ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רמט
כתב הטור דבמלחמות מצוה מתחילין אפילו בשבת וכתב הב"י דכן מפורש בירושלמי דקאמר אבל במלחמות חובה אפילו בשבת שכן מצינו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת והקשה הפר"ח דהא התם לא התחילו אלא בא' בשבת שהרי שבעה ימים סבבוה ובשביעי נכבשה ש"מ שביום ראשון הקיפוה עכ"ל ולק"מ דמ"מ לא עשו מלחמה כל ימי השבוע ובשבת התחילו בכיבוש ומלחמה אלא דיש להקשות דאימר הכיבוש הותרה להתחיל בשבת דהיא עיקר המצוה דהחרם תחרימם אבל לציר על העיר אינה רק הכנה למצוה והכשר מצוה וכדמחלק ביבמות ד"ו ובתוספת שם ד"ה שכן הכשר ועיי"ש בע"ב בתוספת בסד"ה טעמא ואולי זה כונת התרגום יונתן בפרשת שופטים פסוק י"ט וז"ל ארים תקפין על קרתא כל יומי שבעתא לאגחא קרבא עלה למכבשה בשבתא עיי"ש דאינו מובן ולפמ"ש י"ל דמוקי להך קרא במלחמות מצוה ומ"מ ס"ל להתחיל לצור אסור בשבת רק כל ימי החול אבל גוף המלחמה והכיבוש שרי להתחיל גם בשבת כמו ביריחו ועיין בחידושי רשב"א בסוכה דף כ"ה בד"ה ובלכתך דיש הליכה שיחשוב עוסק במצוה ממש כגון עולה לרגל ולהכנסת כלה ולהוצאת המת ויש הליכה שאינה גופה של מצוה רק הולך לדבר מצוה עיי"ש ולפ"ד י"ל דלצור הוא מגופה של מצוה.
במג"א סק"ג סעודת אירוסין תמה על הירושלמי דמשנה מפורשת דמותר לעשות סעודת אירוסין בע"פ דחמיר מע"ש ועוד כיון דאירס בע"ש ה"ל זמן סעודה בע"ש ומ"ש משאר סעודות מצוה ולבי אומר לי דדוקא ע"ש ודוקא סעודת אירוסין אסרו דמבואר בפרק כל כתבי דף י"ט דאמרו בע"ש באו כלה באו כלה ולא דבר ריק הוא וכ"כ באבודרהם דלפיכך תקנו בתפלת ערבית של שבת אתה קדשת מה שלא ניתקן ביו"ט ובחול כי הכונה על הקידושין וכ"כ בכתבי אריז"ל וגם הנשמה יתירה שבאה בשבת נקראת כלה כמ"ש בספר אהבת עולם להגאון אלגאזי שהנשמה יתירה נקראת כלה ושבת נקראת כלה עד"ש חז"ל כנ"י יהיה בן זוגך ועיין בתוספת בביצה דף ל"ג ע"ב בד"ה כי הוינין דביו"ט ליכא נשמה יתירה והנה הא דסעודת אירוסין מצוה כי החתן וכלה דוגמא דלעילא וע"כ בע"ש דחיוב לטרוח לסעודת אירוסין של מעלה לא יתכן להניח העיקר ולעסוק בהטפל בסעודת אירוסין של מטה ויציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ולא תהא כהנת כפונדקית וגם דלא ליתחזי דחביבה עליו כלה זאת מכלה זאת ובספר קרבן שבת כתב בש"ע כל איש אף החשוב שבישראל יעשה איזה הכנה בעצמו לכבוד שבת הטעם כי ארז"ל דהשיב הקב"ה לשבת כנס"י יהיה בן זוגך ואיתא בר"פ האיש מקדש מצוה בו יותר מבשלוחו כי הא דר"ס מחריך רישא ולכאורה קשה מה שייכות יש לשבת עם קדישי אשה דמביא ראיה מר"ס אלא לפי שהשבת ג"כ סוד הזיווג ולכך מצוה בו יותר מבשליחו ודפח"ח ועיין בקונ"א להש"ע של הגאון ר"ז בסימן ר"ן דבקידושין רק מצוה בעלמא בו מבשליחו ובע"ש חובה גמור בו מבשליחו לעשות עכ"פ הכנה אחת לסעודת שבת עיי"ש וע"כ בדין הוא לדחות טרחת סעודת אירוסין בע"ש מפני שבת ומ"ש המג"א דע"פ חמיר אינו ראיה דלענין לאכול אחר מנחה דוקא חמיר משום דחיוב אכילת מצה בליל ראשון חובה לאכול בתיאבון ועיין בפרמ"ג דכתב דכבוד לשבת ויו"ט שוין דגם ביו"ט נאמר מקרא קודש עיי"ש וכבר מבואר והובא בדברינו לעיל סימן רמ"ב דאינן שוין דשבת נאמר בו קדש ויו"ט רק מקרא קדש ועיין מ"ש רבינו יונה בפרק שלשה שאכלו דהטעם דאין מזכירין מלכות שמים בברכת בונה ירושלים כיון שמזכיר בה מלכות בית דוד ואם היה מזכירין ביחד היה כראה שמדמה מלכותא דארעא למלכותא דשמיא ואין לשתף מלכות שמים עם מלכות ב"ד והאומרים בבונה ירושלים מלכותך ומלכות ב"ד טועים הם שאין להם להשוות ביחד מלכותא דארעא ומלכותא דשמיא והובא בש"ע או"ח סימן פק"ח וא"כ ה"נ כשעסוק בסעודת אירוסין בע"ש בזמן שחובה להתעסק בצורכי שבת דהחיוב מהבוקר כדאיתא לקמן סימן ר"נ א"כ לדחות של שבת ודאי א"א וכמ"ש ולעסוק לצורך שניהן א"א כיון שהם משם אחד אין להשוותן יחד דאטו חבורתא כלפי שמיא.
מג"א סק"ו השיג על הד"מ ולא היה לפניו ספר א"ז דשם מבואר להדיא ככל דברי הד"מ דהרא"ם פסק דאסור להתחיל לאכול אחר ט' שעות דמצוה לאכול לתיאבון ומכח זה פסק הרא"ם דאסור לאכול גרימזל בשבת קודם הלחם והא"ז כתב דלפמ"ש הרשב"ם דקי"ל דמותר לאכול אחר ט' משמע דמותר לאכול גרימזל קודם הלחם ומ"ש בד"מ מבע"י ליתא בא"ז וכיון שכל דברי הד"מ לקוחים מהא"ז נראה שט"ס בד"מ הך מבע"י אלא דגם בלילה מותר לאכול גרימזל קודם הלחם לדידן דקי"ל דמותר להתחיל לאכול אחר ט' דכן מוכח מדברי הרא"ם גופא דלר"י מותר וכיון שר"ק והזקנים עשו מעשה להיתר כמ"ש בא"ז ובד"מ הכי נקטינן ועיין באה"ע לעיל סרי"ב.