה טעם משא"כ לשהות לא אסרו בהחלט רק התירו בגרופה וקטימה ע"כ ס"ל לחנניה דמתחלה לא רצו לאסור השהיה רק כשיש תקנה דגו"ק וע"כ לאחר כמב"ד אם נאסור יהא איסור מוחלט ביו"ט שחל בע"ש דא"א לגרוף ולקטום דמכבה ע"כ לא אסרו רק קודם כמב"ד דביו"ט בלא"ה אסור לבשל לשבת אם לא שיתבשל כמב"ד מבע"י משא"כ לאחר מב"ד אם יתסר השהיה נמצא ישאר תבשילי ביו"ט באמצע תבשילו דיצטרך לסלקו מהכירה ויתבטל מעונג שבת אבל הטמנה דאסרו בהחלט ובכל ע"ש אין תקנה לדבר הרי דלא חשו דיהא מחמת זה מניעת עונג שבת ואם כן ל"ש קודם מאכל ב"ד או לאח"כ.