אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רמח

סימן רמז

מג"א סק"א לדבר מצוה אבל בשבת אסור דהא לא יוכל לפסוק עמו שישבות עכ"ל הנה מה דבשבת אסור מוכח כן מלשון הגמרא והרי"ף ורמב"ם וטור דנקטו דוקא בע"ש מותר לדבר מצוה ולא נקטו טפי דאפילו בשבת ועיין בברכי יוסף ובאשל אברהם אמנם לטעמו של המג"א לא א"ש רק אם צריך דוקא לפסוק כדעת המחבר ורמב"ם אבל לטור דא"צ לפסוק אזל טעמו וא"כ תקשו ליתנו רבותא טפי דאפילו בשבת שרי לדבר מצוה וגם לרמב"ם ומחבר היינו אם ס"ל דהפסיקה מעכבת אבל דעת הש"ך ביו"ד סימן רס"ו ודעת הב"י מוכח דאינו מעכב אם הגוי אינו רוצה להבטיחו וכמ"ש האחרונים וכ"ד הרשב"ץ בדעת הרמב"ם עיין ברכ"י וא"ר ובקו"א של הש"ע הגאון ר"ז ז"ל ואם כן גם בשבת הל"ל למשרי אמנם לפע"ד בשבת אסור לכ"ע בימים מלוחים וכדומה אם מבטל עונג שבת דהא הטעם דלדבר מצוה שרי משום דעוסק במצוה פטור ממצוה כמ"ש הרי"ף ובמג"א סק"ו והתינח אם עוסק במצוה קודם שבת אזי כשבא שבת פטור מעונג שבת דכבר עוסק במצוה אחרת אבל אם שבת קדים כבר כשיושב במנוחה עוסק במצות שבת ופטור ממצוה אחרת ואיך נתיר לו להפליג לדבר מצוה ולבטל עונג שבת הא פטור מהמצוה אחרת ועיין בסימן ל"ח במג"א סק"י דכותבי תפילין דפטורין מק"ש משום עוסק במצוה דפטור מהמצוה היינו אם התחיל לכתוב קודם שהגיע זמן ק"ש א"כ ה"נ אם כבר נכנס שבת ועדיין אינו עוסק במצוה אחרת דכבר חל עליו חיוב עונג שבת וכ"ש הוא בכאן דהא כשיושב בביתו ואינו מצטער הוא מענג שבת אם כן כבר עוסק ממש במצות שבת ופטור ממצוה אחרת ואיך יפליג בספינה ויעבור על מצוה זאת לעסוק במצוה אחרת ועיין במלא הרועים באות עי"ן ובעזה"י כונתי לדעתו בסברא זאת דעוסק במצוה פטור ממצוה היינו אם כבר עסיק עיי"ש.

ועוד דבלא"ה קשה למה לדבר מצוה צריך לפסוק עמו שישבות כיון דהטעם דעוסק במצוה פטור ממצוה ועוד וכי מפיו אנו חיין להאמין לו שישבות ועוד הא בשבת כ"ע מודים דבעי נמי לכם עיין בסימן רמ"ב ולמה לא יהיה גם כולו לה' דעוסק במצוה פטור ממצוה והכא דחינן עונג שבת כשעוסק במצוה אלא עכצ"ל דשבת עדיף משאר מצות עיין בטור וש"ע לעיל סימן רמ"ב וע"כ צריך לכם ואינו רשאי לעסוק במצוה כל היום ולדחות עונג שבת' אמנם היינו בעידנא דוקא כמו דחזינן דעשה דוחה לא תעשה דוקא אם הוא בעידנא דמקיים עשה מידחי הל"ת משא"כ אם הל"ת קדמה לקיום עשה ה"נ שבת ביומו עדיף משאר עסק מצות ודוקא ביומו אבל אין כחה יפה לדחות מצוה הקודמה מע"ש ובזה אמרינן דיתחיל לעסוק במצוה אף שיתבטל עי"כ אח"כ בשבת מעונג שבת דעוסק במצוה פטור וע"כ צריך לפסוק עמו שישבות דשמא יקיים תנאו נמצא המצוה שקודם שבת אינה נידחית ובשבת גופה דין הוא שתדחה מפני עונג שבת ואם אינה רוצה העכו"ם בזה א"כ א"א לקיים עונג שבת רק כשתדחה המצוה קודם שבת וזה לא אמרינן והפסיקה רק שמא מחמת כן יקיים תנאו ולא תדחה המצוה מפני שבת רק בשבת גופה וממילא בשבת גופא ודאי לא יפליג לדבר מצוה ג"כ דעונג שבת עדיף ודחה עסק מצוה אחרת דבעי לכם והאחרונים נדחקו הרבה והדברים ברורים כמ"ש בס"ד.

