ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רנ
במג"א סק"א בד"מ כתב בא"ז מחד בשבתא לשבת וכו' הנה ברפ"ב דביצה דט"ז תניא אמרו עליו על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת מצא בהמה נאה אומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל הראשונה אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו היו לשם שמים שנאמר ברוך ה' יום יום ופרש"י דכשאוכל הראשונה נמצא אוכל לזו כדי שתהא היפה נאכלת בשבת דהויא לה אכילתה של ראשונה לכבוד שבת ואינו מובן עדיין ויתכן לפמ"ש המג"א בריש ס"ק זה דעל כל דבר שקונה יאמר זהו לכבוד שבת וכתב במחצית השקל שע"י הדיבור יחול קדושת שבת על אותו דבר וא"כ כיון דשמאי הניח לעולם הראשון ואמר זו לשבת חל קדושת שבת על זה הדבר ואח"כ כשמצא נאה הימנה מ"מ לא זזה הקדושה ממקומה ואכל הראשונה כיון שיש עליה קדושת שבת והיינו שכל ימיו אכל לכבוד שבת והלל מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים היינו שלא הוצרך לאכול מעני שחל עליו קדושת שבת דבלא"ה גוף האכילה היה אצלו עבודה לברר הנ"ק ולהעלות מדומם צומח חי למדבר וכנודע.
ועל מה שאמרו הלל מדה אחרת היתה לו פרש"י לש"ש בוטח שתזדמן לו נאה לשבת יום יום יעמוס לנו צרכינו ועזרתנו הנה אינו מובן מה ענין בטחון למעשיו לשם שמים ויתכן דהנה במן לקטו דבר יום ביומו ובששי לחם משנה ואם כן מהראוי להיות לישראל כן לעולם אלא דזה היה למעלה מן הטבע אבל מצד הטבע ומערכות שמים אפשר יזדמן לו ביום אחד לכמה שנים ובע"ש לא יזדמן לו כלל כאשר עינינו רואות וע"כ שמאי אף דצדיק גמור היה לא רצה לסמוך על הנס והנה בר"פ מקום שנהגו רבא רמי כתיב כי גדול מעל שמים חסדך וכתיב כי גדול עד שמים חסדך הא כיצד כאן לעושין לשמה וכתב הר"ן שם דבעושין לשמה גדול מעל שמים חסדך כלומר שהקב"ה מבטל ומשנה מערכות שמים בשבילו והנה מי שלפעמים עושה לשם שמים ולפעמים לא גם כן אינו בטוח תמיד שיתנהגו עמו למעלה מהטבע אבל מי שכל מעשיו לש"ש כן תמיד גדול מעל שמים חסדך ומתנהגין עמו תמיד למעלה מהטבע ועל דרך אוכלי מן כל יום ויום ירד להם מן ליומו ובששי לחם יומים וזהו שאמרו חכז"ל הלל מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים ממילא אין הנהגתו עפ"י הטבע וכל יום נזדמן לו ליומו ובששי לשבת והיינו ברוך ה' יום יום יעמוס לנו האל כי הנהגה אלהית להזמין כל יום הצריך לאותו יום ולהיות שהוא למעלה מהטבע וכח אנושי הוא רק בטבע ע"כ אמר יגגנס לנו כמי שאין בכחו לתת המשא על שכמו רק אחר מטעינו ולהיות שכל זה מצד החסד כמו שאמר מעל השמים חסדך ע"כ אמר הא"ל וע"כ דוקא הלל נהג בזה כי מדה אחרת היתה לו כנודע מדת שמאי דין ומדת הלל חסד ואם כן אלו ואלו דא"ח ולהיות שבעוה"ר לאו כל אדם זוכה למדה זאת להתנהג שלא בדרך הטבע תמיד ע"כ הלכה כשמאי וכפרש"י בפרשת יתרו וכדעת הא"ז והב"ח.
מג"א סק"ב וה"ה בכל מצות מצוה בו יותר משליחו ביפ"מ פ"ק דברכות סי"ב כתב דוקא כשיש לה זמן קבוע דחביבה מצוה בשעתה אבל באין לה זמן קבוע ת"ת עדיף כיון דאפשר להעשות ע"י אחר.