אלא דעדיין קשה הא במלחמות חובה מותר להתחיל אפילו בשבת וכדאיתא בירושלמי ספ"ק דשבת והביא ראיה מיריחו שנכבשה בשבת וכן הוא בטור לקמן סימן רמ"ט וכן הקשה במשבצות לקמן ריש סימן רמ"ט ובקונ"א לש"ע של הגאון ר"ז ז"ל דחה דברי המג"א מכח ראיה זאת והביא ראיה מהש"ך ביו"ד ס"ס רס"ו דחולק על הרשב"ץ שאסר לימול שלא בזמנו ביום חמישי כמו דאין מפליגין תוך שלשה והש"ך דחה דבריו דלדבר מצוה שרי עיי"ש ולדברי המג"א דהפסיקה מעכב גם כשא"א לפסוק מה השיג הש"ך על הרשב"ץ עיי"ש בסימן זה ונראה דעת המג"א כיון דמצות שבת מוטל עליו עתה לענגו וכדומה ומה שמפליג לדבר מצוה גוף המצוה לא יקיים אלא לאחר זמן ע"כ אסור להפליג בשבת וכה"ג הובא במחצית השקל ריש סימן רמ"ט בשם ע"ש דלא דחינן מצות ביעור חמץ משום סעודת אירוסין רק אם מוטל עליו גם הסעודה היום לעשותו אבל כשהולך בע"פ לעשות סעודת אירוסין בחוה"מ לא דחינן מצוה המוטל עליו היום עיי"ש וא"כ כשהולך לדבר מצוה לעשותה לאחר השבת ודאי סברא הוא שלא לדחות מצות שבת של היום אלא אפילו רוצה להפליג לדבר מצוה לקיימה היום י"ל כיון דהעונג שבת מתבטל מיד והמצוה לא יתקיים רק אח"כ וההפלגה אינה רק הכנה למצוה ג"כ אסור להפליג וכשהולך בע"פ לעשות סעודת אירוסין ונזכר שיש לו חמץ בביתו א"צ לחזור דשם יש לפניו שני דרכים או לילך לעשות הסעודה או לחזור לילך לבער החמץ ע"כ א"צ לחזור כיון דגם המצוה יקיים היום וע"כ ס"ל להמג"א דהפסיקה מוכרחת כיון דבשעה שיפליג בשבת יתבטל מצות עונג שבת והמצוה שהולך אליה לא יקוים רק אח"כ ומה דסמכינן על הפסיקה עם עכו"ם דא"כ הוא דאם לא ירצה לשבות אח"כ אנוס הוא ואין לדון רק על שעת הפלגה בע"ש דאסור לגרום ביטול מצות עונג שבת נגד זה הוא הולך לדבר מצוה ודין גרמא למצוה פוטר אותו מגרמא דמצוה אחרת דהשתא הכא שניהם אינם מוטלים עליו היום לעשותם רק להכין עצמו להם וע"כ כתב הרי"ף הטעם דעוסק במצוה פטור ממצוה משא"כ כשלא יפסוק עמו לא חשוב אנוס דהא אולי היה מקיים תנאו אם היה פוסק עמו והוה כהפליג מתחלה בשבת בלא אונס וכ"ז כשהולך לדבר מצוה אבל לצור על עיר במלחמות מצוה וחובה דהיא גופה מצוה מיד עוסק במצוה פטור מן המצוה וכ"ש הך דירושלמי דא"ש דהא התחילו לצור ביום ראשון רק ביום שביעי הקיפו ז"פ ונכבשה בו ביום דעכצ"ל דכונת הירושלמי על שכבשוה בתחלה בשבת וזה ודאי המצוה נעשית מיד וא"ש גם דברי הש"ך דלמול קודם השבת הרי המצוה מיד נעשית וודאי לא נדחה מפני גרמא דשבת שלאח"כ דמה דצריך לפסוק שישבות הוא מפני שמצות שבת קדמא ואתיא קודם גוף המצוה ואסור להפליג בשבת וע"כ צריך לפסוק שלא יהא כנכנס מתחלה לדחות שבת בידים קודם קיום המצוה משא"כ כשעוסק לשבות אינו מדחה בידים ואף דעכו"ם אח"כ אינו רוצה לשבות אין בזה על הישראל דלא מיחשב רק כגורם וכמ"ש בתו"ש והרי הליכתו גורם לדבר מצוה אחרת ועוד הא חזינן לרשב"ג מפליג לדבר מצוה בע"ש וא"צ לפסוק ומשום דעוסק במצוה פטור מן המצוה אם כן כהי דרבי ס"ל דצריך לפסוק היינו טעמא משום דרק הולך לדבר מצוה לעשות אח"כ ומצות שבת קדמה ורשב"ג ס"ל כיון דבע"ש עדיין לא מוטל עליו עונג שבת רק בתורת הכנה ה"נ ההפלגה לדבר מצוה הוי הכנה לדבר מצוה ולפ"ז אפשר גם לפוסקים כרשב"ג אסור להפליג בשבת דלא כהמג"א דמבטל מצות שבת בידים המוטל עליו עתה בהליכה למצוה שלא יקיים רק אח"כ אבל במילה הקודמת לשבת לכ"ע שרי וכן מלחמות מצוה בשבת דהיא גופה מצוה ובזה י"ל ג"כ מ"ש הב"י בסימן רמ"ט דלצור על עכו"ם בשבת במלחמות חובה יש ללמוד מדמפליגין לדבר מצוה דקשה אם כדברי המג"א דהפסיקה מעכבת וכשא"א לפסוק גם לדבר מצוה אסור א"כ איך יליף זה מזה דהא בשבת אסור להפליג וכמו שהקשה במשבצות לקמן סימן רמ"ט ולפמ"ש י"ל דודאי כיון דעכו"ם לא מהימן אין הפסיקה פועלת רק דלא ליחשב כמבטל בידים מתחלה בשבת דאזי כיון דשבת קדמה לא נידחית מפני הליכה למצוה שיקיים אח"כ דההליכה אינה רק גרמא למצוה והביטול שבת הוא בידים מיד ומחמת הפסיקה חשוב כאונס בשבת רק בא מחמת גרמתו ונגד זה הליכה לדבר מצוה ג"כ הוי גרמא למצוה ופטור מגרמא דמצות שבת ממילא אם מקיים גוף המצוה בידים בשבת פטור גוף המצוה ורשאי לבטלו בידים בשבת ודו"ק ולהסביר הדבר יותר י"ל כמו דאין עשה דוחה ל"ת רק אם בעדנא דמקיים עשה עובר הל"ת ה"נ דוקא אם בעת דמבטל שבת מקיים גוף המצוה ולא הולך לקיימה אח"כ אמנם הטעם משום דהמצוה מתבטל מיד בודאי והמצוה שהולך אליה אולי לא יעלה בידו וכמו שאמרו שלא יאמר לה' חטאת שמא ימות ונמצא הזכיר שם שמים לבטלה וה"נ אין ספק מצוה שלאח"כ דוחה ודאי ממצוה בשעתה וע"כ צריך לפסוק עמו שישבות דתו ה"נ ליכא רק ספק שמא ישקר העכו"ם ובשבת גופא כשעכו"ם לא ירצה לשבות אנוס הוא וליכא עליו רק חשש דנכנס מתחלה לבית הספק וכיון דהלך לדבר מצוה אף דשמא לא יעלה בידו מ"מ ספק הוי גם כן וא"כ למול קודם השבת דהמצוה נעשית מיד ודאי אין ענין לפסיקה כלל וכן במלחמות מצוה בשבת דהמלחמה גופה מצוה וכ"ש הכבישה כיריחו עוסק במצוה ודאי פטור ממצוה.

ועיין בנמ"י ב"מ דף למ"ד אהא דאבדה בבית הקברות מ"ש בשם רנב"ר דמוכח דמלחמה הוי עוסק בגוף המצוה משא"כ כשהולך לעשות מצוה דהוי כקוצץ בהרת שיוכל לעבוד דהוי רק מכשירין למצוה ול"ח בעדנא וע"ב שפיר הוכיח הש"ך מדמפליגין לדבר מצוה ש"מ דמותר למול גם כן דא"ת דודאי מצוה דחינין מפני עונג שבת מה מהני הפסיקה דאטו מפיהם של עכו"ם אנו חיין להאמינם אשר פיהם דיבר שוא ועכצ"ל משום דא"א לבטל עונג שבת בודאי מיד מחמת הליכה לדבר מצוה דאינו רק כספק דשמא לא יעלה בידו ע"כ צריך לפסוק שישבות דעושה גם הביטול רק לספק ועוסק בספק מצוה פטור מלעסוק בספק מצוה אחרת וכשלא ירצה לשבות אח"כ הוי אנוס ממילא במקיים המצוה מיד ודאי פטור ממצות עונג שבת וע"ז הדרך הוכחות הב"י מדמפליגין לדבר מצוה ש"מ דמלחמות מצוה מותר בשבת כיון דנעשית המצוה בשעת ביטול העונג שבת ומה דאין מפליגין בשבת עצמה משום דהמצוה לא מתקיים מיד ושמא לא יעלה בידו ועונג שבת יכול לקיים בודאי מיד משא"כ כשמפליג בע"ש ופוסק עמו שישבות דגם ביטול מצות השבת אינו רק ספק נמצא דברי הב"י והש"ך והמג"א עולים בקנה אחד כפתור ופרח.

והנה הרי"ף כתב דלדבר מצוה מפליג תוך שלשה ימים משום דעוסק במצוה פטור ממצוה כמו שלוחי מצוה פטורים מסוכה צ"ל דפוסק כרשב"ג דא"צ לפסוק דאפילו רק הולך לדבר מצוה פטור מיד ממצוה כמו בסוכה דאם פוסק כרבי מה מדמה לשלוחי מצוה דפטורין מסוכה והכא צריך לפסוק והרי"ף לשיטתו דפוסק כרשב"ג במקום רבי כמ"ש בפרק הנזקין ועיין בתו"ש וביד מלאכי סימן רל"ח.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה